div>פרק א' – הכספת
שלפתי את הפתק הקטן מהכיס, הרמתי את השפופרת וחייגתי את המספר שהופיע בראשו, כתוב בכתב נשי יפהפה.
ניצלתי את הזמן שבין צליל המתנה אחד למשנהו בכדי לכחכח בגרוני, מכין אותו לקול הסמכותי שעליו להפיק.
"הלו", ענה לי קול גברי אך צפצפני במקצת.
"אז ככה הוא נשמע..", חשבתי לעצמי.
"הלו?!", חזר הקול, מזכיר לי שלמרות ההכנה המוקדמת, עדיין לא הוצאתי הגה.
"ש..ש..שלום אתם מדברים עם 'הכספת און-ליין'", אמרתי בקול עבה, בטוח ביני לבין עצמי שאני נשמע מגוחך ולא אמין לחלוטין.
"מה...?!", ענה קול נדהם, אולם פחות נדהם משתיארתי שיהיה.
"משפחת מרגלית?", שאלתי, יודע את התשובה מראש.
"כן...".
"ובכן, ככל הנראה, מישהו מבני המשפחה נרשם באתר שלנו...", השבתי תוך שדפדפתי בערימת דפים סתמית שהכנתי מבעוד מועד, "לצערי אני לא רואה פה שם פרטי.... לא, לא, רשום פה רק 'משפחת מרגלית'".
"אני לא מבין", ענה לי קול שדווקא נשמע הרבה פחות מבולבל מאשר בתחילת השיחה.
"בכל אופן...", החלטתי לגשת לעניין סוף-סוף, "מישהו רשם אתכם באתר שלנו, ואני שמח לבשר לכם כי עליתם בגורל!
עכשיו כל אשר נותר לכם לעשות זה לענות על 3 שאלות פשוטות ואז תוכלו לזכות בפרס הגדול – זוג כרטיסי טיסה לאמסטרדם!!"
"וואו איזה מגניב", ענה לי הקול שמנגד.
ניסיתי להסתיר את התדהמה שלי. הייתי משוכנע לחלוטין שזה לא יעבוד, שאגמגם, שלא אהיה אמין. לא בפעם הראשונה בחיי, הפתעתי את עצמי.
"אתה לבד בבית?", שאלתי עוד שאלה עליה ידעתי את התשובה.
"לא, אני פה עם אישתי. חכה שנייה אני אקרא לה", הוא הרחיק ממנו את השפופרת וצעק בקול את השם שלמדתי לאהוב כ"כ בחודשיים האחרונים.
"טוב אנחנו מוכנים", חזר אלי בקול נרגש.
"אז ככה... יש לכם דקה לענות על 3 שאלות. הזמן מתחיל לרוץ מהרגע שבו אסיים להקריא את השאלה הראשונה, ברור?" "כן, כן, אנחנו מוכנים!".
"שאלה מס' 1....", אמרתי תוך שקראתי מאותו הפתק, מאותו הכתב, "עיר הבירה של קנדה היא..?".
"וואו אני יודע את זה!", ענה לי קול מתוסכל. ברקע נשמעה התשובה בקול נשי נלהב. "אוטווה", השיב לי הגבר במהירות ובנחרצות, כאילו נזכר בכך משום מקום.
"תשובה נכונה. שאלה מס' 2...", המשכתי להקריא מאותו הפתק, "ממה מכינים עמבה?".
"ממנגו", ענה לי הבעל במהירות, מסגיר את ביקוריו התכופים מדי בדוכן השווארמה המקומי.
"יפה!!", עניתי בקול נרגש. בשלב זה כבר ממש נכנסתי לתפקיד. "נשארה רק שאלה אחת אחרונה ואתם באמסטרדם!".
חיכיתי שנייה והמשכתי, "מהו תמסח?".
"וואו אין לי מושג...", ענה הבעל בקול מתוסכל, ומייד הפנה את השאלה לאשתו תוך קריאות:"מהר! מהר!"
