זה כבר כמה חודשים שאני לא מצליח לחוות סיפוק אמיתי מחברה שלי.
היא היצור הכי מקסים ואוהב בכל היקום. קיבלתי אותה כמתנה משמיים, אבל עדיין כשזה מגיע למיטה אני פשוט לא שם.

פעם אחת במקרה יצא שיום העבודה שלי היה קצר משמעותית מהרגיל. אני מסיים לעבוד, אומר לכולם שלום והולך שנייה לשירותים ציבוריים, מאין-מעש התיישבתי שם והתחלתי לגלול באינטרנט.
פתאום הגיע אליי רעיון זדוני: מה אם בזמן הפנוי שנפתח לי אני אנסה ללכת לזונה?
אף פעם לא עשיתי את זה, אבל צריך לנסות פעם אחת, רק בשביל להבין על מה כל הדיבור עם המקצוע העתיק בעולם..
שנייה אחת בגוגל, הלב פועם באדרנלין והנה רשימה של בחורות יפות באזור שלי עם תגיות מכירים ומספרי טלפון.
אני בוחר את האחת שקורצת לי הכי ומחייג אלייה
"שלום, הגעתי למסאג'?"
"כמה? איפה? איך?"
עשרים דקות אחרי אני צועד במרכז העיר ירושלים לרחוב שאני מכיר כבר המון זמן, אבל פעם ראשונה אני רואה אותו באור כזה.
מלון נטוש, מקום שומם וקצת מפחיד, דלת החדר נפתחת ומולי אישה מבוגרת הרבה יותר משבתמונה.
האוויר בחדר חמצמץ ואני מהרהר אם הרגע הערתי אותה כשהתקשרתי באמצע שעות הצהריים.
אני מתקלח ונשכב ערום על הגב, אני לחוץ ומבולבל והזין לא עומד.. מה לעשות..
היא לוקחת אותו בפה שלה ומתחילה לעבוד. זה מפתיע מאד אבל היא משתמשת בשיניים הקדמיות של הלסת התחתונה בשביל ללחוץ לי בנקודת הג'י ספוט של הבנים, ישר מתחת לכיפה איפה שעובר התפר של העור. הזין שלי מתנפח מהר והיא במקצועיות מלבישה עם הפה שלה את הקונדום, מתיישבת עליי כמו בוקרת מהמערב הפרוע ומתחילה לקפוץ.
אני מרגיש מוזר פשוט לא לעשות כלום אז אני מעביר את ידיי מהציצים לאגן ואז בחזרה, תופס לה את הפטמות , ופתאום "אי!" היא עוצרת, זה כואב לה ככה והיא כועסת עליי, אני מובך ומרגיש מטופש.
יש דברים שאני כבר התרגלתי לעשות לחברה הצעירה שלי דברים שהיא אוהבת וזורמת עליהם.
שכחתי בכלל שיכול להיות שלא כולם יאהבו את מה שהיא אוהבת....
המבוכה שלי מוציאה אותי קצת מהמצב רוח והזין מתחיל להתרכך, אני מבקש ממנה לשנות תנוחה ועולה עליה במסיונרי, כמה שיותר מהר לסיים עם זה ולהמשיך הלאה עם החיים.
אני גומר, מנקה את הזין בשירותים האפלים של החדר, מתלבש, תודה ויום טוב.
מה עבר עליי הרגע לאזעזל?!?
עכשיו כבר במדרחוב בן יהודה עם שייק פירות וסיגר אני יושב ובוהה באנשים הבאים והולכים.
זה היה מביך, לא נינוח ובעיקר- יקר. אז למה אני מרגיש איך שאני מרגיש? למה אני מתחרמן בזמן שאני כותב את הטקסט הזה? הריגוש הזה, הציפיה, המתח: כמו ילד שובב שעושה משהו שהוא יודע שאסור.

אחרי זה הלכתי עוד פעם לזונה, ואז שקלתי ללכת עוד פעם, אבל הבנתי שהדרך שבחרתי להרוות את הצמאון שלי להרפתקאות הוא לא פרקטי במיוחד, לא לכיס ולא לנשמה.

אני מפרסם את הסיפור הזה כאן כי אני רוצה למצוא משהו (מישהי) יותר אמיתי, אסור וסודי.

אני מתגורר בירושלים, בן עשרים וארבע אבל נראה לקראת שלושים (ככה זה הילדים של היום, תאשימו את ההורמונים ששמים לנו בבשר), זורם להתנסות ולגלות כל בחורה (מלידה) מגיל 18 עד 45.

תכתבו לי בטלגרם: @jebober או במייל: hanibigogi@gmail.com
אפשר גם בלי קשר לכתוב תגובות ולשתף סיפורים.