div>משהו שמופיע בחלומותיי מדי פעם ומכאן שיש לו קשר מסוים למציאות, אך הסיטואציה המתוארת לא התרחשה מעולם.
אולי מישהי מהקוראות תתחבר לזה ותרצה לשחק איתי את המשחק? הלוואי...

אז ממרומי גילי בתחילת שנות החמישים שלי (למרות שמרגיש לפעמים כמו בחור צעיר סקרן), אני כבר בעל מוניטין וניסיון רב בתחום. יצא הדבר והסמנכ"ל הכפיף אותי רשמית אליה שתהיה המנהלת שלי.
גם היא לא ילדה אך צעירה ממני בכ-15 שנים, נשואה ואמא לילדים. לא היה בה שום דבר מיוחד או סקסי פרט לעצם נשיותה שהיוותה נקודת פתיחה בכלל לא רעה במחשבותיי.
היא היתה ותיקה בחברה אך לא מנוסה כמוני וגם ממש לא הבינה בתחום שלי. לא היתה לנו שיחת פתיחה או תיאום ציפיות אלא יותר הבנה והסכמה בשתיקה שהיא לא תפקח עלי ולא תתערב בענייני ואני אדווח לה כראות נפשי ואתן לה לגזור קופון ערכי וכספי על ביצועיי.
ההתנהלות הזו התאימה כנראה לשנינו ונמשכה שנים ספורות עד שבאחת הפעמים בהם קבעה לנו פגישה תקופתית במשרד, התעכבתי אצל לקוח מרוחק והיא מצידה לא הסכימה לדחות את הפגישה למועד אחר (כנראה בלחץ ההנהלה). די כעסתי ולכן עוד הרשיתי לעצמי לעצור בדרך לקפה ולהחליט שלא להשקיע יותר מדי בכתיבת הדיווח עליו רצתה לדון איתי.
הגעתי למשרד ממש באיחור, כשרק היא ישבה שם וחיכתה לי בחוסר סבלנות בולט ולא אופייני. היא חייכה אלי חיוך מלאכותי ובירכה אותי לבואי, אך די מהר התחילה לנזוף בי על האיחור הניכר ועל הדוח השטחי. ניכר היה שיש לה לא מעט טענות וכעסים כלפיי והיא פשוט ירתה אותם.
הייתי מופתע, לא ציפיתי לזה ולא תיארתי לי שיש בה את האסרטיביות הזו. גם כשקמה ממושבה, עקפה את השולחן ונעמדה לידי בפישוק קל ויציב, עדיין לא צפיתי את הבאות. ואז היא נבחה עלי לקום ולעמוד. לא ממש הבנתי למה אבל קמתי, גבוה ממנה בהרבה. פחות משתי שניות אחר כך, בכח פיסי שלא ידעתי שיש לה, היא כופפה אותי כלפי השולחן והתחילה להצליף בישבני עם משהו לא ברור. אחרי כמה מכות כאלה, כשהיא מתחילה להתנשף בהתרגשות ואני מתחיל להפנים מה קורה, היא נצמדה אלי מאחור ובמיומנות רבה פרמה את מכנסיי ומשכה אותם יחד עם התחתונים למטה.
אוחזת בחגורת המכנסיים שלי המקופלת לשתיים, היא התחילה להצליף בישבני בקצב אחיד.
מתנשפת מהמאמץ ודורשת ממני להודות לה על החינוך ועל הלימוד, להתנצל על התנהגותי המזלזלת, להודות לה עוד על התמיכה שלה בי בעבודה ועל הסבלנות שלה כלפיי, להתנצל על האיחור שלי היום ועל הדוח העלוב שהבאתי, ממשיכה כל הזמן בהצלפות על ישבני וירכיי כשאני נאנק בכאב וכמעט מיילל כמו ילד.
דקות ארוכות אחר כך כשפניי אדומים ממאמץ היא הפסיקה. שמעתי אותה מתנשפת. לא העזתי לזוז ממקומי. היא חזרה למושבה מעברו השני של השולחן והביטה בי די מקרוב. "זו תחילתה של מערכת חדשה ומתוקנת ביננו" אמרה או יותר נכון הודיעה לי בפנים רציניות. "שב ונחזור לדוח העלוב שלך".
התיישבתי והרגשתי את הצריבה בישבני ברגע שפגש את הכסא המרופד.
היא שאלה שאלות וכתבה כל מיני דברים. הבטתי בה והרגשתי את הזיקפה שלי נוצרת ומתקשה. התפללתי בליבי שתרשה לי ללבוש את התחתונים והמכנסיים לפני שתבחין בה. אך בדיוק להיפך, בחיוך רך ומפתיע, היא שאלה למה אני לא מוריד את הז'קט. הנהנתי בבלבול והורדתי אותו. מבטה ננעץ מיידית בכתם שנשאר על חולצתי מהקפה של הדרך.
"מה זה ???!!!" שאלה אותי בכעס.
"מצטער...זה מהקפה....בגלל זה לא הורדתי את הז'קט".
"קפה???? אני תיכף אתן לך סיבה טובה ללבוש את הז'קט וללמוד איך לשתות בלי לשפוך!"
הבטתי בה נבוך, מבולבל. אבל היא קמה ועקפה את השולחן בשניה, מספיקה לראות את שארית זקפתי לפני שנמוגה בפחד.
משכה אותי וגורמת לי כמעט ליפול מהכסא לרצפה כשהיא עכשיו גבוהה מעלי. משכה את החצאית המחוייטת שלה מעלה בעודי בוהה בה המום. כורעת מעט ומסיטה את תחתוניה לצד, משתינה עלי בזרם יציב וחם. המום לחלוטין ולא פחות מגורה, פתחתי את פי כשהזרם התקרב. הרגשתי את החום של הנוזל שנספג בבגדיי והלהט שמילא את זיקפתי.
היא סיימה ונתנה לתחתוניה לכסות שוב את ערוותה תוך כדי שהיא מזדקפת ואני מביט בשקיקה אל ירכיה הסקסיות והחיבור בינהן.
"לך לשירותים להתנקות ותחזור לנקות כאן הכל. אני הולכת. דווח לי כשאתה מסיים וחכה להוראות שלי."
כך בדיוק עשיתי. משראיתי שהיא קראה את הודעתי וראתה בווטסאפ את התמונות של המשרד שלה כשהוא נקי, אך לא ענתה לי במשך יותר מעשר דקות. אספתי את עצמי מבולבל לחלוטין ונסעתי הביתה.
כשהגעתי, כולם כבר ישנו. נכנסתי למקלחת והבטתי במראה. ראיתי את ישבני וירכיי מסומנים ומצולקים מההצלפות והזיקפה חזרה אל איברי חזקה מתמיד. אוננתי כששאריות ריח השתן שלה באפי, מראה ישבני המצולק מביט בי מהמראה והזיכרון של הערב מכה במוחי בעוצמה. גמרתי והשפרצתי על המראה תוך שאני לוחש את שמה ומבטיח להגיעה כל שבוע לפגישה נוספת.

תגובות ביקורות והצעות רלוונטיות יתקבלו בברכה.