הסיפור נכתב בהשראת סיפור אחר שאהבנו כאן וכל קשר הינו אסוציאטיבי בלבד.

איפה הארנק שלי? .....
אני בטוח שהרגשתי אותו בכיס המכנסיים כשחזרתי מהעבודה היום, לא זוכר שהוצאתי אותו מאז שהייתי בחנות חומרי הבניין בבוקר.
זה לא קורה לי עכשיו , עוד מעט שבת ואני צריך לסיים את הקניות וממש לא מתאים לי עכשיו לאבד את הארנק, להתחיל להתעסק עם חברות האשראי, לחדש את כל המסמכים.
אני עומד בקופה בסופר והמבטים של האנשים בתור שמאחורי מתחילים להיות יותר ויותר חסרי סבלנות ואני דיי אובד עצות בשלב הזה,
אני משלם בזריזות דרך הנייד ומזדרז לרכב בתקווה שאולי הארנק פשוט נפל על המושב.
כמה דקות של צעידה, מבט זריז על מושב הנהג, על מושב הנוסע, חיפוש בוחן על רצפה מתחת לשניהם ואין ארנק....
אני מוותר בשלב הזה, מתמסר למר גורלי (קצת דרמטי אני יודע אבל כל אחד מכיר את ההרגשה הזאת).

שעתיים מאוחר יותר ואני במקלחת, המים הקרים והסבון הנעים, מוריד את השכבה שכאילו נדבקת לעור הגוף אחרי כמה שעות של הסתובבות בשמש בחום ובלחות של הקיץ הישראלי באזור מישור החוף.
נזכרתי.
הארנק בטוח נפל שהעמסתי את הדליים של הצבע מהאוטו לפרויקט של שיפוץ עזרת הנשים בבית הכנסת.
הם רצו לשפץ את עזרת הנשים ואת המדרגות החיצוניות, להוסיף תאורה ככה שהן לא יצטרכו לעבור דרך עזרת הגברים. זה חייב להיות שם.
אמרתי לעצמי שלקראת הצהרים בטח ריק שם, אני אוריד את החומרים באתר לפני שבת ככה האוטו לא יהיה עמוס בנסיעה לים בשבת.
בדיוק בנגלה האחרונה ראה אותי הגבאי וביקש ממני לתרום משהו אז הוצאתי שטר מהארנק וכנראה שהוא נפל לי שם.

אני לא איש דתי, מסורתי לייט אבל לא בעניין של בתי כנסת.
אם אני מגיע לשם בדלת הראשית בזמן תפילה אז לא יהיה נעים לא להישאר.
בזמן קבלת שבת אני יכול להיכנס בשער בית הכנסת ולעלות מהמדרגות החיצונית לעזרת הנשים,
אומנם קצת חשוך כי העזרה לא פעילה אבל יש מספיק אור בשביל לאתר את הארנק בתקווה שהוא שם, חמש דקות ואני בחוץ.

מתלבש זריז, כמה השפרצות של בושם ואני בדרך.
התנועה דיי דלילה קצת מוקדם לצאת לבילויים , רק אנשים אחרונים שעושים את דרכם לבתי הכנסת. רובם כבר נוכחים וישובים , עוד מעט תתחיל התפילה.
אני מחנה מחוץ לטווח הראיה, בכל זאת לא נעים להגיע בנסיעה לפתח בית הכנסת.
צועד מרחק קצר בצעדים זריזים תוך כדי שאני מסתכל ימינה ושמאלה לראות שאין אנשים נוספים בכיוון.
נכנס זריז בשער הכניסה פונה לצד המבנה ועולה בשקט במדרגות יש רחש של קהל מתוך בית הכנסת.
לא שיש הרבה סיכוי שישמעו אותי עולה במדרגות החיצוניות אבל זאת תגובה אוטומטית שאתה לא רוצה לעורר תשומת לב מיותרת,
חמש עשרה מדרגות ואני נכנס בשקט דרך וילון הניילון שמשמש כדלת מאולתרת לחלל בקומה השנייה.
דיי חשוך, העיניים מתרגלות לאט לעוצמת האור החלש בזמן שאני מחפש על הרצפה את הארנק.
תוך כדי התקדמות איטית והימנעות עד כמה שניתן מלעשות רעש מיותר, ברקע שומעים את נעימת התפילה, קהל המתפללים כאיש אחד לעיתים לוחש ולעיתים שר,
החלל לא גדול ובמסגרת השיפוץ הרכבנו פיגומים לאורך המעקה שצופה על החלל המרכזי של בית הכנסת.
במין וילון של נילונים כדי למנוע כמה שאפשר מהאבק למלא את החלל למטה...

