סינדי גדלה בדרום מזרח אנגליה בעיירה קטנטנה, במשפחה קטנטנה שתפקדה ברמה בינונית. היא היתה פקחית ומוכשרת, סקרנית וחברותית ולמדה מגיל צעיר לדאוג לעצמה במקביל לדאגתה לסובבים אותה. היא ידעה להיות אחראית וגם משוחררת וכיפית. היא היתה פרגמטית וגם ידעה להתחבר לעומק שבה ולמצוא שלווה וזמן איכות עם המחשבות, החלומות וההגיגים שמלאו את ראשה. היא אהבה לקרוא ספרות יפה וגם לבלות. הבית והעיירה חנקו את רוחה הצמאה להרפתקאות וחוויות המחכות לה מעבר לאופק. מה שגרם לעימותים חוזרים ונשנים מול משפחתה השמרנית למדי.

לקראת סוף שנות השמונים, מצאה עצמה סינדי בטיול תרמילאים של סוף תיכון בקרואטיה. היא למדה במהירות כיצד להשתלב, למצוא עבודות מזדמנות המביאות איתם גם חברים חדשים, כסף למחיה והיכרות בלתי נגמרת ובלתי אמצעית עם העולם הקסום שסביבה. היא חשה שהיא מתאהבת בנופי החופים הקסומים של קרואטיה ובטרנד הנודיזם שכבר היה מפותח בה למדי באותה תקופה.

ואז, עוד לפני גיל עשרים, ולמרות הכדורים, היא נכנסה להריון. היא מצאה עצמה חוזרת לאנגליה, ומוכיחה לעצמה, למשפחתה ולחבריה שהיא מסוגלת להתפרנס ולגדל בהצלחה את תומס - ילד מתוק יפה וחכם. היא היתה אפילו פעמיים בקשר של זוגיות אבל שניהם לא החזיקו מעמד וסינדי ידעה שזה בגללה. בגלל הנפש הפראית והמורכבת שבה. היא המשיכה לחלום בהקיץ על קרואטיה אבל גם ידעה למצוא סיפוק רב בעבודתה ובטיפול בתומס שגדל והפך לילד עם לב ענק, חיוך ענק וסקרנות אין סופית לגלות את הקצה. את הקצה של יכולותיו המנטליות, הפיזיולוגיות וגם את הקצה של העולם.

כשתומס החליט להתגייס לצבא ולכוון עצמו לקריירה צבאית ביחידות המיוחדות והתרכז בשאיפה הזו באופן טוטאלי, הרגישה סינדי את הקולות הלוחשים במוחה ובליבה, שהגיע הזמן לתת לציפור שבה שוב לעוף. אבל היא נשארה בבית בשביל תומס שלה שהתגייס כלוחם חי"ר בצבא 'הוד מלכותה' ובהזדמנות הראשונה שלו (מבחינת ותק והכשרה) החל את המיונים המפרכים לאחת מיחידות העילית הנחשבות ביותר בצבא הבריטי ובכלל בעולם. כשתומס צלח את המסלול המפרך וזכה להיות בין הבודדים מתוך מאות שהחלו אותו יחד איתו , סינדי הוצפה גאווה אין סופית ובמקביל חייה הפכו לרצף בלתי-אפשרי כמעט של חרדות. כשתומס שובץ לצוותים המקצועיים של יחידת הקומנדו הנחשקת והחל לעשות 'סבבים' במקומות שונים ומשונים בעולם, חזרה סינדי לבקר בקרואטיה, בתקווה להחיות זכרונות, מקומות ואנשים מעברה.

וכשסינדי מצאה חלק מהם לשמחתה ומצאה גם את הדרך אל סגירת מעגלים בנפשה - מצא תומס אישה מדהימה ומיוחדת במינה אי שם באחת מהפינות הנידחות שעל כדור הארץ. האישה הזו (שעבדה באופן חלקי ועקיף עם הגורמים שהיו קשורים בעבודתו הבטחונית של תומס) היתה אלמנה בת 33 באותה שנה. מבוגרת מתומס כמעט ב-10 שנים. והיה לה ילד בן 10. מתוק וחכם, כמו תומס עצמו כילד. רק שבשונה מתומס שירש מאימו (ואלי גם מאביו) את הבלונד והעיניים הכחולות בהירות, האלמנה ובנה סאני (זה היה שמו) היו בעלי עור בגוון השוקולד.

הקשר הקצר אבל המיוחד מאד שנרקם בין תומס לאלמנה, נקטע באכזריות בפיצוץ קטלני שגרם למספר הרוגים וללא מעט פצועים. בין הפצועים קשה היתה האלמנה, ובשארית כוחותיה היא לחשה לתומס שהספיק להגיע אליה בדקות האחרונות שלה, שלנצח נשמתה תהיה שלו אם יבטיח לה לאמץ את סאני כבן ולדאוג לעתידו.

