div>מעולם לא שאלתי מה עלה בגורלם של כל ידידיה של אמא
הם היו באים לביתנו בשעות אחר הצהרים המאוחרות, יושבים
איתה בחדר הספרייה, ולא יוצאים יותר לעולם
סדר העניינים היה מוכר לי מאוד. ידידיה של אמא, תמיד בחורים
צעירים ושריריים, באים תמיד ברגל, ונוקשים במקוש הדלת
אמא, לבושה תמיד בבגדי האירוח השחורים שלה, ניגשת לקבל
את פניהם, תמיד נעצרת ליישר תלתל סורר מול המראה שליד
הדלת לפני שפותחת אותה כדי חריץ צר ומזמינה אותם להיכנס
היא נוטלת את מעילם,מובילה אותם אל חדר הספרייה ונועלת את הדלת
מעולם לא שאלתי מיהם, מהיכן באו, מה היו עושים איתה בחדר
הספרייה ספון האורן,שריח ספרים עולה ממנו, ולא שאלתי מה עלה בגורלם
ביתנו היה בית מבודד. וילה מחוץ לעיר, מוקפת חצר גדולה
וגדר חשמלית. אני גדלתי שם פרא. אמא מעולם לא שלחה
אותי לבית הספר, ובעצם מעולם לא יצאתי את תחומי החצר
אמא וידידיה היו האנשים היחידים שראיתי מימי
שאלה נוספת שמעולם לא שאלתי היא מאיין הביאה אמא
אוכל, שכן למרות שירקות גדלו בגן, נשאר מקור הבשר שהיינו
אוכלים עלום. אמנם מדי יום הייתה אמא יוצאת לעיר, אך
מעולם לא הביאה מוצרי מכולת
את התשובות לשאלות אלה מצאתי במקרה, בהיותי בת שתים עשרה
שיחקתי לתומי בחצר שמאחורי הביית, כשגיליתי תחת שיח
סבוך דלת קבועה באדמה. דמיוני, דמיון ילדה, נשא אותי
על כנפיו, וידעתי שלא אשקוט עד שאעבור בעד הדלת
המסתורית. ידעתי שאין תועלת לשאול את אמא על הדלת
שהרי ידוע היה לי כי אמא היא האויב הגדול של דמיונותיי
בעזרת מוט ברזל שברתי את המנעול הנרקב, ופתחתי את
הדלת. מתחתיה היה חור באדמה ממנו עלה ריח עז. ירדתי
לתוכו בביטחון של ילדה, וגיששתי באפלה עד שידי פגעה
בקיר. הלכתי לאורכו עד שהגעתי למפסק חשמלי והדלקתי את האור
בשניה הראשונה לא ראיתי דבר. כשהתרגלו עיני לאור
התחלחלתי לרגע כשהבחנתי בדמות לידי. היה זה אחד
מידידיה של אמא. האחרון שבא אלינו. הוא היה שרוע
על הרצפה עירום, בתנוחה בלתי אפשרית, עיניו ניבטו
בי עוורות. סביבי על הקירות היו מתוחים עורות רבים
של ידידיה של אמא ועל מדפים גיחכו ראשים בשלבי
ריקבון שונים. גופים פשוטי עור תלו על ווים, כשחלקים מהם חסרים
הסתובבתי ביניהם מרותקת. כשלפתע נפתחה דלת. אמא
עמדה בפתח, עירומה, נושאת על גבה ידיד נוסף, אף הוא
עירום. היא הביטה בי בהפתעה. "עלי למעלה וחכי לי
בחדרי" היא אמרה בשלווה, ואני טיפסתי דרך הדלת שלי
והלכתי לחדרה. כעבור כמחצית השעה אמא הצטרפה
אלי, לבושה בחלוק המשי הוורוד שלבשה כשהיינו רק שתינו בבית
"את כבר ילדה גדולה" אמרה, והבחנתי בצליל של גאווה
בקולה. "אני מצאתי את דלת הסתרים כשהייתי בגילך
ואז ספרה לי סבתך את אשר עומדת אני לספר לך". אני
ישבתי כמעט רועדת מהתרגשות, מרגישה חלק מדבר גדול
מאושרת מקרבה שאין כמותה לאמא. ואמא המשיכה. "את
