div>תקופת החגים עברה להם, החזרה לשיגרה בפתח..
אחרי החגים כאן ואי אפשר להתעלם מכך. בעוד כשבועיים ייפתח הסמסטר, סמסטר אחרון לתואר.
האווירה השתנתה, אוויר קר מתחיל להגיע וסופסוף אפשר לישון גם בלי מזגן.
זה היה כמה ימים אחרי סוכות, בשעות אחה"צ קיבלתי sms: "אפשר לבקש את עזרתך? נתקעתי עם הסוכה ואין מי שיפרק אותה".
המספר לא היה מזוהה אצלי.. תהיתי אם זה בכלל היה ממוען אלי בזמן שהגיעה הודעה נוספת: "זו רונית.. והמספר? תודות לגברת לוי" כך נכתב בה, בתוספת סמיילי קורץ.
התלבטתי אם ואיך להגיב וכמעט ששכחתי מההודעה עד שצלצל הטלפון.
"לא הגבת" נשמע קולה של רונית מעבר לקו.
"אממ.. כן.. זה.. לא יודע.. מה נזכרת בי?" גמגמתי בחזרה.
"בעלי במילואים והילדים חזרו לפנימיות, אין מי שיפרק את הסוכה שתוקעת לי את המרפסת וניסיתי לחפש בבחור חסון שיעזור לי.. אז.. הערב ב21:00?" שאלה, או יותר נכון קבעה.
"אממ.. כן.. אני חושב.. אעדכן אותך" עניתי.
"אתה תגיע חומד" קבעה וניתקה.
התלבטתי רבות מה לעשות ולמה באמת התכוונה המשוררת, לבסוף, הסקרנות והרצון לעזור ניצחו וכך מצאתי את עצמי בעשרה ל21:00 יוצא מהבית לכיוון ביתה של רונית.
הושטתי את יד לדפוק על הדלת כשהיא נפתחה לפני - "היי, הקדמת.." אמרה רונית, "אני בדיוק בדרך החוצה והתכוונתי להשאיר לך פתק עם מפתח".
היא הייתה לבושה בחולצת לייקרה ורודה זוהרת, חצאית שחורה עם גווני ירוק וטייץ קצר שחור מתחת.
השיער היה אסוף בכובע מצחייה.
"אני בדיוק יוצאת לריצה, לא יפריע לך להישאר לבד, נכון? "
" כן, אין בעיה.. אני אסתדר".
"תודה! אין עליך!" אמרה, הסתובבה והתחילה לרוץ.
לא יכולתי להוריד את המבט ממנה, לראות את ישבנה המחוטב עולה ומתרחק ממני.
הזמן עבר מהר ובדיוק סיימתי לארוז את הכל כששמעתי את הדלת נפתחת ואת רונית מגיעה למרפסת.
לא יודע מי משנינו הזיע יותר..
"איזה תותח אתה! סופסוף החזרת לי את הנוף למרפסת, תודה! "
"בשמחה רבה" עניתי, "זה באמת שום דבר".
"אני גמורה ממש" היא אמרה והתיישבה על הכורסא בחדר העבודה שהיה צמוד למרפסת.. "כבר אין לי רגליים, מה הייתי נותנת בשביל מסאז' טוב".
"את מרשה לי לנסות? " שאלתי.
" אתה יודע מה אתה עושה? אם כן, בבקשה.. כפות רגליי לרשותך".
התיישבתי לפניה, הרמתי את רגליה וחלצתי ממנה את נעליה.
הריח היה מתוק ונעים.. ריח של מרכך כביסה נהדר עטוף במעט זיעה..
גרביה הלבנות היו צחורות ורטובות.
הסנפתי אותן מעט לפני שהורדתי אותן מרגליה.
מסתבר שרונית ראתה את זה.. "רגליים? באמת? אם הייתי יודעת, הייתי ממשיכה עוד כמה קילומטרים, שבאמת תהנה מהזיעה" אמרה בחיוך.
"זה חזק ממני" הוספתי והורדתי את הגרביים.
התחלתי לעסות את רגלה הימנית, סביב האצבעות, בקשת ועד לעקב.. עליתי עם ידיי לקרסול וראיתי אותה משעינה את ראשה לאחור, מתענגת על ההרגשה.. ניצלתי את הרגע שהיא לא הביטה וליקקתי בעדינות את הבוהן שלה.
שמעתי אנחת עונג והבנתי שזה הסימן שלי להמשיך.
הורדתי את הגרב מרגלה השמאלית, עיסיתי אותה תוך כדי ליקוק והסנפה של הימנית. בנשיקות קלות עברתי לשמאלית, כשידי עולה במעלה הקרסול ומעסות את השוק לכל אורכה.
"אתה נהדר בזה" רונית אמרה, "מה עוד אתה יודע לעשות?"
"מה שתבקשי, בשבילך, אלמד הכל.. " עניתי בחנפנות.
היא נעמדה, ביקשה שאשאר על ברכיי, כיאה למעמדי החדש, הורידה את החצאית וקרבה את ראשי לטייץ שלה.
" קדימה איתי, גם כאן יש זיעה" פקדה בנחרצות.
הושטתי את ידיי, תפסתי בה וקרבתי אותה אל פני.
"בלי ידיים! " היא קבעה וסטירה מצלצלת נחתה על לחיי.
" אוקי, בלי מכות" אמרתי בחיוך, מה שלא התקבל בהבנה אצלה.
"ובלי דיבורים מעכשיו! אחרת תיענש שנית" אמרה.
קרבתי את פני אל ירכייה, הסנפתי אותם, נהניתי מכל טיפה.
היא הסתובבה, הצמידה את ישבנה אלי וחיככה אותו בפני.
"שכב, על הריצפה, מיד! " ציוותה ואני נשכבתי בפקודתה.
היא הורידה את הטייץ והתיישבה על החזה שלי כשתחתון ספורטיבי שחור לגופה.
"כדאי שתבריק את המקום היטב, אולי עוד תזכה לביקור" אמרה והתיישבה על פניי.
הוצאתי לשון והתחלתי ללקק סביב התחתון, בולע כל טיפת זיעה ומיץ מירכיה.
מדי פעם עשתה הפסקה כדי שאוכל לנשום.
היא הסיטה את התחתון והפות שלה היה מול פי - "לשון בחוץ, מלקקת בכל הכח" פקדה ואני מבצע.
ליקקתי כמו מטורף, שיכור מהריח ובלי אוויר המשכתי כשהרגשתי את גופה נדרך, נמתח ומתכווץ.
"תמשיך, אפס! "
ואני ממשיך עד שזרם חם עטף את פי..
גניחה אדירה נשמעה ממנה.
" איזו הרפיה נהדרת אחרי ריצה כזו.. לפחות אוכל להנות מהנוף אחרי המקלחת".
"שמח שנהנית רונית, נהניתי לעזור לך.. " אמרתי.
" גברת רונית בשבילך אפס, ומעכשיו, אתה לא עוזר לי.. אתה עוזר לך למצוא את מקומך האמיתי.. עבד סרוג שכמוך.. אני דווקא אוהבת את השם".
"כן גברתי, אשרת אותך בעונג רב! ".
" לך הביתה, תתקלח.. עבדת קשה הערב".
"כן גברתי.. לילה טוב! תהני מהנוף.. " הוספתי בחיוך ויצאתי מביתה.

מוזמנים להגיב בכתובת: toolif.12@gmail.com