המציאות עולה על כל דמיון - פרק 13 (שותפה ושמה שקד)

נהנתם מהסיפורים? ספרו לנו
יש לכם חוויה לשתף? נשמח לשמוע
duvdevanmango@gmail.com

שיר עקבה בעניין רב אחרי הקשר ההולך ונרקם במהירות בין נעה לירון. היא אהבה מאד את נעה ושמחה מאד לראות אותה מאושרת כל-כך עם כניסתו של ירון לחייה. אבל במקביל היא ידעה שזה רק עניין של זמן עד שהשותפות שלהן בדירה תגיע לסיומה. זה לא שהן לא דברו על זה והכינו את עצמן לשלב הזה שאחת מהן תמצא זוגיות ותפרק את השותפות שלהן בדירה. הן פשוט קיוו שזה יקרה לשתיהן די במקביל.

אבל כרגע זה לא מה שקורה. אם שיר ונעה עוד חשבו שהשותפות תתפרק רק עם חתונתה של אחת מהן ולא חודש אפילו קודם, הרי שהפתיחות והליברליות ההדדית שהתברר שמאפיינת את שניהם, הובילו למסקנה שאין טעם שלא יעברו פשוט לגור יחד. לא ממש מקובל אפילו בעולם הכיפות הסרוגות, אבל אין טעם לשחק משחקים בשביל כלום ואף אחד.

שיר היא זו שהציעה לנעה וירון להישאר בדירה. ככה המשפחה של נעה לא תדע אפילו שנעה גרה עם בחור בזוגיות. פשוט שיר וירון התחלפו להם בשקט ומתחת לרדאר של כולם. וכעת היא צריכה לחפש לעצמה דירה אחרת. היא קיוותה שנעה וירון יעריכו את זה. להם יש כעת אחד את השניה וגם דירה. היא, לעומת זאת, צריכה להסתגל גם לבדידות היחסית וגם לעשות זאת בדירה חדשה. נעה ידעה שגם החיפוש עצמו לא יהיה קל: היא חייבת דירה עם מטבח כשר, על כל מה שזה אומר. שלושתם, נעה, ירון והיא חיפשו, התעניינו, פרסמו במקומות הרלוונטים ועקבו אחר הפלטפורמות הרלוונטיות, פה ושם היה נדמה שיש משהו שצריך לבדוק, אבל מהר מאד הגיעה האכזבה. כמה ימי חיפושים חלפו ובוקר אחד גיליתי שאני משויך לקבוצת וואצאפ חדשה: "החיפוש אחרי דירה לשיר המדהימה". נעה החליטה לתת לשיר כמה שאפשר את התחושה שהיא לא לבד בקטע הזה. כולנו היינו בקבוצה: נעה, ירון, שיר, גיורא, טלי, חגית ואני.

ואז יום אחד חגית ראתה את המודעה שדרוש בדחיפות שותף או שותפה ליחידת דיור קטנה בתוך דירת שותפים, של חדר אחד ומטבחון. היא העבירה בקבוצה את הפרסום. אף אחד מאיתנו לא הבחין בכלל בפרסום הזה קודם. התרגלנו כולנו להתמקד במילות המפתח של דתיים, כשרות ודירת בנות. אבל חגית הוכיחה לי שוב עד כמה היא אוהבת ויודעת לחשוב מחוץ לקופסה. גיורא כתב שזה בכלל מוזר שיש אופציה כזו של דירת שותפים קטנה שיש בה גם שני מטבחים נפרדים. שיר הססה. לא כתוב אם השותף שגר בדירה זה בן או בת, אבל כולנו הסכמנו שהיא חייבת לבדוק את זה ובהקדם. בעיקר לאור העובדה שמחיר השכירות היה אטרקטיבי מאד והדירה היתה לא רחוק מהשכונה שלנו. ממש מרחק הליכה.

