שלום לכולם, אני רוצה לספר סיפור שקרה לפני כשנה, וכבר הרבה זמן שאני רוצה לספר אותו.

אשתי, קארין, עובדת כמזכירה במשרד עורכי דין יוקרתי במרכז, עבודה אותה השיגה בהמלצת חברה שלה שעבדה שם לפניה. אביגיל, חברתה של אישתי, סיפרה שהמשכורת נהדרת, והעבודה אמנם יכולה להיות עמוסה אבל לא קשה מדי, ו"אם עושים את העבודה טוב, ממש סבבה שם". כששאלה קארין את אביגיל למה היא עוזבת, פשוט ענתה "סתם עניינים אישיים, אבל אני בטוחה שלך יהיה טוב כי את מסודרת והם יאהבו אותך".

אישתי, בת 27 באותה תקופה, התחילה לעבוד שם, ובאמת הכל היה טוב. המשכורת היתה מצוינת, החברה היתה טובה, השעות נוחות. אפילו התחלנו לחשוב על לעשות ילד.

אחר הצהרים אחד מתקשרת אלי קארין ואומרת: " בן, הבוס שלי ביקש ממני להישאר לוועדת ערב, יש קצת בלאגן". ועדת ערב? לא הבנתי את המושג הזה אבל הנחתי שככה הם קוראים לשעות נוספות.
"אבל קבענו עם אביגיל ותומר (בעלה)" אמרתי לה, "עוד שעה צריכים לצאת אליהם כבר. מתי תסיימו?"
"אני לא כל כך יודעת. תלך אליהם אתה, ובתקווה נסיים מהר ואצטרף אליכם יותר מאוחר" ענתה קארין.

התארגנתי ויצאתי לכיוונם של אביגיל ותומר.
כשהגעתי הם קיבלו את פניי בחום וחיבוקים, וישר יצאנו למרפסת עם בקבוק בירה. לאחר כרבע שעה של פטפוטים שאל אותי תומר איפה קארין.
"נתקעה בעבודה" אמרתי, "יש להם איזו ישיבה, מקווה שיסיימו מהר"
"ישיבה?" תהתה אביגיל, "איזו ישיבה יש בשעות כאלה אצל עורכי דין? בתי המשפט סגורים בשעות כאלה והם לא נשארים דקה מעבר לחמש אחרי הצהרים".
"אנא עארף, אמרה שיש קצת בלאגן אז הם עושים ועדת ערב" עניתי.
ברגע שאמרתי את הביטוי "ועדת ערב" אביגיל הלבינה כמו סיד ושניהם נראו מאובנים ולא זזו במשך שניות ארוכות.
"אתה בטוח שהיא אמרה ועדת ערב?" שאל אותי תומר וניכר שהביטוי הזה מוכר לו.
"כן" אמרתי וחזרתי שוב על מה שאמרה לי, "יש קצת בלאגן בעבודה והבוס שלה ביקש ממנה להישאר לועדת ערב".

לא יכולתי שלא לראות את הבעת פניהם ההמומה, תומר מיד הדליק סיגריה ולקח שלוק גדול מהבירה.
"מה העניין?" שאלתי, "מה הבעיה עם זה?"
אביגיל חשבה מספר רגעים ואז אמרה: "ועדת ערב זה אומר שקארין הסתבכה", והשפילה את מבטה.
"קארין? לא יכול להיות, הם מתים עליה. בטח סתם עומס בעבודה, איזה משהו שהם צריכים לסדר".
וכשלא היתה תשובה הוספתי "לא?.."