תומס השבור לא חשב אפילו לרגע שיש אופציה אחרת. הוא דאג (בעזרת מפקדיו הבכירים ביחידה וקשריהם המסועפים) להוציא את סאני מאותה מדינה ולקבל אזרחות בריטית. אבל תומס נדד בכל העולם והיה עסוק מדי ו/או רחוק מדי מכדי שיוכל להעניק לילד את מה שהיה זקוק לו.
סינדי, אימו של תומס, לקחה תחת חסותה את סאני הקטן עד שימצא פתרון. אבל במקום פתרון מצא גם תומס בחודשים שלאחר מכן את מותו בפעילות מבצעית.
לסינדי (שהוריה בנתיים הלכו לעולמם באנגליה ונקברו זה לצד זה בחצר הכנסיה של העיירה הקטנה) היה כעת רק את סאני ולסאני היה רק את סינדי. וסינדי ידעה שהגיע הזמן לסגור מעגל ולחזור עם סאני אל עיירת החוף הקרואטית שלה והפעם לתמיד.
סינדי נאחזה בכל כוחה בחיים, בחברים, בטבע ובספרים. היא עבדה בבית-קפה ומסעדת חוף קטנה ומשפחתית שהיו בבעלות זוג אותה הכירה לפני 25 שנה. היא התברגה במהירות בהובלה היום-יומית של העסק של חבריה והללו החזירו לה בהערכתם הרבה בהצעה מפתה: לעזוב את דירת החדר וחצי הקטנטנה שאותה שכרה ולעבור להתגורר בבית החוף המבודד שהיה בבעלותם, תוך לקיחת אחריות על התחזוקה והתפעול של המקום שחלק ממנו הושכר לתקופות ביניים לתיירים.

הבית הגדול, המוקף עצי פרי, עצי נוי ומדשאות, השקיף אל הים. שביל מדרגות צר ותלול ירד אל רצועת חוף קטנטנה בתוך מפרץ סלעי. זה היה מקום חלומי.

סינדי החרוצה והמוכשרת לא ויתרה לעצמה על החיים ולא על מה שיש להם להציע. היא ניהלה שגרת יום קפדנית שכללה ריצות בוקר, יוגה, תרגילי כוח וגמישות ותזונה נכונה ששמרו על מבנה גוף שלא הסגיר כלל את גילה. היא הקפידה לקרוא וללמוד וגם למדה לתחזק את האחוזה ואת פינות החמד הירוקות המקיפות אותה. היא העניקה לסאני אהבה ללא סוף והוא בילה שעות רבות בכל יום במחיצתה, מסגל במהירות את תכונות הכריזמה, החריצות והיעילות שלה ומתגלה כבעל ידים טובות וחוש טכני מפותח. הוא נכבש כולו באופטימיות שלה ובגישת החיים שלה שצריך להגיד תודה על כל יום נפלא שיש להם במקום החלומי הזה המשקיף אל המפרצים הסלעיים ואל הים המדהים הנפרש מולם.

סאני היתה נחושה שלא לוותר על מה שנתפס בעיניה כחלק בלתי נפרד מהקסם של קרואטיה שאותה הכירה בימי נעוריה - העירום. מהימים הראשונים של סאני במחיצתה בבית האחוזה, כילד בן 10, שיתפה אותו סינדי בתפיסת עולמה. היא הציבה אותו בפני עובדה מוגמרת. האישה שאימצה אותו והתייחסה אליו כאל סוג של נכדה, לא טרחה לסגור את הדלת כשהתקלחה וגם לא טרחה לקחת לחדר האמבטיה בגדים להחלפה. היא עודדה אותו לעשות כמוה וכשהחל לאט לאט להתקלח ולהסתובב מדי פעם ערום בבית היא התיחסה לעניין בכזו טבעיות שסאני מצא עצמו מספר פעמים בודק שוב ושוב וממשש את ישבנו בשביל להיות בטוח שהוא באמת מסתובב מולה עירום. עד כדי כך היא פשוט קבלה זאת בטבעיות.

*****

אתם, קוראים יקרים, בטח שואלים את עצמכם, מי הם סינדי וסאני ואיך אנחנו, מנגו ודוב הישראלים, יודעים את כל הסיפור הזה שברור שהוא לא נגמר כאן.

זו היתה סינדי שסיפרה לנו אותו, בבוקר של יום שישי, כשביקשנו ממנה לשבת איתנו יחד לארוחת הבוקר, בחצר הבית הגדול המשקיף אל הים.

