קוראים יקרים
השמות כאן בדויים בהחלט. העלילה פחות.
לסיפור הזה יש עוד פרקים רבים. הם מצויים בראש. לא רק שלי אלא גם של בת זוגי ששותפה לי כאן במייל. חלקם בזכרונות ממשיים וחלקם בדמיון.
ומי יודע… אולי אתם תהפכו להיות גם חלק מהסיפור המתמשך הזה.
זה תלוי בכם. בעידוד, בתמיכה, ומי יודע… אולי גם בהשתלבות המלאה שלכם בחלקים המתקדמים של העלילה.
בהצלחה ובהנאה
מנגו ודובדבן

פרק א

שום דבר לא הכין אותי באותו יום לכך שהיום הזה יהיה מאותם ימים משני חיים. הודעת ואצאפ מאשתי, שהודיעה שהיא לא תספיק לבצע בעצמה את קניות של פירות וירקות השבוע ולכן רצוי מאד שאכניס את זה לסדר היום שלי ביומיים הקרובים. הרצתי בראש איך נראים היומיים הבאים והבנתי שהבוקר, או מה שנשאר ממנו, זו האופציה היחידה לצאת מהעניין הזה הכי טוב. התארגנתי במהירות, בדקתי שוב במקרר לקבל תמונת מצב עדכנית ואחרונה ויצאתי אל סניף רשת המזון בה אהבתי לעשות קניות.

תוך כדי נסיעה הראש עובד ללא הפסקה. פלאשים על פלאשים של מחשבות, רשימות, וניתוח אירועים. בין השאר מדמיין גם את אשתי מחייכת בסיפוק ובהכרת תודה למראה המקרר והמזווה המלאים מחדש. אשתי היא אוצר של ממש ואנו אוהבים מאד. אחרי שנות נישואים רבות אני יכול להעיד שאהבה והחיבור רק התחזקו, אבל אצלי בכל אופן דברים נוספים התפתחו. השילוב של המיניות ויצר ההרפתקנות שלי לא באו על סיפוקם. זה לא שלא היה מין. היה ואפילו לא רע. אבל חיפשתי תמיד את המשהו מעבר. וככל שהשנים חלפו כך התשוקה לחוויות נוספות הלכה וגדלה. לפנטזיות שלי הלכו והצטרפו עוד ועוד קטגוריות וככל שחלף הזמן הם הפכו להיות יותר נועזות ופחות שגרתיות. אתם בטח רוצים לדעת על מה מדובר אבל אני מעדיף בשלב זה לחזור אל ה'סופר'. אני מניח שעל הפנטזיות תקראו בהמשך...

ראיתי אותה לראשונה באזור מוצרי החלב. בשנות הארבעים או החמישים לחייה (אף פעם לא הייתי חזק בניחושי גיל). הדבר הראשון שתפס אותי אצלה היתה שפת הגוף. משהו אצילי ואתלטי במקביל. שמלת קיץ קלילה עם שרוול קצרצר. שיער שטני קצר יחסית. העיניים שלה היו עייפות. היא הדליקה אצלי משהו ובשניה שלאחר מכן, כשרכנה קדימה אל מוצרי החלב, קלטתי למה. היא היתה ללא ספק מלאת גוף אבל לא ממש שמנה. מוצקה אבל לא גדולה. והפרופורציות שלה תפסו אותי... הנה לכם פנטזיה אחת מתוך הרשימה ולאו דווקא לפי הסדר, כי לא ברור אם יש שם סדר בעולם הפרוע שנוצר אצלי בראש בשנים האחרונות. אולי זה הגיל שלי (תחילת שנות החמישים) ואולי זה הקשר 'המיוחד' שיש לי עם חברה מדהימה שגם עליה אספר בהמשך (אם תעודדו אותי ואולי אפילו אותנו לספר יחד) ואולי זו גם התובנה שבאה עם הגיל, שללא מעט נשים מבוגרות יש הרבה יותר נסיון, תשוקה מינית, זמן ויצר הרפתקנות מהגירסה הצעירונת של עצמם. במקביל יש להם גם הרבה פחות עכבות ומחסומים, משחקי אגו וכבוד, שיפוטיות מוגזמת ומיותרת וצורך בגרסת גבר החלומות הנאמן לנצח שיעניק להם את כל חלומותיהם לחיים. וסביר להניח, לאור כל האמור לעיל, שכל הטוב והמסעיר שבנשים המבוגרות הללו, כל התשוקה והבשלות המינית, כבר ארוזים בגוף בשל וכבד יותר.