אני מרים קצת את המבט ורואה דמות באפלולית בחדר.
אני נעצר לרגע מנסה להבין מה אני רואה, באור המועט אני רואה דמות של אישה.
הצללית של השמלה השחורה עד אמצע השוקים, מטפחת שעוטפת את הראש. האור שמוקרן מלמטה נותן לי להבחין רק בצבע הארגמן של כיסוי הראש, היא נראית לי צעירה לפחות ככה הראש לי משלים פרטים.
הדמות לא זזה, לא ברור למה, הכניסה שלי לחדר והצעדים האיטיים אולי היו שקטים מכדי שהאנשים למטה ישמעו אבל מי שהיא לא תהיה, היא בטוח שמעה שאני בחדר.
היא לא מסתובבת אלי, אני עומד קפוא במקום. חושב אם להגיד משהו אבל כרגע כל קול מופתע שלה עלול להישמע גם למטה.
אני אולי מדמיין אבל אני רואה שמתאר הגוף שלה מתקמר אחורה היא מבליטה את האגן שלה במין תנועה חתולית.
הנשימה שלי נעצרת גם בגלל שאני חושש שהיא תיבהל ותצעק אם אני אגיד משהו בהפתעה , וגם בגלל שמשהו בתנועה המתקמרת שלה מעורר לי תחושות באגן והאיבר שלי מתחיל להתעורר.
עוד כמה שניות עוברות ואני רואה שהיא לא זזה, נשארת בתנוחה המזמינה שלה.
הראש שלי דיי מאבד אחיזה בהגה ומי שמתחיל לקחת שליטה זה החשק למראה הצללית שמולי.
אני מתקרב עוד כמה צעדים, נמשך לכיוונה בכוח החשק שגובר ומעורר את האיבר שלי.

