div>"אתה זוכר?... יש לי אורח הערב...
("אני יכול בכלל לשכוח?" - חשבתי)
ודאי שאני זוכר" השבתי.
"מעניין אם המחשבה על האורח הצפוי הערב מרגשת אותה" הרהרתי,
"את רוצה שאכין משהו מיוחד?" שאלתי,
"מממ... לא" השיבה, "רק תדאג שיהיה מסודר, כי לא יהיה לי יותר מידי זמן מרגע שאגיע מהעבודה ועד שהוא יגיע"
"או קיי".
"שיהיה לך אחלה יום" אמרה, ורכנה לנשיקת "ביי ביי" של בוקר ויצאה מהחדר.
אני נשארתי לשכב במיטה, ושמעתי את קול טריקת הדלת החיצונית כשיצאה מהבית.
עצמתי עינים ושחזרתי את השבועיים האחרונים בהם נכנס יוני לחיי שירי - אשתי - ובעצם לחיי שנינו.
זה התחיל בשיחת טלפון שנחתה - בטעות - בסלולרי שלה.
הוא חיפש את תמר, והיא אמרה שאיננה תמר, וניתקה את השיחה.
כמה דקות לאחר מכן שוב צרצר הסלולרי, "לא יודע... זה הקול שלך או משהו... אבל אני רוצה לדבר איתך", אמר לה...
בתחילה "ניערה" אותו, היא לא מהנשים הללו שמחוברות לטלפון נון סטופ, אבל שיחה נוספת ועקשנית, והיא ניאותה לדבר איתו אבל "יותר מאוחר, כשלא אהיה בעבודה".
וכך, בדרך הביתה צלצלה אליו כמובטח, והשיחה קלחה...
"שמע קטע" אמרה לי כשישבה עם כוס אספרסו חם ומהביל שהכנתי לה, וסיפרה לי את השתלשלות הענינים...
"ומה בסוף?" שאלתי,
אמרתי לו שידבר איתי ביום ראשון אחה"צ כשכבר אהיה ב"מצפה הימים".
(יומיים כולל טיפולי ספא במצפה הימים - הזמנה שקיבלה מן העבודה במלאת 20 שנה לעבודתה בחברה.)
"ומה את יודעת עליו?"
"הוא בן 42 גרוש עם ילדה בת 8 גר ב טבעון, והוא נהג אוטובוס, בעיקר טיולים" השיבה
צלצלה אלי ביום ראשון אחה"צ ואמרה שקבעה לשתות איתו קפה.
"הוא יבוא לכאן, יאסוף אותי ונשב באיזה מקום בראש פינה" אמרה לי
שתקתי.
"זה בסדר לך?" שאלה
"כן, את יודעת שזה מרגש אותי" עניתי בקול נמוך כשהדמיון מתחיל לרקום מראות....
"תוכל להכנס לאינטרנט ולחפש לנו מקום נחמד לשבת"? שאלה
"כן, בטח".

הסיטואציה "זרקה" אותי 15שנים אחורה, ימים ספורים לאחר שהכרנו, היא הגיעה לכפר המכביה לשבוע השתלמות מטעם עבודה, מה שאיפשר להפגש בכל אחד מימי ההשתלמות
ביום השלישי, צלצל הטלפון שלה, שהפריע לנו באמצע זיון מטורף ומלא כוח...
על הקו היה רון.
רון היה דיפלומט ישראלי בשגרירות ישראל באיטליה, שחי שם עם משפחתו, והיה בקשר וירטואלי "חם" עם שירי.
"הגעתי אתמול, ואני בדרך לתל אביב" אמר,
"רוצה לפגוש אותך".
"רגע" אמרה, אתן לך כאן מישהו בלובי שיסביר לך איך להגיע" אמרה, והושיטה אלי את הטלפון "תסביר לו" אמרה אלי.
הסברתי לו...
"תן לי איזה שעתיים" אמרה לי... "אתה יודע, הסברתי לך שזה מעגל שאני חייבת לסגור".
כן, היא סיפרה לי על "יחסיה" הוירטואליים עם רון, ועל השיחות הלוהטות שמילאו לילות שלמים בחיי שניהם.
"הוא יגיע לארץ בקרוב" אמרה, "ואני ארצה לפגוש אותו, מסקרן אותי מי הגבר מאחורי המילים" הסבירה לי.
"זה יהיה רק לקפה?" שאלתי
מממ.. אני לא יכולה להבטיח שזה ייגמר רק בקפה", אמרה.
התקלחתי ורחצתי גם את גופה הסקסי המעוגל והנשי כל כך... "אני מכין אותה ורוחץ אותה כדי שתהיה סקסית עבור גבר אחר" חלפה המחשבה במוחי.
ראיתי אותו נכנס כשיצאתי מן המלון, ואחרי שלוש שעות, אחרי ש"טיפסתי על הקירות" בבית הקפה בו חיכיתי ובו השתולל הדמיון הפרוע שלי לגבי מה שמתרחש שם בחדר שהכרתי כל כך טוב בימים האחרונים, אחרי שלוש שעות צלצל הטלפון:
"אתה יכול לחזור" אמרה..."הוא הלך"
"אני בא" אמרתי ונכנסתי למכונית.
"זה לא נגמר רק בקפה" אמרה לי כשנכנסתי לחדר.
היה שם ריח של סקס באויר...
"שלוש שעות"? שאלתי.
"כן" אמרה. "הוא לא נתן לי שניה לנוח"
היא סובבה אלי את הגב במיטה, "תיכנס לתוכי, אני רוצה לנמנם ככה כשאני מלאה בך" אמרה.

15 שנה אחרי אותו אחה"צ והיא מבקשת ממני - בעלה - שאמצא לה "מקום נחמד לשבת" שבו תוכל להפגש עם יוני.
בערב התקשרה וסיפרה שהוא בא, אסף אותה, ישבו במקום שקט ואינטימי, השיחה קלחה, כש "ידיו שוטטו לי על הירכיים וביניהן" כדבריה.
"לפני שיצאנו מהמקום" סיפרה לי, "הוא משך אותי אליו לנשיקה ארוכה וחושנית".
"אני חייבת ללמד אותו להתנשק כמו שאני אוהבת" אמרה לי בקול מתפנק.
שבועיים של טלפונים ושל אס אמ אסים ...
"בא לי עליך" אמרה לו באחת השיחות ביניהם.
ראש השנה... ערב יום כיפור... וביום חמישי האחרון אמרה לי שקבעה איתו שיבוא אלינו הביתה ביום ראשון. היום.
" יש לו שפתיים כמו של כושי" תיארה לי...
הוא שרירי... ובדיוק הטיפוס ש"עושה לי את זה"...
"בשש הוא יגיע, אתה תוכל להביט אם תרצה, אבל שיהיה ברור, אני רוצה אותו לבד..." אמרה.
"אתה לא מצטרף..."
היו בעבר מקרים בהם צירפנו אלינו גבר לערב סקסי משולש... אבל הפעם, אמרה לי מראש "אני רוצה אותו לבד - לעצמי"
בעוד שעתיים הוא יגיע.

ואני, ארגנתי את הבית שיהיה מסודר, כדי שאשתי תוכל לבלות בראש שקט עם המאהב החדש שלה...