בפעם השניה, שמעתי אותה לפני שראיתי אותה. זה כבר היה ליד העגבניות והפלפל האדום כשהייתי עסוק בלאתר עגבניות יפות לטעמי מתוך הערמה: "גם אתה מחפש את השוות יותר שמתחבאות מלמטה?" הצצתי בדוברת שלצידי ונדהמתי לרגע לגלות שזו הגברת שתפסה את תשומת ליבי במחלקת החלב. רק שכעת היא חייכה חיוך מתוק ומעט ביישן ומבטה, תוך כדי שהיא מכניסה לשקית עוד עגבניה. הבטתי בה בחיוך: "אכן, גם בעולם העגבניות, האוצרות נמצאים במקומות הפחות צפויים ומבוקשים". היא כעת הביטה בי בריכוז לשניה ואז הרימה אצבע כמסמנת – "שניה אחת". התכופפה מעט בסמוך אלי ותוך כדי שהיא ממשיכה להביט בעיניי הושיטה את ידה אל ארגז עגבניות שהיה מונח מתחת לדוכן העמוס ושלפה משם עגבניה גדולה ויפיפיה. עם חיוך גדול של מנצחים על פניה היא שלשלה אותה אל השקית. "את שובבה" לחשתי לה באוזן. "אין לך מושג עד כמה" – ענתה לי לוחשת בחזרה לאזני בחצי קריצה. הבטתי בה מוקסם. היא נראתה משועשעת בזמן שהניחה את שקית העגבניות בעגלה, החוותה בראשה אל הארגז למטה ואמרה: "כדי לך לנסות גם. קצת מסוכן והרפתקני אבל בהחלט מרגש".

היא עברה לצד השני. ניסיתי לצוד את מבטה שוב בדקות הבאות, אבל היא התעלמה ממני. ואז לפני שעזבתי את מתחם הירקות והפירות, הרגשתי יד על ידי האוחזת בעגלה. "תוכל שניה לבוא לעזור לי עם האבטיחים?" - שאלה. "בוודאי" עניתי. ליד עגלת האבטיחים היא הצביעה על אבטיח שלא היה סיכוי שהיא תגיע אליו, בוודאי לא תצליח להרים אותו ממקומו המרוחק. "חחח" צחקתי "אני מבין מה הבעיה, אבל לא חושב שאצליח בעצמי". ברור שתצליח, היא הביטה בי וסקרה בעיניה את פלג גופי העליון העטוף בחולצה טרמית של דקטלון. אם כזה גובה וכזה גוף, ברור שתצליח". חייכתי. "לקסם המהלך הזה יש ללא ספק בטחון עצמי" הרהרתי לעצמי וניסיתי להגיע לאבטיח. לאחר כמה ניסיונות האבטיח היה בידיי. היא הביטה בי מאושרת. "כל הכבוד, אני טלי דרך אגב". "ואני דוב" עניתי, ממתין שטלי תסיים לפנות לאבטיח המגודל מקום בעגלה. הנחתי אותו בזהירות, תוך כדי שטלי מנסה עדיין לארגן את המוצרים בעגלה. "נראה לי שתצטרכי עזרה עם זה גם בהעמסה לרכב". אמרתי בחיוך. "היא הזדקפה מולי ואמרה "אתה שם לב שאני לא אישה קטנה ודקיקה, כן?". הנהנתי בראשי בחיוך, והוספתי בשקט, חצי לעצמי "וזה מבחינתי בהחלט מוסיף לקסם". היא צחקה וענתה "שום קסם! אתה סתם אדם טוב שמנסה לעודד אישה מבוגרת להרגיש יותר טוב עם עצמה". הבטתי בה תוך שאני מחליף לפרצוף הרציני ביותר שאני יכול לגייס ואמרתי "לא יודע אם אני אדם טוב כמו שאת חושבת, אבל אני בהחלט לא אומר דברים סתם". "טובבב..." ענתה לי, תוך שהיא משפילה מעט את מבטה שהפך לנבוך מעט. "נראה לי שעוד כמה מוצרים ואני הולכת לקופות". "גם אני, אבל לקופות בשירות עצמי" עניתי. באמת? אולי הגיע הזמן ללמוד איך עושים את זה כמו שצריך" היא רמזה לי. "בשמחה! קבענו בקופות" עניתי בחיוך. "אתה פשוט חמוד" היא חייכה אלי בעינים עליזות. "קל להיות חמוד כשעומדים מול יצור קסום כזה" החוויתי בידי כלפיה. היא נראתה מאושרת וקרצה בשובבות.