למה שתספר לנו את כל זה, ועוד כמה שעות אחרי שהגענו?
(א) כי סינדי היתה אישה פתוחה ומשוחררת לא רק עם עצמה אלא גם חברתית, וזה בא לידי ביטוי כבר בדקות הראשונות של המפגש איתה בשעת הערב המאוחרת של אתמול.
(ב) בגלל הגשם שהפתיע אותנו באותה שעת ערב מאוחרת.
(ג) כי לסינדי היו חושים חדים והיא די מהר קלטה אותנו ואת האווירה בינינו.

*********

בואו נעשה סדר ונחזור לסוף הפרק הקודם (ולמי שלא קרא את הפרקים הקודמים, אין טעם נשמות… תמצאו זמן ברוגע לעשות בינג' של הפרקים הקודמים, אחרת זה חסר סיכוי להבין מה קורה. ובעצם, בגלל שכבר עבר המון זמן מאז הפרקים הקודמים - כולם כנראה צריכים לעשות בינג' על הפרקים הקודמים): לאחר שחזרנו אל המכוניות והמשכנו בנסיעה, יצרנו קשר עם סינדי. היא הסבירה לנו שמערכת הניווט לא תעזור לנו להגיע למקום עצמו, נתנה לנו כתובת להכניס למערכת הניווט והתחייבה שמשם היא תדריך אותנו טלפונית ושהיא מחכה לטלפון נוסף מאיתנו כשנגיע ליעד שהזנו. סינדי נשמעה ידידותית ועירנית וחכינו כבר לפגוש אותה. תוך כדי שהיא איתנו על הקו ראינו את האור מבליח בשמים וסינדי לחשה "שיט" אנגלי מתגלגל וצחקקה במקביל לסדרת רעמים אימתניים. כמה שניות אחר כך החל גשם שהתחזק. סינדי נשמעה מבוהלת ונסערת ונראה היה שהגשם תפס גם אותה בהפתעה כשחכתה לנו כבר מחוץ למתחם. היא רצה לתפוס מחסה מתחת לעץ עבות שהיה בקרבת מקום, לא היה טעם לעמוד בחוץ בשביל לקבל את פנינו באדיבות ובכבוד כפי שהיא רצתה. היא נשארה על הקו והדריכה אותנו עד סופו של שביל הצמוד לגדר חיה וגבוהה. "יש טעם לחכות ברכב?" שאלנו אותנו כמי שאולי מכירה טוב יותר את דפוסים קבועים של גשם פתאומי שכזה. "לא חושבת שיש טעם. אני מציעה שפשוט תשאירו הכל ברכבים. תשאירו גם כמה שיותר אלקטרוניקה ודברים שלא כדאי ירטבו ותתכוננו ליציאה מהרכב. אני באה לאסוף אתכם ונרוץ יחד בזהירות אל הבית". ראינו לפתע את דמותה המעורפלת בחשכה ובגשם שמחוץ לרכב. היא נופפה ביד בפראות ואנחנו זנקנו משתי המכוניות בעקבותיה. הלכנו במהירות בשורה אחריה על שביל צר שירד קלות והתפתל בין שיחים ועצים. תוך כמה שניות החולצה שלי היתה ספוגה מים. ההליכה המבוהלת בסופה ובחשכה בתור ארוך הזכירה לי נשכחות מתקופת הצבא והייתי משוכנע שזה מרגיש כמו נצח עבור האחרים.

עמדנו כולנו לבסוף מתחת לגג רעפים שהקיף בית בסגנון כפרי ים תיכוני. בתאורה החלשה הבטנו אחד בשני. כולם היו ספוגים והמומים. הבטתי בסינדי. היא היתה קטנה יחסית, לבשה ג'ינס קצר, סנדלים וחולצה שלא הצליחה בכלל להסתיר חזה גדול יחסית לפרופורציות הגוף, ופטמות זקורות שקשה היה להתעלם מהם. החולצה כמובן היתה ספוגה מים היה ברור לחלוטין שסינדי לא לבשה חזיה מתחתיה. היה לה שיער די בהיר ועיניים בהירות וגדולות. עור שזוף אכול שמש וידיים שהסגירו את העובדה שסינדי לא היתה אישה של משרד.

