div>הוא באמת לא הבין למה.

יש להם הכל. בית חדש, גדול ויפה. בדיוק סיימו לעצב ממש כמו שהיא חלמה תמיד.
הבת הגדולה עוד שנייה מתגייסת והאחים הצעירים שלה עושים חייל גם בבית הספר וגם בצופים.
וממש כשהרגיש שסופסוף יכול להישען לאחור ולהתרווח בכורסת חייו להביט על השנים שחלפו, לערוך מאזן מהיר של כל הצלחותיו ולסמן את המקומות בהם היה רוצה להצליח יותר היא מפילה עליו את הרעיון הזה. שלישייה.

כבר יומיים הוא חייב לה תשובה.
היא סיפרה שהיא חושבת על זה כבר המון זמן. כבר מזה תקופה שמרגישה שמשהו חסר. משהו בוער בה ולא מוצא מנוח. "כמו לחכות לרכבת שלא מגיעה" היא אמרה.
אצלו בראש רק שריקה רמה וצורמת מן צעקה כזו שלא מאפשרת למילים שלה לחדור. רואה רק את הפה שלה זז והעיניים מושפלות מעט, כמו שתמיד היא עושה כשקשה לה לומר משהו שהיא ממש רוצה.

מאז שהיא זרקה לחלל המטבח החדש שלהם את הרעיון הזה תמונות מחייהם לא מניחות לו.
רואה אותה אז במסיבה של מירון, בכלל לא רצה ללכת בהתחלה, באותו יום זרקו אותו מקורס טיס. נגרר למסיבה כדי לשכוח קצת והיא עם רעמת התלתלים צרובי השמש שלה והחיוך הזורח הכי מדהים בחדר הייתה התרופה שהוא היה זקוק לה.
נזכר בחופשות על חופי ים לבנים, רחצה משותפת באגמים רדודים, איך אף פעם לא הרשתה לו להוריד לה את בגד הים למרות שאף אחד לא היה בסביבה.
תמיד ניסה ואהב אותה יותר בכל פעם שנכשל. אהב לדעת שהיא רק שלו.
שומע את אנחותיה בראשו. אצבעותיו מקפצות בקצב קפיצותיה כמעט מאליהן.
יכול להרגיש כל נקודה שלה אפילו בלי לגעת בה. ועכשיו היא רוצה לחלוק אותם, לחלוק עצמה עם מישהו נוסף. אחר. זר.

כשסיפר למירון על בקשתה הייתה שתיקה קצרה מהצד השני של קו הטלפון.
הוא חיכה לשמוע מה מירון אומר, יש לו ניסיון בזוגות מכל סוג, צבע ומין יותר מלכל חבר אחר שלו. אבל מירון שותק.
"נו, מה ? דבר".

"תראה", מירון פתח שיחה ארוכה שאת חלקה הוא לא לגמרי זוכר.
"זה לא כל כך נורא. אחרי הכל, אם היא רוצה שלישייה זה אומר שהיא פוחדת עדיין ללכת לשם לבד. היא צריכה אותך לידה. איתה. וזה טוב".
היא שומע ולא מקשיב. המילים "עדיין" ו "לשם" מהדהדות לו בראש. כמו כדור סנוקר שנתקל בקירות המשטח שוב ושוב ולא מגיע ליעדו.
"מה זאת אומרת עדיין ?" הוא שואל את מירון לבסוף.
"כמה זמן אפשר להזדיין רק עם בן אדם אחד אתה חושב ?" מירון יורה עליו.
"אתם מזדיינים מגיל 19, אינעאל העולם, אתה יודע כמה נשים כבר הפכתי מאז ?".
הוא לא רצה לדעת. רק רצה לגרום לה לחייך שוב מבפנים כמו תמיד. לראות את החיוך המרוצה שלה לאחר אורגזמה נוספת, עצומת עיניים ומחייכת. לידו.
"ספר לי איך זה, שלישייה" ביקש ממירון לבסוף.
" זה דורש בירה בשבילי ומשהו קצת יותר חזק בשבילך" מירון קבע.
"חמישי, אחרי הכדורסל. אספר לך קצת על ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".

עיניו רצות ליומן הפתוח על מסך המחשב. כן, חמישי היום. הוא הבטיח לה תשובה, אבל קודם ישמע ממירון.