לאחר כמה דקות מצאנו עצמנו זה אחר זו בתור לקופה פנויה. את הדקות הבודדות העברנו בהכרות בסיסית של מקום גורים, מצב משפחתי ועבודה. הספקנו רק לעבור על הסיפור שלה. היא היתה בת 52. נשואה לגיורא. היו להם שלושה ילדים שכבר עזבו את הבית. היא לימדה באחד מהמוסדות להשכלה גבוהה. נהנית מזה ששעות העבודה שלה לא היו רבות. גיורא היה איש מחשבים. הם גרו בשכונה לא רחוקה ממרכז הקניות וגם ממש לא רחוק ממני. "ועכשיו את הסיפור שלך" דרשה טלי לשמוע. אבל בדיוק באותו רגע התפנתה עמדת קופה לשימוש עצמי. רמזתי לה בראשי והיא הבינה וסימנה לי לעקוף עם העגלה שלי לפניה. ניגשתי לקופה והראיתי לה את התהליך וכשסיימתי עשינו יחד את שלה ויצאנו עם שתי העגלות אל החניה, אל החום ואל השמש. "אני עדיין לא יודעת עליך כלום" התלוננה טלי בחיוך תוך כדי הליכה. השלמתי לה את התמונה הבסיסית עלי. נשוי, ילדים, ולא מעט שעות עובד מהבית. התברר שלא חנינו רחוק זו מזה. "תתחילי להכניס לרכב וכשתגיעי לאבטיח תחכי לי". היא בפעם הראשונה צחקה צחוק ארוך ומתגלגל. היא זקפה את ראשה לאחור ואני לראשונה הבחנתי בצדודית פניה. היא לא היתה יפה במובן הקלאסי, אבל אהבתי את מה שראיתי. וכעת גם ניצלתי את השניה של הצחוק המשוחרר שלה - שהגיע עם גב מתוח וראש מורם - לבחון את קימורי גופה. מבעד לשמלת הקיץ הקלילה ניתן היה להבחין בחזה שהיה ללא ספק גדול ומוצק. ירכיים עבות, בטן של אישה שאינה מרעיבה את עצמה – מהסוג שנתפס בעיני כיותר ויותר סקסי. את הרגליים ניתן היה לראות. והם בהחלט נראו טוב.

האישה הזו הדליקה בי פרפרים למרות שהיתה לי הרגשה ששום הרפתקה רצינית לא יכולה לצאת מזה. כשהיא סיפרה על בעלה אפשר היה לראות את מבט האושר על פניה… מה גם שעכשיו היא יודעת שגם אני נשוי.

סיימתי במהירות האפשרית להעמיס את הקניות שלי על הרכב ומיהרתי אל הרכב שלה. זה היה חסר הגיון אבל משהו בתוכי זעק לי שאני חייב את זה לעצמי... היא דווקא לא נראתה מופתעת כשנעמדתי מאחוריה. "תקשיב! אם אתה כזה גנטלמן, אז אתה כבר חייב להיות עד הסוף". "שזה אומר ש..." – שאלתי ומייד קבלתי את התשובה: "שזה אומר שאתה צריך גם לנסוע אחרי ולעלות לי את האבטיח הביתה. ראיתי שיש לך רק ירקות ופירות וכמה מוצרים נוספים שלא יקרה להם כלום אם ישארו ברכב עוד חצי שעה. תעלה לי את האבטיח עד המטבח ואני אכין לשנינו משהו לשתות". המחשבות חלפו במוחי במהירות האור. אין סיכוי שאסרב להרפתקה הקטנה הזו שלא ברור לי כבר לאן היא תוביל וממש כרגע היא יוצאת מהאזור התמים שלה לאזור הדמדומים.

החנינו די בסמוך זה לזו, פרקנו את הקניות שלה (היא השקיות הגדולות ואני האבטיח) ועלינו את מספר המדרגות אל לובי הבניין. היא הזמינה את המעלית והביטה בי בסקרנות ושעשוע, קוראת את מחשבותי. "נו, אז מה אם יש מעלית. עדיין צריך לסחוב את האבטיח הענק הזה איכשהו מהרכב למטבח!". "אין לי תלונות" – חייכתי וכשדלת המעלית נפתחה והיא הספיקה כבר להדביק לי נשיקה על הלחי, לא יכולתי להתאפק ושאלתי – "רק מעניין מה יגיד על זה גיורא". "אווווו תתפלא..." היא אמרה לי בחיוך בדיוק כשדלת המעלית נפתחה בקומה העליונה של הבניין. ואני הבנתי שהבוקר הזה הופך לצהרים מוקדם עמוס הפתעות.