אחרי כמה שניות טובות תומר אזר אומץ, הסתכל בעיניי ואמר: "בן, אנחנו מכירים את המשרד הזה טוב, אביגיל עבדה בו במשך שנתיים. ועדת ערב זה לא משהו טוב. קארין הסתבכה"
התחלתי להילחץ. "הסתבכה איך? משהו פלילי?"
"לא, לא" ענתה אביגיל, "זה בטוח שלא, הם בטח לא יתעסקו בפלילים. בטח עשתה איזו שטות, אולי השמיטה משהו או לא התקשרה למי שהיתה צריכה להתקשר"
"אה" נרגעתי, "בסדר, אז שטויות, יסדרו את זה"
"לא, זה לא בדיוק ככה שם.." אמר תומר בשקט. "הכי טוב שאביגיל תספר לך מה היה כשהיא עבדה שם", והסתכל לאביגיל במבט מרחם.
התסכלתי על אביגיל וראיתי דמעה בעיניה.
ואז היא התחילה לספר:

"בן, אני ממש מצטערת, הייתי בטוחה שלקארין זה לא יקרה. היא כל כך מסודרת ומאורגנת, שום דבר לא נופל לה מהידיים והיא זוכרת הכל, הייתי בטוחה שהמקום יהיה נהדר בשבילה ושהיא תצליח ותתקדם שם, ועל הדרך גם תרוויח משכורת שלא מרוויחים בשום מקום אחר."
היא לקחה נשימה עמוקה והמשיכה:
"המשכורת באמת מצוינת, אבל זה בא עם מחיר במקרים של טעויות חמורות. אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע?"
"כן!" עניתי בפאניקה.
היא לקחה שלוק גדול מכוס היין שבידה והתחילה לספר:



טוב, מגיע לך לדעת אני מניחה. עבדתי שם כמעט שנתיים, ובחצי שנה הראשונה הכל היה ממש טוב, העבודה היתה אחלה, הבוס ממש נחמד. לפעמים הייתי שוכחת לתייק משהו או דברים שטותיים שכאלו כמו שאני עושה מדי פעם, וגיא, הבוס, היה מבקש שאתקן.

פעם אחת, בערך חצי שנה אחרי שהתחלתי לעבוד שם, שכחתי להתקשר ללקוח חשוב שלנו ולעדכן אותו על דיון שנקבע לנו. הלקוח לא הגיע לדיון, וגיא ממש כעס. הוא קרא לי למשרד שלו ואמר לי שיש היום ועדת ערב בשעה שש בערב. שאלתי אותו מה זה, והוא אמר שבועדת ערב נתקן את הטעות.

האמת שנרגעתי מכך שיש דרך לתקן את הטעות. חשבתי שבטח נתקשר למי שצריך ונקבע דיון מחודש. כולם עזבו בחמש וראיתי שרק גיא נשאר במשרד שלו. כשהגיעה השעה שש ניגשתי למשרד שלו ודפקתי בדלת. ידעתי שהוא עדיין כועס אז לא נכנסתי מבלי לדפוק קודם.
הוא קרא לי להכנס ונעמדתי מול שולחן העץ הגדול שלו. ואז כשאני עדיין עומדת גיא אמר:

"אביגיל, מה שקרה היום חמור ביותר. מהטעויות הקטנות שלך אני מוכן להעלים עין כל עוד את מתקנת אותם במיידי, אבל הפעם זאת כבר לא טעות קטנה. גרמת לנו נזק רציני."
"אני יודעת", אמרתי לו, "אני אשמח לעזור לתקן את המצב"
הוא הסתכל עלי במבט בוחן ואמר: "תורידי את החצאית"
"מההה???" אמרתי, ההלם היה ענק. "אתה צוחק, נכון??"
"לא", אמר גיא, "הפעם תצטרכי לשלם על הרשלנות שלך. יש לך אפשרות להתפטר אם תחליטי לעשות זאת, או שתשמעי את החוקים שלי לגבי רשלנות של עובדים ותישאי בתוצאות של מה שקרה היום"
הייתי בהלם ורציתי לבכות. רציתי לברוח משם אבל גם ידעתי שלא ארוויח סכום כזה בשום מקום אחר, ולא יכולתי לעזוב את המקום כי היינו בתקופה לחוצה כי תומר לא עבד והיינו חייבים את הכסף. לאחר כמה שניות של מחשבה אמרתי שאני רוצה לשמוע.
גיא נעמד והתחיל ללכת לכיוון הארון הגדול בקצה החדר ותוך כדי התחיל לדבר: "החוקים מאוד ברורים. רשלנות דורשת טיפול מיידי, ואני מאמין שצריך לטפל בדברים כך שלא יחזרו על עצמם. הדרך לטיפול ברשלנות עוברת דרך הטוסיק. או יותר נכון דרך מכות בטוסיק" ואז הוא פתח את הארון והוציא משם מקל ארוך, פחות או יותר מטר אורך.
נשימתי נעתקה ולא יכולתי לומר מילה. מעולם לא קיבלתי מכות בטוסיק, בטח שלא עם מקל.
גיא המשיך: "העונשים נעים בין 30 מכות ובין 80 מכות. כולם כמובן על ישבן חשוף."
הייתי בפאניקה ואמרתי "גיא... אין סיכוי שאני אוכל לעמוד בזה..." וכבר התחילו דמעות לזלוג על פניי.
"בדיוק בשביל זה יש נקודות יציאה", ענה גיא. "אפשר להמיר 20 מכות במציצה, ו40 מכות בזיון. אני יודע שזה לא שגרתי ושאת עדיין לא מעכלת, אבל אני מצפה מהעובדים שלי לשלמות, אני משלם להם טוב, ואני גם דורש שישלמו על טעויות. אז מה ההחלטה שלך? להתפטר או להוריד את החצאית ולקבל את העונש כמו ילדה טובה?"
לאחר כמה שניות שנראו כמו נצח אמרתי כמעט בלי קול: "לקבל את העונש"
"טוב מאוד", אמר גיא, "כיוון שזו הפעם הראשונה שלך את תקבלי את המינימום, 30 הצלפות. עכשיו, תורידי את החצאית ושימי אותה על הכסא"
ידעתי שהוא מחכה ושאין לי אפשרות אחרת, ולאחר כדקה אזרתי אומץ והתחלתי לפתוח את הכפתורים של החצאית. פתחתי אותם לאט לאט, מנסה לדחות את הקץ, ולבסוף נתתי לה ליפול על הריצפה. באופן אינסטינקטיבי שילבתי את כפות ידיי מקדימה בנסיון להסתיר את חלק גופי התחתון שהיה מכוסה רק בתחתון דק, אבל גיא הצביע עם המקל על החצאית ואמר "על הכסא בבקשה".
התכופפי והרמתי את החצאית והנחתי אותה על הכסא. הרגשתי את מבטו של גיא, חוקר את פלג גופי התחתון.
גיא החווה בידו על שולחן העץ הגדול ואמר: "אביגיל, תתכופפי על השולחן ותיצמדי אליו עד הסוף"
הרגשתי שרגליי מאובנות ובקושי הצלחתי ללכת. שהגעתי לשולחן נעצרתי לשנייה, לקחתי נשימה והתכופפתי מעליו. הרגשתי את העץ הקר דרך החולצה שלי ועל הירכיים החשופות שלי.
"תתפסי עם הידיים בקצה הרחוק ואל תעזבי עד לסוף העונש. אם תעבירי את הידיים לכיוון הטוסיק שלך או אם תקומי, אאלץ לקשור אותך. זה ברור?"
"כן" עניתי ועשיתי כפי שגיא דרש. הרגשתי מושפלת בתנוחה הזאת כשהידיים מתוחות לצד אחד והטוסיק שלי לצד השני.
גיא התקרב מאחוריי, הניח את המקל על השולחן לצידי, ותפס את הגומי משני הצדדים של התחתונים שלי. הוא התחיל למשוך אותם כלפי מטה לאט לאט, כאילו בשביל לעצבן. אחרי כ15 שניות הוא סוף סוף הוריד אותם לגמרי, הרים לי רגל אחרי רגל והסיר אותם מעלי.