לפתע נשמע קול נשי, הקול הכי יפה בעולם שהשיב בחיוך ובשלווה:"התשובה היא תנין!"
"מדוייק!", עניתי בקול נרגש, ממשיך לשחק את המשחק באופן מושלם, "זכיתם בזוג כרטיסי טיסה לאמסטרדם!!"
צרחות השמחה בצד שמנגד, לא איחרו לבוא.

פרק ב' – סידורים אחרונים לפני טיסה
יום שני, 16:02, מלונית "מפגש-הדרכים" בר"ג, חדר 24. כרגיל, כמו בכל שבוע בחודשיים האחרונים.
"איחרת", אמרה לי אהובתי בקול נוזף, מתקרבת אלי תוך כדי.
"כן פקקים, את יוד..", התחלתי לענות בזמן שהדביקה לי נשיקה חושנית ורטובה במיוחד.
"אני לא מאמינה שהוא קנה את זה!", אמרה לי תוך כדי שהיא נושכת ומוצצת את צווארי, "היית גדול".
חייכתי חיוך גדול, מרוצה מהפינוק שלה ולא פחות מכך, מן המחמאה המוצדקת.
"עכשיו כל מה שאנחנו צריכים לחשוב עליו, הוא איך לגרום לו לוותר על הכרטיס שבו זכה, להציע לך לנסוע ביחד עם חברה ובנוסף לכל – למצוא לך חברה טובה שמוכנה לשמש לך כאליבי", עניתי בציניות אופיינת, מראה לה עד כמה שאני מודאג מכך שהתוכנית לא תצליח בסופו של דבר.
"תשאיר את זה כבר לי", ענתה לי מחוייכת תוך שהיא פורמת לי הכפתורים בחולצה, "אתה כל מה שנשאר לך לעשות זה לזיין לי את הצורה!".
מודעת לאפקט שיש למשפט הזה עלי, היא לה יכלה להיות מופתעת ממה שקרה מייד לאחריו:
החיה שבי יצאה החוצה.
אחזתי בחוזקה בחולצה ובמספר משיכות עוצמתיות במיוחד קרעתי אותה ממנה, מתעלם מהעובדה שבדר"כ היא באה לפגישה השבועית שלנו לבושה במיטב מחלצותיה.
"מטורף שכמוך! זו חולצה של 500 שקל!!", צעקה לעברי, תוך שהיא מענישה אותי במספר נשיכות חזקות במיוחד.
אבל אני בשלי. ממשיך וקורע ממנה את הבגדים בזה אחר זה, גם את אלו הסוררים במיוחד עם הבד העבה.
במהרה על הריצפה התערמו להם גזרי בגדיה: חולצה, מכנס וגרביונים שבקושי אפשר לזהות.
"אתה ממש חולה נפש!", אמרה לי בחיוך השובב האופייני לה, "מזל שאני כבר מכירה אותך והבאתי בגדים להחלפה".
"מקווה שגם חזייה הבאת", אמרתי ומייד קרעתי אף אותה מעליה, משחרר לעולם זוג שדיים שגם לאחר שתי לידות ו-31 שנים עמדו ונראו ככאלו של בת 18.
זינקתי עליהם בפראות הזאת שרק היא מוציאה ממני, פראות שלא הכרתי שקיימת בי לפני אותו יום חורפי וגשום שבו נפגשנו לראשונה. מצצתי את פיטמותיה בחוזקה, מנסה לעשות את הבלתי אפשרי ולדחוף את כל שדה לתוך פי. אני רעב לה גם כשהיא לצידי.
נהמות ההנאה שלה נשמעו היטב. "איך שהתגעגעתי, אלייך מותק שלי", אמרה בין נהמה לגניחה.
לא עניתי. מבחינתי העולם עצר מלכת באותן דקות, כלום לא היה קיים מלבד שני דברים – השד הימני והשד השמאלי שלה, אשר בינהם דילגתי עם שפתיי, שיניי ולשוני.