הדירה היתה יפה ומעוצבת. מהסלון נשקפה מרפסת גדולה וממנה נשקף נוף פתוח. "ואהוו" לא יכולתי שלא להתרשם בקול רם. "מוזמן לצאת" היא חייכה אלי תוך כדי שאני מניח בזהירות את האבטיח על הרצפה במטבח. מיהרתי אל המרפסת ומיד קלטתי. הדירה היתה בעצם סוג של פנטהאוז. והדבר הראשון שעלה לי בראש זה 'פרטיות'. "אפשר פשוט להשתזף כאן בעירום" – פלטתי בלי לחשוב ומיד התחרטתי על זה. כנראה שבאמת התחלתי להרגיש עם טלי מאד בטוח ופתוח. לא ידעתי איך היא תגיב. הצצתי בה בחשש אבל היא הניחה יד חברית על כתפי ולחשה – "אכן, גם את זה אנחנו עושים בה". לא יכולתי להתאפק ושאלתי "אז בעצם אין לך קו של שיזוף עם בגד ים... מגניב". היא הביטה בי לכמה שניות מחויכת ואז הסתובבה ונכנסה לתוך הדירה. מבטי עקב אחריה. תוך כדי הליכה איטית לכיוון המסדרון המוביל אל החדרים היא פשוט נפנפה מעליה בתנועה אחת נעל ספורט אחת ולאחר מכן את השניה. בצעד הבא היא פשטה בתנועה אחת ארוכה את השמלה, חושפת צד אחורי של גוף בשל ומוצק עם קו מתנים וירכיים בנוי לתפארת. בצעד הבא הסירה את החזיה ובצעד שלאחריו את התחתון. ישבן גדול מהמם ומזמין השלים כעת את המראה. "אתה מוזמן להתרשם בעצמך" - אמרה לי בקול רם. "לפחות שיזוף מושלם אם לא גוף מושלם" . ומהמסדרון שמעתי אותה אומרת בקול רם: "אני שמה עלי משהו יותר נח וכבר חוזרת".

פרק ב

לא חיכיתי לה בחוץ. נכנסתי אל תוך הסלון המוצל והתבוננתי בתמונות על הקיר ובספרים הרבים בספרייה המעוצבת. היא יצאה אל המרחב של הסלון-מטבח אחרי דקה או שתים עטופה בחלוק שהגיע עד מעט מעל ברכיה והיה סגור ברישול. המחשוף העמוק שהגיע עד הבטן חשף את העובדה שהיא ללא חזיה. בטבעיות ניגשה אל המטבח. "מה תרצה לשתות?". "האמת שחם לי מאד עכשיו" – סיננתי בשקט. היא הסתובבה אלי ולא ניתן היה יותר לפספס את השד הימני שלה מציץ לפתע עם הפטמה אל מחוץ לחלוק. הבטתי מהופנט. היא התקרבה אלי צעד אחר צעד, מאפשרת גם לשד השמאלי לפלס דרכו מבעד לפתח החלוק אל החופש. השדיים שלה היו גדולים, מלאים וכשהיא התקדמה לעברי גם הבנתי שאין ספק שהם טבעיים. "למה חם לך כל-כך" היא התגרתה בי בשובבות. "בסך הכל אישה מבוגרת ושמנה" היא אמרה תוך כדי שהיא פותחת לחלוטין את החלוק ומגלה את כל מה שנשאר עדיין לא חשוף לחלוטין. רזה היא לא היתה. בטן שמנמנה שכבר עברה הריונות, נחה מתחת לשדיים המדהימות. "את אישה מבוגרת עם גוף מדהים" לחשתי. "אתה באמת חושב ככה?" שאלה בלחישה ממרחק של סנטימטרים מפרצופי תוך שהיא לוקחת בעדינות את היד שלי ומניחה על הבטן שלה. "את השדיים שלי קל לאהוב. השאלה אם אתה באמת אוהב גם את הבטן שלי... ואת התחת שלי". הזין שלי כבר נלחם בתוך התחתון אבל היא לא הפסיקה והובילה את היד שלי מבטנה לאט, לאט אל הישבן שלה. הפעולה הזו דרשה מאיתנו להיצמד לגמרי ואני הצמדתי את לחיי אל שלה, נושם אל אוזנה ומתחיל לנשק בעדינות וברפרוף את צווארה. היא פלטה גניחה שקטה. יד אחת שלה עדיין מחזיקה בשלי בתנועות ליטוף עדינות על ישבנה. ידי השניה מצאה דרכה אל צווארה. ליטפתי ברוך את צד ראשה,ירדתי אל הצוואר הארוך, משם אל הכתף ומשם עם האצבעות סייעתי לחלוק לגלוש מכתפיה אל הרצפה. חשתי אותה נצמדת אלי לחלוטין. מרגישה ללא ספק את הזין הנוקשה שלי מבעד לבגדים. היא השאירה את היד שלי על ישבנה והתפנתה ללטף את החזה שלי, מרפרפרת על הפטמות דרך החולצה. ומשתחררת מהנשיקות הקטנות שלי בצווארה בכדי לנשוך בעדינות את הפטמות שלי. "יש לך גוף של הרקולס" לחשה לי. חפשתי בשפתי את השפתיים שלה וגם מצאתי אותם לשבריר שניה, אבל היא הפתיעה אותי לחלוטין כשלחשה לי: "לזה צריך את האישור של גיורא..."

