קוראים יקרים
השמות כאן בדויים בהחלט. העלילה פחות.
לסיפור הזה יש עוד פרקים רבים. הם מצויים בראש. לא רק שלי אלא גם של בת זוגי ששותפה לי כאן במייל. חלקם בזכרונות ממשיים וחלקם בדמיון.
ומי יודע… אולי אתם תהפכו להיות גם חלק מהסיפור המתמשך הזה.
זה תלוי בכם. בעידוד, בתמיכה, ומי יודע… אולי גם בהשתלבות המלאה שלכם בחלקים המתקדמים של העלילה.
בהצלחה ובהנאה;
מנגו ודובדבן
duvdevanmango@gmail.com

המציאות עולה על כל דמיון - פרק 12 (עדכון מערכות יחסים 2)

כזכור, את נעה ושיר פגשתי בחופשת סקי (פרקים 6-7). הם הציגו עצמן כבנות 21, דתיות, חברות טובות משרות לאומי משותף וגם שותפות לדירה, שהיו אמורות להתחיל לימודים אקדמיים בשנה הבאה. הן החליטו לנצל את הניתוק היחסי שלהן בחופשת הסקי ואת האוירה הטובה ותחושת החיבור הטבעי שנוצרה בינינו תוך זמן קצר יחסית, לחווית התנסות מינית ראשונית, גם ואולי אפילו בעיקר - בינן לבין עצמן. כשהגיע הזמן שלנו להיפרד, לאחר שלושה ימים (ולילות) די משותפים, הן הסבירו לי שמה שהיה בסקי נשאר בסקי. הן לא מתחרטות לרגע על מה שהיה, אך מסלול חייהן הרצוי והעתידי לא יכול לכלול את המשך הקשר איתי.
זה מה שהן טענו בכל-אופן באותו ערב (או אולי זה היה כבר לפנות בוקר). טענה שלא היתה לי סיבה לפקפק בה.
אבל המציאות, לפעמים, עולה על כל דמיון…ה
מפני שממש באותו שבוע בו הטילה עלי חגית חרם וסרבה לדבר איתי או להתייחס אלי (סוף פרק 11) פגשתי את נעה במקרה פעמיים.

הפעם הראשונה היתה, כצפוי, בבניין, או ליתר דיוק -בסמוך לבניין שבו גרה נעה עם שיר שותפתה, וגם אותו בניין שבקומתו האחרונה היה הפנטאהוז של טלי וגיורא. רק שבמפגש האקראי הזה היו ארבעה נוספים לצידי: טלי, גיורא, חגית וירון. זה היה הבוקר הראשון בו חגית חזרה לדבר איתי (בערך, לא לגמרי רגיל). כולנו היינו בדרך לרכב שלי. לאן נסענו זה כבר סיפור אחר לפרק אחר, אבל ממש בסמוך לרכב, ראיתי לידי על המדרכה את נעה שזיהתה כמובן את גיורא וטלי, השכנים שלה לבניין, והחיוך הרחב שעל פניה וה'בוקר טוב' הלבבי והמתנגן שבו קידמה את פנינו הבהיר לי שהיא תנסה שוב (ראו פרק 6-7) לתהות על פשר הקשר בינינו.

נעה החייכנית ועם הברק המתמיד בעיניה והכריזמה השופעת, היתה גם נראית מדהים. שיערה השטני המתולתל ועיניה הירוקות. האף החמוד והשפתיים הבשרניות. קוד הלבוש שלה היה מאופק וסולידי. החצאית הרחבה והקצרה וחולצת הטריקו עם הדפס חמוד לא יכלו להסתיר את הגוף העגלגל והסקסי כל-כך.