ואכן כבר באותו ערב חגית שלחה לנו מסרון: "זו בחורה, שותפה, מאד מתוקה". עוד לפני שמי מאיתנו הספיק להגיב היא שלחה כמה תמונות של יחידת דיור מקסימה. נעה נשמעה נלהבת לגמרי: "יש ממש כל מה שצריך במטבחון. מקרר, תנור אפייה קטן, מיקרוגל ואפילו מדיח כלים קטן ואת כולם אפשר כמובן להכשיר. היחידה ממש מעוצבת. יש במטבחון שולחן קטן ו2 כסאות ובנוסף חדר שינה מרווח שיש בו אפילו פינת ישיבה קטנה". "אז איפה הקאצ'?" שאל גיורא בקבוצה. אם זה כזה מדהים וחדש ויפה ומטבח צמוד, אז למה כזה מחיר אטרקטיבי?" שיר ענתה לאחר כמה שניות: "אין ביחידה הזו שירותים ומקלחת… יש חדר שירותים ומקלחת נפרדים, ואפילו באמבטיה יש אסלה נוספת ומכונת כביסה ואפילו מייבש, אבל הם נמצאים בחלק השני של הדירה, בחלק של השותפה השניה". "הבנתי עכשיו הכל" - שלחתי הודעה קולית בקבוצה - "לאנשים שמחפשים דירת שותפים הרבה יותר חשוב שירותים וחדר אמבטיה נפרדים מאשר מטבח נפרד. קהל היעד של דירות השותפים מתקשה למצוא הגיון בדירה הזו ולכן ממשיך הלאה בחיפושיו ולכן בכלל יחידה יפה כזו פנויה ולכן גם המחיר האטרקטיבי". נעה עכשיו כתבה: "השאלה היא עד כמה חשוב לך שירותים ואמבטיה נפרדים". "לא יודעת" - ענתה שיר והוסיפה - "גם איתך נעה חלקתי את האמבטיה והשירותים. אנחנו פשוט הכרנו כבר טוב כשנכנסנו לדירה משותפת".

הדיון בקבוצה המשיך עוד כמה דקות. מעניין לראות, חלפה המחשבה במוחי, איך כולנו הפכנו לסוג של משפחה אחת שהיתה כרגע מלוכדת בדאגה לשיר. אבל זו היתה ללא ספק 'משפחה' מאד לא שגרתית בלשון המעטה. המסקנה שעלתה במהרה מהדיון בקבוצה, שלאור הנסיבות אסור לפספס את היחידה הזו ולתת לה לברוח מ'בין הידיים'. על שיר לנסות ולהפגש לשיחה רצינית ויסודית עם שקד שגרה כעת בדירה, לבדוק עד כמה הן מתאימות בכל הנוגע לתפקוד המשותף בדירה ולנהל תיאום ציפיות כנה ומלא שיסוכם גם על דף. ואכן לאחר כחצי שעה קבלתי שני מסרונים משיר. האחד בקבוצה, בה שיר דיווחה שנקבעה פגישה שכזו כבר לערב שלמחרת. המסרון השני היה מיועד לי אישית ובו שיר בקשה ממני להתלוות אליה לפגישה מחר, כמבוגר האחראי לעניין החוזה ולעניין האינטואיציה לגבי האישיות של שקד. "אין בעיה שיר מתוקה. אשמח לסייע בכל הדרוש. תשלחי לי כתובת ושעה מדויקת ואגיע. אני יכול גם לאסוף אותך ברכב אם תרצי". "אשמח מאד. תודה" - ענתה לי שיר, ורצף האימוג'י עם הלב והנשיקות ששלחה לי בצמוד לטקסט הבהיר לי ששיר עדיין מחבבת אותי מאד וסומכת עלי, למרות שלא היינו בקשר מאז חופשת הסקי ועד התחממות הזוגיות בין נעה לירון והתלכדות כולנו לסייע לה.

רק כששיר נכנסה אלי לרכב והתיישבה לידי בנינוחות ובשמחה, צפה בי שוב ההכרה עד כמה היא יפה בעיני. במבנה גופה הדק היא הייתה שונה ממיכל, טלי וגם מנועה. חגית אשתי היתה כזו בגילה, אבל הזמן ובעיקר הדברים המופלאים שהוא הביא איתו (כמו הריונות ולידות) וגם הדברים הנפלאים (כמו אוכל טוב) שינו לבלי הכר את מבנה הגוף הנערי והדקיק הזה. עור גופה השחום של שיר, עיניה הירוקות היפות, וגומות החן המטריפות והמתוקות הללו, גרמו לי שוב להחסיר פעימה. שערה השחור, החלק והקטיפתי היה אסוף במין פקעת חפוזה ולא מחייבת אל קודקודה וחשף צוואר ארוך. שמלתה הקצרה חשפה כעת על מושב הנוסע רגליים ארוכות ויפות.