קפאתי. הייתי משוכנע שפספסתי כאן משהו. היא כמובן הרגישה, לקחה צעד אחורה הרימה את החלוק מהרצפה, התעטפה בו מבלי לטרוח לסגור וסימנה לי לשבת על הכסא במטבח.

"עד עכשיו הכל היה באישור של גיורא?" הצלחתי לחלץ את השאלה הראשונה מתוך רבות שהיו לי בראש? היא הנהנה עם הראש בחיוב. "יש לכם סוג של נישואים פתוחים...?" הרהרתי בקול והיא החזיקה בידי וליטפה אותה ואמרה "אני אוהבת את הידים שלך. אני גם אוהבת את הקול שלך, את העיניים החכמות והטובות ואת העדינות המבוישת שלך". "את הקרחת שלי את גם אוהבת?" שאלתי. היא סקרה אותי בהנאה ולא טרחה כלל לענות. הפרצוף שלה הסגיר שהיא מחורמנת עכשיו לגמרי. "אתה יכול להרגיש עד כמה אני רטובה עכשיו" היא הובילה את האצבעות שלי אל בין רגליה אותם פשקה מעט. הרגשתי את הרטיבות. 2 אצבעותי עיסו את חלקו העליון של הכוס המגורה שלה. היא גנחה בקול והרימה את היד הרטובה שלי והובילה אותה אל הפה שלי. "תטעם..." היא לחשה תוך שהיא שמניחה את היד השניה שלה על הבליטה במכנס שלי. "אתה מסתדר איתו שם?". "לא ממש" עניתי. "מסכן" היא אמרה ולרגע נראתה מהורהרת. "אני עושה רגע טלפון לגיורא" לחשה וקמה ממקומה לכיוון הטלפון.

