יום ההולדת של טלי הגיע . כמעט הגיע. זאת אומרת כבר עבר. הלועזי. והעברי עדיין לא חל. ככה זה כשאתה דתי, תמיד קרוע בין 2 תאריכים לחגיגה. אז הפעם קבעתי את התאריך למסיבת ההפתעה איפה שהוא באמצע. בין קודש לחול. למה לא בדיוק בתאריך העברי? כי כמו שאומרים השאמנים הסינים, כשאתה צריך לספור עד שלוש כדי להכות מישהו, תכה תמיד במספר 2. ככה אפשר לתפוס את היריב לא מוכן. וזה בדיוק מה שהתכוונתי לעשות. מסיבת הפתעה לטלי. וטלי תמיד יודעת לזהות כשאני מנסה להפתיע אותה. הפעם החלטתי להתחכם. אז רמזתי לה שאני מארגן לה מסיבה בסוף השבוע הבא. נופל על התאריך העברי. סוג של רמזתי. כאמור, טלי בחורה מאוד מתוחכמת ולכן צריך לבצע כאן פעולה כירורגית מורכבת כדי להפתיע אותה באמת.

"בחמישי הבא תסגרי את הערב" אמרתי לטלי באחד הערבים שישבנו לעבוד יחד על שולחן הסלון הרחב. ערימות כבלים שחורים ששייכים למטענים למחשב נייד, עכברים, ומטעני יו אס בי הסתבכו כנחשים ארוכים אלו באלו בבלגן מופתי. כוסות קפה חצי ריקות שהתקררו זה מכבר היו מונחות על השולחן. שנינו ישבנו על אותו הצד של השולחן, צמודים אחד לשני, חולקים זוג אוזניות אחד כדי לא להעיר את הילדים במוזיקה רועשת.

"למה לסגור את חמישי?" שאלה תוך שהיא מעלעלת ביומן של הטלפון. "אה, חמישי אני לא יכולה, יש את האספת הורים בזום אתה זוכר"?
"בטח" עניתי בביטחון, למרות שזכרתי במעורפל שיש לה משהו בחמישי, רק לא זכרתי מה.
"אני צריכה שתשמור על הילדים, זה ייקח את כל הערב להיפגש פרטנית עם כל ההורים המתישים, כל הורה מתיש בנפרד, ולהאזין לכל התלונות שלהם שהציונים לבגרויות יהיו נמוכים השנה בגלל הלימודים בזום."
"אין בעיה" עניתי, מנסה להימנע מלפתוח את השיחה החוזרת על כך שההורים מתלוננים על הלימודים בזום ושוכחים שהילדים שלהם במקום ללמוד עסוקים בלהחליף את שמות התצוגה בזום לשמות מצחיקים.
"אני מדבר על חמישי הבא, לא חמישי הזה, חמישי הזה כתוב לי כבר שאני שומר על הילדים ושאת מעדיפה שנהיה בחדר כי הקליטה של הזום בסלון טובה יותר המפקדת הקומונרית". דקלמתי את דף המסרים בחיוך ובקול של חייל בטירונות.
"קרציה! אני לא המפקדת שלך" אמרה טלי.
"כן המפקדת, סליחה המפקדת!" אמרתי בחיוך ונמלטתי מחולצת ניו בורן שטלי בדיוק קיפלה וזרקה עלי בכעס.

"אז מה קורה בחמישי הבא"? שאלה טלי וראיתי בעניים שלה שהיא אוכלת את הפתיון בדיוק לפי התכנית. שמדובר ביום הולדת.
"סתם, אני רוצה שנקפוץ להורים שלי מזמן לא ביקרנו". משכתי אותה למלכודת הדבש שבניתי.
"אוקיי, רשמתי לי" אמרה וחייכה לעצמה בשקט.
"המשימה הושלמה" כתבתי בקבוצת הטלגרם של החברים הקרובים שהזמנתי למסיבה.

למחרת בערב הגיעה שעת השין. היומולדת.
טלי יצאה כרגיל ל"קפה לירית". שזה כינוי לשיעור הזומבה הקבוע שלה אצל לירית, בחורה גדולה וחייכנית, עולה חדשה מספרד שהעבירה סדנאות זומבה. אנחנו הבנים קוראים לזה ככה כי מייד בסוף השיעור הן יושבות על אייסקפה ועוגיות חמאה צהבהבות וחמות.
"ביי אהוב" אמרה ויצאה ותיק הכושר הכתום על גבה.
לאחר כמה שניות ראיתי את הרכב הלבן של טלי גולש לאט מהחניה, פנסי המכונית יוצרים עיגולי אור רחבים במעלה הרחוב. המתנתי עוד מספר דקות לוודא שהיא לא שכחה משהו. ויצאנו לדרך.
GO GO GO כתבתי בקבוצת הטלגרם שהקמנו לטובת המסיבה.
"תחזיקי אותה יותר משעה היום" כתבתי ללירית שהייתה בסוד העניינים.
"קיבלתי" כתבה לי לירית כעבור שניה. "מנה כפולה של אספרסו + מעמולים יחזיקו אותה היטב" אמרה והוסיפה סמיילי צוחק. היבטתי בתמונה של הג'ינג'ית הזאת וחשבתי לעצמי שכיף להיות מאושר כל הזמן.
"תשמרי משהו גם בשבילנו" החזרתי לה בתוספת סמיילי.
"תבוא לזומבה" כתבה. "טוב היא הגיעה, מתחילים שיעור".
2 דקות לאחר מכן התייצבו כול החברים והחברות עמוסים בקישוטים, סלטים ומצב רוח.
במשך שעה ורבע מיגעות תלינו קישוטים צבעונים לאורך הקירות, בלונים ובתוכם נורות לד מהבהבות, קשורים בחוטי תפירה משתלשלים מהמנורות בסלון ועל ידיות הדלתות הבהירות.
החברים ערכו שולחן, כיסו במפה חגיגית שעל רובה היו ציורי קומיקס צבעוניים.
"טלי בת שלוש" תלתה החברה שלט מודפס במדפסת צבעונית.
במקביל הטלתי את הבשרים על האש, פיסות של סטייקים מתובלים במלח ופלפל גרוס, קבבים טריים ונקנקיות מרגז חריפות שהפיחו אדוות עשן על נורות הרחוב וריח משגע במשעול המנומנם.