לא העזתי להביט בהם מעבר לשניה שבה נכנסה לרכב ולא יכלה לראות אותי סוקר אותם. לא הייתי מהגברים שמרשים לעצמם להפשיט נשים בעיניים. עשיתי זאת רק כשהייתי משוכנע שהם רוצות שאעשה זאת וזו לא היתה המציאות כרגע. אמנם אני ושיר ליקקנו ונישקנו כל ס"מ בגוף של השני אבל זה היה מזמן (בחופשת הסקי) ולזמן תחום במסגרת ידועה מראש.

שיר הביטה בי בחיוך קורן ובעיניים גדולות ושאלה: "מה? למה אתה מסתכל עלי ככה? אתה מלחיץ אותי". שקלתי במהירות את תשובתי: "אני מצטער, לא התכוונתי להביך אותך. פשוט שכחתי עד כמה את נראית מדהים. עד כמה את מהממת". לא רציתי להביך את שיר יותר וגם לא את עצמי. תוך כדי שאמרתי לה את המשפט האחרון כבר הסטתי את מבטי אל מראות הרכב והכביש והתחלתי בנסיעה. שתיקה שנראה היה שנמשכת נצח… לשבריר שנייה הסטתי אליה את מבטי. היא הביטה מרוכזת בכביש ונראתה כמי שמנסה לבחור את מילותיה. לאחר כמה שניות היא הגיבה: "ואהווו… דוב… כיף לשמוע את זה ממך… באמת". היתה שוב שתיקה של כמה שניות והיא הוסיפה בשקט: "לא דברנו תקופה ארוכה, מאז הסקי בעצם, אבל שתדע שאני לא מתחרטת על מה שהיה ולא יכולתי לבקש שותף יותר טוב ממך ומנועה לחוויה ולהתנסות המדהימה שהיתה לי שם. תודה על מי שאתה ועל מה שהיית שם בשבילי". חייכתי והנהנתי בראשי, מוצף כולי במערבולת זכרונות, רגשות ומחשבות. "המציאות עולה על כל דמיון" לחשתי… שיר צחקה צחוק ארוך ואמרה "לגמרי…"

מצאתי חניה לא רחוק מהבית. שיר שלחה מסרון לשקד ליתר ביטחון וקבלה מיד תשובה שהיא כבר מחכה . תוך כמה דקות מצאנו עצמנו עומדים מול בחורה מתוקה, גבוהה למדי, עם עינים כחולות ויפות, שיער בלונדיני חלק ומשקפיים אופנתיות על אפה החמוד. אי-שם בנבכי מוחי וחושיי הערניים, משהו אותת לי שמבנה פרצופה מסקרן למדי, אבל לא הייתי בכלל מייחס לכך חשיבות (כי איתותים כאלו יש לנו לא מעט כלפי פרצופים חדשים) אם לא הייתי חש איתות מסקרן נוסף כששמעתי אותה מקבלת את פנינו. גם בקול שלה היה משהו מסקרן. בחנתי אותה בריכוז לעוד כמה שניות. תוך שאני מנצל את העובדה שהיא שקועה בשיר כרגע והכנסתנו אל תוך הבית. קלסתר פניה היה בהחלט נשי. שפת הגוף שלה היתה נשית לחלוטין מכף רגל ועד ראש. נרגעתי. אבל רק כמה דקות. כשהיא חזרה עם הכוסות והשתיה הקרה, שוב חשתי את האיתותים הללו, שכל-כך הושחזו במהלך שנות שירותי למען ביטחון המולדת. לחפש כל הזמן את מה שיכול להפתיע בזמן הלא צפוי והלא רצוי. ניסיתי להגדיר לעצמי מה מפריע לי. שוב סימנתי לעצמי קלסתר פנים מעניין, קול מעניין ובנוסף הבנתי הפעם שגם מבנה הגרון והגרגרת שלה היה יכול להיות קלאסי עבור בן אבל פחות עבור בת. אוקי… אמרתי לעצמי. יש חשדות, יש כמעט תובנות, אבל אין איום מיידי פיזי וגם לא איום על האינטרסים. ממשיכים הלאה בתכנית. ננסה להשיג עוד נתונים לתמונת מצב טובה יותר וננתח אח"כ את תמונת המצב המעודכנת כשנצא מהזירה.