"משוגע, אתה תשאיר לי סימנים. הוא עוד יראה", שמעתי אותה אומרת ברקע.
ואני בשלי. לש, מוחץ, מוצץ, יונק ונושך.
"אני חולה עלייך!", שמעתי אותה אומרת. כרגיל, משלימה עם העובדה שאני עושה לה מה שאני רוצה בסופו של דבר.
המשכתי להעסיק את פי עם שדיה, או שמא להיפך, להעסיק את שדיה עם פי. במקביל ידי הימנית החלה לשוטט על שאר גופה, משרטטת את גופה בעדינות כה שונה מהפראות שבה פועל פי. ליטפתי את פניה המדהימות, זוכה לנשיקה בכל פעם שידי עוברת בקרבת פיה. המשכתי במסע, אוחז בצווארה, בכתפה, עובר דרך ידה החלקה עד לשילוב הידיים הבלתי נמנע.
לפתע משיכה חזקה בשערותיי, מרחיקה את פי משדיה ומדביקה אותו ישר לפיה החם, מעניקה לי נשיקה רטובה ודוחפת לתוכי את לשונה הכי עמוק שאפשר.
"מאמי, בסוף אני אראה כמו שמעון פרס בגללך", מלמלתי כשפי צמוד לפיה.
"שתוק ותביא לי ביד קצת", ענתה בחיוך, תוך שהיא משחררת את אחיזת כף ידה.
המשכתי במסע דרומה, מרגיש את צלעותיה, מותניה, את הפופיק הקטן שלה. הגעתי לקו התחתון, מתמהמה על קצה הגומי, מרים אותו קלות ומשחק בו עם קצה האצבע, מעביר אותה מימין לשמאל ואז שוב לימין. ואז הרחקתי את ידי משם, יורד לכיוון רגליה, מודע לתסכול ולטירוף שאני גורם לה.
"איזה בן-זונה אתה!", אמרה לי בשיניים חורקות, מתעלמת מהעונג שאני גורם לה בליטוף רגליה מעלה ומטה.
כשהרגשתי שאינה יכולה עוד התחלתי לעלות מכיוון כפות רגליה, אשר זכו בנוסף לליטופים למספר רב של נשיקות ומציצות לכל אחת מהאצבעות. טיפסתי אט-אט בליטוף פנים רגליה אשר אוטומטית החלו להיפסק קלות. התקרבתי, התקרבתי ואז במכה אחת הנחתי את ידי על גן העדן שממוקם לה בין הרגליים. הרטיבות הייתה מדהימה, התחתון היה מוצף לגמרי. הבנתי שהתעללתי בה יתר על המידה. הסטתי לה את התחתונים הצידה והתחלתי לענג אותה ישירות, זוכה לנשיקות ונשיכות בחזי, בצווארי ובפרצופי. סובבתי את אצבעי על דגדגנה בעדינות, נהנה לראות על פניה את השילוב שבין הנאה מהמגע לבין התסכול מהרוגע שלי.
"הו בייבי, אתה מטריף אותי!", אמרה תוך שהיא פורמת את כפתורי הג'ינס שלי בזה אחר זה, משאירה אותי בבוקסר הצמוד שלי בלבד. "מתה על הזין שלך!", המשיכה במשפטי המופת שלה תוך שהיא מלטפת את זיקפתי הענקית דרך הבד האדום.
הרטיבות המשיכה לניפוק ממנה, טיפות מהנוזל המופלא שלה נזלו להן אט אט במורד ירכיה. החלטתי שאני חייב לטעום אותה.
ירדתי עם פי בנשיקות קצובות במורד ביטנה, מסיר לה את התחתון במשיכה, ובטירוף שאין כמוהו, כזה אשר מייצג את ההתמכרות הגדולה שלי לנוזל שמופק בין רגליה, הצמדתי את פי והתחלתי למצוץ את דגדגנה.
