קרה לפני מספר שנים

העבודה הבאה שהייתי צריך לעשות היתה בבני ברק בשכונת רמת אלחנן. אני כבר מכיר את הקריאות בבני ברק. הם לא מסובכות, רק התשתיות בבניינים הישנים האלה מועדות לצרות. הגעתי בשעה ארבע ורבע אחה"צ לכתובת שקיבלתי. חום מטורף של תחילת חודש יולי. כבר רגיל לילדים הסקרנים שניגשים לראות מי הגיע. עליתי לקומה השלישית והקשתי בדלת.
ילדה כבת חמש פתחה את הדלת. "שלום, אבא או אמא בבית? באתי לתקן את הטלפון" אמרתי.
הילדה נעלמה וחזרה עם אמה. "שלום באתי לתקן את הטלפון", אמרתי שוב. הוזמנתי להיכנס. והובלתי לסלון. ליד השולחן בסלון ישב בעל הבית - שלמה. "שלום" אמרתי, ושלמה ספק קרא ספק למד הנהן בראשו. אשתו הראתה לי היכן נמצא השקע של הטלפון בסלון. " הבן שלנו משך את הכל ומאז אין לנו טלפון" אמרה. בליבי הבנתי שזו לא הולכת להיות עבודה קלה. בתשתית ישנה כזו הכבל נקרע בתוך הקיר וצריך להעביר כבל חדש.
"בסדר" אמרתי, "אלך להביא ציוד מהאוטו". הגברת אמרה לי "אם תצטרך משהו תגיד לי או לאחד הילדים". "מה שמך בבקשה?" שאלתי. "ללי" היא השיבה.

ללי ושלמה היו כבני ארבעים. חסידים. ללי לבשה חולצת ורודה דהויה ארוכה ורחבה וחצאית ארוכה שחורה. לראשה כיסוי ראש שחור. לבוש שכיח בבתים בבני ברק אליהם הגעתי לתקן תקלות. היו לה פנים בהירות, ועיניים ירוקות. מבנה גופה היה בינוני עד מלא, ככל שניתן היה להבין ממה שלבשה. היא דיברה במהירות מסחררת, עם הילדים באידיש ואיתי בעברית. ראיתי עליה שהיא מלאת מרץ. שלמה לעומתה היה שקט ואפילו כבוי. נראה לי שלא הרים את עיניו אליי מהרגע שנכנסתי.

התחלתי לעבוד. שלושה ילדים התקבצו מסביבי לצפות. כמו שחשבתי, התקלה היתה מסובכת. כמו יויו היתיי צריך לדלג מהסלון לקופסת חיבורים בחוץ וחזרה. מפעם לפעם כשחזרתי מבחוץ ראיתי את ללי עומדת בסלון בריחוק מה משלמה ומסיימת משפט באידיש. איך שנכנסתי היא היתה נעלמת לה למטבח. ראיתי על פניה שהיא מדברת על ליבו כפי שהיה ניכר על פניו שליבו אטום.

בערך אחרי 20 דקות של עבודה שמעתי את הילד אומר לאחותו שאבא הולך לשיעור.

המשכתי לנסות לתקן את הכבל שלהם. השעה היתה כבר חמש וחצי. התיישבתי לנוח על הרצפה בסלון. הזיעה מהמאמץ צרבה את עיניי. הילדים שכבר השתעממו עזבו אותי ועברו לחדר עם אחותם שחזרה מהלימודים. ללי נכנסה לסלון ובידה כוס מים. והניחה אותה על השולחן. היא שאלה אם נראה לי שאוכל לתקן להם את הטלפון היום? אמרתי לה שיתכן ואצטרך לבוא במועד אחר עם טכנאי נוסף שיעזור לי. ראיתי על פניה מבט מאוכזב. בתמימותי הערתי שמקסימום ישתמשו בסלולרי עוד כמה ימים. ללי השפילה את מבטה ואמרה " זה מאד חשוב לבעלי שתתקן". ללי התמהמה רגע, ניכר שהיא רוצה לומר עוד משהו. אך לבסוף הלכה למטבח. המשכתי לעבוד. כשמדי פעם ראיתי את ללי מביטה בי לרגע מקצה הסלון. היה זה מבט של כמיהה ובושה מעורבבים. אני המשכתי בעבודתי. ולקראת שש בערב אמרתי לילדים שחזרו לצפות בי עובד שנראה שהצלחתי ותוך בערך חצי שעה אסיים ואתקפל. הם כבר דאגו לעדכן אותה. התחלתי להוריד את הציוד חזרה לאוטו. הילדים שוב הלכו לעיניניהם, ולי נותר רק להחתים אותה על הטופס שהלקוח חותם שהתקלה תוקנה.

