div>דיוטי פרי, ניו יורק, חופשה מתקרבת לקיצה עוד כמה שעות טיסה ואני בבית...סיכומו של שבוע: פשוט נפלא... פאבים, פתיחות של תערוכות...הצגות פרימיירה...להתחכך בסלבריטאים...פתאום הגברים הנוצצים לא ממש נוצצים בחיים...כל אחד והמהלך הפתטי שלו להתקרבות..נו באמת!!!....זה אנחנו הנשים? או שאלו הם הגברים אשר חושבים כי המסך עושה להם את זה והם לא צריכים להתאמץ אלא אנחנו פשוט נופלות לרגליהם..נופלות...נו באמת!!!.....טיסה 022 לתל אביב יוצאת בעוד מספר דקות הטריד הרמקול ....נשמע מעודד יותר מאשר המחשבות על הסלבריטאים האבודים....הוא לא סלבריטאי ... הוא לא בליין אבל הוא ממתין לי, תמיד דבר מקורי באמתחתו שכולו נבנה במיוחד עבורי כבר 27 שנה .... הוא שם..... הוא ממתין לי.... תל אביב שנראית כל כך קרובה פתאום כל כך כאן .... " את הולכת להנות וזאת פקודה" מהדהדות מילותיו עת עליתי למטוס אשר הביא אותי לניו יורק...אני כאישה ממושמעת חשבתי לעצמי כי מילאתי בכלליות את הוראותיו.
למעט...למעט.....למעט אולי דבר אחד....הגברים הניו יורקים לא ממש משהו ...אולי ההוא החמוד שהסביר וטרח והראה לי היה שווה את זה...אבל משהו בתוכי אמר: לא ללכת עד הסוף: להנות ולממש את רצון הנתינה שלו . הוא ליווה וטרח...הכיר לי מקומות....ובכך הסתיים.
תור גדול לפני שער העלייה למטוס לא מאפשר טעות...זהו השער לטיסה לתל אביב, עמוס, קולני, טרחני משהו, שלא לאמר סידורי הביטחון ההיסטריים.
אוהו... הנה המקום שלי..אישה יושבת אל מול החלון... שולחת חיוך סתמי ושבה להתבונן אל החלון...אני מתמקמת מתיישרת במקומי...המושב שבננו נותר ריק. מרימה טלפון אחרון אליו..הממתין לי בתל אביב...מרגיעה אותו כי אני כבר במטוס בדרכי אליו...הוא נרגש....אני שומעת זאת...כך גם אני....כאילו לא נפגשנו עידנים....מתכופפת לשחרר את המגפיים ולפתע חשה כי מישהו רוכן מעלי....לא ממש רוכן אלא מתאמץ לפלס מקום לתיק היד לבין כל המטען שכבשתי לי בקונסולת המטענים מעל לראשנו...אני מחייכת כמתנצלת, ולתוכי לוחשת ....יש לך בעיה חמוד....לפתע הוא שואל אם אפשר לעבור...חשבתי לעצמי...אז אתה הוא הקורבן אשר אמור לשבת באמצע? ....מסיטה את רגלי אל השמאל ....הוא נדחק אל המעבר ומתיישב לו...מיישר את העיגולדים שלו...חיוך נבוך ומתנצל על ההפרעה הלא צפויה ומטיב את מושבו....מילה לכאן ומילה לשם ואנו שבים להתמתח כל אחד בכיסאו....הוא חמוד אני חושבת לעצמי...נו באמת..מה כבר אפשר לעשות במטוס מלא ישראלים עצבניים להגיע לפני כניסת השבת לתל אביב?....קול מודיע על התכוננות להמראה...מסכי הפלסמה מראים את סידורי הביטחון במקרה של התרסקות...ובאמת חושבים שיש מי שמאמין לכך? משהוא ניצל? אבל...משהו טוב אולי להיאחז בו במקרה של....המטוס מאיץ לקראת המראה ...שקט במטוס.....מן דומיית מתח של ציפייה....האורות כבים אני חשה מן מגע רופף על ידי...כאילו ללא כוונה....חום הציף אותי..."אוי לא... זה לא הולך לקרות כאן" ואולי כן? אני משאירה את ידי על המסד....לתת אפשרות נוספת....בדיקה אחרונה...והיד שבה אל ידי..