"אביגיל, פסקי רגליים הכי רחב שאת יכולה כך שתשכבי כולך על השולחן" פקד עלי גיא, ובעודי עושה זאת אמר,"אני מזכיר לך שאחרי 10 מכות תוכלי להמיר את ה20 הנותרות במציצה"
ישר ידעתי שאין סיכוי שאעשה זאת. אני נשואה באושר ולא אבגוד בבעלי. אקבל את העונש שלי עד סופו, 30 הצלפות.
וכך נגמר הטקס. גיא הלך לשמאלי, לקח את המקל בידו הימנית והצמיד לי אותו לטוסיק.
עוד הספקתי לשמוע את ה"וושש" של המקל חותך את האוויר לפני שהרגשתי את המכה הראשונה על הטוסיק שלי. "אהה" נפלט לי מתוך ההפתעה. זה הרגיש כאילו מישהו הצמיד לי קיסם מהמדורה לישבן. הייתי בהלם כמה שזה שרף.
"וושש", המכה השנייה נחתה טיפה מתחת לראשונה והסיבה היחידה שלא צעקתי זה כי לא היה לי אוויר.
"ווששש", נחתה השלישית ואני חרקתי שיניים כדי לא לצעוק. איך לעזאזל אשרוד 30 כאלו??
"וווששש" במכה הרביעית כבר התחלתי להרגיש שהטוסיק שלי בוער. תפסתי בחוזקה בקצה השולחן.
"ווששש" את ההצלפה החמישית הרגשתי בחלק העליון של הטוסיק שלי, וכאן נפלה לי ההבנה שיש פה עסק עם מקצוען שיכסה את כל הישבן שלי בהצלפות מדוייקות.
"עוד 5 לנקודת המרה" הכריז גיא. למה הוא אומר את זה?? אני לא יכולה, אני נשואה!!
"וווששש" כאן כבר לא הצלחתי להתאפק ופלטתי "איי" קטן תוך כדי שאני עוצרת את נשימתי.
"ווושששש" על החלק התחתון של הטוסיק שלי. 'אני לא אצרח'
"ווושששש" רק על הפלח השמאלי. 'לא אצרח'
"ווושששש" על הימני. 'לא...אצרח...'
"וווווששששששששש" זה היה החזק ביותר עד כה, כאילו גיא שמר את זה להצלפה העשירית בכוונה.
פני החלו להתכסות בדמעות אבל הייתי גאה בעצמי שלא נשברתי וצעקתי או שחררתי את קצה השולחן.
"אביגיל, נשארו עוד 20 מכות" אמר גיא, "את רוצה להמיר אותן במציצה?"
"אני לא יכולה, גיא" עניתי, "אני נשואה ולא רוצה לבגוד בבעלי"
"בסדר גמור" אמר גיא בטון שלא הצלחתי לפענח, ומייד נחתו על הטוסיק שלי שתי הצלפות איומות. הרגשתי כאילו הישבן שלי מדמם, למרות שידעתי שגיא מקצוען ולא ישאיר צלקות.
"בטוח?" שאל גיא
"בטוח.." עניתי חלושות.
"וווושששש"
"אהההה" כבר לא יכולתי לעצור ונתתי לזה לצאת.
"וווושששששששש"
"אהההההה, בבקשה, אני לא אעשה את זה שוב"
"וווושששששששש"
אאהההההה, בבקשהההה דיייי"
"יש עוד 15 מכות, את יודעת מה צריך לעשות בשביל שזה ייפסק"
"לא יכוללהההה", בכיתי
"ווושששששששש" "ווווששששששש" "וווששששששש", נחתו 3 הצלפות ברצף בדיוק באותו המקום במרכז הישבן שלי, ורק מהפחד שגיא יקשור אותי לא עזבתי את אחיזתי מקצה השולחן וקמתי.
"ווווששששששששש"
"אאיייייייי"
"ווווששששששששש"
"איייייי, דייי בבקשההה, זה כואבבב", צעקתי בלי שליטה.
"זה אמור לכאוב, אביגיל, אבל את יכולה עדיין לעצור את זה, יש עוד 10. מה את אומרת?"
"אני... באמת... לא... יכולה..." אמרתי בבכי, "אני לא רוצה לבגוד בתומר"
"וווווששששש" "וושששששש", שתי המכות נחתו על החלק העליון של הירכיים שלי. זה כל כך כאב עד שכמעט ונעמדתי, רק ברגע האחרון הצלחתי לעצור את עצמי.
"ווושששששש" "אההההה, אייייייי"
"ווושששששש" "דיייייי בבקשהה, אני לא אהיה רשלנית בחיים"
"ווווושששששש" "ווווושששששששש" "ווושששששש"
שלוש הצלפות מהירות על החלק התחתון של הטוסיק שלי.