"אז מה עושים איתכם עכשיו" - אמרה סינדי והביטה בנו מחויכת תוך שהיא לוחצת ידיים לכולנו. "הייתי אומרת לכם להתפשט כאן ועכשיו, עוד לפני שנכנסים ולמרות שאין לכם בגדים להחלפה" היא צחקה, תוך שהיא בוחנת אותנו ברפרוף עין מעט מבויש והוסיפה בלחישה "זה מה שאני בכל אופן הייתי עושה עכשיו". "אין לנו בעיה עם זה" אמרה טלי בחיוך גדול וסינדי צחקה ונראה היה שהיא מנסה לקבל מטלי אישור נוסף למה שבעצם צף כאן כעת. "זה בטוח בסדר מצידך שנתפשט?" שאלתי וסינדי הגיבה בהחלטיות - "בהחלט" (באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב). היא אחזה בחולצתה הספוגה בשתי ידיה כמתכוננת לנסות ולהרים אותה, תוך שהיא סוקרת אותנו במבטה, לוודא שאנחנו בסדר עם זה. אבל אז מהרתי לשאול: "סינדי, אני מבין שהמתחם מרושת במצלמות אבטחה…" שתיקה רצינית השתלטה על החבורה וסינדי מיהרה להסביר:
"זה נכון שיש מצלמות בגלל שהמתחם די מבודד, אבל המצלמות יכולות לצלם רק כשהן חשופות וזה קורה רק במצבים מסוימים. גם לסאני ולי חשובה הפרטיות שלנו ובעל הבית - שאני מבינה שהוא חבר של אחד מכם - מבין את זה היטב. כדי שתהיו רגועים לחלוטין, יש לכל מצלמה ממש כיסוי פיזי שמונע ממנה להיות אפקטיבית. תוכלו לבדוק בעצמכם". כולנו חשנו הקלה והתחלנו להתפשט.

כשראתה שכולנו פועלים בצורה כזו או אחרת להפטר מהבגדים בשיא המהירות, עיניה ממש אורו משמחה וסיפוק. והיא פשטה את חולצתה הספוגה, משחררת שדיים טבעיים, מדהימים וגדולים, חולצת את הסנדלים מרגליה ומשתחררת בתנועה אחת ארוכה את מכנסיה ותחתוניה. כולנו התפשטנו במהירות. אני לא חושב שיכולנו לבקש מפגש היכרות יותר משוחרר, סמלי ומתוק, בינינו לבין הבית וסינדי. היא לקחה את כל הבגדים שלנו אל מייבש הכביסה תוך שהיא שואלת בחיוך: "תדעו לזהות מה שייך למי?" צחקנו. "נראה לי שיהיה לנו מספיק זמן לבדוק את זה בנחת" - ענתה חגית, כשסינדי חזרה עם ערמת מגבות.
"תייבשו את עצמכם". היא עמדה מולנו וחיוך שובב עלה על פניה כשראתה שכל אחד מאיתנו העדיף לנגב את מי שעמד לידו.

סינדי הציעה לנו לעשות היכרות על כוס ליקר מייצור מקומי. היא לקחה אותנו לחדר קבלה ומשרד ובקשה שנמזוג לעצמנו בנתיים מבקבוקי הליקר שהיו על המדף. "תבדקו לפי הריח, מה כל אחד אוהב, אני בנתיים אבקש מסאני שלי שיתפנה לרגע ויגיע. אכפת לכם אם הוא יהיה לבוש?" "ממש לא" - ענתה מיכל - "השאלה אם יהיה לו אכפת לראות אותנו ככה".

"אני חושבת שהוא ישמח אפילו על ההתפתחות המעניינת הזו" צחקה סנדי את צחוקה העדין והמתגלגל ויצאה מהחדר.

סאני הגיע. לבוש. מכנס קצר וחולצה קצרה. גוון השוקולד החמיא לגופו האתלטי והחיוך שלו היה מקסים כמו גם עיניו המחייכות. הוא לא נראה מוטרד מהערום שלנו ומיהר ללחוץ את היד של כל אחד ולקחת כוסית של ליקר שסינדי נתנה לו.

עשינו היכרות מהירה לפי זוגות ואז סינדי אמרה שהקשר בינה לבין סאני קצת יותר מורכב ושאם נרצה היא תספר לנו מחר בהזדמנות. סאני מסר לגיורא את מספר הנייד שלו וביקש שלא נהסס לפנות אליו במידת הצורך, או שנפנה "לאמא" והיא כבר תחליט אם צריך אותו או לא. הוא התנצל שהוא צריך לחזור לעניין שאותו עזב ונתן נשיקת לילה טוב לסינדי. היה קשה לפספס שהוא נשק לה על שפתיה…

"בהחלט יש למה לחכות לסיפור שלה מחר" חשבתי לעצמי ולפי המבטים של האחרים הבנתי שאני לא היחיד שחושב כך. סינדי עשתה לנו סיור. הוילה הגדולה היתה בעיקר במפלס אחד ובנויה לאורך בעזרת מסדרונות מקשרים, כך שרוב החדרים השקיפו אל הים. היו כמה אגפים בבניין הגדול וביניהם כמה מדרגות שהתאימו את המבנה לטופוגרפיה. היו שם את חדר העבודה/ קבלה המרווח ,מטבח גדול עם מערכת חדרי שירות ומחסנים וסלון ענק המחולק למתחם פינת אוכל, פינת טלויזיה ופינת קריאה נוספת. התקרה היתה גבוהה. גם בחדרים. בחלק התחתון של המבנה והקרוב ביותר אל הים היתה יחידת דיור כמעט נפרדת שבה התגוררו סינדי וסאני. רק מסדרון ארוך (שגם בו חלונות גדולים אל הים) חיבר בינה לבין שאר הבנין.