שקד הראתה לנו את כל הדירה. גם את החלק שלה. היה לה מטבחון דומה לזה המיועד לשיר, חדר שינה קטן יותר ואליו צמוד חדר נוסף ששימש כחדר עבודה עמוס במסכים וציוד מחשב ופינת אירוח. חדר הרחצה היה מרווח ומושקע עם מקלחון גדול ומזמין. מכונות הכביסה והייבוש נראו במצב מעולה ובסך הכל הדירה על שני חלקיה היתה נראית מתוחזקת ונקיה ברמה גבוהה. את החלק המיועד לשיר כבר ראיתי בתמונות והוא ללא ספק נראה במציאות טוב יותר. כל חושי עקבו בדריכות אחרי שקד, אחרי שפת הגוף שלה, אחרי כל מילה שהוציאה מפיה. יותר ויותר התרשמתי שמדובר באדם בוגר ואינטליגנטי, עם אישיות נוחה ושלווה. שקטה, ביישנית ומאופקת. היא עבדה בתחום ההיי-טק. ציינתי לעצמי את הנקיון והסדר, עיני המאומנות בחנו כל פריט על הקירות וכל חפץ בחדר. זו היתה דירה שנוהלה באופן מרשים ביותר יחסית לעובדה ששקד היתה רק בשנות העשרים לחייה.

אבל במקביל, יותר ויותר התרשמתי שיש סיכוי לא רע בכלל ששקד היא למעשה גבר. או אולי עדיף להגדיר ששקד היתה גבר שבחר להיות אישה. ובמידה ואכן כך, שקד הצטיינה בלהיות אישה. בכל הקשר ולכל עניין. אפילו קימורי השדיים העדינים והנעריים מתחת לחולצה זכו מבחינתי לציון מעולה (בלי קשר כמובן להעדפתי האישית לקימורים הרבה הרבה יותר גדולים). בחנתי גם את התנהלותה של שיר באותו ערב. לא היה לי ספק שהיא לא חושדת בכלום. זה לא הפליא אותי. שיר גדלה בחממה דתית. אני זה שזכיתי להיות עד ושותף פעיל לסוף עידן תומתה רק בתחילת שנות העשרים לחייה. זה לא הפליא אותי מסיבה נוספת: שקד היתה פשוט מקסימה, שובת לב במתיקות ובעדינות שלה, בחוכמתה ובבגרותה. אין פלא ששיר נראתה מרחפת ומאוהבת. לא רק ביחידת הדיור הקטנה אלא גם בשותפתה העתידית המופלאה… ניסיתי כלפי חוץ לשמר ארשת פנים עניינית ולבבית. אבל בתוכי פנימה, השתולל לו צחוק מטורף… איזה עולם הזוי. איך המציאות עולה על כל דמיון.

ומה עושים עכשיו? מוחי עבד כבר בערוץ מחשבות נוסף במקביל לכל שאר הערוצים. האם לספר לשיר בדרך הביתה או לא? ואם כן - האם להציג זאת כעובדה מוגמרת או כחשד בלבד?

לא הצלחתי לגבש תשובה מנומקת לעצמי, תוך כדי הביקור והחתימה. אבל האינטואציה שלי גרמה לי לקבל בכל זאת החלטה אחת לנקיטת פעולה. אם שיר תבקש את סליחתנו ותלך להתפנות, אנסה לנצל את ההזדמנות ולאמת את שקד בעדינות עם חשדותי. ואכן זה קרה. לא חיכיתי אפילו לשמוע את דלת השירותים נסגרת.