הפעם מלטפת בביטחון יתר...אני קופאת...מתלבטת....לאותת לו להמשיך או לעצור זאת כאן...מבטו מישיר אל המושב אשר ממול ...כמי שלא חש במעשיו....כמי שחושש להיתקל במבט זועף, נעלב, פגוע....אני מיישרת אליו מבט חצוף...הוא מסובב את ראשו אלי..העיגולדים כל כך מתאימים למסגרת פניו הוא מחייך חיוך מבויש....אני מחייכת אליו ברמיזה ומהדקת את תפיסתי אל ידו...אוי החברה הלאומית שלנו...לא יכולה להפעיל את המזגן? לא שילמנו מחיר מלא אולי? או סתם חום גופי עולה לקראת החוויה המסעירה שעומדת ואולי לא להתרחש....ניתן לכך לזרום....מילה או שתיים מחליפים ביננו מהיכן את ומהיכן אתה? הוא מבלגיה....עיגולדים ובלגי? כמה מתאים....הוא בדרכו לתל אביב לחתונה של משפחה ומשם חוזר הביתה לבלגיה...נותנת לידו להמשיך ללטף ומפעם לפעם מעודדת אותו בליטוף מידי....הדיילות ממהרות להגיש את הארוחה...הלחץ משתחרר ואנשים מתחילים לדבר...מגשי אוכל...רעיון לא רע בכלל....באחת שנינו פותחים את המגשים ופורשים אותם מעל ברכנו...האוכל מונח בהם...מבט מחויך אל האוכל מסגיר את שעובר עלינו....איך ניתן לאכול ללא ידיים?.....ידיים אשר נשארו חבויות אל מתחת למגשים מגששות האחד את גופו של האחר.....שנינו נותרנו סמוקים...הסרטים אשר רצים בראשי לא נותנים מנוח ....רגע....הרי אני מפיקה....מפיקה במקצועי....אבל לתסריט הזה ממש..אבל ממש לא ציפיתי. מגעו חזק ועדין כאחד... אחיזתו בטוחה פתאום....הוא מעביר את ידו על ירכי הצמודה אליו...התחושה מתחילה להגיע....אני נמתחת כמעהה....מושיטה את ידי אליו גם כן ...מחייכים אחד אל האחר לא מחליפים מילה נותנים לידיים לחשוף...לגלות....להפר את השלווה התך גופית....מרגשות ללא הכר את התהליך המשמים של טיסה לילית ארוכה ...ידיו עובדות בחריצות על פלג גופי התחתון....אני מתמכרת...נשאבת אל המגע....מנתקת עצמי מסביבתי....מנתקת? לא ממש... נקישה מפריעה את השלווה...דיילת רוכנת לקחת את המגשים..מעיפה מבט באלו שלא נגענו....האישה הישובה אל החלון כמי שחשה במתרחש ...מדביקה את חוטמה אל החלון...מסרבת לראות המתחולל...היא הרי יודעת שלא הכרנו לפני כן....בטוחה שגם בה מתחוללת המחשבה... מה עובר על הזוג הזה?איך זה נוצר? איך זה קורה? המגשים המורמים משאירים את ידינו חשופות לופתות האחת את רעותה....הוא שולח שאלה אל הדיילת אם ניתן לקבל שמיכות..הדיילת מתבוננת אל הידיים המחוברות...מבטיה אומרים כמי שהייתה בסרט כזה ומביאה שתי שמיכות. העיגולדים הבלגים ממהר לפרוס אותן באבירות על שנינו....ומיד חוזרות ידינו אל שגרת מעשיהם למן ההמראה.....הוא משעין את ראשו אל המסד אני מתרווחת על הכיסא מעבירה את המשענת לאחור ומרפה את גופי....בוא בלגי חביב שלי בוא עיגולדים נאים שלי...בא והמשך במלאכה....אני מרגישה את ידו נעה אל כפתורי מכנסי....מרפה את אחיזתם מניחה לו להפשילם והוא שב ללטף....שב לענג....אני מתרגעת לי... מרגישה זרם מרוגש מציף את גופי... מאיים להעיף אותי גבוה מן המטוס....נועה!!!!! נשמעת קריאה מעלי....אני קופצת דרוכה...משהוא מכיר אותי כאן לעזעזל..