הגשם המשיך לרדת מלווה ברוחות. המזוודות שלנו נשארו ברכב. סינדי הציעה שמכוון שדי ברור שקוד הלבוש הולך להיות ללא לבוש, אז שפשוט כולם יכנסו להתקלח ולאחר מכן מי שבעניין יכנס למטבח ויעזור לה להכין סנדוויצים ומגש פירות לארוחת לילה קלילה (החבורה לא ממש אכלה מאז היציאה מהארץ). כולם הנהנו בראשם בהסכמה והיא פנתה בחיוך ללכת אל יחידת הדיור שלה.

"ועם מי את הולכת להתקלח?" שאל שאול בחיוך ועיניו נחו על ישבנה. היא הסתובבה ובמבט שובב היא חפנה את שדיה הגדולים ואמרה: "איתך. כמובן, אם אשתך משחררת ומאשרת לך". כולנו קפאנו לרגע. הרגשתי שסינדי ממשיכה להוכיח לנו שהיא לא מוכנה או לא מרגישה צורך לפגר אחרינו בפתיחות ובנועזות. היא פנתה אל מיכל ואמרה "או שגם את גם רוצה להצטרף?".

הבטנו במיכל. היא היתה מופתעת אבל לאחר כמה שניות היא הביטה בשאול ואמרה לו: "לך תפנק אותה שאול. תשקיע בה".

"ומה איתך?" הוא שאל והבין מייד שזו שאלה מטופשת ומיותרת. גיורא וטלי שעמדו הכי קרוב למיכל, נצמדו אליה במקביל ואותה שניה. גיורא מאחור אחז בשדיה וטלי חבקה אותה (או נמרחה עליה יותר נכון) מצידה עם שני ידיה. סינדי גילתה עניין רב במתרחש וניצוץ שובבות בורק פשט בעיניה. היא פסעה בצעד מהיר אל שאול, הניחה יד על מותנו ואמרה לו בפסקנות "אז הענין מסודר. קדימה, בוא תפנק אותי".

עקבתי אחריהם במבטי כשהם התרחקו במסדרון שלובי ידיים. הסקרנות הרגה אותי. הייתי חייב לראות מה מתרחש בין סינדי לשאול. אבל מיכל תפסה אותי בידה: "עזוב אותם. אתה הולך לזיין אותי עכשיו במקלחת". הבזק תשוקה פראי חלף בכל גופי, אבל שמעתי את טלי אומרת: "ברשותך מיכל. הגיע הזמן שעוד מישהו יזיין אותך חוץ מדוב וכמובן שאול בעלך וזה הולך להיות גיורא". מיכל חייכה והנהנה בראשה ושלושתם נעלמו בצעדים מהירים אל החדר של מיכל ושאול. נשארתי עם אשתי האהובה חגית. "ומה עכשיו?" שאלה חגית.

עניתי: "אפשר ללכת אחריהם ולנסות להציץ. זה לא שיש כאן עכשיו יותר מדי סודות". לחשתי לה תוך שאני אוחז בידה וממהר במסדרון הארוך אל עבר יחידת הדיור של סינדי.

"אבל זה כבר לא המתחם שלנו. זו דירה פרטית של…" חגית לא הספיקה לסיים את המשפט. בקצה המסדרון, מתוך יחידת הדיור, צץ מולנו סאני וסימן לנו לעצור.
חום פנימי של בושה של מי שנתפס בקלקלתו הציף אותי.
חגית נצמדה אלי ולחשה: "שששיט אמרתי לך". אבל סאני סימן לנו עם היד משהו. הבנתי שהוא לא כועס. הוא הבין מה התפתח סביבו ולי לקח עוד כמה שניות להבין שהוא מסמן לנו לחזור אחורה ולחפש יציאה לחצר ולהגיע מבחוץ.

"בואי אחרי" לחשתי לחגית שנראתה נרגשת ונצמדה אלי. שדיה נדחקים אל גופי וידיה מחבקות את מתני. חשבתי לעצמי שזה מזכיר כל כך את משחקי ה"שוטרים וגנבים" (שילוב של מחבואים עם עלילה מלחמתית כלשהי, מבוססת דמיון ילדות פורה ומבחר אינסופי של חוקים שאפשר להכניס ולהוציא מהמשחק לפי החשק) שכל חברי שיחקו בשנות ה70 של המאה הקודמת.