"וואו מאמי, היום התעלת על עצמך", אמרה לי שעתיים אח"כ בזמן שהתחלנו לאסוף את שאריות הבגדים מהריצפה ולהתלבש. "כן בובה, אני חושב שהיום היה מהזיונים הטובים שלנו", השבתי עם חיוך גאה, "רק... מה את חושבת שאת עושה?!", שאלתי. "למה אתה מתכוון?", ענתה לי בקול מתפלא.
"את לא באמת חושבת שאני אתן לך ללכת עם התחתונים, נכון?!", שאלתי מופתע, שהרי היא יודעת שאני נוהג לקחת עימי את תחתוניה המוצפות כמזכרת.
"אופס", אמרה בחיוך והושיטה לי אותם, "קח, כדי שתוכל לרחרח במהלך השבוע ולהיזכר בי!".

פרק ג' – מועדון 13,000 רגל
"כוס אמא של אל-על האלו", אמרתי בתסכול חצי שעה לאחר שהמטוס המריא.
"מה הבעיה מאמי?", ענתה לי תוך שהיא משחקת בתחנות הטלוויזיה שמולה.
"מה הכוונה מה הבעיה?", עניתי נרגז – אני שונא שלא מצטרפים אלי כשאני מתלונן - "השירות פה חרא, הדיילות זקנות והמושבים באוטובוסים של דן יותר נוחים!"
"נו יאללה חפיף", אמרה לי בביטול, "הכי חשוב זה שהתוכנית הצליחה ושעוד 4 שעות אנחנו באמסטרדם!".
"האמת בובה, לא האמנתי שנצליח", השבתי בכנות, "עכשיו את חייבת לגלות לי איך שכנעת את בעלך לוותר על הכרטיס".
"לא מסובך יותר מדי, פשוט שכנעתי את קצין הקישור שלו, איתו היה לי רומן לפני שנתיים, לזמן אותו למילואים קצרים ודחופים במיוחד", ענתה לי עם חיוך מרוצה על הפנים, "לאחר שהוא ראה את המבט המאוכזב על הפנים שלי, הדרך משם הייתה קצרה להצעה שלו שאסע עם אחת מחברותיי".
"נו אבל אם הוא יברר עם החברה הזאת..", עניתי בתמימות של מי שמעולם לא נאף.
"אל תדאג, הוא לא ממש מתעניין בי ובחברות שלי. וחוץ מזה, דאגתי שישלחו אותו למקום שאין סיכוי שיהיה בו קליטה".
"את זונה!", עניתי נחרצות.
"בגלל זה אתה מת עלי", השיבה מלאת ביטחון.
"נו... כמה זמן לקח לך לבוא!!", אמרה לי בנרגזות אופיינית בזמן שנכנסים לתא השירותים הצפוף.
"נו מה את רוצה, הייתה בחוץ איזה זקנה שהסתכלה עלי במבט חשדני", השבתי נבוך.
"מעניינת את הסבתא שלי הזקנה הזאת. אני חרמנית רצח!", אמרה והחלה להסיר את בגדי בזה אחר זה.
"אני רואה שהתפשטת בלעדי..", אמרתי.
"מצטערת בוביק, אבל לטיסה לא הבאתי בגדים נוספים", השיבה בזמן שבמשיכה אחת מהירה שלשלה את תחתוניי לרצפת התא. "מרגע העלייה למטוס אני מתה להרגיש אותו בתוך הפה שלי", אמרה ולא חיכתה, יורדת על הברכיים ומתחילה ללקק את איברי ההולך ומזדקר.
נאנחתי בשקט, משתדל לזכור שאיננו במלונית שלנו, בה כולם מכירים את זעקותינו הרמות ואת הניחוחות שאנחנו משאירים אחרינו, ניחוחות שאי אפשר לטעות בהם.
והיא בשלה. לא מרחמת עלי, מכניסה את הזין שלי עמוק לתוך פיה, משתמשת בשפתיה ובלשונה בכדי להסב לי עוד ועוד עונג.