"את החומוס בצלחת עגולה, לא הולך בקערה מרובעת" אמרתי לורדית שהתלבטה. "ושימי שמן זית"
"כן שף". אמרה ורדית "אתה רוצה לשים את החומוס בעצמך"? קראה אחרי.
"אין בעיה, תחליפי אותי במנגל" עניתי לה.
"תשאיר לי את המרשמלו אני באה" ענתה לי בחיוך.
"תשאירי לי לשים את השמן זית על החומוס, אני בא" צחקתי ורצתי להציל את פיסות הקבב שהיו כבר שמנמנות ועסיסיות וכמעט שרופות. מישהו הפעיל מוזיקה ישראלית קצבית, בקבוקי בירה ירוקים סודרו בשורה במרכז השולחן. שפשפתי בצל טבול בשמן על הרשת הלוהטת, נזהר מהלהבות המתפרצות עקב מגע השמן באש החיה.
פרצי צחוק נשמעו מאיזור הספה, כש2 זוגות חברים התווכחו בלהט על משהו לא חשוב.
"איך פותחים פה ת'חלון?" קראה מישהי מאיזור המטבח.
"לא לא, הבלונים תלויים בחוט על הידית, תפעילי מזגן" ענה לה מישהו מהצד השני של הסלון.
"כמו איזה שני משוגעים בחוף"… זימרר עומר עדם ברקע בעוד היושבים על הספה זייפו אותו בטונים מוגזמים.
בעודי מדביק שוב לקיר בלון סורר שנפל, סימסה לי לירית "רעייתך בדרך הביתה".
"תודה לירית" שלחתי בחזרה.
"שלחתי אותה עם כמה מעמולים בשבילך" סימסה.
"חלום" שלחתי בחזרה.
"טלי בדרך לפה" הכרזתי וכולם השתתקו באחת. המתנו לה בדלת במתח. שמעתי את רעש הרכב הנכנס לחנייה.
"שששש" לחשה אחת הבנות לבעלה שצחק. כיבינו את כל האורות והמתנו בשקט בחושך.
שמעתי את נעלי הספורט הירוקות מטופפות חרש במדרגות האבן. הידית נפתחת ו…
"הפתעעה" צעקו כולם והאור נדלק באחת. ראיתי את טלי פוערת עיניים בבהלה והפתעה אמיתית…והכי גרוע, בלי כיסוי ראש..היא כנראה הורידה בדרך מהאוטו לבית.
"רגעע בנים אל תסתכלו צעקה טלי ונמלטה בעודה מכסה את עצמה בקפוצ'ון אל החדר הפנימי הצמוד לסלון להסדיר את כיסוי הראש.
"היום יום הולדת היום יום הולדת" שרו לה כולם ורקעו על הדלת בעוד היא מתעטפת בחדר, משל היה זה חדר ייחוד.
לאחר כמה שניות יצאה טלי כולה סמוקה מזיעה של הזומבה בעוד כולם מקיפים אותה ושרים.
"חברים תודה רבה לכולם" אמרה במבוכה. ואז בחיוך "ולבעלי המפגר שמצא לו זמן לעשות לי הפתעות כשכולי מזיעה אחרי הכושר" אמרה וחיבקה אותי חיבוק מיוזע. "עכשיו תסלחו לי אני מתקלחת שלוש דקות ומגיעה".
לאחר מספר דקות יצאה טלי מהמקלחת מוברשת ומצוחצחת ויכולנו סוף סוף להתחיל בחגיגה, שהייתה דיי סטנדרטית. אוכל, קינוח, צחוקים בחצר, ניקיונות וסיימנו.
לקראת חצות סיימנו לנקות, לסדר, להסיר את פיסות הסלוטייפ האחרונות מהקירות, לתלוש את הבלונים המיותמים מחוטי המנורה בעוד חוט התפירה נשאר מלופף בידיעה שאולי בפסח נחזור שוב להוציא אותם משם.
"הפעם באמת הפתעת" אמרה לי טלי בעודה מקפלת מפת ניילון שקופה על שאריות של סלטים בקערות נייר לבנות, כוסות צבעוניות עם שאריות משקה וניירות לניגוב ידיים משומשים, ישירות לתוך הפח הגדוש.
"בכיף" עניתי בקוליות, משתדל לא לחייך יותר מידי אבל בתוכי צהלתי. לא קל לארגן הפתעה מאדם שלא יודע להפתיע לאדם שלא יודע להיות מופתע. והפעם זה הצליח.
"אירגנו את זה בטלגרם ולא בוואטסאפ כי את הוואטסאפ את בודקת לי מידי פעם" אמרתי לה מנסה להמשיך את דקות התהילה על הארגון.
"גאון אתה" אמרה.
"תודה" עניתי, תולה מגבת שנפלה על המקרר, חותם את סידור הבית המתיש לאחר המסיבה.
"ויש לי מתנה בשבילך" אמרתי בעודי נועל את הדלת של הבית.
"מתנה? איזה כיף" אמרה טלי ועניה נצצו בסקרנות.
הוצאתי מתוך מחבוא בארון בגדי הקיץ הקצרים את השקיות עם התכשיט והבגדים שקניתי לטלי בקניון. משכתי את שקית הנייר הלבנה והמרשרשת, והרגשתי חמיצות קשה בלב.
ובצדק.
את הבגדים האלו קניתי יחד עם מיכל, ועדיין לא סיפרתי בכלל לטלי את מה שקרה. אני חייב לספר לה על מה שקרה עם מיכל. הבהרתי לעצמי בפעם המליון בשבוע האחרון.
הרגשתי לא טוב עם מה שקרה והסתרתי את השקיות רחוק מהעין וניסיתי לשכוח שאני אמור לספר לה על זה.
דחקתי את מה שקרה בחלק האחורי של המח בתקווה שעד שיגיע יום ההולדת ואתן לה את המתנה אוכל להימנע מיסורי מצפון. הייתה לי את כל הלגיטימציה לעשות את מה שעשיתי, אבל לא את האישור מטלי. ולא היה לי שמץ של מושג איך תרגיש טלי עם זה.