זה יגמר לא טוב אני אומר לעצמי אבל כרגע אני לא יכול לעצור את עצמי.
אני מקרב את הידיים שלי לעבר האגן שלה שבולט כלפי, משתהה לרגע לא בטוח אם המהלך הזה יגרום לה להיבהל ולצעוק.
אני מניח את הידיים שלי על הגב התחתון שלה.
היא לא זזה.
אני מרגיש שהיא מגיבה למגע שלי, לא נרתעת אלא מתמסרת.
הגוף שלה זז כנגד הידיים שלי.
אני מלטף את הגוף שלה באזורים רחבים יותר ויותר... יד אחת נעה במעלה הגב שלה, מרגיש את בד השמלה שלה ואת הגוף שלה שעטוף בו.
יד שניה נעה למטה, במורד הירך שלה, מרגיש את הגוף הדרוך מתחת.
אני מגיע כמעט לשול השמלה ומתחיל לנוע חזרה במעלה הרגל שלה תוך כדי שאני מרים את השמלה שלה וחושף את הרגליים הבהירות שלה.
אני שם לב שהיא מפסקת את הרגלים מעט... היא משתפת פעולה עם מה שקורה כאן עכשיו.
האיבר שלי כבר זקור במלואו בתוך המכנסיים אבל אני שקוע בלהרגיש אותה עם הידיים שלי... משחק באש ומחכה לרגע הפיצוץ..
היד השנייה עולה במעלה הגב שלה וגולשת לחזה שלה, אני מרגיש את השד השמאלי בכף היד שלי,
מתחת לבד השמלה, מתחת לחזייה ההדוקה, מתחת להכל אני מרגיש את הבשר המוצק של השד שלה.
אני מנסה לאחוז בו ואני שומע את שני טיקים.... החלק הקידמי של השמלה סוגר בטיקטקים..
והשניים העליונים נפתחים אחד אחרי השני מהחפינה שלי בבד שצמוד לחזה שלה.
היד שלי גולשת לחזיית התחרה שלה ואני מרגיש יותר טוב את השד הבינוני שלה שממלא לי בצורה מושלמת את כף היד.
תשומת הלב שלי נעה בין יד ליד.
ההתרגשות מתפשטת לי לכל הגוף, והתחושה של הסיכון משאירה אותי במקום.
הראש הרי לא מסוגל להתרכז בשני דברים במקביל, אז המיקוד עובר בין היד שחופנת לה את השד השמאלי לבין היד שכבר מרגישה את בשר הירך הפנימית של הדמות ששעונה מולי באפלולית החדר.
אני מתחיל להרגיש את החום שמוקרן מבין הרגליים שלה. מרגיש שהיא לא לובשת תחתונים כי האצבעות שלי עוברות בלי מכשול מהירך הימנית שלה לשפתיים החלקות של הכוס שלה.
הרטיבות שוטפת אותי, היא מחכה ומוכנה עוד לפני שנגעתי בה כי אחרת אני לא יכול להסביר למה האצבעות שלי נרטבו עוד לפני שהרגשתי את השפתיים שלה.
האצבעות שלי מרגישות את השפתיים הרטובות שלה, קצות האצבעות מרגישות את הנפיחות של השפתיים החיצוניות, את הרגישות שלהם למגע.
אני לא שומע את הנשימות שלה לקול תפילות הקהל אבל אני כן מרגיש אותה נדרכת למגע האצבעות שלי במרכז הגוף שלה.
האצבע הראשונה מפסקת את השפתיים שלה וחודרת לתוך הגוף הטעון שלה, גם הרעש שבוקע מלמטה לא מונע ממני לשמוע את הגניחה שלה שהיא מרגישה את האצבע השנייה חודרת לתוכה.
אני מרגיש אותה בתנועות פנימה והחוצה, מרגיש את הרטיבות שלה נוזלת לי לתוך היד, מרטיבה את אצבעות שלא זכו עדיין להרגיש את הפתח החם שלה.
במקביל היד השניה שלי שולפת את השד מהחזיה והפטמה הזקורה שלה צורבת לי בחומה את כף היד, אני מושך את החזיה למטה וגם השד השמאלי נשלף לו לאוויר המזגנים הקר.
אני לש אותם, מרגיש את הגודל שלהם, את הרוך שלהם, אם הקושי שלהם, מרגיש את פעימות הלב שלה כשאני אוחז אותה בחוזקה בכף היד שלי.
אני מרגיש אותה מרוגשת.
אני מרים לה את השמלה ורואה את הישבנים הבהירים שלה, את העור הבהיר שלה, את הקימורים שמתעגלים בצורה מושלמת מהירכיים לישבנים ומותניים ולגב,
קו מושלם של רוך ושל עונג.

אין דרך לעצור את מה שהולך לקרות, החשק הבלתי נשלט שלי. ונראה שגם שלה.
השאלות מי היא?, מה היא עושה כאן?, למה?, ואם היא מחכה למישהו אחר?, מטשטשות.
החשק להרגיש אותה משתלט על כל מחשבה הגיונית אחרת.
הידיים שלי עוזבות אותה.
אני מוכן וחייב להרגיש אותה עכשיו.
אני פותח את החגורה, את הכפתור והרוכסן של המכנסיים ונותן להם ליפול ביחד עם התחתונים לגובה הברכיים.
האיבר התפוח שלי קופץ זקור וחם, מוכן להרגיש את מה שנמנע ממנו עד עכשיו, בדיוק בגובה הנכון לתת לכיפה הנפוחה שלי להיצמד לשפתיים הרטובות של הכוס שלה,
מתחכך בשפתיים החיצוניות ומרגיש אותן נפתחות ועוטפות את קצה הכיפה שלי.
אני עדיין לא מרגיש שהיא נרתעת, היא משתפת פעולה לחלוטין ומתמסרת וכל מגע שלי בגוף שלה.
קולות התפילה עולים מהחלל למטה ואני מחכה מתוך אינסטינקט לרגע שבו הקולות יטשטשו כל אנחה שעלולה להישמע באקט האחרון של החדירה.
הגברים מגבירים את שירתם, "כל מבעלייך" נשמע בחלל ואני נותן לגל ההתרגשות שאוחז בקהל וחודר באבחה אחת, כולי לתוך הכוס הרטוב והחם שלה.
אני מרגיש איך הנרתיק שלה עוטף את כל האיבר שלי, מרגיש איך היא לופתת את מלוא אורכו, אוחזת בי חזק באותה עוצמה שבה אני נועץ את האיבר שלי לתוכה.
אני מחזיק את האגן שלה, ונועץ שוב את הזין שלי.
משפר את האחיזה למותניים שלה ונועץ שוב.
התנועה חוזרת שוב ושוב, אני מחזיק אותה כשהיא מבליטה עוד יותר את הישבן שלי לכיווני,
וממשיך לחדור לפתח החם והרטוב שלה, הולם את האיבר הקשה והמגורה שלי עד סוף הנרתיק שלה.
אני מרגיש אותה מתפתלת כל פעם שאני מגיע לסופה.
מגביר את הקצב ואת העוצמה. שוב ושוב התנועה חוזרת, ממשיכה כאילו אין לה קץ.
אנחנו זזים כבר בהרמוניה. רק רעש החדירה הרטובה נשמע, זה הקול היחיד שאני שומע גם מתוך קול השירה הרמה שנשמעת מלמטה.
הידיים שלי חופשיות לעלות וללוש את השדיים שלה... להרגיש אותם זזים לקצב הזיון שכאילו ממשיך בעצמו.