בת למשפחה בעלת מסורת עתיקת יומין. היום מתחיל השלב
הראשון בהכשרתך, למען תתפסי את מקומך בשושלת שלנו
תלמדי כיצד לרכוש ידידים ולהשתמש בהם, אבל קודם
כל, החלק החשוב ביותר." היא הוציאה מכיסה חבילה עטופה
בבד. "זוהי פיסה מהידיד שלי שהיה אביך. תריסר שנים
הקפאתי אותה, למען תאכלי אותה היום." והיא הסירה
את הבד, וחשפה נתח בשר עבש. נגסתי בו ובלעתי
"היה לי מזל." אמרה אמא. "את היית הראשונה שלי. סבתך
נשאה חמישה בנים עד שבאתי, וטיפחה חמש תקוות שווא
אבל היא אמרה שבשר צעיר רך יותר." היא חיבקה אותי שעה ארוכה
כשהתחלתי להתנמנם, היא השכיבה וכיסתה אותי. אני
צריכה לצאת לעיר למצוא ידיד למחר, ואז תתחיל ההכשרה
המעשית שלך." ואני חייכתי, חולמת למחצה
למחרת כשהתעוררתי אמא כבר חזרה, והייתה ישנה לצידי
קמתי בשקט, כדי לא להעיר אותה, והלכתי למטבח לאכול
כשסיימתי,אמא כבר הצטרפה אלי, לבושה בחלוק המשי
הוורוד. היא חייכה אלי, ורמזה לי באצבעה. התקרבתי
אליה והיא הובילה אותי לחדר הספרייה. היא פתחה את
הדלת ונכנסנו שתינו. היא הראתה לי ארון שהיה שם ורמזה
לי להיכנס לתוכו. בדלת הארון היה חור קטן שדרכו יכולתי
לראות את החדר. "היום, כשיבוא בידיד החדש שלי תתחבאי
בארון ותסתכלי. כשתרגישי מוכנה תוכלי לצאת ולהצטרף
אלינו.היא נטלה את ידי בידה ומשכה אותי משם. "עלינו להתכונן" אמרה
עלינו לחדר האמבטיה, שם היא הסירה את חלוקה והורתה
לי להסיר את בגדי. עמדתי קרובה אליה, מרגישה את החום
שנדף מגופה החשוף, את הרכות בחיכוך המקרי בעורה. היא
מלאה את האמבט מים חמים והוסיפה שמן ריחני. "לפני הפגישה
עם הידיד עליך להיות טהורה" אמרה, ונכנסה למים, בשאני
בעקבותיה. אווירה של קדושה שררה בחדר כשאמא החלה
מעבירה סבון ריחני על גופה, ואני על גופי. "שלושה מקומות
חשובים ביותר" אמרה אמא. "בתי השחי, כפות הרגליים
והמפסעה." גופה של אמא היה חלק מאד, חסר שיער
היא חפפה את שיער ראשה וני את שיער ראשי. "לעולם אל
תתנגבי. הניחי למים להפוך לחלק ממך." והלכנו, נוטפות מים
להתלבש. היא הוציאה את בגדי האירוח השחורים שלה מן
הארון וחליפה קטנה יותר בשבילי. "בגדי האירוח השחורים
הראשונים שלי. עכשיו הם שלך." בגדי האירוח השחורים לא
היו אלא צעיפים שחורים שכורכים סביב החזה והמפשעה
וההרגשה שהקנו הייתה הרגשת עירום, אוורירית וחופשיה
אמא הוציאה מהארון בקבוקון שממנו הזליפה בושם על שתינו
היא ניגשה לשולחן האיפור, הושיבה אותי לידו, והחלה
מאפרת אותי. את שפתיי משחה באדום עז, את עיני בכחול
ולחיי בוורוד. אז התאפרה אף היא. סרקה אותי ואת עצמה,
וכשנשענה לאחור, מביטה בבואותינו בסיפוק- נשמע מכוש
הדלת. היא קמה על רגליה ויצאנו. אני נכנסתי לארון הספרייה
והיא הלכה לכיוון הדלת אפילו עכשיו יכולתי לראותה
בעיני רוחי, מישרת תלתל סורר מול המראה שליד הדלת לפני
שפותחת אותה כדי חריץ צר ומזמינה אותו להיכנס.