הגשתי לה את השקיות בחיוך מלא, בעודי נזרק על גליה של סערת הנפש הפנימית שאיימה לשטוף אותי. חששתי מהתגובה שלה.
"ואוו אתה לא מפסיק להפתיע היום" אמרה טלי בזמן שהגשתי לה את השקיות. "מדהים" היא פתחה את השקית עם השמלה שקניתי לה.. יותר נכון, השמלה שמיכל מדדה עבורה.."השמלה שהתחילה את כל הסיפור." חשבתי לעצמי בלב הולם. "בחרת צבעים מדהימים עבורי" אמרה וחיבקה אותי.. והרגשתי יותר רע עם עצמי. חייכתי חיוך גדול ומאולץ.
"הפתעת בגדול" אמרה טלי "ועוד הלכת עד לחנות בגדים בשבילי? באמת וואוו. חכה אני הולכת למדוד, תגיד איך היא עלי".
"אם לא, יש פתק החלפה בפנים" אמרתי לאחריה בכבדות.
"לא נראה לי שצריך, היא יושבת בול" אמרה טלי לאחר מספר שניות.
"איך אני" שאלה טלי והסתובבה.
השמלה הייתה נראית עליה מעולה. מדגישה בול את קווי הגוף שלה. אוחזת בישבן הקטן שלה מאחור, מרפה באיזור הכתפיים ונאחזת היטב שוב באיזור החזה. "דוגמנית" אמרתי וטלי חיבקה אותי שוב. הרגשתי את הבד הרך ודימיתי להריח את הריח של מיכל עוד על השמלה.
"אני רואה שיש פה עוד משהו" אמרה בעודה מוציאה מהשקית השנייה את התכשיטים שקניתי לה.
"טלי, חכי שניה" אמרתי. "אני חייב לגמור עם זה כאן ועכשיו". חשבתי. "אני לא אוכל לשמוח בשבילה. ברור לי שהיא תהיה עם זה בסדר. " ניסיתי להרגיע את עצמי ללא הצלחה.
"ואוו מקסים" אמרה בעוד היא מודדת את השרשרת על השמלה החדשה. "אני אלבש את זה למפגש המדומיין עם ההורים שלך בחמישי הבא" אמרה בחיוך ודיגדה אותי.
"טלי תקשיבי שניה, אני חייב להגיד לך משהו" אמרתי בשקט.
"מה אהוב שלי מה"? אמרה טלי מאושרת, לא מודעת לסערת הרגשות שבה הייתי.
"אני…פגשתי את מיכל" אמרתי בלי הקדמות מיותרות.
"איזו מיכל?" אמרה טלי בעודה מחזירה בעדינות את השרשרת לקופסא השחורה, מגיפה את המכסה המגנטי.
"מיכל מיכל" אמרתי והרגשתי את דפיקות הלב שלי הולמות.
"מיכל של דוד? איזה קטע" שאלה וענתה לעצמה. "איפה ראית אותה"?
"בקניון" עניתי וראיתי את פניה שואלות למה אני מספר לה את זה דווקא עכשיו.
"מגניב, מה היא עושה בצפון"? שאלה טלי.
"היה לה איזה תור לרופא. לא משנה, ו..נפגשנו במקרה בקניון, היא עזרה לי לקנות את המתנה" עניתי בזהירות.
"עכשיו אני מבינה למה היא הייתה יפה!" אמרה בחיוך "אני לא נעלבת, משמח אותי לדעת שחשבת על מתנה בשבילי והלכת לקנות אותה והשקעת על זה זמן".
"היי אני יודע לקנות גם לבד!" אמרתי, מושך את הזמן.
"ברורר, פיג'מה שחורה שכתוב עליה FAT WOMAN זו מתנה לכל אישה" אמרה טלי בסרקזם מחוייך.
"טוב לא קראתי מה כתוב באנגלית, ובעליאקספרס היא הייתה נראית לי יפה אז קניתי.
"אז מה, הסתובבתם בין החנויות"? שאלה טלי וראיתי שהמח שלה מתחיל לעבוד.
"כן.. עברנו בין החנויות.."
"מעניין שהיא לא סימסה לי על זה כלום.. לא מתאים לה" טלי הביטה בי כעת בעיון רציני. הרגשתי כמו מוצר בסופר שנסרק בקופה באור אדום בוהק.
"היא לא רצתה כנראה שתדעי על היומולדת.." אמרתי לה וראיתי את גלגלי השיניים שלה עובדים בפול גז.
"אז מה.. הסתובבתם רק או גם דיברתם?" שאלה טלי מדגישה את ה"דיברתם".
"גם דיברנו" עניתי בשקט.."ויותר מזה.." הוספתי, משפיל מבט.
"מה הכוונה ביותר מזה?" שאלה טלי והתקרבה אלי מעט.
"גם התחבקנו.. וגם.. נגענו בחדר הלבשה" אמרתי לה, מגיש לה את כל המידע ישירות. ואז השפלתי שוב מבט.
"מה"? ראיתי את המבט הכועס של טלי. "אתה עובד עלי"?
"לא" עניתי בדכדוך.
"אתה עובד עלי נכון. בבקשה תגיד שכן".
"מה שאמרתי קרה.." עניתי, מרגיש כמו גולש שמבין מאוחר מידי שצונאמי ענק הולך להישבר עליו.
הסתכלתי בריכוז על הפנים שלה, רגשות כעס, כאב, בלבול התחלפו שם במהירות.
רציתי לחבק אותה אבל פחדתי מהתגובה שלה.
"תגיד לי שאני מבינה נכון אמרה טלי בבלבול – אתה קיימת יחסים עם מיכל בתוך חדר ההלבשה בזמן שהלכת לקנות לי מתנה ליום הולדת"?
"כן" עניתי וכשהיא ציירה את זה ככה זה היה נראה גרוע כמו שזה היה.
"אוקיי" אמרה טלי וקמה בהחלטיות מהספה הצהובה והתחילה לצעוד לכיוון חדר השנה.
"טלי.. חכי" קראתי אחריה בשקט.
"אני צריכה לחשוב" אמרה. ראיתי שהגוף שלה רועד.
"טלי גם את היית עם דוד" אמרתי בייאוש.
