div>מבצע צוק איתן שהחל יום למחרת הכניס את כל המדינה לסחרחרה.
כמו רבים רבים אחרים גם אלעד, בעלה של עדינה נקרא אל הדגל. אני קיבלתי התראה לגיוס אך בסופו של דבר חטיבה בה שירתי לא השתתפה במבצע.
להבנתי יחסי עם עדינה נכנסו להקפאה בזמן שבעלה נמצא בלחימה. קראו לזו אחוות לוחמים. לעדינה כנראה היו תוכניות אחרות. היא נכנסה לסחרחרה משלה.
השבוע מאז אלעד גויס למילואים התאפיין בעיקר בחיזורים אגרסיביים מצידה. זה התחיל מחיכוך רגלה ברגלי בזמן שהיא עמדה ליד בנוכחות אורית והמשיך לנשיקות במשרד לאור יום בהיעדרה של אורית.

אז מתי אנחנו יוצאים? כתבה לי עדינה. העובדה שישבנו בשולחן אחד עם מרבית החברה בארוחת צהריים לא הפריע לה.
אני לא יודע, בעלך במלחמה. אולי שווה להמתין עם זה? עניתי.
למה להמתין? איך הוא קשור לזה? הקשתה עדינה.
את צודקת, לא קשור. מעניין מה נעשה כשנצא. את מוכנה להדגים כאן ליד כולם? כתבתי לה.
וזה מה שכל כך הקסים אותי בבחורה הזאת. עדינה לא התבלבלה לרגע והמשיכה בשיחה שניהלה במקביל עם אורית שישבה לידה. היא הניחה את האצבע בקצה פיה והתחילה לשחק עם שפתיה. הרטיבה אותה והעבירה מצד לצד מבלי לגרום לחשד כל שהוא מסובבים. מדי פעם היא הגניבה מבט אלי לבדוק את תגובתי.
את מבינה שהעמדת לי? יקח לי זמן להירגע ממה שקורה כאן עכשיו. כתבתי לה.
מה את עושה בחמישי בערב? יוצאת איתך להרצליה לאיזה פאב ענתה לי עדינה.
ומי ישאר עם הבן שלך? שאלתי. בשביל זה יש לי הורים ולך אישה.

ביומיים שנותרו לפגישתנו הראשונה העברנו את הימים בעיקר בחיפוש מקומות להתייחדות במפעל.
הקומה השנייה בה הייתה ממוקמת מכונת סי אן סי והמחסן הראשי היה המקום המועדף עלינו.
למרות אי הזהירות מצד שנינו נדמה שאף אחד לא שם לב למה שקורה. אף אחד מלבד יוני המנכ"ל כך הסתבר.
זה קרה לקראת סוף יום עבודה של יום חמישי. אני ועדינה ישבנו במשרד. יוני נכנס ודיברנו על ענייני עבודה כמה דקות. בסיום השיחה הוא קם לכיוון היציאה, פתח את הדלת ועצר. אז מה מספר בעלך ? הוא גוייס לעזה? שאל את עדינה.
כן ענתה עדינה. הוא על הגבול בנתיב העשרה. רוב הזמן הטלפון שלו לא זמין בגלל הפעילות המבצעית. נורא מדאיג. היא הוסיפה.
הוא יבקר בבית בסוף שבוע? שאל יוני? לא, ענתה עדינה ופניה נעצבו באופן מיידי.
יוני הסתכל עלי ושוב על עדינה. טוב, לפחות יש לך את איציק! הוא הכריז ויצא מהמשרד.
לא יכולתי להתעלם ממה שנאמר על ידי יוני. בזמן שעדינה השתתקה ולא הצליחה לזוז אני פקעתי בצחוק בלתי נשלט.

שלחתי התרעה לאישתי שאני יוצא עם חברים בערב. לא משהו שאני לא עושה מדי פעם.


הגעתי הביתה אכלנו ארוחת ערב והלכתי להתקלח.

קבעתי עם עדינה באינגה בר בהרצליה פיתוח. הגעתי לשם ועדינה כבר המתינה בחניה. היא לבשה שמלה שחורה שנראתה מעולה עליה. שמלה יפה, ציינתי. היית מאמין שזה עלה שקל וחצי באינטרנט? שאלה. אורית הזמינה לעצמה אבל לא נראה טוב עליה והיא העבירה לי. עם התחת היפה הזה שלך כל דבר יראה טוב עליך. אמרתי לה.
בתמורה עדינה חייכה, תפסה אותי בתחת שלי ונתנה לי נשיקה ארוכה ורטובה.

נכנסנו לבר שהיה מלא כמעט עד אפס מקום. מצאנו מקום לשניים ופתחנו בשיחה. משהו בעדינה לא הסתדר לי. היא לא היתה האישה הטיפוסית שחיפשה הרפתקה מהצד. אז מה הסיפור איתך גברת? שאלתי אותה.
מה זאת אומרת? ענתה לי בשאלה.
אני מבין שזו לא הפעם הראשונה שלך מחוץ לנישואין. את לא אוהבת את בעלך. קבעתי.
אני לא אוהבת אף אחד. ענתה עדינה.
מתקשה להבין את הרגש? שאלתי.
עד שבני נולד לא הכרתי את הרגש בכלל. לא להורים לא לאחים. כשנולד בני זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי משהו עוצמתי שאינו כעס. גילתה עדינה.
אז רוב הזמן זה סוג של משחק? אלעד בעלך לא שם לב? שאלתי.
מה שמוזר כאן זה שאתה שמת לב מהר כל כך. סובל מבעיה דומה? שאלה.
לא. עניתי. אני שם לב לדברים שאחרים לא. כמו למשל העובדה שזוזי מנסה כבר חודשים להתחיל איתך. יש סיבה למה לא הולך לו?
לא בא לי על זוזי. ענתה עדינה.

המשכנו בשיחה, שתינו בירה ויצאנו מהבר. בדרך לחניה תפסתי את עדינה והרגשתי שמשהו חסר מתחת לשמלה. אין תחתונים? יש סיבה לכך? שאלתי את עדינה.
אני לא ממש צריכה אותם כשאני איתך ענתה עדינה.