div>מיכאלה לאורה של השמש הזורחת פקחתי את עיני, הסתכלתי למטה, לעבר רגלי וראיתי איך איברי זקור. למעשה הייתי עד לרגעיה האחרונים של זקפת הבוקר. לצערי לצידי במיטה לא היה אף גוף. רק אני והזכרונות המתוקים מאתמול ... ועכשיו אני תוהה האם אכן מדובר בזכרון או שמא בחלום רטוב. קם, מתלבש, ויוצא לדרך. רכוב על אופני אני מגיע אל המשרד, מחייך אל הפקידה הנאה, הולך לחדרי לקחת את הבגדים ואצ רצ לי אל המקלחת, אוטוטו מתחיל לו יום העבודה, ואין לי כל כוונה להסריח מזיעה.
היום עובר לו בעצלתיים, אני בוהה במסך המחשב, נודד במחשבותי... חושב על זקפת הבוקר שהיתה, על החלום או הזיכרון שהתפוגג. החלטתי שהלילה לא אשאר לבדי, הלילה אצא החוצה ואשיג את מבוקשי - גוף חם ונעים של אישה, שאותו ארגיש לצידי, אטעם, אלקק, אלטף ואחדור.
היום מתקדם, ומצאתי עצמי גולש באחד מאתרי ההיכרויות הרבים. כשבראשי (ומכנסי) דבר אחד - חרמנות יתרה. אט אט התפתחה לה שיחה עם מיכאלה , עולה חדשה ישנה מבריה"מ לשעבר מגבעתיים. היא בת 38 , גרושה +2 , שאוהבת את החיים ועושה רושם שהחיים אוהבים אותה. השיחה זורמת בנעימות ,ואין כל נגיעה לסקס במהלכה. מדברים על החיים, על תחביבים ובכלל... מין שיחת היכרות שכזו.
לא הצלחתי להשיג את מבוקשי באותו הערב, הגעתי הביתה עייף וכל שעניין אותי הוא המיטה. לשכב על הגב על המזרן ולהרדם. וכך קרה..
שוב השמש זורחת, ואיתה גם אני, ואיתי גם זקפת הבוקר שלי. אני קם ושוטף פנים, מרתיח את המים ומכין קפה. אני מתישב על המחשב וחושב לעצמי על הלילה שעבר, על כך ששוב ישנתי לבד, ועל כך שזקפת הבוקר מסרבת להתפוגג.
פותח את אתר ההיכרויות, ורואה הודעה ממיכאלה, בשעה 3 לפנות בוקר היא שאלה אם אני ער...
(בטח ער, הלוואי ער, אם הייתי ער אולי היה קורה משהו)
השגרה .... שוב אני במשרד, באותו אתר... והנה מיכאלה מתחברת ושולחת שוב הודעה : "איפה היית אתמול בלילה? היה חסר לי חבר...."
סיפרתי לה את שקרה, על העייפות שהשביתה אותי ... והתאפקתי שלא לספר לה על זקפת הבוקר.
"הלילה אהיה חבר שלך, אם תרצי", כתבתי ... והיא שלחה לי סמיילי וקריצה.
הגיע הלילה, ואיתו שיחה עם מיכאלה על גבי האתר.
היא סיפרה לי על עצמה, על חייה, על משפחתה. ואני על עבודתי, חיי, ועל השעמום שתוקף אותי לעיתים תכופות לאחרונה.
"אני יכולה להפיג לך את השעמום אם תרצה" ...
הסתקרנתי איך.
השעה 2 לפנות בוקר ואני מוצא את עצמי ברכב - מגולח ונקי, נוסע לכיוון נקודת המפגש עם מיכאלה. אני מגיע לפינת רחוב מוארת, ומתחת לפנס אני רואה אותה מעשנת סיגריה. מעולם לא ראיתי אותה, היא אפילו לא שלחה תמונה... אבל מי עוד יכול לעמוד כאן, בדיוק בנקודת המפגש הזו, בשעה ההזויה הזו.
כמו שהוחלט מראש אני עוצר, פותח את הדלת, והיא נכנסת ללא מילה.
גל ריח נעים שוטף את המכונית, ריח של אישה, ריח של בושם, ריח של משהו חדש.
עדיין ללא מילים, מיכאלה מניחה את ידה על העורף שלי, מסתכלת בעיני ומחייכת. אני מבויש והמגע מעביר בי צמרמורות....
"סע", היא מצווה...
"סע אליך לדירה" ...
אני מנסה להסתיר את בליעת הרוק המרוגשת... מניע שוב את המכונית ומתחיל בנסיעה.
אט אט האוירה משתחררת. אנחנו צוחקים ומדברים ושוב צוחקים.
הגענו אלי לדירה, ואני לא מוכן ... הרבה זמן לא ארחתי, בטח שלא אישה, בטח שלא אישה כמותה... המקרר ריק, ומלבד בקבוק חצי מלא של וויסקי - אין לי כלום.
"אין לי כלום בבית, אולי נלך לקנות משהו בפיצוציה?" , אני שואל...
"אין צורך" , היא אומרת, ומביטה עמוק לתוך עיניי, "כל מה שאני צריכה נמצא כאן..." , ובהפתעה היא שולחת יד אל מכנסיי.

חלק ב' - בקרוב.