חזרתי מהאוטו עם הטופס, ונכנסתי לסלון, להפתעתי ללי החליפה חולצה. היא לבשה חולצה חומה צמודה עם שרוולי שלושת-רבעי מסוג החולצות שחרדיות לובשות מתחת לחולצה העליונה. החולצה היתה כל כך צמודה שקוי המתאר של החזיה שלבשה מתחת פשוט בלטו דרכה. לא יכולתי שלא לשים לב לגוף שלה. היה לה חזה בינוני שהיא כלאה אותו בתוך חזיה קטנה מדי עבורו, מותניים צרות ובטן די שטוחה. לא היה לי ברור אם היא החליפה בגדים בגללי.
הגשתי לה את הטופס לחתימה. היא חתמה וממש כשבאתי לצאת היא שאלה אותי אם היא יכולה לקבל את הסלולרי שלי. בתמימותי הגשתי לה את המכשיר שלי. היא חייכה במבוכה ואמרה "לא. רק את המספר למקרה שתהיה בעיה". אמרתי "בשמחה" ונתתי לה את המספר.
שלושה ימים לאחר מכן בשעה 12 בצהריים ללי התקשרה אלי בפעם הראשונה.
היא היתה מהוססת. תחילה שאלה אם אני זוכר אותה ואם אני עסוק. כיוון שהייתי בהפסקת צהריים של אמצע יום עבודה היה לי מתאים לדבר.
ללי סיפרה לי שהיא עובדת במשרד להנהלת חשבונות בפתח תקוה. ושהיא ביקשה ממני את המספר כי היא רוצה לדבר עם מישהו שמחוץ לקבוצת האנשים שנמצאים בסביבתה ובקהילה שלה.
כששאלתי אותה לגבי בעלה השיבה שממנו אינה מצפה לדבר והבטיחה שתספר עוד בעתיד.
כששאלתי למה פנתה דווקא אלי סיפרה לי שהיא התלבטה בדבר תקופה ארוכה מאד. בהתחלה חשבה ליזום משהו עם מישהו מהסביבה שבה היא עובדת אבל חששה מחוסר דיסקרטיות. היו לה הסברים הגיוניים. היא דיברה מאד נקי, אבל מבין השורות יכולתי להבין שהיא מחפשת משהו מיני.
הרגשתי מתוך דבריה שזו ממש פנטזיה שלה. היא חשקה בי כדי להגשים אותה. הייתי חייב לסיים את השיחה ולחזור לעבוד. גם הייתי המום מההצעה. אמרתי לה שאקח זמן לחשוב. היא אמרה שלא אוכל לחזור אליה בטלפון בשום אופן. והיא תתקשר אליי כשתחשוב שיש לי תשובה.
בערב החלטתי שכשתתקשר שוב אומר לה שאני לא מעוניין. עבר יום, משהו באומץ והמסתורין שלה גרמו לי לשוב ולחשוב על השיחה.

למחרת ב 12 ללי התקשרה. "שלום. אני יכולה לדבר ממש חצי דקה. ביום שני אני לוקחת יום מחלה ולא מגיעה לעבודה תאסוף אותי בתשע וחצי בבוקר במפרץ אוטובוסים של צומת מסובים. תבוא. בבקשה. ותביא איתך את הארגז כלים". היא פשוט לא שאלה. היא החליטה והשאירה לי את כמה ימים להתכונן.

עברו עליי ימים במחשבות. למה ארגז כלים?

יום שני הגיע, סידרתי בעבודה כך שיהיה לי בוקר פנוי והגעתי למקום שאמרה. לקח לי שניה לזהות. היא הייתה לבושה באופן די מהודר. עם פאה שחורה. שונה מכפי שהייתה בבית. יפה מאוד ובעיקר ראו עליה התרגשות. גדולה.

היא נכנסה לרכב. וישר אמרה , "קיוויתי שתגיע. סע לחולון לרח' רמז". בדרך לשם היא סיפרה לי שבחולון גרה אחותה, חיה, שיצאה בשאלה. היא היחידה מהמשפחה שבקשר עם האחות והיא מבקרת אותה בחולון אחת לכמה שבועות. באותו בוקר בדיוק אחותה טסה ליוון והשאירה לה מפתח לכל צרה.

כששאלתי למה ביקשה שאביא ארגז כלים, היא אמרה תחכה ותראה.