"אני צריכה בבקשה שקט" אמרה וסגרה אחריה את הדלת מותירה אותי בוהה באוויר.
עמדתי באמצע הסלון מרוקן ונבוך. ראיתי את הסצנה הזאת מליון פעמים בסרטים.
איכשהו תמיד לאחר מכן הגבר יוצא לבר, ומספר לברמן השרירי שהוא הפסיד הרגע את האישה הכי טובה בעולם. והברמן המחוספס תמיד יגיד לו "לך תלחם עליה" והגבר צועד בצעד של מנצחים ובמוזיקת קרב של סרטי קומדיה זולים הולך ומציל את הנערה שלו.
אף פעם לא ראיתי שצילמו בסרטים גם את החלל העצום שנפער בך ברגע שזה קורה. עכשיו כשטלי סגרה את הדלת, הרגשתי חסר שליטה.
"אלוהים יודע מה היא עושה בפנים" התפרפרתי בתוך עצמי.
קירבתי את הראש לדלת בשקט לשמוע אם היא בוכה.. אין רעש.. אפילו לא צליל קטן.
אני כנראה לא גבר אם האינסטינקט שלי כעת זה לא ללכת למצוא איזה בר וברמן לבכות לו. במקום זה עמדתי בבית רועד מקור ומבושה. רציתי לצעוק לה שתתן לי להכנס, שתתן לי לעבד את מה שהיא מרגישה עכשיו, יחד איתה. אבל כיבדתי את הבקשה שלה ופחדתי שלחץ עליה יחמיר עוד את המצב.
תמיד דיברנו על הכל. הכל. לא היינו מגיעים לאיפה שהגענו מבלי לדבר על הכל. אבל עכשיו בפעם הראשונה טלי הפנתה לי את הגב ולא יכולתי לעכל את זה.
מה יהיה? מלמלתי לעצמי כמו אדם מודאג בלובי של בית חולים פסיכיאטרי. קפאתי מקור ולא הדלקתי מזגן. לא מגיע לי. איך יש לי בושה בכלל? אם הייתי ברמן מחוספס לפחות הייתי יוצא לעשן אבל מעולם לא עישנתי. מבט אחד בחלון הבהיר לי שבערפל ובקור הזה גם ברמן מחוספס לא יוצא לעשן. דפיקות הלב שלי המשיכו לדהור. הרגשתי כאילו שעות רבות עברו אבל כשהסתכלתי על השעון ראיתי שהמחוג העצל של השעון זז חמש דקות קדימה.
פתחתי את ארגז המצעים החרב שנחבא מתחת לספת הסלון שלנו והוצאתי שמיכה מפוספסת דקה.
נשכבתי על הספה בבגדים והתכסיתי בתוך השמיכה הדקה ורעדתי מקור. רציתי לראות סרט כדי להעביר את הזמן אבל פחדתי לחשוב שטלי תראה שבזמן שהיא חווה כל כך הרבה כאב אני מתפנק על סרט.
עצמתי עניים וניסיתי לחשוב ,אבל לא יכולתי להתמקד בכלום. לבסוף קמתי והפעלתי מזגן שהציף אותי בגלי אוויר חמימים שעטפו אותי כמו שמיכה עבה. כנראה שנרדמתי לזמן מה. כשהתעוררתי עוד היה חושך בחוץ. השעון של הפלאפון הראה על 4:34 בבוקר. כיביתי את המזגן והתרגלתי לחושך.
"טלי, את בסדר"? סימסתי לה ולאחר שניה ראיתי את הסימון הכחול שמעיד שהיא קראה את ההודעה.
"לא כל כך.." ענתה אחרי שניה..
"אני יכול לדבר איתך?"
"אני רוצה לחשוב.." ענתה אחרי כמה שניות מעיקות.
"אז בואי נחשוב ביחד".
"אני לא רוצה לחשוב איתך.." סימסה לי טלי עם סמיילי זועם ואדום.
"אין בעיה, תחשבי לבד. רק תתני לי לחבק אותך בזמן הזה"
"אני לא מאמינה שזה מה שעשית" כתבה לי. ואני הרגשתי הקלה שלפחות נוצר פה שיח.
"אני מצטער"..
"עוד עם מיכל"
"באמת סליחה. זה קורע אותי ואני לא יכול להיות רחוק ממך. אני יכול לבוא?"
ראיתי שהיא קראה את ההודעה. אבל היא לא הגיבה. אחרי חמש דקות של חרדה שלחתי לה שוב. "טלי"?
"מה אתה רוצה"? כתבה לי.
"לבוא" עניתי מייד.
"תעשה מה שבא לך" כתבה לי והייתי מאושר, צעדתי בשקט כדי לא להעיר את הילדים, סוגר במהירות את הפער בין הספה לחדר השינה. לחצתי על הידית ודחפתי את הדלת.
טלי שכבה שם, סתורת שיער ומצעים מבולגנים. מייד ראיתי שהיא בכתה, ולא מעט. טלי היא עוגן. אדם מאוד חזק ויציב. מעטות הפעמים שראיתי אותה בוכה. ומעולם לא ראיתי אותה פגיעה וחלשה כל כך. הרגשתי בתוכי את הפגיעות שלה. את הכאב.
"אל תיגע בי" אמרה כשראתה שאני פותח ידיים ארוכות לחבק אותה.
"יד אחת" אמרתי. "פליז" הוספתי כשהיא נרתעה.
"כלום, אל תיגע בי" הגיבה כמו חיה פצועה. שאני פצעתי. וכל כך כואב לי עכשיו על זה.
"אפשר לפחות אצבע"?
"לא. ששום דבר ממך לא יגע בי שמעת"? אמרה בעודה נותנת לי מבטים נוקבים.
"בסדר.." אמרתי מובס. אני רק אשב כאן אז לידך. אפשר?
שתקנו במשך מספר דקות כשהיא שקועה במחשבות שלה ואני בשלי. לא יכולתי לשקוע שוב במחשבות חרדה על מה שקרה. אז חשבתי על טיול בטבע, על חם צוואר, על תורמוס שמוזג תה, חשבתי על זה שפעם בטעות התקרבתי לקן של חסידה והיא רדפה אחרי בעוד אני בורח בצרחות אימים. רק לא לחשוב על מה שקרה.