רק שהפעם כולנו עירומים ובמרכז העלילה כולם מחפשים ריגוש מיני ופעילות מינית.
הסתובבנו במסדרון וחפשנו את דלת היציאה לחצר. היא היתה נעולה אבל המפתח היה בפנים. יצאנו.

בחוץ הגשם פסק. רוח קרירה נשבה מהים והכניסה חיים וצלילים אל בין ענפי העצים שהקיפו את הבית. מרחוק נשמעו גלי הים מתרסקים בעוצמה אל מצוקי הסלע. הטבע סביבנו רעש וגעש וחגית השמיעה "בררררר" ונרעדה. השתקתי אותה עם אצבע על פיה שהתחלפה בנשיקה לוהטת כשעשתה לי את הפרצוף הנעלב. חגית תפסה בישבנים שלי והצמידה אותי אליה.

"שתית משהו כשלא שמתי לב?".
היא עשתה לי שוב את המבט הנעלב והמתחנף,אחזה שוב בזין שלי ואמרה:
"לא, אבל אני רוצה לשתות אותך". צחקתי.
"עוד מעט נארגן לך משהו חם לשתות לפני השינה".
תפסתי שוב בידה ומשכתי אותה אחרי בדממה. תאורה חלשה הקיפה את הבית שהיה מוקף כולו בתקרת הרעפים שירדה מהגג ויצרה חגורה היקפית של שטח מקורה בסגנון האלפיני הידוע.
הגענו למה שנראה כפינת הבית ואז ממש בעיקול קיר המבנה שמעתי את רעש המים הזורמים בחוץ. חגית ואני הצצנו: במרחק של כ 8 מטרים מאיתנו, לאור התאורה החלשה שהקיפה את כל הבית מסביב, ראינו את סינדי ושאול עומדים במקלחת חוף שהיתה צמודה לקיר הבית והיתה מתוחמת בשני קירות עץ. מהצד שלנו היא היתה פתוחה לחלוטין. היה זה כמובן הצד של הים.

"מדהים" לחשתי לחגית תוך שאני מנסה לזהות את קו האופק של הים החשוך -ולדמיין איך זה להתקלח כאן באור יום. "למה להיכנס אל המקלחת בתוך הבית עם חול ים כשאפשר להתקלח כמו שצריך בחוץ ולהנות מהנוף כשמתקלחים".

"או לתת לאחרים להנות מהנוף שמייצרים אלו שמתקלחים" לחשה חגית וגרמה לי לחזור ולרכז את תשומת ליבי במקלחת החצר. סינדי לא בזבזה זמן וסימנה לשאול לרדת על ברכיו ולפנק את הכוס שלה תחת זרם המים. הוא אחז בשני ידיו בישבניה ואחכ העביר אותם ללטף את שדיה. סינדי התמכרה למים, ללשון של גיורא ולמגע הידיים המעסות והמלטפות.

הרגשתי את חגית נצמדת אלי עם שדיה ואת ידה מחפשת ומוצאת במהירות את הזין שלי. היא החלה ללטף ואז הפסיקה כשראינו לפתע את סאני כאילו יוצא מתוך קיר הבית שמאחוריו הסתתרנו וממנו הצצנו (היתה שם דלת). הוא היה ערום, עם מבנה גוף של אתלט וזין מרשים מאד שהשתלשל בין רגליו. הוא פסע בביטחון אל תוך המקלחת ונישק את סינדי. שאול הוציא את ראשו מבין רגליה של סינדי והביט בזין המפואר שהיה רחוק מפרצופו רק כמה סמ'. הוא היסס לרגע ואז שלח את ידו אל ירכו של סאני, הרים עיניו והביט בו בשאלה. סאני הנהן קלות עם ראשו בהסכמה וחזר לנשק את סינדי נשיקה שלחלוטין לא הייתה שייכת לקטגוריית יחסי אמא ובן. גם הידיים שלו שלטפו, עיסו וחפנו את שדיה הגדולים לא ממש תאמו את הדימוי הזה
שאול ליטף את הזין של סאני. ולאחר כמה שניות נישק אותו ואז החדיר את קצהו לפיו, מתרגל אליו. יצאתי מנקודת הנחה שזו ההתנסות הראשונה של שאול עם זין בידו או בפיו. כך בכל אופן הסקתי ממה שידעתי עליו ממיכל.

תמיד הדליקה אותי המחשבה על סיטואציה מינית ראשונה. חשיפת גוף ראשונה. מגע יד סקרן ראשון. המחשבה על בניית אורגזמה ראשונה וכו וכו. וכמובן בשנים האחרונות, מאז שהתחלתי להתעניין גם בזין של אחרים, החלה להדליק אותי גם המחשבה על סיטואציה של זין בפה בפעם הראשונה. והנה זה מול עיני. הייתי מהופנט.

