div>"כמה פעמים שכבת עם תמרה ?" איתן נבח את השאלה שניסח בנסיעה הקצרה מביתו אל מירון.
מירון עמד מזיע בפתח עם בקבוק מים קרים, בגדי ספורט ממותגים דבוקים אל גופו והיה ברור שהוא מופתע מאד.
"בוקר טוב, גם אני שמח לראות אותך" הוא השיב בזמן שאיתן נכנס פנימה.
רצף של מחשבות וחזיונות התרוצצו בראשו של איתן:
האם פה מירון מבלה עם נשים ?
מהי רמת ההיגיינה של הספה ובעיקר הציקה לו השאלה האם תמרה היתה כאן לאחרונה.
הוא סקר את הדירה הקטנה, סלון שנראה יותר כמו חדר כושר, מטבח וחדר שינה. הדירה הזכירה לו דירת סטודנטים יותר מדירה של גרוש פעם שנייה בסוף שנות הארבעים שלו והוא תהה היכן ישנות בנותיו של מירון כשהן מגיעות לביקור.
"כן, מה רצית לדעת ? אם שכבתי עם אשתך ?" מירון הסיר את החולצה הרטובה ושאל מבעד זרם המים של המקלחת.
הוא נכנס למקלחת והניח למים החמים לשטוף את גופו החטוב.
כדי לענות על השאלות של איתן ראשית הוא צריך להחליט מה חשוב לו יותר החברות עם איתן או הגוף המשגע של תמרה.
שמה רק עלה והזין שלו התעורר לחיים. הטעם המשכר של נשיקותיה, ריח הבושם הרענן במורד צווארה, פטמותיה המתקשות בין אצבעותיו והכוס המטריף שלה. זה היה כבר קצת מעבר ליכולת הסיבולת שלו, הוא שחזר את פגישתם האחרונה: תלתליה קופצים סביבה כהילה זוהרת, משקפי שמש מסתירים את הבעת עיניה המתרגשות.
כשעלו ביחד במעלית כמעט ולא הצליח להתאפק ולהפשיט אותה מיד.
הוא היה צריך רק לעצום עיניים ולהניח לזרם המים להלהיט אותו עוד יותר ויכול היה להרגיש שוב את להיטותה למגע מענג, לכאב ולשילוב של שניהם.
כשגמר וניקה את עצמו התלבש ועדיין לא ידע מה תהיה התשובה שלו לאיתן.
מצא אותו מסתובב בעצבנות בין המטבח לסלון, היה נדמה למירון שהוא ממלמל משהו לעצמו, כאילו מנסה להרגיע את עצמו.
מירון מעולם לא חשב שיצטרך לבחור. הוא הניח שאם יצטרך לבחור מתי שהוא בין אישה ובין חבר תמיד יוכל לנפנף את האישה, יש פשוט כל כך הרבה נשים נחשקות נוספות מסביב, זה יהיה פשוט בזבוז להתעסק רק עם אחת.
אבל תמרה שונה. משהו בעיניים שלה שבה אותה פנימה.
לראשונה אחרי המון שנים ואלפי זיונים מהירים בחדרי מלוניות זולים, בחורשות, בחניונים נטושים הוא הרגיש שמגיע לו יותר, שהוא רוצה יותר.
לעזאזל אפילו רצה לשמוע איך עבר יום עבודתה בלי לנסות להרוויח עוד זיון עבור ההקשבה.

"תראה" הוא פתח את דבריו כשעדיין היה עטוף במגבת.
איתן לא חיכה להמשך והנחית אגרוף ימני מסובב על לחיו השמאלית של מירון ללא אזהרה מראש.
מבטו המופתע של מירון שנייה לפני שצנח על הרצפה המום נתקע באיתן והריץ במהירות את כל שנות חברותם המשותפת לנגד עיניו. הלימודים בתיכון והבגרויות, השירות צבאי המשותף, הטיול הגדול בדרום אמריקה עד שהוא נטש וחזר ארצה חולה געגועים לתמרה ומירון המשיך לבדו, הלימודים באוניברסיטת תל אביב והמון שנים של בגרות ותמיכה הדדית.
"מצטער, מירון. בחיי מצטער" אמר איתן, הושיט למירון יד והליט פניו בידיו.
"אני נטרף מרוב מחשבות. אם אני מאבד אותה אני אבוד. היא השתנתה לי, אני כבר לא מזהה אותה, לא מבין מה עוד היא רוצה ובעיקר למה" אמר וניגב את הדמעות לפני שיציפו את עיניו.
מירון הקיף אותו בחיבוק, זכר כי איתן תמיד היה רגיש יותר ממנו.
אולי אפילו תמרה לא שווה את זה, חשב, ועדיין יכול היה להרגיש את הערגה שזורמת תחת עורו כמו מעיין המחפש סדק לנביעה.
אבל גם אם יחליט שהוא מעדיף את איתן הוא חייב לפגוש אותה שוב, פעם אחרונה.
הוא חייב לנשוך שוב את הדגדגן שלה, להכניס אצבע אחר אצבע לכוס החם שלה, לשמוע אותה גונחת מכל רפרוף שלו על עורה לשמוע אותה דורשת עוד.

הוא חיבק את איתן עד שזה נרגע.
"אל תדאג, היא שלך. תמיד".