הוא מסיט את ידו כאחת ממני מיישר את השמיכה מתחת...אני מיישרת את מבטי אל עבר הקול....אדם מבוגר ניצב מעלי...נראה מוכר משהו....אלוהים ישמור... מהדהדת קריאה בראשי זהו החבר הטוב של אבי ואימי....שנים שלא ראיתיו והנה הוא פתאום ניצב לי כאן מעלי...נלהב ממציאת מכר...ואני חושבת לעצמי...למה אלוהים לא לקח לעצמו עוד מספר ימים ובנה עולם גדול יותר שבו לא יכולנו להתקל בקרובים לא קרואים....אוהו שלום... אני קוראת בנימוס.... מה שלומך?...טוב מאוד... הוא משיב ...ומה שלום אבא? ומה שלום אמא? "בסדר" אני מפטירה חושבת שאולי זה יספקו והוא יתנדף....איפה היית? הוא שב ושואל...ניו יורק...עבודה....וכו' במה עובדת? הרי שנים שלא ראה אותי... מדוע שידע בעצם? מפיקת טלוויזיה עונה במהירות ואולי הפעם תשובתי תספק ויסתלק לו....אההה הוא משיב...ופרנסה יש בזה? שב ומקשה...כן הכל בסדר תודה.....תראי אני כאן עם חנה....יופי אני עונה במהירות ואולי יבין כבר וילך...חנהל'ה בואי תראי מי כאן? אני מזדעזעת.....מכווצת כולי בתוכי..... הסיוט כנראה לא הולך להיגמר עת מופיעה דמותה של חנהל'ה אשתו של...."אוי נועלה" היא קוראת בשמחה...מה את עושה כאן? שבה השאלה האידיוטית ...ואני מחייכת ...מאמצת את כל הילכות כוחות ברית וורשה ועונה בנימוס משווע.....זה בעלך? הפציצה שאלתו באוויר כאשר הוא מצביע אל עבר העיגולדים הבלגים שכבר מזמן התכווץ אל תוך המושב בתקווה כי סיפורי דני דין אינם רק אגדות ואולי יש משהו בהם בכל זאת...אבל כלום...ואני מחליטה לזעזע את הפולנים החביבים והטרחנים אשר מולי.....עונה להם בצורה ישירה...."לא" זה מישהוא שפגשתי כאן באווירון"...אוי הפנים...אוי פניהם הנדהמות לו יכולתי לקחת אותן עימי....בתוכי חשבתי להתפוצץ מצחוק..והם ...הם לא יכלו למחוק את המבוכה על פניהם...כנראה שכל המטוס הבחין בעצם במתרחש מתחת למגשים...." נו טוב...אז תמסרי ד"ש לאבא ואמא"...."בהחלט" אני עונה והם ממהרים לשוב אל מקומותיהם...נשפתי בכוח ..הבטתי אל העיגולדים...חשבתי שלעולם לא ילכו אמרתי לעברו בלחש...והוא כמו לא לאבד זמן (עוד 10 שעות טיסה לפנינו) ...החזיר את ידיו אל הרוכסן הפתוח אל מתחת השמיכה ...מנסה למחוק את ההפרעה אשר נוצרה...אני נושמת לי עמוקות שוקעת לי חזרה אל תוך המושב...מרפה את גופי ושולחת יד מגששת אל ידו והוא משעין את ראשו על כתפי אני שומעת נשימותיו...והן מתגברות....ידיו נעות במעגלים על ירכי....כובשות כל חלקה מתפנה מבגדי אל מתחת לשמיכה...אני מרימה את רגלי אל משענת המושב שממול הוא ממהר לשלוח יד מעסה אל רגלי....אנו ממשיכים להתלטף....הוא ניגש אל מרכז עינוגיי שולח יד בוטחת ומעסה את גבעת הוונוס המשתוקקת... אני מעיפה מבט אל סביבתי .....נראה כי איש איש עוסק בעיסוקו...מסכי הטלוויזיה מרצדים ועליהם מוקרן הסרט... האישה שלצידנו אפה מאיים לפרוץ מן החלון החוצה...לא בטוחה אם היא חשה אי נוחות או שהיתה רוצה את העיגולדים הבלגי לעצמה....בעצם מה מענין?....אני שולחת את ידי אל מפשעתו...אהה..כן..הוא מעריץ אותי.....לא יכולה לטעות בכך....