"מה קורה נעה… בוקר טוב" ברכתי אותה בלבביות ובחיוך. "היי דוב, בוקר נפלא. את דוב אני מכירה וגם הפרצוף שלכם מוכר כמובן שכנים יקרים" גיורא מיהר להושיט יד "נעים מאד נעה, אני גיורא". טלי גם היא מיהרה להושיט את ידה והיה די ברור לי שהיתה מעדיפה פשוט לדלג לשלב החיבוק של נעה אבל גילתה איפוק מנומס. "זו חגית, אשתי האהובה והמדהימה" הצגתי את חגית והשתים לחצו ידיים בחמימות, ואז נעה מיקדה את תשומת ליבה בירון ובכיפה הסרוגה שלראשו. ירון מיהר גם הוא להושיט את ידו "נעים מאד, אני ירון". "היי ירון, נעים מאד. נעה" נעה לחצה את ידו והביטה בו בחיוך ובמבט בוחן מלא סקרנות. המתח החל להציף אותי. עד כמה שהיה ידוע לי, נעה לא ידעה מה טיב קשרי עם גיורא וטלי וגם לא ידעה מי זה ירון. הנוכחות של חגית גם היא בלבלה אותה לגמרי. במקביל הנחתי שטלי וגיורא לא יודעים מה טיב קשרי עם נעה. הנחתי עד עכשיו, שלנעה - מאז חופשת הסקי בה גילתה שאני מיודד עם שכניה - היה אינטרס לא לשאול שאלות את שכניה על טיב יחסם איתי כי היא לא תרצה לקשור עצמה אלי. הרי היא זו שהדגישה בפרידה בסוף החופשה שלי, שמה שהיה בסקי - נשאר בסקי. אני גם לא טרחתי לעדכן אותה בהתפתחויות המדהימות עם חגית אשתי בצימר בצפון. התפתחויות בהן היה לנעה ולשיר חברתה הטובה ושותפתה לדירה - חלק משמעותי ורציני.

"אנחנו חייבים לזוז נעה, אז נדבר כבר בהזדמנות" מהרתי לקטוע את המפגש האקראי, לפני שיתרחש משהו לא צפוי. אחרי שנכנסנו לרכב הסברתי לטלי, גיורא וחגית (שרצו כמובן גם הם לדעת איך אני מכיר את נעה) שיצא לי לעזור לה באחד המפגשים שלנו בבניין בעבר וכך הכרנו. זו היתה תשובה לגמרי נכונה (ראו פרק 6-7), אבל מנוסחת כך שטלי וגיורא לא יקשרו אותה לשום דבר אחר מעבר לפגישה בלובי הבניין או משהו. אבל טלי היא הרי טלי ולכן ממש לא הפתיע אותי לשמוע אותה מעירה בשקט, ספק לעצמה ספק לכולנו: "מעניין מאד, ככה גם אתה ואני נפגשנו לראשונה, כשעזרת לי במשהו…" (ראו פרק 1+2). לא עניתי. עדיף היה פשוט לא לענות. אבל לא יכולתי שלא לחייך… אבל החיוך התחלף בכמעט התקף-לב כששמעתי את חגית שואלת: "מה זאת אומרת שנפגשת עם דוב לראשונה? אני הייתי שם בצימר…" טלי הבינה מיד את הטעות ותיקנה במהירות ובטבעיות: "עם השולחן של העיסוי, את לא זוכרת? דוב עזר לנו עם השולחן".

הפעם השניה בה פגשתי את נעה היתה ברחוב בשעת ערב, כמה ימים אחרי המפגש הראשון. שמחנו לראות אחד את השני. "שתדע שאני לא מתכוונת לוותר בנוגע לקשר שלך עם… אלה… איך קוראים להם… טלי וגיורא". אמרה נועה תוך שהיא נועצת אצבע מתגרה בחזי. תפסתי באצבע בעדינות: "אמרתי לך בעבר ואני חוזר שוב. אנחנו לא מספיק מכירים וחברים בשביל המידע הזה". נעה הביטה בי בחיוך שובב , הביטה ימינה ושמאלה לראות שאנו לבדנו, הצמידה את שפתיה לאזני ולחשה: "לא עשינו היכרות מספיק מעמיקה עם מה שיש לשנינו מתחת לתחתונים בשביל להיות מספיק חברים?".