הרגשתי את המתח גואה בי. "היי גוגי, אתה עסוק?... כן... לא, אתה לא רוצה לפספס את זה תאמין לי... אההה… אוקי... טוב, אז ככה: היום בסופר פגשתי בחור מקסים" היא הביטה בי בעיניים מוארות "ועכשיו הוא יושב איתי כאן במטבח... אההה... לגמרי... לא. אני עוד לא יודעת... גם לא... אוקי... בייי". היא ניתקה ונפנתה לבחון את פרצופי בריכוז. הושטתי יד וליטפתי את פניה משחק עם שערה. חשבתי לרגע ואמרתי בשקט: "אני חושב שאשמח להבין יותר לעומק את הסיפור שלכם, אבל אני חייב לחזור הביתה, החום ברכב לא יעשה טוב לירקות והפירות". "אתה רוצה להחליף טלפונים?" שאלה. "אשמח מאד" עניתי. "ועכשיו נעשה סלפי של שנינו לגיורא?" ספק אמרה ספק שאלה. הססתי. היא לא חיכתה ופשטה שוב את החלוק, עירומה ונינוחה פנתה אלי והניחה ידיה על מתני. אתה ראית אותי וגם טעמת אותי... אתה מבין שזה בסך הכל הוגן שאפשיט גם אותך לתמונה. אין לך ממה לחשוש, אני סומכת עליך ואני רוצה שתסמוך עלינו. אשלח לך כאן ועכשיו את העותק של הסלפי המשותף". אחזתי בידיה בהיסוס: "אני יותר מרשים עם חולצה מאשר בלי והזין שלי הוא לא הכי מרשים בעולם". היא לקחה כמה צעדים אחורה ולראשונה מאז שהכרתי אותה ראיתי הבעה מאוכזבת על פניה. "אתה רציני? תסתכל עלי. תסתכל על הגוף שלי. אני אישה מבוגרת, בת 52, שמנה, אחרי הריונות, מעולם לא הייתי דוגמנית ובטח שאין לי את זה עכשיו". "אבל את מדהימה בעיני. לא הייתי משנה בך כלום" התגוננתי ועניתי מעומק הלב. "ואני שמחה מאד שככה אתה רואה אותי. אז למה אתה חושב שאני לא יכולה לראות אותך באותה הצורה?" היא ענתה והתקרבה אלי בצעד מהיר והסירה ממני את החולצה. קדימה, תתפשט, אין לנו זמן. ולאחר שהביטה במכנס שלי אמרה בחיוך שובב - "אני לא יודעת מה הסיפור שלך עם הזין אבל כרגע הוא נראה לי אפילו מבעד למכנסים בסדר גמור". "כי את מטריפה אותי עם העירום והמגע שלך" עניתי בחיוך תוך כדי שאני פותח את חגורת המכנסיים והכפתור והריץ-רץ. היא צחקקה ונצמדה אלי מתכופפת ומפשילה את המכנס ואת התחתון במהירות ומבלי לחכות שניה אחזה בזין שלי ביד בוטחת."מעולה! הנה אני נותנת לו עידוד להמשיך לפרוח בכל תפארתו". כשהזין שלי בידה נפטרתי לחלוטין מהמכנס והתחתון. הזין שלי כעת היה מגורה בהחלט. היא לקחה את הנייד שלה ונצמדה אלי במספר פוזות לטובת הסלפי. הרגשתי את גופה החם מתחכך ונצמד לשלי. לא יכולתי להתאפק יותר. אספתי אותה בזרועותי לחיבוק ארוך. "אני יודעת שאתה מגורה אבל אתה חייב להתלבש וללכת עכשיו" – לחשה לי "אני חייבת לך את הסיפור שלנו. אל תדאג, כל זמן שזה תלוי בי, אני לא אוותר על ההרפתקה הזו בקלות. תן לי לשלוח לך את התמונות בזמן שאתה מתלבש ונדבר. נקבע זמן לדבר". הנהנתי בראשי והתחלתי להתלבש. הייתי חסר מילים. הכל קרה כל-כך מהר וכל-כך בפתאומיות. והכל היה נראה כל-כך לא ריאלי ואמיתי. כאילו אני בחלום. אני בחלום? שאלתי את עצמי. לא. זה לא היה חלום. זו היתה טלי ששלחה לי ממש באותה שניה 4 תמונות סלפי שלנו לוואצאפ. תמונות של שנינו בעירום, צמודים זה לזו ובאחת מהן אפילו די מרוחים זה על זו.

נפרדנו שוב בחיבוק קצר ויצאתי אל המעלית... מנסה לעכל את הדבר הבלתי נתפס שעבר עלי בשעות האחרונות מאז שנכנסתי לסופר. מיליון תסריטים רצו לי בראש. ובשעת ערב מאוחרת החלטתי לשלוח לה הודעה: "היי טלי. לא ברור לי עד הסוף מה היה. בוודאי שלא ברור לי מה יהיה, אבל מה שברור לי שאני חייב להגיד לך תודה. תודה על יום קסום ועל הרפתקה מדהימה. יש לי כל-כך הרבה מה לשאול וגם לספר. אשמח מאד לקבוע זמן ולדבר. בבית קפה שקט, בגינה, או אפילו בסופר… לילה טוב וד"ש לגיורא".
לאחר כחצי שעה ראיתי את ההודעה הנכנסת. "היי לך. היה באמת מדהים… לא יכולה להפסיק לחשוב על מה שהיה ועל מה שעוד יכול להיות…". לאחר כמה שניות נכנסה עוד הודעה: "שנינו נשמח לפגוש אותך. הכי טוב אצלנו בבית… האם מחרתיים בבוקר מתאים לך?".
"בהחלט!" עניתי.
"מעולה. 9:00 אצלנו. מחכים…"