נפגשנו, איך לא, ברשת. הם פרסמו תמונות. כאלה עדינות, מרמזות ולא בוטות. הם חיפשו ספונטנית, מישהו או מישהם לבילוי סוף שבוע של מסאז', נגיעות ואולי קצת יותר.
משהו בער בי, ומצופה שקט ומאחורי הקלעים, החלטתי שאפילו שאני לא עומד בקריטריונים אני חייב להחמיא להם, להגיד להם כמה התמונות והגישה וההתנסחות שלהם מהממת בעיני.
אז פניתי, ובמקום התעלמות מוחלטת מישהו כתב חזרה.
זה הוא, זו היא, לא היה לי מושג.
אבל זה זרם. מישהו ענה, אני השבתי, הוא ענה פעם נוספת וככה המשכנו. עברנו מהמחמאה שלי עליהם, קצת לשאלות ותהיות בנושא זוגיות מבוגרת, מה זה אומר, איך כל אחד מבני הזוג מצליח לבטא את עצמו ולשמור על המקום של השני בחייו ועוד ועוד ועוד.
מפתיע, בדרך כלל אני סגור, פרטי, פחות משתף ופה, מאחורי המקלדת, פתאום תפסתי קצת אומץ. מספר, משתף, מפנטז.
חשבתי, מה כבר יכול לקרות, זרקתי פצצה, יאללה, בספונטניות, "נפגש לבירה?, חייב לראות מי בצד השני"
והם, בהפתעה "יאללה, בכיף, עוד שעה?"
פרפרים כאלה כבר לא היו לי הרבה שנים. אני כבר נשוי המון המון שנים, ילדים, עבודה, ריצות ובלאגנים. המרדף אחרי החיים קצת "דופק" את סדרי העדיפויות כנראה. ממש חזרתי לתיכון.
שואל את עצמי מה הם מצפים לפגוש? יופתעו? לרעה? לטובה?
מתארגן בזריזות ויוצא, בדרך כמעט מתחרט אולי אלפיים פעמים, אבל מגיע, חונה, נכנס לבר.
הקדמתי קצת, אבל אולי לטובה, יושב עם כוס בירה, נרגע קצת, מתאפס.
ורבע שעה עברה, פתאום נכנס זוג. היא קודם ואז הוא, רגילים , בלי קרניים, בלי זנב. משהו בנגיעה שלו על הגב שלה, כדי שתיכנס לפניו, היה בשיא העדינות, בשיא החושניות – מיד ידעתי שזה הם.
נעמדתי, ניגשתי אליהם, הצגתי את עצמי. טיפה הייתי נבוך, זה לא משהו שאני בדרך כלל עושה. אבל, התגברתי, הם היו מהממים ונינוחים. הוא הזמין בירה, היא איזה קוקטייל קייצי, עברנו לשבת בחוץ. הם היו כיפיים, התחברו לכל מה שחשבתי ודמיינתי. תענוג לשוחח, כיף לשתף, נגיעות קטנות של חיבה בינהם לאורך כל הערב. רק לקנא.
סיפרו איך הם הבינו שכדי לטפח את הארוטיקה בינהם הם חלקו פנטזיות ואחר סיפורים ואחר כך החליטו, שאחת לכמה זמן, ינסו להגשים האחד לשניה חלק מהפנטזיות. וככה זה התחיל, לפני לא הרבה זמן, בזמנים בהם זה מתאפשר להם, הם משקיעים האחת בשני ומפתיעים האחד את השניה.
הם סיפרו שהם לנים במלון לא רחוק, קרוב לים. לא משהו מיוחד, רק כדי להוציא את הפנטזיה מחוץ לקירות הבית המוכרים.
אחרי כמעט 3 שעות, ועוד איזה שתיים או שלוש כוסות בירה, אמרנו לילה טוב, חיבוק, לחיצת יד וזהו, הביתה.
היה לי כיף כמו שהרבה מאוד זמן כבר לא היה. מצאתי חברים, ידידי נפש.
רק טוב שיהיה לכם לעולם