התפילה ממשיכה מלמטה , ואני ממשיך לחדור שוב ושוב לתוכה בעוצמה שכל פעם מתחזקת אבל עדיין לא מספיקה בשביל לעורר תשומת לב מקהל הרב שהתאסף לו למטה.
אני מרגיש את הכוס שלה מתחיל להתכווץ עלי, התנועה הזאת שמתחילה עמוק בפנים ומתפשטת מעומק הבטן לכיוון השפתים והדגדגן.
אני מרגיש את גל ההתכווצויות ואת השטפון שנוזל מתוכה על הזין שלי, גולש לביצים המלאות שלי ואני בטוח ששלולית קטנה כבר נקוותה לה על הרצפה שבין רגליה המפוסקות.
הגמירה שלה מגיעה בבת אחת, האחיזה שלה האיבר שלי מושלמת. הפעימות בתוכה, והרעידות העדינות הלא רצוניות בגוף שלה שאני מרגיש כשאני אוחז בה שלא תקרוס לרצפה.
העוצמה הזאת שלה גורמת לי להתפרק בתוכה.
הזין שלי גדל לממדים מקסימליים והכיפה מתנפחת כדי לפתוח אותה עד כמה שאפשר. נקודה שאי אפשר לחזור ממנה מגיעה
האיבר שלי מתכווץ, נדרך ויורה זרמים חזקים של זרע חם עמוק לתוכה.
שוב. שוב. ושוב.
הפורקן הוא עוצמתי והחיבור שלי לגוף שלה, של הבסיס של הזין לשפתיים הנפוחות שלה לא מאפשר לי להתנתק ממנה.
אני פורק את כל כולי לתוכה תוך כדי שהיא עדיין רועדת מהגמירה שלה.
אני נשאר מחובר אליה, מתקרב לאוזן שלה ולוחש לה : "זה הסוד שלנו"
אני מרגיש שהיא נבהלת קצת כי זה לא הקול שהיא צפתה לשמוע, " לפחות את הזין שלי את אוהבת".
"תישארי ככה ואל תסתובבי" אני לוחש לה.
אני צובט לה את הפטמות ויוצא ממנה בבת אחת בתזמון מושלם שגורם לקפוץ קלות, לכוס שלה להתכווץ וטיפה מהזרע שלי גולש ממנה.
אני רואה את הטלפון הכשר יחד עם התיק שלה מונח על המשטח של הפיגום שצמוד לעמוד שהיא נשענת עליו.
אני לוקח אותו מכניס את המספר שלי ושומר תחת השם "שיפוצניק".
אני מתקרב לאוזן שלה ולוחש לה "אני השיפוצניק ששמור לך בטלפון"
אני לוקח צעד אחד אחורה , אני עדיין זקור ברובי ופועם מעוצמת הזיון אבל אני לא נשאר לעמוד ולהתענג מהמראה.
אני רואה שהארנק שלי מונח על הרצפה ליד הרגל שלה
אני מרים את המכנס ותוך כדי את הארנק מהרצפה ויוצא מעזרת הנשים, יורד במדרגות ויוצא משער בית הכנסת.

בדרך אני רואה כמה אנשים שיצאו מוקדם ומברך אותם , "שבת שלום"..