"אנחנו לקראת הסוף" אמר גיא, "נשארו עוד שלוש מכות. העשירית האחרונה של כל עונש היא מיוחדת והיא נועדה להרתיע אותך מלהגיע לכאן שוב, ובודאי שלא להגיע לכל כך הרבה הצלפות. תעזבי בבקשה את האחיזה בקצה השולחן"
עזבתי את האחיזה, ידיי כאבו כבר. חשבתי שגיא הולך להצליף בכפות ידיי ולכן ביקש שאשחרר את השולחן, אך מילותיו הבאות היממו אותי:
"אביגיל, העשירית האחרונה של כל עונש לא נעשית על פלחי הישבן שלך, אלא במרכזו. תפסי בבקשה את הטוסיק שלך ופשקי אותו הכי רחב שאפשר"
הייתי בשוק. "אבל אתה תפגע לי בכוס ובחור של התחת!" הייתי המומה מהמילים האלה שיצאו ממני.
"היית צריכה לחשוב על זה לפני כן ולשלוח את ההודעה ללקוח. אם את רוצה עדיין יש לך אפשרות להמיר את המכות שנשארו במציצה"
הפעם לא עניתי, ובמקום זאת לקחתי את ידיי אחורנית הכי רחוק שיכולתי ולאט לאט תפסתי את ישבני ופיסקתי אותו רחב.
בזווית העין ראיתי את גיא מניח את המקל ומתחיל לשחרר את חגורתו ממכנסיו. הוא הוציא אותה לחלוטין וקיפל אותה לשתיים וניגש ישר מאחוריי.
"טראחחח" המכה הראשונה נחתה בול על פי הטבעת. "אאאההההההההה" צעקתי בכל כוחי.
"טראאאאאחחחחח" נחתה המכה ישירות על הדגדגן שלי. "אאאאאאאהההההההההה, דייייי דיייייי, פאקקקקקק".
"טראאאאחחחחחחחח" היתה ההצלפה הזאת החזקה מכל השלוש ונחתה שוב על פי הטבעת שלי. ושוב צעקתי בכל כוחי.
"סיימנו, את יכולה להתלבש" אמר גיא ביובש. נשארתי שכובה על השולחן עוד כמה דקות, קמתי והתלבשתי.
כשהגעתי הביתה הלכתי ישר למקלחת. ראיתי את הטוסיק שלי מלא סימנים של הצלפות, וידעתי שהן יישארו עוד כמה ימים טובים. מה שלא ידעתי זה איך להסתיר זאת מתומר.
בשנה וחצי לאחר מכן הוזמנתי לעוד שלוש ועדות ערב עם גיא, בהן "נידונתי" ל40, 50, ו-80 הצלפות. בשתי הועדות ערב הראשונות הצלחתי להחזיק מעמד בלי להכנע להמרה, אבל בועדה האחרונה כבר לא יכולתי יותר אחרי 50 הצלפות, ולאחר משא ומתן כיאה לעורך דין, הוסכם שאת 30 ההצלפות הנותרות נמיר במציצה פלוס בליעה.
לאחר מכן עזבתי את העבודה הזאת, ורק לאחרונה סיפרתי לתומר.

_______________________________________________________________

הייתי בהלם מהסיפור של אביגיל ולא ידעתי מה לומר.
אבל כן ידעתי עכשיו מה צפוי לאשתי, קארין.
לקחתי שלוק אחרון מהבירה ורצתי לאוטו לכיוון מקום עבודתה.

המשך יבוא.....

נשים וזוגות שרוצים להגשים פנטסיה דומה מוזמנים ליצור קשר.