סגר, ממחר סגר הוא חשב לעצמו בשעה שניסה להירדם על השטיח לצד המיטה של גבירתו.
אמנם הוא אהב לשרת אותה אהב לציית לה אבל זה לא היה פשוט בכלל לעמוד בדרישות שלה. היא דרשה ולקחה את כל המשאבים שלו, כל האנרגיה שלו הכול הושקע רק בה והעבודה הייתה לו מעין מפלט מקום להיטען מחדש, עשר שעות ביום לעצמו שעה בפקקים עם המוזיקה שהוא בוחר ועוד תשע שעת של ישיבה מול מחשב שיחה עם אנשים וחיים "רגילים" אמנם נעול בכלובון אבל סה"כ חופשי שלא נדבר על הערבים בהם שחררה אותו והוא חזר לביתו (לפעמים אפילו ללא כלובון) וממחר הוא נכנס ל 24/7 אבל 24/7 אמיתי ללא הפסקות וללא אפשרות לפרוש.
זה לא סשן ולא סשן ארוך - זה עבדות במובן הקלאסי של המילה.

היא לא ניסתה להסתיר ממנו דבר, לא ניסתה לייפות את הדברים -אבל כמו שהכול השתנה בתקופת הקורונה - גם הקשר שלהם השתנה שתי ברירות עמדו לפניו או לצאת לחל"ש חופשה ללא שליטה או להבין שעכשיו הוא הולך להיכנס לדירתה, לשרת אותה בכל דרך שתדרוש ללא דרך מילוט עד שיחליטו להסיר את הסגר - עבורו זה היה ברור שהוא בוחר להיות לידה, להיות מתחתיתה להיות לשירותה לכל תקופת הסגר או יותר.

אז בשעה 19:55(ב 20:00 הסגר נכנס לתוקף) הוא עמד לפני דלתה עם מזוודה ולב פועם מהתרגשות. הדלת נפתחה והיא עמדה שם בטייטס וסווטשרט שהלמו אותה ושיוו לה מראה ספורטיבי
"מזוודה? למה מזוודה? כאן בבית אתה לא צריך בגדים ואין לך ציוד אישי - תחזיר את המזוודה לרכב ותגיע לכאן עד הסגר".
הרכב לא חנה קרוב והמזוודה הייתה כבידה אבל ב 20:03 דקות הוא כבר עמד שוב ליד הדלת מתנשם ומזיע נכנס לדירתה ולא ייחס בכלל חשיבות לשעה - תוך דקה הוא היה ערום על ארבע מרוצה מעצמו על הציות וההקשבה.
היא עמדה מעליו חייכה "איחרת!" והצלפת קיין סימנה את אחוריו וצרבה בו פס של כאב עוד לפני שהכאב התפוגג הוא הרגיש עוד הצלפה ועוד הצלפה "כאן לא מאחרים! אתה חייב להיות דרוך" היא התכופפה לעברו כך שהחזה המדהים שלה היה מולו, כאשר ליטפה את ראשו וענדה עליו את הקולר המוכר שלו. מוזר אבל הקולר המוכר בתוספת הליטוף המרגיע נסך בו ביטחון והשכיח ממנו את הכאב ואי העמידה בזמנים או שאולי בכלל זו הייתה היא מולו והתשוקה לשרת אותה שגרמה לו לסבול את הכאב ולשכוח את זה שהוא כאן ללא מזוודה וללא תאריך תפוגה נתון בידים שלה. אבל לא לא היה לו הרבה זמן להירגע. כי פלאג גדול שבקצהו מעין יהלום נכנס לפיו "תמצוץ טוב כדי שזה ייכנס בקלות" הוא רצה לאמר שזה נראה לו גדול מדי, בלתי אפשרי אבל הפה שלו היה מלא בפלאג אך כמו שהוא נכנס במהירות כך הוא יצא במהירות ונדחף לישבן שלו בעוצמה ובכח, אמנם הפה שלו היה ריק אך הוא לא יכל להוציא מילה כי הכאב בתחת שלו היה כה חזק שהוא רק ניסה להחזיק את עצמו ולא להתפרק.
היא ידעה מה היא עושה ותוך שניות הפלאג התמקם במוקומו "אתה יודע למה יש יהלום בקצה? " והצלפה חזקה ירדה על גבו "אני ממתינה לתשובה!"
הוא חשב שנייה - כי אני יפה כמו יהלום? הוא ניסה את מזלו ללא הצלחה וההצלפה הנוספת הבהירה לו שהוא טעה..."כי אתה כמו יהלום אתה הרכוש שלי, ואחרי ליטוש אתה גם תנצוץ"