"בובה את מטריפה אותי", אמרתי, מלטף את ראשה מעדנות.
והיא בשלה. אוחזת בישבני המכווץ, יורדת עם שפיה לעבר אשכי, מלקקת, יונקת ומוצצת אותם בזה אחר זה, יורדת עם לשונה לעבר פי הטבעת שלי, מלקקת ומרטיבה הכל, מכינה את המקום לאצבע שחודרת חדירה קלילה.
"אני מת שאת עושה את זה", לחשתי, תופס את ראשה ומכוון אותה בחזרה לעבר הזין.
והיא בשלה. מתנפלת עליו בתאווה למראה טיפת זרע ראשונה מבצבצת, דוחפת אותו עמוק עמוק לתוך גרונה, מנסה שוב ושוב להצמיד את שפתיה לשיער ערוותי. מתוסכלת מאי הצלחתה, מוסיפה היא יד למלאכה ומתחילה להגביר קצב.
"אני גומררר", לחשתי בעוצמה.
והיא בשלה. מגבירה מהירות עוד ועוד, עם פיה מתרכזת בכיפה העבה, ועם ידה בגזע הנפוח מלא הוורידים.
תפסתי את ראשה והתחלתי לזיין את פיה בעוצמה, שופך לתוכה כמות זרע עצומה, יודע עד כמה שהיא נהנית מכל טיפה.
"אז מה מותק, זה נחשב שנכנסו למועדון?", שאלתי בחיוך.
"נראה לך?!", השיבה נרגזת, "בכלל לא גמרתי".
"אם כך אין ברירה", עניתי מחוייך, "נצטרך לחזור לפה לסיבוב נוסף עוד חצי שעה".

פרק ד' – אוי אמסטרדם
"וואו איזה מקום מדהים", היא צרחה בקול רם, נצמדת אלי בחיבוק, נהנית מכך שסוף-סוף אנחנו יכולים להסתובב ברחוב ביחד.
"כן, אין על אמסטרדם, המקום המושלם!".
המשכנו מכיוון תחנת הרכבת, עוברים דרך כיכר דאם, חוצים עוד ועוד תעלות בדרך למלון. עוצרים מדי פעם להצטלם תמונות שלא נוכל לחלוק עם איש מלבדנו.
"בוביק אני מפחדת", אמרה לי בזמן שהג'וינט הראשון הגיע לשולחננו, "אתה בטוח שאני לא אחשוב שאני דולפין אח"כ?"
צחקתי בקול, "איך את יכולה להיות דולפין?! את חייבת להיות חיה עם שיניים..."
התחלנו לעשן, חשיש אפגני – זה מה שבחרנו מהתפריט שהוגש לנו.
"וואו בוביק, מתחיל להסתחרר לי הראש", היא אמרה לי 5 דקות מאוחר יותר.
גם אני התחלתי להרגיש את ההשפעה. אין מה להגיד חומר בן-זונה יש להם פה!
התחלנו לצחוק בקול רם, מרוצים מהרוגע והשלווה המקיפים אותנו.
"האא בובה, שכחתי להזהיר אותך מתופעת לוואי שיש לסם...", אמרתי בטון חצי מודאג.
"מה?!", השיבה לי בטון מודאג וחצי.
"הגראס עשוי להפוך אותך לחרמנית בטירוף! כל החושים מתעצמים אחרי שמעשנים...", אמרתי עם חיוך שובב.
"תן לי רגע לבדוק את העניין", ענתה נרגשת והחלה דוחפת את ידה עמוק עמוק לתוך מכנסיה.
"בואנה' אתה צודק!!", אמרה נדהמת, "אני רטובה לגמרי!!", הכריזה והציגה בפני את היד הנוטפת כהוכחה.
משכתי את ידה אלי בכח, מרחרח אותה ראשית ואז דוחף אותה לתוך פי, מוצץ אצבע אחר אצבע.
"חושבת שאת יכולה להחזיק מעמד עד למלון?", שאלתי.