"סליחה" - עניתי בקול מתנצל - "אבל את זו שאמרת לי "מה שהיה בסקי נשאר בסקי…" נעה נשכה שפתיים ודחפה שוב אצבע לתוך החזה שלי - "אני כבר לא יודעת מה אני חושבת בעניין הזה… עכשיו תגיד לי משהו אחר: הבחור הצעיר שהיה איתכם, זה עם הכיפה. איך הוא קשור לטלי וגיורא? או שגם זה סוד?" זו היתה שאלה שקל היה לענת עליה: "ירון מכיר את גיורא מהעבודה". נעה בחנה אותי במבטה: "כנראה חבר ממש טוב אם הוא מוצא את עצמו בשעות הבוקר גם עם אשתו של גיורא". "שקלת פעם לעבוד בחקירות? שירותי הבטחון?". אם הייתי מרגישה שלא מסתירים ממני דברים מעניינים, אז תאמין לי, לא הייתי צריכה לחפור לך כל-כך הרבה. אבל תעזוב, אני לא רוצה לקלקל לשנינו את הבוקר. בא נעבור לעניין קצת אחר: למה אתה לא מסדר לי אותו?".

"את מי" שאלתי בהפתעה. "את ירון" ענתה טלי. "אל תגיד לי שלא חשבת על זה. כמה דתיים רווקים, יפים ועל רמה ובשנות העשרים לחייהם אתה מכיר?"

האמת שהמחשבה הזו חלפה לי בראש כמה פעמים בשבוע החולף. זכרתי את המבט הסקרן והמתעניין של נעה וירון אכן היה נראה טוב וגם הרגיש לי שיש התאמה מבחינה אישיותית. בנוסף כמובן, שניהם היו דתיים וקבלתי הרושם לאור ההיכרות עם שניהם שהשקפת העולם שלהם למרות היותם דתיים, יכולה להתאים ואף להפוך את החיים של כל החבורה המעניינת הזו שהחלה להתגבש לאחרונה - ליותר מעניינים.
"צודקת נעה, אין מה להגיד, צריך באמת להכיר ביניכם בצורה מסודרת. אני כבר על זה".

וכך קרה שנעה וירון הפכו תוך זמן קצר לזוג. שניהם היו כעת חלק מ"אנשי-הקשר" שלי בסמארטפון. עברו רק כמה שבועות עד שירון כתב לי שהקשר עם נעה מתפתח במהירות שמפתיעה גם את שניהם וזה נהיה קשה יותר ויותר להסתיר ממנה את התמונה המלאה על מה שקורה בפנטהאוז של טלי וגיורא. הבנתי שהיחסים בין ירון לנעה מספיק טובים ובשלים בכדי להציף את השקפת עולמם למיניות, לחלוק חוויות-עבר מיניות ולבדוק תיאום ציפיות. הבנתי שמבחינתו של ירון, לא ניתן יהיה לעשות זאת בכנות הראויה, מבלי לספר על מה שקרה בביתם של טלי וגיורא. נתתי לו אישור לספר, מתוך הבנה ותחושה עמוקה שאכן הגיע הזמן לספר לנעה וככל הנראה גם לחשוף לעניין את שותפתה לדירה שיר.

כאן המקום לציין שבשבועות שחלפו, חגית למדה בסופו של דבר לסלוח לי. אני בכוונה כותב "למדה", מכיוון שהיא היתה צריכה לעבור תהליך של הבנה כיצד, ניתן לאהוב מאד אדם מסוים ולרצות לחלוק איתו כל דבר בחיים, לבין להרגיש משיכה מינית לאחרים ולהנות מעולמות של עינוג מיני עם אחרים וגם להנות מיחסי ידידות עמוקה איתם. ידידות שאולי גם אפשר לכנות אותה בשם אהבה. לאחר כמה ימים של ברוגז, קבלתי תמונות מחגית עצמה בה היא צילמה את עצמה מוצצת את הזין המרשים של ירון, כשהוא מוצץ במקביל את הזין של גיורא. בתמונה שהגיע אחריה ראיתי אותה נותנת לו לרדת לה ולזיין אותה עם האצבעות שלו, כשגיורא וטלי יחד מתענגים על הזין שלו. הבנתי את הצורך שלה לשלוח לי תמונות. קיוויתי שהמוטיבציה שלה איננה רק סוג של נקמה, אלא גם רמז לכך שהיא באמת רוצה שנשתף זה את זה בחוויות שלנו. הרגיש לי באותו הרגע שהתגובה הנכונה ביותר לתמונות ששלחה לי תהיה פשוטה, אוהדת ומכילה. כשהיא שלחה לי תמונה נוספת בה היא מצלמת את עצמה כשגיורא מזיין אותה בתנוחת 'דוגי' וזרע (כנראה של ירון) מרוח על פניה וזולג ממנה - כתבתי לה חזרה: "אני כל-כך, כל-כך אוהב אותך… את הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים… תהני לך מכל רגע אהבה שלי". אחרי כמה דקות הגיעה תשובה: "אוהבת אותך לנצח יותר מכל דבר". לקראת חצות גיורא כתב לי שחגית לא במצב לחזור הביתה לבד… יותר מדי אלכוהול ויותר מדי זיונים וגמירות". הוא ביקש את רשותי לקלח אותה אצלם ולהשכיב אותה לישון איתם במיטה. אפשר היה לחשוב לרגע שמדובר על פעוטה בת שנתיים…. עניתי : "חחח… תכסו אותה ותשמרו על הילדה שלי". לאחר כמה דקות קבלתי תשובה עם תמונה: "היא לא מוכנה להתכסות…חחח… היא בועטת בשמיכה". בתמונה שגיורא צילם בעזרת ההשתקפות מהמראה הגדולה שהיתה מוצמדת לתקרת החדר (כמובן, איך לא… הרי מדובר בחדר השינה של טלי וגיורא) ראו את גיורא שוכב עירום בין טלי וחגית העירומות אף הן, מתרפקות עליו וראשן וידן על חזהו.