הגענו. בניין ישן. עולים לדירה. אני עם הארגז כלי עבודה. נכנסים. דירה ישנה. ללי מוציאה כוסות חד פעמיות מהארון ומגישה לשנינו שתיה. ואז היא מוציאה מהתיק שלה מכשיר סלולרי. מסתבר שזה המכשיר הלא-כשר שלה. את המספר אין לאף אחד. בינתיים. והיא מספרת לי שבמכשיר הזה היא רואה סרטים ולומדת על העולם החילוני, התרבות והשפה שלהם. היא מספרת על הקושי להשיג אותו ולהתחבר לאינטרנט. הכל בכסף מזומן כדי שבעלה לא יגלה. היא פותחת במכשיר שלה סרט פורנו מיושן של טכנאי שמגיע לתיקון ובעלת הבית מפתה אותו.
"זה הסרט הראשון שראיתי" היא אומרת. "אחריו ראיתי עוד הרבה, אבל זה הראשון והוא נצרב בי".
"סבבה" אמרתי. "אבל קודם כל חייבת לעשות לך צילומים שישאר לי על מה לפנטז" היא ענתה.
"תוריד בגדים" ותביא משהו מהארגז כלים". הבאתי מברגה. "עכשיו תעמוד ליד הקיר איפה שיש שקע חשמל שיצא מהמקום ותתחיל לעבוד" היא ציוותה.
אני מתחיל לטפל בקיר והיא מצלמת אותי.
"חייבת תמונות של התחת שלך" היא אומרת וממשיכה לצלם. אני ממשיך לעבוד.
והיא בינתיים מספרת לי עוד על עצמה. על החיים שלה, על זה שעוד לא עברה את הסף של לשכב עם גבר אחר. מסבירה בפירוט לי על הקונפליקט בנפשה. אחרי כמה דקות שהיא צילמה אותי מכל כיוון.
היא אומרת "עכשיו משהו שלמדתי בסרט". מתכופפת על הברכיים ומכניסה את הזין שלי לפה שלה. אני עובד והיא מוצצת כמה דקות. הזין עומד. היא מפסיקה. "אוהו, מדדת אותו פעם?" היא שואלת, "לא. לא יצא לי" אני עונה. "אז תביא מהארגז כלים שלך משהו למדוד" היא אומרת. אני מביא מטר מדידה מהארגז ונותן לה. היא שמה את המטר בצד וממשיכה למצוץ. מוצצת מדהים. אחרי 2 דקות היא אומרת " עכשיו נמדוד". מודדת. "17 סנטימטר. הרגשתי את זה" היא צוחקת ומצלמת גם את המטר על הזין שלי. "עכשיו אפשר להמשיך לצלם אותך" היא הולכת אחורה ומצלמת אותי עובד עם זין זקור. אני נשאר פסיבי. באתי לתקן אחרי הכל. "אל תשכחי לשלוח לי תמונות של עצמי" אני צוחק. "אני לא נותנת את המספר של המכשיר שלי לאף אחד ולא שולחת ממנו כלום. רוצה תמונות, תן לי את הסלולרי שלך ואצלם אותך שיהיה לך" היא ענתה. קשוחה. נתתי לה.
כל הסיטואציה מאוד גירתה אותי. הזין שלי פשוט נמתח עד כאב.

בזמן שאני מסיים לסדר את השקע חשמל.
ללי, שלא מפסיקה לצלם ולדבר, אומרת לי. "אני יודעת שאתה לא בטוח תבין. אבל זה שבאת לפה ויכולתי לדבר על כל המחשבות שלי וזה שהסכמת להצטלם לפנטזיה שלי, הם עבורי דבר מופלא. אני לא יודעת עדיין אם אפגוש אותך שוב ואני לא במצב לשכב איתך היום, אבל אני רוצה להשאיר לך משהו למזכרת. אל תזוז".
ללי יצאה לחדר השני. אחרי שתי דקות היא חזרה. רק עם חזיה. בלי תחתונים. "אתה לא נוגע, רק אני נוגעת". היא אמרה והתיישבה תחתיי. רגליים מסוקלות. כוס ורוד שפתיים קטנות ולא מגולח מולי. היא התחילה למצוץ לי. ואני ממשיך לעמוד. שומר על ההוראות שלה לא לגעת.
היא מצצה בצורה משגעת. הידיים שלה טיילו עליי בכל מקום אפשרי. המציצה התמשכה. בשלב מסוים ללי הורידה את החזיה. פטמות זקורות ובהירות הופיעו.
"אתה הולך לגמור עכשיו היא אמרה". ללי התחילה למצוץ בעוצמה ולגנוח.
אחרי עוד חצי דקה של מציצות, הזין שלי התפוצץ לתוך הפה שלה.
ללי קמה והלכה לירוק את הזרע. שטפתי את עצמי בכיור. התלבשנו. ויצאנו מהדירה.
בדרך היא סיפרה לי על אחותה. ועל המאבק הפנימי של עצמה עם העולם החרדי לעולם של אחותה חיה שאליו היא מפנטזת.

הורדתי אותה באותו מקום שבו אספתי אותה.