"האמת... אני לא יודעת", השיבה, "אני חייבת את הזין שלך ועכשיו!".
"אם כך כדאי שנתחיל לרוץ", עניתי מרוצה.
הגענו לחדר מתנשפים ומזיעים. אנשים בטח חשבו שאנחנו משוגעים לגמרי, רצים בטירוף באמצע העיר השלווה הזאת.
טרקנו את הדלת בעוצמה וניגשנו לעניין. הבגדים נשרו להם בזה אחר זה, לא היה טעם למשחק מקדים והפשטות איטיות, שנינו ידענו מה אנו רוצים ושום דבר בעולם לא יכול היה לעצור אותנו מלהשיג זאת.
נצמדנו בעוצמה, מתנשקים בתשוקה שלא ניתן לתאר. נושכים, מוצצים ושואבים. מנסים לאכול אחד את השני בשביל להשביע את הרעב המטורף שלנו.
הטחתי אותה לקיר בעוצמה, דבר שאוטומטית גרם לה לקפוץ באוויר ולכרוך את רגליה סביב מותניי. הרטיבות חסרת התקדים שלה והעובדה שהייתה פתוחה לרווחה גרמו לי לחדור אליה בקלות, ממלא אותה לחלוטין עם זיקפתי הגדולה מתמיד.
"ווווואווו בייבי זה לא ייאמן איך שזה מרגיש!!", גנחה היא בקול נדהם של מי שמעולם לא עשתה סקס על גראס קודם לכן.
"אמרתי לך שזה מעצים את התחושות..", השבתי בקול מתנשף. מרגיש בעצמי הנאה מוכפלת ומשולשת מהרגיל.
"אני מרגישה אותך כמו שלא הרגשתי מעולם, ממש מרגישה כל ס"מ וס"מ", אמרה בהתלהבות כשדמעות בעינייה.
לא השבתי, פשוט הפכתי אותה במהירות והחלתי לחדור אליה מאחור, כאשר ידיה משמשות לה תמיכה כנגד הקיר.
במקביל, הגשתי לפיה את אצבע יד ימין אותה היא החלה למצוץ מיד. לאחר שהיא הרטיבה אותה כהוגן שלפתי אותה מפיה ומייד דחפתי אותה עמוד לתוך ישבנה, מרגיש את פי הטבעת שלה מתכווץ סביבה ושומע אותה גונחת בהנאה.
עם היד השנייה הרמתי לה רגל אחת, זאת בכדי להרגיש עוד יותר עמוק בתוכה, רוצה להיות הכי עמוק בתוכה שרק אפשר!
"תזיין אותי!!", צעקה בקול רם את הברור מאליו.
בתגובה הגברתי את הקצב, מזיין אותה חזק כמו שהיא אוהבת, מרגיש את האשכים שלי דופקות כנגד דגדגנה.
"כן, כן, כן אני גומרררת!!!", צרחה בקול רם, נהנית מהחופש המוחלט שמאפשר לה לעשות זאת.
"גם אני בובה, גם אני!" צעקתי בקול, תוך שאני מגביר את הקצב ואוחז בחוזקה בשערות ראשה.
גמרתי עמוק בתוכה, ממלא אותה בזרע החם שלי, מרגיש אותה מתכווצת סביב איברי וסוחטת אותו עד תום.
הגענו למיטה תשושים.
"וואו מאמי, אתה מאמין שיש לנו עוד שבוע כזה להיות ביחד?!", אמרה בסיפוק גדול.
"אין לך מושג איך אני מאושר", עניתי תוך כדי שאני מלטף את ראשה שנשען על חזי
. "גם אני מותק, גם אני", לחשה במתיקות.
"יאללה, עכשיו בואי נלך לישון קצת", אמרתי.
"ביחד!", ענתה בחיוך.
"ביחד!", עניתי בסיפוק.
סוף-סוף ישנים ביחד.

לתגובות/הצעות/רעיונות: jakare06@walla.com

blog.tapuz.co.il/Jakare