שאול החל למצוץ יותר ויותר עמוק מהזין של סאני. הוא שילב כעת גם תנועת יד סיבובית על הזין. וללא ספק הוא הפגין מיומנות וכישרון. סאני נראה מרוצה.
הזין שלי כבר היה נוקשה לחלוטין בידה של חגית שהתחככה עם מפשעתה ברגלי הימנית וגנחה בשקט תוך שהיא מאוננת אותי לאט ובעדינות (היא ידעה שככה אני בחיים לא אגמור).
שאול התמכר לחלוטין לזין. היה ברור שהוא נהנה מאד.
"סינדי מאותתת לנו להתקרב" לחשה חגית ונתקה אותי מערפול המוח שהייתי בו. "אוקי. בואי נתקרב ונזרום עם מה שמתפתח". "נראה לי באמת שעוד הרבה דברים יזרמו כאן חוץ מהמים". חייכתי. חגית היתה תמיד טובה במשחקי לשון. כל מיני סוגים של משחקי לשון… (מה לעשות… היא השפיעה גם אלי).
סינדי ראתה אותנו מתקרבים והביטה בסאני. הוא חייך והיא חייכה בחזרה. סאני ניתק עצמו משאול והושיט את ידו לחגית. הבטתי בה כשאמרה "אוקי... ואהווו" והושיטה יד מהססת אל ידו המושטת של סאני. היא הביטה מהופנטת בזין הזקוף והמרשים בצבע השוקולד. מנסה לעכל את מה שצפוי, ולהרגיע את עצמה שהכל יהיה בסדר ואפילו מעולה.

הכרתי את שפת הגוף וצורת החשיבה של חגית. סאני משך את חגית אל מתחת למים החמים והצמיד אותה אליו לליטוף ארוך שהפך תוך כמה שניות לנשיקה. מילים לא יצליחו להביע כמה זה היה מגרה עבורי לראות אותה מתמכרת בעיניים עצומות למגע ידיו של סאני שנצמד אליה מאחור וערסל את שדיה ביד אחת, בידו השניה עיסה את הדגדגן שלה ובפיו נישק את צווארה השמוט הצידה.

עמדתי מהופנט למראה שדיה הנמחצים של חגית תחת ידו המסבנת של סאני. חגית בקושי הצליחה לעמוד על רגליה.
סינדי משכה אותי אל גופה ואל המים החמים. ידה אחזה בעדינות בעורפי והיא קרבה את ראשי לראשה. עיניה הכחולות היפות הביטו בי ממרחק אפס. חפשתי בשפתי את שפתיה לנשיקה ארוכה ומלאת תשוקה. סנדי הרימה את רגל ימין שלה על ספסל העץ שהיה במקלחת ואז הרגשתי את ידה לוחצת על ראשי כלפי מטה. היא ממש הובילה אותי אל פטמת שדה השמאלית. תחושת העונג, הרוגע, האושר בלהיות, לחיות ולחוות את הכאן והעכשיו.
לטפתי את שדיה כשהיא העבירה את לשוני ושפתי אל פטמתה הימנית ולאחר כמה שניות כיוונה את ראשי מטה אל בטנה ואל בין רגליה. רק אז יכולתי לראות, בין רגלה הנשענת על משטח המקלחת ורגלה השניה המורמת על הספסל - שביד השניה היא מכוונת את שאול שכרע מולי והיה עסוק כנראה בליקוק פי הטבעת שלה.
לקקתי ומצצתי את הדגדגן הנפוח של סידני ואת שפתי הכוס ושאול טיפל בלשונו בכל תחום האחריות שלו. הרגשתי יד מחפשת את הזין הזקור שלי והושטתי יד מחפשת אל הזין של שאול. לטפנו אחד את השני. אני לא יודע כמה זמן זה נמשך אבל כשסידני אמרה לשאול שהיא לא יכולה יותר והיא רוצה את הזין שלו עמוק בתוך חור התחת שלה, הרשיתי לעצמי להזדקף ולעמוד שוב ולהביט לכיוון חגית וסאני.
לא הייתי מופתע ממה שראיתי. היא נשענה קדימה על קיר הבית והוא זיין אותה מאחור בתנועות איטיות וארוכות מאד. מהבעת פניה ידעתי שהיא קרובה מאד לאורגזמה ושהגוף שלה משדר למוח רמת עונג נדירה. למעשה, למיטב ידיעתי זיינו אותה עד היום רק גיורא ואני כמובן (נראה אם מי מהקוראים יצליח להוכיח שטעיתי בנקודה הזו) וללא ספק (ולמרות שיש הרבה אמת באמירה שהגודל לא קובע) הזין השחור, הגדול והצעיר של סאני לקח אותה לשיאים חדשים של עונג מוחק הכרה ומודעות עצמית.
שאול גמר די מהר בתחת של סינדי שמיהרה להסתובב ללטף את ראשו ולנחם ולעודד אותו. היה נראה שהיא מבינה את מה שעובר עליו. הריגוש שבמעשה, הגוף הסקסי והבשל אך זר ושונה יחד עם ההסכמה והעידוד של מיכל לחוות התנסות אחרת היו מעל ומעבר בשבילו. התחת הסקסי של סנדי לא נתן לו הרבה צ'אנס.