"אני לא מבינה איך יכולתם לעשות את זה" אמרה לאחר עוד מספר דקות של שתיקה.
"טלי, אני ממש מצטער. זה לא היה אמור לקרות" אמרתי בשקט.
"איך לא היה אמור לקרות? תכננתם ונפגשתם בקניון, עד לצפון היא באה בשבילך. איזה בושות. הסתובבתם ביחד. בטח כל החברות שלי ראו אתכם."
"לא תכננו..פתאום ראיתי אותה וגם אף אחד לא ראה אותנו".
"אני לא מאמינה לך.. המתנה הייתה הדבר החשוב שהלכת לעשות או שהייתה רק תירוץ כדי שתוכל להזדיין עם החברה שלי בחדר ההלבשה?
"טלי, מבטיח שלא תכננו את זה. אני הייתי בדרך החוצה מהקניון אחרי ששוב לא מצאתי לך משהו שיתאים לך, לבנאדם כל כך מדהים שאני שנים כבר לא מוצא מה לקנות לו כי אין משהו מספיק טוב בשבילו ומעדיף לקבל את האכזבה שלך מזה שלא קניתי כלום מאשר לקנות לך משהו בינוני". אמרתי בלהט. הירמתי את השפיץ של שמיכת הפוך שהייתה פרוסה על המיטה וליטפתי עם קצה השפיץ את כף היד שלה..
"אל תיגע בי" פלטה טלי בכעס.
"תביני שזו פעם ראשונה שקניתי לך משהו כי היא הייתה שם לעזור לי לבחור לך משהו שיתאים עבורך" אמרתי והמשתי ללטף את גף כף היד עם השמיכה.
"אל תיגע בי אמרתי " אמרה שוב בכעס.
"אני לא נוגע בך. זו שמיכה והיא לא קשורה אלי" אמרתי והרמתי ידיים.
"היא לא קשורה אליך אבל היא באה כוחך" אמרה טלי וראיתי על הפנים שלה שהיא מרוצה מהחידוד המשפטי שהמציאה.
"היא באה כוחי זה נכון, אבל רק אישתו כגופו ולא שמיכתו כגופו" יריתי בחזרה, מנסה להקליל את האווירה.
"כרגע אישתו כגופתו ולא כגופו כי בא לי לרצוח אותך" אמרה טלי בזעם.
"אם את מתחילה לחדד לי מילים סימן שהמצב משתפר" עניתי לה וליטפתי שוב את כף היד שלה עם השמיכה. היא לא הגיבה הפעם לליטוף.
"אתה מבטיח לי שזה לא היה מתוכנן"?
"נשבע" עניתי.
"אתה מדבר איתה ביום יום?" שאלה טלי.
"ממש לא" עניתי.
"תחכה פה" פקדה וקמה לסלון. כשהיא חזרה הנייד שלי היה פתוח בידה.
"תבדקי מה שתרצי, אל תשכחי את הטלגרם" עניתי לה בכעס.
"היא אפילו לא שמורה לך" אמרה לאחר כמה דקות של חיטוט מאסיבי בטלפון.
"נכון, עניתי בניצחון". תבדקי גם את הסנאפצ'ט אולי? הצעתי.
"יש לך סנאפצ'ט?" שאלה בפליאה.
"לא, אבל תורידי אולי תמצאי שם עקבות של התכתבויות" אמרתי בפרומיל חיוך.
"אין כלום" אמרה לאחר עוד כמה דקות חיטוט בטלפון.
"אז מה, בעצם הפכת להיות אחד שמעמיס בחורות בקניון"? שאלה נעלבת.
"לא. נשבע שזה לא היה המצב ואת יודעת שאני שונא קניונים". עניתי בטון מפייס וליטפתי את כף היד ואת היד עצמה עם קצה השמיכה.
השתררה שתיקה בחדר וראיתי שטלי מנסה לסכם לעצמה את הדברים שאמרתי…ואני שלא יכולתי להוסיף לדיון הפנימי שלה מעבר למה שכבר אמרתי, ליטפתי אותה בשקט עם קצה השמיכה. עברתי על היד שלה וליטפתי את השריר החשוף, עולה לכיוון הכתפיים. מלטף ויורד למטה בחזרה אל היד שלה וחוזר חלילה, עולה ויורד במעלה ידה, וכל פעם מתקדם עוד קצת, פעם צוואר ופעם גב.. נזהר לא לגעת בה בעצמי. רק להרפות את הגוף שהתקשח
"אתה מבין שכמה שאני שונאת אותך עכשיו"? שאלה בעניים דומעות .
"כן, אני מבין" עניתי בשקט "וזה מגיע לי".
"ואתה מבין שלמרות שאני שונאת אותך אני לא מצליחה לכעוס עליך להרבה זמן"?
"כיף לי" אמרתי .
"כיף לך? וחרא לי!" אמרה טלי ורקעה על המיטה בידה.
"אתה מבין שכמה שאני שונאת אותך עכשיו אני גם נמשכת אליך עכשיו, אז אל תגע בי גם עם השמיכה!"
"אני לא רוצה לגרות אותך. תני לי. רק להרגיע אותך..בסדר"? שאלתי בזהירות, מנתב לאט ובזהירות בין התגובות של טלי כמו צלופח בתוך עשב מים.
היא לא ענתה. רק השפילה עניים ונעצה מבט בכתם בלתי נראה בסדין המפוספס. ואני לא הפסקתי ללטף אותה בשקט.
ליטפתי שוב את כף ידה, ועליתי עם קצה השמיכה לכיוון הצוואר, הלחיים וראיתי את הגוף שלה מתחיל להרפות לאט לאט. תנועות זעירות וכמעט בלתי נראות. אבל אני מכיר את טלי. ראיתי את הגב הקשוח מרפה מעט עם כל ליטוף. הנשימה המהירה הפכה לרפויה. יכולתי לשמוע את תקתוק שעון הקיר הלבן פתאום, את רעש מגע הגוף שלי על השמיכה הרכב, מואזין משכים קום שנשמע למרחוק. גם אני נשמתי לרווחה.
