זה קרה מזמן ,בעולם אחר.
עולם בו גבר פשוט לקח ואישה נלקחה.

עולם שהתקיים בשנת 1990.

אני הייתי קצינה אסרטיבית שמראיינת חייל צעיר, הוא היה חייל צעיר מלא ביטחון וחרמנות.
באמצע הריאיון בו אני מסבירה לו כיצד אנחנו פועלים, מה נהלי העבודה וכו, אני קולטת שהוא מביט לי בעיניים במבט קצת מלחיץ.
שאלתי אם הכל בסדר והוא ענה מעולה ושהוא חושב שהחזייה קטנה עלי.
הייתי קצת המומה הבטתי בו בזעם וסידרתי את החולצה.
הוא לא מצמץ עד שהשפלתי מבט בעודי מלמלת משהו על החוצפה שלו.

הוא לא נרתע:
-החזיה באמת קטנה.
-אני מבינה שאתה רוצה לעלות למשפט.
-אני אומר אמת, ואת יודעת את זה.

הוא מביט בי בעיניים ואני לא מצליחה לענות.
-את רואה? שתיקה שאומרת הכל. תעמדי!
-ממהה?
- תעמדי!

אני לא זזה, יושבת בכסא שלי מול חייל ומרגישה מבולבלת. כעוסה ומושפלת. וההשפלה משפיעה עלי פיסית. אני מרגישה את הדופק שלי.

הוא מאוד רגוע, מביט בעיניים בלי שום רתיעה קם ממקומו ומתקרב אלי לאט.
-אני יודע בדיוק למה את לא זזה .את מרטיבה ממני נכון ה מ פ ק ד ת ?

הוא מגיע אלי, אוחז בי מרים אותי לעמידה
הוא כאילו יודע על החולשה שלי להצמדה לקיר ופשוט מצמיד אותי לקיר.
אני צועקת עליו שיפסיק אבל מרגישה את הרטיבות ואת הייחום, החוצפה שלו מייחמת אותי.
זה מכה בי חזק יותר שאני נאלצת לעמוד כשידי על הקיר בתנוחת חיפוש

ששש ... תסתמי.
תסתמי ברור?
הנהנתי
עכשיו כשזה ברור, אני אזיין אותך.

הידיים שלו מטיילות עלי הוא מפשיט אותי במהירות עצומה מכל בגדי ומשחק בשדיים שלי ואז חודר עם ידו לכוס שלי.
הוא מסובב אותי עם הפנים אליו שוב.
אני לא נושמת
הוא מרים את ידי למעל הראש ואני נשארת ככה בעוד הוא נסוג כדי לראות אותי היטב.
המבט שלו חודר לי לנשמה.
אני חשופה למולו וזה מרטיב נורא.
לא נשמתי, והוא זיין אותי.
זה היה זיון מאוד אלים-על סף האונס.
זה היה המגע הראשון שלי עם שליטה והשפלה ולא הייתי מוכנה לרמת הגרוי ורטיבות שזה גרם לי
הוא זיין אותי כאילו שאני לא שם ואני פשוט התפוררתי מולו.

הוא לא דיבר כמעט, רק פקודות קצרות של -
"שקט"
"תרדי לי"
"תסתובבי"
אני פשוט נסחפתי לתוך המקום שבו הוא שם אותי

זה היה מזמן, אבל אני זוכרת כמה הייתי בהלם ואני זוכרת מה הוא אמר כשהוא יצא עם החזיה שלי מהחדר-
-החזייה הזו נשארת אצלי, היא תהיה תלויה על הקיר בחדר שלי והיא אומרת שאני מזיין אותך מתי שבא לי.
את אולי קצינה , אבל כשאני נכנס את עומדת בשלשות.
והלך.
הוא והחזייה שלי