"שקד, אני חייב לשאול אותך שאלה". "ברור. אין בעיה" אמרה שקד והביטה בי דרוכה, ראיתי צל של פחד בעיניה. הכרתי את הצל הזה כל-כך טוב… "גם כשהיית ילדה היתה לך תספורת מתוקה כזו?". ניסיתי לא להראות כלפי חוץ עד כמה אני בוחן את אישוני עיניה וכל מ"מ של פרצופה. שקד לא היתה טובה בלשקר, להעמיד פנים, ונראה היה שהיא גם לא מתכוונת לעשות זאת. הצל בעיניה גדל והיא השפילה מבטה ושתקה, אצבעותיה נעו בעצבנות על חצאיתה. לחשתי לה בטון רך ומרגיע: "שקד, את מבינה מה אני שואל?" היא הביטה בי לשניה והנהנה בראשה "כן". הערכתי לה רק גדלה משניה לשניה. "אני מבין שאת מעדיפה לא לסבך עניינים. אני מבין שאת רוצה מאד את שיר כשותפה ואת יודעת שהיותה דתיה רק מקטין עוד יותר את הסיכוי שהיא תסכים. אבל האם את בטוחה שאת רוצה להתחיל כך מערכת יחסים עם שותפה לדירה?"

שקד הרימה את עיניה והביטה בי מהורהרת. עיניה הכחולות היו יפות כל-כך. "תביני שקד. שיר חיפשה דירה עם שותפה, אישה. היא חותמת חוזה עם מי שמגדירה עצמה כאישה. גם אם את מגדירה את עצמך כאישה, לא ברור בכלל ששיר תגדיר אותך ככזו. מבחינתה יש כאן הפרה יסודית של החוזה".

שקד לא הספיקה לענות לי כי שיר חזרה לחדר. היא לא הבחינה בעצבות ובפיזור הנפש של שקד. אולי הבחינה ופירשה אותם כעייפות. המשכנו לנסח את סעיפי ההסכמה ותיאום הציפיות. שיר השאירה לשקד צ'קים. שקד בקשה שאכתוב את מספר הנייד שלי - "שיהיה לי גם את שלך". לאחר כחצי שעה נפרדנו. הבטתי בשיר המבקשת בשפת גופה חיבוק משקד. שקד נענתה לה בשמחה. עיניה היפות של שקד נעצמו לשניה כשפניה על כתפי שיר. כשפתחה אותם היא חפשה אותי במבטה. עיניה שדרו מצוקה. כששיר נפרדה מחיבוקה, שקד הושיטה זרועותיה לחבק גם אותי. שיר היתה מופתעת. היא לא צפתה ליותר מלחיצת יד בינינו. אבל היא לא ידעה את מה שמתחולל בנפשה של שקד. שקד חיבקה אותי ברעד ולחשה באוזני מילה אחת בלבד כדי ששיר לא תשמע ולא תדע: "בבקשה".

עשר שניות אח"כ, בדרך למטה, שיר אמרה לי: "מדהים". "על מה מכל הדברים המדהימים שעברנו הערב את מדברת?" מלמלתי. "המדהים שעבר לי כרגע בראש זה כמה קל לרצות לחבק אותך דוב. אפילו השותפה העתידית והמדהימה שלי לדירה, שהיית איתה בקושי שעה - ממש בקשה את החיבוק שלך". חייכתי בעייפות ולא הגבתי. יצאתי החוצה מהבניין אל המכונית, אבל עצרתי כשהבנתי ששיר לא לצידי. הסתובבתי והבחנתי בצללית שלה בקושי רב, נטועה במקומה, כשש מטר מאחורי, בפינת הבניין החשוכה. חזרתי אליה במבט שואל. היא הביטה בי לשניה וזרועותיה עטפו אותי בחיבוק. החזרתי לה חיבוק חם. הרגשתי אותה נצמדת ומתחככת בי. בשתי ידי אחזתי בישבנה והצמדתי אותה אלי. היא השמיעה גניחה קטנה, נתקה מעלי ולחשה לי - עכשיו אנחנו נוסעים לדירה שלי. אני לא יכולה יותר…