המשכתי ללטף את טלי, מגוון ופולש לכיוון הגב העליון, דוחף את קצה השמיכה מתחת לגופיה הלבנה הצמודה שלה, משהה את קצה השמיכה ומושך באיטיות, כשגומיית הגופיה נאבקת בשמיכה ומנסה לשמור אותה תחתיה. חזרתי על הפעולה מספר פעמים. וראיתי שהיא התחילה להתנשם מעט בכל פעם שמשכתי את השמיכה. אני שרציתי לפייס את טלי פחדתי שהיא מתגרה קצת מהמצב אז עצרתי לכמה שניות. קיוויתי שתגיד משהו אבל היא נשארה דוממת ושקטה.
"טלי, להמשיך"? שאלתי לעבר עינה העצומות.
"תעשה מה שאתה רוצה" אמרה בטון חסר אכפתיות. אבל הקמטים הזעירים שבצידי עיניה העצומות לחשו לי תמשיך.
לקחתי את השמיכה הרכה ורפרפתי על כף הרגל החשופה שלה, עולה לכיוון השוק והירך ורואה את טלי מתחילה להתנשם לאט לאט ומייד מחרישה. הרמתי קצה שני של השמיכה ובמקביל לרגל הראשונה ליטפתי בעדינות את הבטן שלה מבעד לגופיה הלבנה.
"תשכבי" אמרתי לה ברכות והזזתי את השמיכה כך שהוא תוכל לשכב. טלי נשכבה ונתנה בי מבט חסר חשק. התעלמתי ממנו והתחלתי ללטף את הגוף שלה עם קצה השמיכה, עובר מכף הרגל, ועולה למעלה לאט ומדלג על איזור הפות, עובר לבטן ועולה אט אט, תבור ואז מדלג על איזור החזה ועובר לצוואר, ראש, כתפיים.. וחוזר חלילה. בפעם השניה ראיתי שהיא מתחילה להתנשם בכבדות קצת יותר עם כל ליטוף. עיניה נעצמו בכל פעם שהתקרבתי אל איזור הפות שלה ונפתח באכזבה בכל פעם שדילגתי עליו..
המשכתי ללטף, עוקב בזהירות אחר נשימותיה הכבדות.. לא רציתי לגרות אותה. באחת הפעמים בעודי מלטף את הגוף המדהים שלה מכף רגל ועד ירך, הרגשתי אותה נדרכת וברגע שעברתי לדלג מעל הפות שלה היא התרוממה עם הגוף כך שלא אחמיץ את הפות שלה.
"זה כזה טוב" התנשמה בעדינות..למה אתה לא עושה את זה יותר.
"אני לא רוצה לגרות אותך.. רק לעזור לך עם הרפיה" עניתי בכנות.
"אתה לא יכול לאכזב אותי פעם שניה באותו לילה.." אמרה טלי בעניים עצומות. "תן לי הרפיה בתוך הפות ואל תזניח אותו, מספיק הזנחת אותי" אמרה וראיתי את עינה העצומות מחכות.
"טלי את עדיין בסערת רגשות..אני לא חושב שזה נכון" אמרתי מנסה להחזיק את עצמי שלא לדחוף את כל השמיכה עליה.
"אני בסערת רגשות וזה מה שאני זקוקה לו במצב הזה" אמרה בשקט. "אני רוצה שתעשה לי שביל ישראל..בבקשה" (שביל ישראל זה ביטוי למשחק סקסי שלנו שבו מלטפים את כל הגוף, מכפות הרגלים ועד לקצה הקרקפת מבלי לדלג על שם איבר. כולל באיברים המוצנעים).
"את סולחת לי"? שאלתי וידעתי את התשובה.
"ממש לא" ענתה ופתחה את העיניים שלה בכעס.
"אז אני לא רוצה לגעת בך ככה..בואי נשלים קודם" עניתי והמשכתי ללטף את הגוף הרך והמשתוקק שלה. מדלג באדיקות פעם אחר פעם ומרגיש את נשימותה מתעבות עוד.
"שמוליק לביא..אתה לא עושה לי את שביל ישראל..אתה עושה לי שביל ישראל של שמאלנים בלי יהודה ושומרון, אתה מדלג לי על נקודות" אמרה בכעס ובחיוך. לטלי יש את היכולת הזו, לכעוס מאוד, לספר בדיחה תוך כדי כעס, לחייך לעצמה ואז להמשיך לכעוס כאילו כלום לא מצחיק.
"טלי, תסלחי לי קודם" התעקשתי. "בואי נשב על קפה ואספר לך הכל לפני ואז תחליטי" אמרתי וקיוויתי בתוכי שהיא תסרב.
"זה לא עובד ככה שמוליק" אמרה בעניים עצומות. "כשאני אסלח אני אסלח לך.., עכשיו תיגע בי בבקשה"
"סורי" התבצרתי בשלי. "אני לא מוכן, תסתפקי בליטופים השמאלניים שלי" והמשכתי ללטף אותה.
"בבקשה שמוליק" התחננה טלי "תיגע בי כבר".
"לא" עניתי וליטפתי אותה קרוב מאוד לפות המשתוקק אבל לא נגעתי. ראיתי מבעד לפיג'מה הקצרה והצמודה את התחתונים הסגולות תפוחות מעט. יכולתי להריח את הריח שלה גם ממרחק של חצי מטר.
"בבקשה שמוליק אל תעשה לי את זה" יבבה לתוך השמיכה המלטפת.
"רק אם את סולחת לי" המשכתי במשחק הזה והרגשתי את הסיטואציה הסקסית משהו, נהנתי לשלוט בה באמצעות החוסר יכולת שלה להתגבר על הכעס.
"אני לא מסוגלת..בבקשה תיגע בי כבר"
"טוב" אמרתי קלות וכרעתי אל בין 2 רגליה, ממקם את הפנים שלי במרחק של סנטימטרים בודדים מהפות התפוח שלה, ארוז בתחתונים סגולות שנוטות להתפקע מתחת לפיג'מה קצרצרה לבנה חצי שקופה.
"אתה תיגע בי"? שאלה בהפתעה?