משיכה עזה ברצועה שלו הובילה אותו למטבח..."כלים, אתה נעמד רק שאני יוצאת מהחדר, שאתה מסיים אתה חוזר למצב הטבעי - על ארבע וקורא לי"
כן המלכה הוא מלמל ושוב הרגיש את הקיין מסמן את ישבנו "כלבלב מדבר - לא אצלי, כאן כלבלבים נובחים" היא התכופפה אליו שהוא על ארבע הכניסה את ידה מתחתיו ותפסה באיברו הזקור הוא הרגיש את מגע ידה מחליקה על איברו מעלה מטה ומביאה אותו כמעט לגמירה היא חייכה והפסיקה "לא כל כך מהר, אני רוצה לשמוע תודה", "תודה גבירתי" הוא לחש וסטירה שהפכה את הלחי שלו לאדומה נחתה על לחיו -"לחזור שוב אצלי כלבלבים נובחים" וכדי לאזן את מצבו סטירה נחתה גם על לחיו השניה הוא היסס ולא ידע מה לעשות, לנבוח זה נראה לו קצת מגוחך אבל סטירה שלישית וחזקה משתי הקודמות הבהירה לו שכדאי לו לציית הוא הוציא מעין הב הב חלש והרגיש את ידה שוב לופתת את איברו וגורמת לו להתחיל לטפטף היא אספה את הטיפטוף באצבעה ודחפה את אצבעו לתוך פיו הוא לא היה צריך הסברים וינק את האצבע שלה בתאווה ובשקיקה. היא המשיכה ללטף ולעסות את אברו עד שלא יכל יותר והזרע פרץ ממנו בשפריץ לתוך צלוחית שהניחה מתחתיו היא המשיכה לסחוט את אברו וביציו בכח עד שלא נשארה בו אף טיפת זרע, "אולי בעצם פרה, אולי פרה זה יותר מתאים, אני רוצה לשמוע אותך כדי להחליט" הוא לא ידע מה לעשות והתמהמה אך שוב הצלפת הקיין הבהירה לו שעדיף להשפיל את עצמך מלחטוף ובמבוכה אדירה הוא הוציא מעין געיה חלושה שכנראה סיפק את גבירתו - "כלב יותר מתאים, ועכשיו הכלים"

היא הסתובבה יצאה מהחדר והזיזה את הקערה מלאת הזרע לפינת החדר. הוא ניסה להזדקף אך גילה שהדרך להזדקפות מלאה חסומה והוא נשאר די כפוף מול הברז מכיוון שהחבל של הקולר לא אפשר לו מספיק מרחב לעמוד אבל כן אפשר לו לשטוף את הכלים. כלים תמיד היו עבודת הבית המועדפת עליו- מעין זמן מדיטציה לבד מול הברז יש זמן למחשבות אבל הגבלת התנועה הזו לא אפשרה לו את החופש והזכירה לו כל הזמן איפה הוא ולמה הוא התחייב והוא ממש לא היה בטוח שהחליט את ההחלטה הנכונה. למרות הקושי וערימת הכלים גם זה נגמר בסוף והוא התיישב מותש קשור לדלת הארון לוקח לעצמו מנוחה וחושב מתי יהיה הזמן הטוב ביותר לנבוח לגבירתו שהוא סיים את המטלה. הוא ישב הסדיר את הנשימה שלו עד שחזר לפוזיציה שכנראה מעכשיו תהיה הפוזיציה הטבעית שלו - על ארבע ונבח חלושות לסמן שסיים את שטיפת הכלים. אבל כלום לא התרחש הוא שמע את המוזיקה מהסלון והניח שיכול להיות שהיא לא שמעה ולכן אחרי כדקה הגביר את עוצמת הנביחה ושוב ללא תגובה, לא היה לו מושג כמה זמן עבר אך מפעם לפעם נבח וכל פעם הגביר את העוצמה עד שבסוף נשמע כבר כמו כלב אמיתי ולא כלבלב ואז היא הופיעה בפתח.

עומדת בפתח המטבח לאחר מקלחת, רעננה נקייה ומריחה כמו גן עדן לבושה חוטיני מהם ומחייכת והקיין שכה הכאיב לו בידה "לא דאגתי, ידעתי שבסוף תלמד לנבוח" תפסה את החבל ומשכה אותו ללא עדינות אחריה לחדרה. היא הורידה את המעט שהיה עליה ונשכבה על המיטה משיכה מדויקת בחבל מיקמה את פניו מול הכוס המהמם שלה היא הצמידה את פניו אלי בכוח ונעה עליו במהירות מרגישה את לשונו חודרת לתוך הכוס שלה ואז הסתובבה על הגב, הוא ידע בדיוק מה הוא אמור לעשות ופיסק את ישבנה המהם החדיר את לשונו עמוק לתוך ישבנה מחפש את החור המדהים שלה כדי לדחוף את הלשון עמוק עמוק פנימה. היא שלטה בקצב בתנוחות הוא היה עבורה רק כלי וכשהיא הרגישה שהיא כבר חייבת לגמור היא פשוט השכיבה אותו על הגב התיישבה על פניו והגיע לסיפוקה כשהיא רוקדת על פניו שהתמלאו בנוזלים שנטפו ממנה כמו מזרקה. היא גמרה בצעקה אדירה ולפני שהספיק להבין מה קורה שוב היה קשור והפעם לרגל המיטה.

"לך לישון כלבלב, אתה צריך כח למחר היום היה לך יום פשוט והסגר עוד ארוך:)"

אשמח לשמוע תגובות הערות וכל מה שבא לכם
ariel.ha101@gmail.com