הוא נאנח ותוך כדי שולח אצבעו לחזק המגע בגבעת הוונוס...אנחה כבושה נפלטת מפי...לא בטוחה שלא הגיע אל הטייסים הישובים קדימה מקווה שהם מקפידים כי שתי ידיהם על ההגה .....אני מרגישה בחום אשר כבר עוטף את כולי...חשה בחומו אשר מגיע אלי....הוא אינו מתעייף העיגולדים שלי... הוא ממשיך ומעסה את רגליי את מפשעתי ואני חשה בזכרותו המזדקרת מאיימת לפרוץ מתוך השמיכה...."אוי אלוהים" אני חושבת לעצמי "כמה שאני קרובה אלייך ולא רק בגלל הטיסה" מלטפת את זכרותו והוא מניע את אגנו על פני כל המושב....כן חמוד שלי בוא בלגי שלי....תמשיך בעבודה...המשך לענג....נשבעת שלפני רגע היו גרביונים עלי...ולמי בעצם איכפת....עולם שלם מתקיים לו אל מתחת לשמיכות....הרטיבות שעולה וגואה רק מגבירה בי את קצב ליטוף זכרותו ...הוא מעביר את ידיו על אגני...ואני ...אני כל כך פתאום ...כל כך רוצה לאנוס אותו כאן ועכשיו...חונקת בכל כוחותיי את אנחותיי....משתלטת רק בקושי על גניחותיי...הוא מניע וזז... נושם בכבדות למגע ידי על זכרותו...אני חשה בנפיחותו המתעצמת...מאיימת לפרוץ...הוא מגביר את קצב מגעו על אזוריי....אלוהים איזה פור פליי ארוך....שבים ומלטפים שבים ומרגשים....ממש ממש כמעט ולא מדברים....רק נוגעים ...רק מרגשים....חושבים שנינו להתפוצץ....ואני כבר רואה את העיתונים לאחר מהלך בלתי נשלט אחד..."נתפסה אשת חברה באורגזמה בלתי נשלטת בשעת טיסה"....למי בעצם איכפת.....תמשיך עיגולדי מתוק שלי אני כל כך מרוגשת.....תמשיך ותגביר את הקצב ....פיצוץ מאופק מתרחש לו לפתע בגופי.....אלוהים כאן וליד.....ממש בגובה שלושים אלף רגל.... חשמל עובר בכל גופי ....מנתק את מוחי....אני נמסה.....תחושת עונג עצומה ממלאת את תוכי....ידי נשארת על זכרותו ...לופתת אותו בחוזקה....לא מרפה....אני מתמסרת לתשוקה המתפשטת בגופי...."השלמתי את כל משימותיי" אני פתאום חושבת לעצמי....כשחום נעים נוגע בידי..גם הוא...העיגולדי שלי..הבלגי החמוד שלי...מצא את אנחת העדן שלו....נשארנו רפויים במקומותינו נרגעים מעוצמת ההתרגשות..."בעוד מספר דקות נגיע אל חופי הארץ" מכריז הרמקול בקול בס..ועוד איך מגיעים אל החוף חשבתי לעצמי.......קרני בוקר ראשונים חודרים אל מתוך החלונות, מציפים את תוך המטוס....מתחילים להסתדר....לאט לאט....לא ממש מהר שלא למחוק את השעות המתוקות אשר עברו...העיגולדי מבקש להחליף טלפונים...אולי ניפגש לנו בארץ? פונה הבלגי... כמו שאני לא לוקחת את הקפטן איתי כך גם את הנוסעים אני משאירה במקום שלהם... אני עונה לו באיטיות....משאירה את פניו התמוהות.... בקושי רב אורז את נשמתו ופולט: וכרטיס טיסה אליי לבלגיה יפתה? אני סורקת את פניו....בחיי!!! הוא רציני!! העיגולדי הבלגי שלי...בעצם..אני חושבת לעצמי...זה הוא או שכאלה הגברים, יעשו הכל על מנת להשיג....אפילו כרטיס טיסה.... נו טוב: אני מפטירה: יש לי בעל שממתין לי .... והוא הולך לשמוע את הסיפור של חייו.....

הוא הולך לשמוע על אורגזמה בגובה של שלושים אלף רגל או המשחק המקדים הארוך בחיי.

טיסה 022 נחתה!!! (על הטיסה לבריסל תבוא הודעה)