לא עניתי לה. במקום זה התחלתי לקרב אט אט את הפה שלי לכיוון התחתונים שלה. ראיתי שהיא מביטה בי מקצה המיטה בציפיה שאגע בפות עם הפה שלי. הסתכלתי בענייה וראיתי פחות פגיעות עכשיו, ויותר ציפייה. קירבתי אט אט את הפה שלי.. יכולתי להריח בחוזקה עכשיו את הנוזלים שלה בתוך התחתונים. התקרבתי עוד וראיתי את טלי מתנשמת עמוקות.. עוצמת את העניים וממתינה לפה שלי שיירד לתוך עומק חלציה.. התקרבתי למרחק סנטימטרים ספורים מהפות שלה. גופה התקמר לקראתי. התחלתי להפיח אוויר קר מהפה שלי על הפות שלה.
"זה כל כך טוווב אתה עושה אותי סמרטוטט" להטה טלי.
ואז הרמתי את הראש שלי וחזרתי למצב ישיבה.
טלי פתחה את עינה בבהלה והבינה מה קרה. "לא אתה מניאק " אמרה בכעס אמיתי.
"אני לא מוכן לגעת בך כשאת כועסת עלי ולא סולחת לי" אמרתי. "אני אמשיך ללטף אותך כמה שתרצי אבל לא מעבר" והמשכתי ללטף אותה עם השמיכה.
"שמוליק אתה הורג אותי שתדע לך.." יבבה טלי יבבות אמיתיות.
"את סולחת לי"? שאלתי ושוב קירבתי את הפה שלי לאט לאט לפות שלה. היא ניסתה להתקמר כלפי מעלה כך שאגע בה אבל הזזתי את הראש. ראיתי את החומות האחרונות שלה נופלות בפני החרמנות הרבה שמילאה אותה. ראיתי בעניים שלה שהיא מוותרת ונסחפת לתוך הצורך שלה במגע.
"כן אני סולחת בסדר אתה יכול כבר לגעת בי"?? אמרה טלי מושפלת בתשוקה.
"לא, זו לא סליחה אמיתית. את רק משתוקקת" אמרתי, מותח את הגבול עוד יותר. תוהה לעצמי מתי משהו יתפרק בי או בה.
"אני באמת סולחת לך, נשבעתת" אמרה מיבבת ביבבות אמיתיות.
"אני לא חושב שזו סליחה אמיתית..תוכיחי לי.. " אמרתי באדונות, תוך שאני הופך את הקערה על פיה, לפני כמה רגעים הייתי הנאשם..זה שצריך להוכיח. ועכשיו הפכתי לשולט במצב.. רציתי לנצל עוד את המצב שנוצר כדי לתת לה לחוות תשוקה חזקה יותר.
"תוכיחי לי.." אמרתי בטון נמוך, מסוכן, שאני יודע שהיא אוהבת כל כך.
"שמוליק אין לי איך, תאמין לי" יבבה אל הכרית.
"לא יקרה" עניתי בהחלטיות תוך שאני שוב מדלג על הפות שלה בליטופי השמיכה.
לשם שינוי טלי לא הגיבה.. ושקט השתרר בחדר. מבעד לתריס המוגף בחלקו יכולתי לראות את ערפילי הלילה עוטפים את הבית ומרטיבים את החלון בטל של לילה..טיפות שהתעבו על החלון השקוף והחלו נלזול כלפי מטה, מותירים שובל ארוך על הזכוכית הממורקת, תרנגול מרוחק קרקר קריאה מפוארת, מבשר תיאטרליות ומציג את היום החדש. נתתי לשקט להימשך…שקט רגוע, לא שקט שאפשר לחתוך בסכין, אלא שקט שאפשר לחבק כמו דובי מפרווה ורודה.
"אני אוכיח לך..אתה חייב להבין שבתוך תוכי אני מבינה שאפילו לא הייתה לי זכות לכעוס עליך אחרי שהייתי בעצמי עם דוד.." אמרה לאחר דקות ארוכות והיממה אותי ברגע.
"ידעתי שזה יקרה, ואיפה שהוא בתוכי לא הייתה לי בעיה עם זה כל זמן שתאהב אותי תמיד. כל זמן שאני תמיד אהיה המקום הראשון אצלך. ישבתי כאן בחדר כמה שעות..בהתחלה בכיתי לא מעט, אבל אז הבנתי שאני בכלל לא כועסת שזה קרה, אתה אוהב אותי ואני אותך ואנחנו חזקים..וגם סקרנים" אמרה והשפילה מבט.
הייתי מבולבל לחלוטין. "אז למה כעסת עלי ככה?" שאלתי ובלי משים שכחתי לדלג בליטופים שלי על הפות שלה..שגרם לה לפלוט אנחה כבדה ומיבבת.. הרגשתי את הזין שלי עומד בתוך התחתונים מהליטופים אבל יותר מכך ממה שטלי אמרה לי. הרגשתי שמה שהיא אמרה היה מגרה מאוד אבל גם הייתי חייב לעכל את מה ששמעתי. זה היה כמו לאכול גביע גלידה ברגע אחד ולהרגיש את הקור בשיניים. הייתי חייב להבין את זה לאט לאט.
"בבקשה תמשיך ללטף" התחחנה טלי. ואני המשכתי לקול היבבות הבלתי נשלטות שלה.
"אז למה כעסת עלי ככה"? שאלתי שוב. היבטתי על הגוף המהמם שלה שהיה מוטל על המיטה וממתין לשמיכה המלטפת באיזורים המוצנעים שלו. המתנתי עם הליטוף לפני שהיא תענה…
"אתה יכול להמשיך בבקשהה"
"קודם תעני" אמרתי בטון עקשן.
"קודם תלטף" אמרה בחזרה.
"נתפשר על ביחד" עניתי, ממשיך במשחק הפינג-פונג המענה ביננו. והתחלתי ללטף אותה לאט, וראיתי את הגלגלים שלה מסתובבים במוח לפי עוצמת כיווץ העיניים העצומות שלה.. עליתי עם השפיץ של השמיכה על הירך שלה.. לא היה לה המון זמן לחשוב עוד..התקדמתי קרוב מאוד לשפתים של הפות שלה מתחת לתחתונים.. והתקדמתי מועך את השמיכה על איבר המין הגדוש שלה..
"היא יבבה ובכתה מעונג ובתוך כל זה ענתה "כי זה מה שנשים עושות" ענתה במשפטים שבורים.