נוטלת את מעילו, מזמינה אותו לחדר הספרייה ונועלת את הדלת
עכשיו ראיתי אותם. הוא היה בחור יפה, חלק פנים ושרירי
לבש מכנסי ג'ינס שחורים הדוקים וגופיה שחורה, הדוקה
אף היא. אמא העיפה מבט לעבר הארון, ואני רעדתי
מהתרגשות מוזרה שגברה כשאמא החלה רוקדת
סביבו, מפתלת את גופה, נוגעת לא נוגעת
הוא נראה נבוך כלשהו, אך במהרה התאושש
והחל מלטף את גופה של אמא. לרגע הם נעו
בהרמוניה יפיפיה, ואז בגדי האירוח השחורים
שלה נשרו לרצפה והיא עמדה עירומה לידו
הרעידות שלי גברו עוד יותר ורטיבות החלה
פושטת במפשעתי. מבלי משים שלחתי לשם את ידי
והמגע גרם לי לתענוג כה עז עד שכמעט צרחתי
. אמא החלה מפשיטה את הידיד. קודם הסירה את
הגופייה השחורה, חושפת את חזהו החלק, השרירי
ואז הסירה את מכנסיו ותחתוניו. איבר מינו היה
ארוך וניצב, ולמרות שלא ממש ידעתי מהו, מראהו
העביר צמרמורת של עונג בגופי. אמא ירדה על
ברכיה, והכניסה אותו לפיה. שפתיה נעו הלוך
ושוב לאורכו, ולשונה רפרפה עליו מדי פעם. עיניו
של הידיד נעצמו והוא החל להשמיע קולות הנאה
ידיו אחזו את שדיה, אצבעותיו צבטו את פטמותיה
הכהות, ואצבעותיי צבטו את ניצני פטמוטי. אמא
הוציאה את איברו מפיה, נעמדה על אצבעותיה
פניה ממנו והלאה. הוא החל מעביר את איברו בין
עגבותיה, ולפתע נעץ אותו בתוכה. היא צעקה
ואני החנקתי צעקה כשאצבעותיי חדרו לתוכי
ולא יכולתי יותר והתפרצתי מתוך הארון. לנגד
עיניו המופתעות השלתי את בגדי האירוח השחורים
וניצבתי ערומה גם אני. "זאת בתי" אמרה אמא
בגאווה, והוא נבוך קמעה, אבל מיד התעשת ומשך
אותי אליו. הרגשתי בריח זיעתו ובהתרגשות שלו
הוא הוציא את איברו מתוך אמא ודחף אותו לתוך פי
כמעט נחנקתי בתחילה, אבל ההרגשה הייתה נעימה
התחלתי ללקק אותו כמו היה סוכרייה, בעוד אמא
מסתכלת. הוא נשכב על גבו והושיב אותי על פניו
לשונו החלה חופרת בתוכי, מעוררת בגופי תענוג
שאין כמוהו. אמא התיישבה על איברו באנחת עונג
ישבנו פנים אל פנים, אמא ואני, והיא ליטפה את שירי
בעוד איברו של הידיד נעוץ בה, ולשונו נעוצה בי
ואז אמא רכנה ונשקה לי. לשונה חדרה לתוך פי
משחקת תופסת עם לשוני שלי. כבחלום שלחתי ידי
לעבר מפשעתה, ונגעתי באותה נקודה שריגשה אותי
בתוך הארון. פניה של אמא העידו שעשיתי נכון
ואז, העמיד אותי הידיד על ארבעותי, ואצבעו עברה
בין עגבותי. לפתע בפיצוץ של כאב ותענוג, היה
איברו הקשה והחם בתוכי, נע בפראות, פנימה והחוצה
אמא הוציאה אותו מתוכי, ואני צעקתי בתסכול
צעקה שנקטעה מיד והפכה ליבבות אושר כשאמא
הנחתה אותו לתוך פי הטבעת שלי. הוא מילא אותי
לחלוטין, ואזני צלצלו כשהוא הטיח את כל משקלו
שוב ושוב לעברי. אמא זחלה מתחתי, מלקקת את החור
הרטוב שלי, ואני קברתי את לשוני בתוך שלה. הוא
יצא ממני והשכיב אותי על אמא, ראשי ליד שדייה
מפשעתי ליד שלה, והחל תוקע אותנו לסירוגין. אצלי
אצל אמא, אצלי, אצל אמא. אני נצמדתי לפטמתה של
אמא ומצצתי אותה, והיא העבירה אצבע לחה על
פטמותיי. ואז הידיד דיבר. "בתוך מי לגמור?" אמא
חייכה אלי ואמרה "כולו שלך." הוא חדר שוב לתוכי
עמוק עמוק, חזק, שוב ושוב- עד שזרם אדיר פרץ מתוכו
ומילא אותי לחלוטין. הוא צעק בעונג של פורקן
ואז התמוטט, חסר רוח חיים. אמא ניצבה מעליו, בידה
מקל עבה. "מחבט כדור בסיס" אמרה. "יעיל ביותר."
ושתינו נשאנו אותו אל חדר הגביעים, שם למדה אותי
אמא איך לפשוט ולשמר את העור, איך להפריד את
הראש, איל לתלות את הבשר
באותו יום גם למדתי לבשל את התבשיל הראשון בחיי
לב ביין. אין זה מקרה כי סעודתי המונחת לפני היום
היא של לב ביין. זהו לב שאהבתי. ליבה של אמא