כמעט רצנו לרכב. שוב רגליה הארוכות והיפות נגלו לעיני. הפעם לא הססתי להסתכל. היא הבחינה ובחיוך מתגרה הפשילה את חצאיתה כמעט עד המפשעה. "אתה חייב להתרכז בכביש" אמרה לי ולקחה את יד ימין שלי והוליכה אותה אל בין רגליה. "אתה מרגיש כמה אני רטובה?". "כן" - עניתי - "אבל התנוחה לא טובה ליד שלי. עוד דקה אנחנו מגיעים. אבל מה עם נעה?" "לא אכפת לי מנעה וגם לך לא והיא גם לא אמורה להיות בשעה הזו בבית. היא עם ירון הערב. אתה יודע שאתה לא רק היית הראשון שלי אלא גם האחרון?" אתה יודע כמה קשה זה להתנסות בחוויה מינית כמו שאתה ונעה נתתם לי ואח"כ חודשים ארוכים של כלום אחד גדול, רק פנטזיות?" תוך כדי דיבור שיר כבר הורידה את התחתון מעליה, פיסקה את רגליה וליטפה את עצמה. "זה הרגע בסרטים שבו הבחורה מציעה לבחור לרדת לו תוך כדי שהוא נוהג" אמרתי לשיר צוחק. היא צחקה ואמרה "אנחנו לא בסרט אנחנו במציאות ועוד שניה אנחנו מגיעים, מה הטעם?" "תצטרכי לבדוק בעצמך מה הטעם…" עניתי. היא שוב צחקה צחוק קצר שהתחלף ביללת גניחה מתמשכת כשחזרה ללטף את עצמה.

בשניה שבה דלת הדירה נפתחה שיר כבר הסירה מעליה את החצאית. החולצה שלה כיסתה לה רק את החצי העליון של הישבן. בכניסה למסדרון החולצה כבר היתה על הרצפה וכשהיא התיישבה על מיטתה בחדרה והחלה במהירות להתמודד עם חגורת מכנסי, היא כבר נשארה רק עם גרב ימין וחזיה תלויה על כתף שמאל. היא היתה באטרף. היא מצצה לי ברעבתנות כאילו שזו הפעם האחרונה שהיא עושה זאת בחיים ושזמנה גם מוגבל. היא פשוט בקושי נשמה. האדרנלין הציף אותי לראות אותה ככה והתחלתי לזיין אותה בפה. הזין שלי לא גדול בכלל אבל למרות זאת היא אחרי כמה שניות התנתקה ממני לקחת אויר. מתנשמת ומתנשפת. היא נפטרה מהגרב והמחזיה שנשארה תלויה על כתפה. קמה מהמיטה ויצאה מהחדר בריצה (ישבנה המוצק והנערי מטריף אותי לחלוטין) תוך שהיא צועקת מתנשמת "אני צמאה, אני חייבת לשתות, תכף באה". מיהרתי אחריה למטבח שהיה בעצם בחלל אחד פתוח עם הסלון כשדלפק מפריד בינהם. היא עמדה ליד המקרר הפתוח והוציאה ממנו בקבוק שתיה. כשהרגישה שאני מאחוריה סובבה את ראשה אלי בהפתעה. שדה השמאלי עם פטמה זקורה נגלה לעיני בפרופיל וישבנה המטריף שוב מתגרה בי. בשניה אחת השלמתי את המרחק ביננו. היא בקושי הספיקה להניח את הבקבוק על השולחן. לחצתי עם כף ידי על גבה מתחת לצווארה וכופפתי אותה אל השולחן וירדתי על ברכי אל ישבנה. אחזתי בשני פלחי הישבן והפרדתי ביניהם מגלה את חור התחת ושפתי הכוס. "לא, חכה רגע" היא נשמעה לחוצה אבל זה לא ממש עניין אותי. נשקתי, ליקקתי, ינקתי ופיזרתי הרבה מאד רוק. שמעתי אותה גונחת ונוהמת. דחפתי את ראשי הכי חזק שיכולתי. שמעתי קול חבטה על השולחן (משהו שם נפל) ואת שיר פולטת צעקה קטנה ומיד מצחקקת ושוב גונחת. היא הרימה את רגל ימין והניחה אותה על השולחן. לא יכולתי לחכות יותר. נעמדתי, נצמדתי אליה מאחוריה אוחז בזין הזקוף והמגורה שלי ביד אחת ובשד השמאלי שלה ביד השניה ולחשתי לה: "אני הולך לזיין אותך כאן ועכשיו". רעד של תשוקה עבר בכל גופה והיא מלמלה משהו לא ברור בפה פעור ומזיל ריר מעונג. הזין שלי חדר אל הכוס הצר שלה בחדירה אחת מהירה. היא היתה כל-כך רטובה. זיינתי אותה חזק. כל תנועת אגן שלי משחררת צעקה קטנה ממנה.

לא שמענו אפילו את הדלת נפתחת. פשוט מצאנו את עצמנו לפתע מספקים חתיכת הופעה לנעה וירון שהביטו בנו בהפתעה.