"מה נשים עושות" אמרתי לה, לא מבין. בעודי ממשיך להתמקד בליטופים בכוס שלה, מועך את השמיכה הרכה עליו ומשפשף בעדינות..
"נשים כועסות על בגידות, ככה זה תמיד וככה זה היה תמיד..אחחח תמשייךך אני חייבת עוד מזה".
"ואת כעסת עלי כי נשים כועסות על בגידה" שאלתי והמשכתי לגעת בה עם השמיכה..
"אני חושבתת..אוייש מה אתה עושה לי" יבבה כשהתחלתי להפשיל את הפיג'מה שלה ולדחוף את השמיכה לבין חלציה.
"אז את בעצם אומרת לי שמבחינתך שלך זה לא היה כל כך גרוע? שאלתי בעודי מושך בעדינות את השמיכה מבין חלציה, מעביר בה רטטים מעוגלים לאורך כל הגוף.
"אני חושבת ככה..כן תוריד לי גם את התחתונים בבקשההה" יבבה טלי כשהתחלתי להוריד לה את הפיג'מה שאוכל לעשות לה נעים יותר עם השמיכה.
"אתה מסמרטט אותי..אני מרגישה כולי מים" המשיכה ליבב.. ואני הרגשתי שאני כבר לא יכול יותר. הורדתי את הבגדים במהירות.
"תכניסי את השמיכה לפה שלך" פקדתי.
"מה"? שאלה טלי בהפתעה.
"תכניסי את השמיכה לפה שלך. את השפיץ שלה. מהר" אמרתי בלי להתפשר.
"אבל הוא..רטוב מהזה…ממני" יבבה טלי.
"לא מעניין אותי תכניסי" השתלהבתי ממתן הפקודות, והאדונות שפרצה בי פתאום והרגשתי את החרמנות מטפסת לי לגרון.
טלי הכניסה בזהירות את קצה השמיכה לפה..ראיתי לפי הפנים שלה שהיא נגעלה מעט מהסיטואציה והכניסה רק את הקצה.
"את הכל טלי את הכל".
"אתה כל כך מחרמן אותי כשאתה כזההה" אמרה טלי והכניסה בהכנעה את כל השפיץ של השמיכה לתוך הפה שהיה מלא כעת בשמיכה הרכה.
"את תנשמי מהאף. אם יש לך משהו להגיד תגידי אותו רק כשהשמיכה בתוך הפה. ברור?
"ברור" ענתה לי טלי.
"ברור מה"?
"ברור אדוני" ענתה בעניים מצועפות.
"יופי" אמרתי בסיפוק.
"עכשיו את שלי ואני הולך להכניס את הבולבול שלי ישירות לתוכך"
"כןןן" אמרה טלי.
"לא להוציא את השמיכה!" רשפתי עליה והיא מיהרה להכניס את שפיץ השמיכה לתוך פיה שוב, ליתר ביטחון פיסה גדולה יותר של שמיכה.
הורדתי לה את הפיג'מה ואת התחתונים במהירות וכיוונתי את הזין שלי ישירות לתוך החור הנפוח שלה והרטוב מהמיצים שניגרו על הירכיים שלה. המתנתי כמה שניות והיבטתי בעיניה העצומות בציפייה והכנסתי את כולו פנימה.
טלי השתנקה לתוך השמיכה ודמעות ניגרו במורד העיניים שלה. דחפתי את עצמי פנימה ושמעתי אותה מייבבת בתוך השמיכה. ואת נשימותיה החזקות שנשמה רק מהאף כעת.
שמתי לב שבכל פעם שנכנסתי היא סגרה את הפה על השמיכה בכוח ובתשוקה חזקה יותר. "כן טלי כן, תמצצי את כל המיצים של עצמך" אמרתי וראיתי את העניים שלה מעכלות מה שבעצם היא עושה. דחפתי את עצמי לתוכה שוב ושוב והעניים היפות שלה התרחבו בכל כניסה שלי.
"בה בה בה" גנחה טלי לתוך השמיכה המלופפת בפיה. רוק ניגר מתוך הפה שלה והתערבב בדמעות התשוקה שלה. הגברתי קצב בתוכה.
"בה בה בה" צרחה טלי בתוך השמיכה והתשוללה כשאני בתוכה מזיזה את עצמה בכוח קדימה ואחורה. הרגשתי שאני מגיע לגמירה ולרמות חרמנות שלא היכרתי. הרגשתי האדון שלה ורציתי שהיא תהיה השפחה שלי.
"מי זונה שלי" נפלט לי תוך כדי שאני בועל אותה. פחדתי שהיא תתן לי סטירה.
"אני אני" גנחה מתוך השמיכה והוציאה אותה מהפה בבת אחת.
"אני אני הזונה שלךך אני גומרתתת" צרחה טלי בחוסר שליטה ונבהלתי לרגע שהילדים עוד יתעוררו אז נישקתי אותה והמשכתי לבעול אותה. אחזתי לה בשד היפה שלה וגמרתי בעוצמה אל תוכה. מטחים ארוכים של זרע בתוך האישה שאני כל כך אוהב.
נפלנו שנינו מרוטשים וערומים על המיטה הרכה. נשארה שעה לישון עד לשעון המעורר. המחשבות על מה שאמרה טלי הצליחו לאחוז בי עוד כמה שניות קצרות ונכנעו לקורי השינה שעצמו לאט את עייני.
"אני אוהב אותך" לחשתי לטלי.
"את אוהבת אותי"? שאלתי משלא ענתה לי.
"למרות מה שאמרתי, אל תעשה את זה שוב" אמרה לי טלי.
"לא יקרה שנית מבלי שנדבר על זה" עניתי לה בחיבוק.
"קרציה" לחשה לי טלי.
"אם תמשיכי לרדת עלי תצטרכי לטעום שוב מהשמיכה" איימתי בדיגדוג ישר לצלעות.
"בה בה בה" ענתה לי טלי בחיוך ועצמה את עינה.
לאחר מספר שניות כבר שמעתי את נשימותיה העמוקות מספרות שהיא נרדמה.
נרדמתי גם אני לשינה נטולת חלומות.

סוף.
אהבתם? נשמח לשמוע תגובה שלכם באתר או במייל ZUGDATI1@GMAIL.COM