div>היה הייתה נערה מתבגרת ויפה שגרה בכפר קטן וציורי בשולי יער אפל וגדול. הנערה אהבה מאוד את הצבע הורוד. למעשה היא כה אהבה אותו עד שרוב בגדיה היו בגוונים שונים של ורוד. היו לה שמלות ורודות, חולצות ורודות, חצאיות משובצות גוונים שונים של וורוד, ואף גרביים ונעליים ורודות ושלל תחתונים וחזיות ורודים ככל שיכלה למצוא.
כל תושבי הכפר קראו לה ורדית (לא – לא כיפה ורודה) למרות ששמה האמיתי היה בכלל זהבה. כולם ידעו שזהבה ישנה פעם בבית הדובים ביער השחור אבל היא מעולם לא גילתה לאיש את שאירע שם. כל שהיה ידוע היה שהיא נכנסה לבית בטעות, טושטשה אחרי שאכלה דייסה מסוממת ונתפסה ע"י הדובים כאשר היא ישנה באחת ממיטות הבית. את מה שקרה לאחר מכן לא סיפרה זהבה לאיש אך השמועות על שאירע שם רדפו אותה. הגרסה הרשמית הייתה כמובן שהדובים העירו את זהבה ושילחו אותה לדרכה. אך גרסה זו אינה מסבירה מדוע שהתה זהבה כמעט 48 שעות בבית הדובים. גם אם נתנו לה הדובים לישון כל הלילה, מה ארע לאחר מכן? מדוע לא חזרה לביתה למחרת בבוקר? וכיצד ניתן היה להסביר את התור הארוך שהשתרך מול בית הדובים כל אותו היום? תור שהורכב משלל חיות יער, 7 גמדים, שני נסיכים, קוסם אחד, שני טרולים שנראו נלהבים בעליל וארבע פועלים סינים שדיברו בהתרגשות, ושנראה היה שהם עסוקים בתכנונים שונים ומשונים בעודם מחזיקים חבלים, אזיקים ונרות. שום הסבר לא ניתן גם לדוכן הכרטיסים שהציבו הדובים בכניסה לביתם שבימים רגילים היה דל במבקרים. עדי ראיה שצפו במחזה המוזר (בלי לדעת שזהבה נמצאת בתוך הבית) מסרו כי בעוד כל הנכנסים לבית נראו חדורי התלהבות, הרי כשיצאו ממנו, הם נראו עייפים, שערם סתור, מלבושם מרושל ועם זאת היו סמוקים ומדושני עונג.
כשנשאלה זהבה על ידי חבריה ומכריה מה אירע באותם 48 שעות גורליות היא רק אמרה שזיכרונה מהמאורע מעורפל ושלדעתה ישנה. אלא שלא הייתה זאת אמת. זהבה זכרה היטב את השעות הרבות בהם עינגה את הדובים ושאר מבקרי הבית בשלל צורות שונות ומשונות. היא נזכרה בעונג הרב, משולב בכאב עמום, שהיה מנת חלקה כשהייתה קשורה בידיה ורגליה לרגלי המיטה, בעוד היא מנוצלת ונחדרת, חסרת אונים לחלוטין, על ידי אדם, חיות יער (מדברות כמובן), גמדים, טרולים, נסיכים ושלל יצורים קסומים. בחלקים רבים של המאורע היא שימשה כלי עינוגים למספר יצורים בו זמנית. חלקם קסומים וחלקם אנושיים.
לפרקים היה גופה היפה והצעיר מרוח כמעט לכל אורכו בזרע אנושי לבן, סמיך וחם או בזרע קסום נוצץ וריחני. או אז היו הדובים מפסיקים לרגע קט את שטף המבקרים, ושולחים גמד שינגב אותה. לאחר מעשה הגיעה אמא דובה. היא פקדה על זהבה לבלוע את שאריות הזרע שהיה בפיה ולאחר שזהבה צייתה, ליקקה אמא דובה את שאריות הזרע מנרתיקה וישבנה של זהבה. היא עשתה זאת במומחיות של דובה המנוסה בליקוק ושאיבת דבש מתוך כוורות. לשונה החמה, הארוכה והנעימה החליקה עמוק לתוך זהבה והיא לא יכלה שלא להיאנח בתשוקה. נדמה היה שהעיסוי של הלשון הרגיע במעט את איבריה האדומים והדואבים. זהבה נרגעה והתמכרה ללשון המלטפת אותה מבפנים. אבל ממש לפני שיכלה סוף סוף להגיע לפורקנה סובבה אותה הדובה כך שפניה של זהבה היו קבורים במיטה בעוד היא כורעת על בירכיה וישבנה מופנה אל על. עוד לפני שיכלה זהבה להגיב היא הרגישה את הלשון החמה מלטפת את חריץ ישבנה. בתחילה בעדינות ואח"כ בתנועות ארוכות יותר ויותר ובלחץ גובר. הלשון החלה לחדור לישבנה המפוסק וליקקה את כל סוגי הזרע שנזלו ממנו במורד ירכה הפנימית. זהבה החלה לגנוח בקול בעוד הדובה מעבירה את לשונה בין ישבנה של זהבה לנרתיקה.