בנתיים חגית - האהובה שלי, הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיי - פשוט איבדה קשר לסביבה. וכשגמרה ביללה שקטה וברעד ארוך ובלתי נשלט, סאני נתן לה לנוח רק כמה שניות ואז אסף את זרועותיה אל מאחורי גבה וזקף אותה לאחור (כשהוא כנראה עדיין עמוק בתוכה). ראשה נשמט לאחור וידו הפנויה חזרה ללטף וללוש את שדיה ולצבוט קלות את פטמותיה. עיניה היו עצומות, היא השמיעה גניחה ארוכה ארוכה וריר נזל מפיה אל שדיה. הוא החל שוב להניע את האגן השחום (והבוהק מרטיבות) שלו באיטיות קדימה ולמעלה ואחורה ולמטה. תוך שהוא מצמיד אותה אליו בלפיתת ידיו. היא מלמלה מילים לא ברורות ובקול שלא היה נשמע כמו הקול שלה. זה היה נראה שהיא לא ממש בהכרה.

רק אז הבחנתי שלא רחוק מאיתנו עומדים טלי וגיורא וטלי מצלמת את הסצנה הלוהטת בין חגית לסאני שהמשיך לזיין את חגית בסבלנות ובתנועות ארוכות עד שזה נראה כאילו הם רוקדים, צמודים זה לזה בטן לגב. כשידו ירדה משדיה אל בין רגליה, לקח רק כמה שניות עד שהיא נרעדה שוב בכל גופה, מבלי יכולת אפילו להוציא קול מפיה. ורק אז סאני יצא ממנה. והניח אותה בזהירות על ספסל המקלחת ואונן את עצמו מולה כשהיה ברור שהוא הולך לגמור על שדיה ופניה.

סינדי התיישבה בצמוד לחגית שעדיין נראתה די מעולפת וסימנה לו שגם היא רוצה מהזרע שלו על שדיה.
טלי התקרבה והמשיכה לצלם את המתרחש. אני כבר לא יכולתי לראות מה קורה שם, אבל יכולתי בהחלט לנחש.
שאלתי את גיורא: "איפה מיכל" ? גיורא שהיה מרותק למתרחש ובקושי קלט את השאלה שלי, ענה כלאחר יד: "אההה… כן… שכחתי לומר לך שהיא מחכה לך".
"מחכה לי?" שאלתי בכדי לוודא שאני שומע טוב ושגיורא בכלל מקשיב לי.
"כן, כן. מחכה לך עם הפתעה. מקווה שלא גמרת כאן כבר ואתה עדיין חרמן אש" .
"מחכה לי איפה?" שאלתי. "תחפש אותה. אמר גיורא והפעם השקיע בי מבט קצר. "היא רוצה שתשקיע ותחפש אותה".
לא חיכיתי יותר אפילו שניה ופניתי בחזרה אל הדלת המוליכה אל תוך הבית…

*****

קוראים יקרים
רוצים לשתף בסיפורים משלכם? פנטזיות משלכם?
נשמח לתגובות ותמונות עם הקדשה אישית לנו (מבטיחים לשמור על דסקרטיות מלאה) שיתנו קצת פידבק לשעות הארוכות של כתיבת הזכרונות.
אנחנו מקבלים תגובות מגברים, נשים וגם זוגות בכל גיל (גם מזוגות דתיים, וגם חד-מיניים) ושמחים על כל תגובה, בעיקר מזוגות ובעיקר מזוגות שמקדישים לנו גם תמונה. אל תחששו מאיך שאתם נראים. מבחינתנו כל האנשים נראים בעירום הטבעי שלהם פשוט נפלא. גם אם הם קצת מקומטים וגם אם הם בני 70.
מבטיחים למצוא את הזמן ולענות לכל פניה ולשמור על דסקרטיות מלאה ולאלו שמגיע, גם לשלוח הקדשה שלנו בחזרה.
מנגו ודובדבן
לתגובות
duvdevanmango@gmail.com