בשלב ההוא של שבוע נקמת הפיוס של חגית, ירון לקח חלק פעיל באירועים בפנטהאוז שאני לא הייתי חלק מהם. זה היה באותו השבוע בו נפגשנו כולנו ברחוב, יחד עם נעה באקראי. אבל מאז שנעה וירון החלו לצאת, הביקורים של ירון בפנטהאוז הפסיקו. יש הרי גבול לכל תעלול. הוא המשיך להגיע לבניין, אבל לדירת השותפות של טלי ושיר.

וכך קרה שהזוגיות של נעה וירון התעצמה במהירות. כשנעה וירון החלו לחשוף זה בפני זה את יחסם הליברלי למיניות ושהם כבר שניהם למעשה אינם ממש בתולים, הם החלו לקיים יחסים (נעה אפילו הלכה למקווה כשצריך).משם הדרך לחשיפת הבי-סקסואליות שלהם (נעה כבר צברה נסיון עם שיר וירון עם גיורא) לא היתה ארוכה במיוחד ובשלב זה כבר ירון סיפר לנעה על המתרחש בקומת הגג של הבניין. הזוג הצעיר והיפה לא הרגיש צורך בשלב זה להשתלב בחיי החברה התוססים של הפנטהאוז. הם העדיפו לחלוק את המיניות שלהם בשלב זה רק בינם לבין עצמן. הגיוני בהחלט…

אבל גם הגיוני שבשלב זה הם התחילו להרגיש את הצורך לעבור ולגור יחד. ירון הציע שהוא יכנס לדירתם של נעה ושיר כשותף שלישי. אבל נעה אמרה לו שהיא לא סומכת עליו במה שנוגע לשיר חברתה היפה. היא גם לא סומכת על שיר במה שנוגע לירון החתיך ולמען האמת היא גם בכלל וממש לא סומכת על עצמה ביחס לשלושתם בדירה אחת והרי סוכם בינה לבין ירון שהם רוצים כרגע להתרכז זה בזה. וחוץ מזה - "את לא רוצה שיתחילו לדבר עליך שיר, נכון? שאת גרה בדירה אחת עם בן שותף". טענה נעה אל מול שיר המאוכזבת והמתוסכלת. מה שנכון, נכון… ככה זה בעולמם של הדתיים, כנראה גם אצל הליברלים יותר שמרשים לעצמם להשתעשע מעבר למוסכמות, בחופשות סקי או טרקים כאלו ואחרים.

הסיכום היה שנעה וירון ישארו בדירת השותפות ושיר תחפש לעצמה דירת שותפות חדשה, בתקווה לכמה שיותר כאן, ממש בסביבה. ואכן כל זה קרה.
אבל לחלוטין בדרך מפתיעה.
המציאות, כמובן, עולה על כל דמיון…