זהבה הרגישה את השיא מגיע אך בדיוק אז חדלה הדובה מהליקוק וריתקה את זהבה למיטה. בניד ראש הזמינה הדובה את שבעת הגמדים לחדר והם שבו וקשרו את זהבה באופן שחשף את ישבנה אך לא נתן לה שום חופש תנועה. זהבה רצתה למחות אך גמד אחד כבר נעמד מולה והכניס לפיה איבר מפתיע בגודלו. בעוד הדובה עשתה את דרכה חזרה לדוכן הכרטיסים נעמדו הגמדים בשורה מאחורי זהבה והחלו בועלים את זהבה בישבנה בזה אחר זה כשהרוק של אמא דובה משמש כחומר סיכה, וזהבה, מסוממת מרוב כאב ועונג, תשוקה והשפלה, לא יכלה שלא לתהות אם זו הסיבה שבעטיה בחרה חברתה שלגיה לעזוב את הכפר באמתלה קלושה כלשהי ועברה לגור עם הגמדים בבית קטן ומרוחק במעבה היער.
כך נמשך המאורע לסירוגין עוד שעות ארוכות, וזהבה סיפקה עוד רבים כגון עמי ותמי (תמי הייתה מאוד טעימה ולעומת זאת עמי היה אכזבה בהשוואה לגמדים), המכשפה הרעה, ורבים אחרים. אפילו הזאב הרשע (שהיה יצירתי במיוחד), והציד שיתפו פעולה והביאו את זהבה לשיאים שלא ידעה שיתכנו.
אחר זמן שנראה היה כמו נצח, החליטו הדובים שזהבה נענשה מספיק על השגת הגבול הגסה לביתם. הם סגרו את דוכן הכרטיסים (ורווח נאה בצידו) ושילחו את כל המבקרים הנותרים לדרכם. אז ניגשו אליה בפעם הראשונה אבא דוב ודובי הקטן שכבר לא היה קטן בכלל. הם הביטו בזהבה במבט שלא השאיר מקום לפרשנות. אבא דוב נעמד מולה ודובי מאחוריה. זהבה הבינה את המצופה ממנה ונענתה בלית ברירה. היא נעמדה על ארבע עצמה את עיניה ופיסקה עם ידיה את פלחי עכוזה כדי להקל עד כמה שניתן על מה שעמד לקרות. להפתעתה ושמחתה, דובי הכניס את איברו העצום לנרתיקה ולא לישבנה. הוא המשיך להחדיר את איברו באיטיות עד שהיה כולו בפנים ואז חיכה. אז תפס אבא דוב את שערה של זהבה והנחה את פיה אל איברו הגדול והמדושן. היא פתחה את פיה ככל יכולתה ובלעה את האיבר האדום. אז החלו שניהם לנוע בתוכה בו זמנית. בתחילה באיטיות ואח"כ במהירות גוברת והולכת. זהבה שבקושי יכלה לנשום פשוט פתחה את פיה ככל שיכלה ומצצה מהר וחזק בתקווה שאבא דוב יגיע לפורקן במהירות. לאחר דקות ספרות החלו שני הדובים לנהום בהנאה, ציפורניהם החדות שורטות את זהבה שלא במתכוון, מכסות את ישבנה הלבן והיפה וגבה הארוך והגמיש בפסים אדומים מדממים. דובי היה הראשון שגמר, וזהבה חשבה שזרמי הזרע החמים שהציפו אותה מבפנים לעולם לא יפסקו. נרתיקה היה כה מלא שכשדובי הוציא את איברו לבסוף, היא ממש טפטפה נוזל לבן וחם. היא ידעה שלא תוכל לבלוע את כמויות הזרע העצומות של אבא דוב ולכן כשהגיע לשיא היא הרחיקה את פיה מאיברו. אבא דוב המופתע לא התבלבל, ופשוט ירה את כל זרעו ישר על פניה וחזה של זהבה. כשסיים גם הוא, ניקתה אותה אמא דובה, החזירה לה את בגדיה והדפה אותה החוצה מביתם.

הדובים וגם זהבה ידעו שהיא כבר לא תיכנס שוב לביתם ללא הזמנה. וכולם חיו באושר ועושר...
סוף (-: