קוראים יקרים
השמות כאן בדויים בהחלט. העלילה פחות.
לסיפור הזה יש עוד פרקים רבים. הם מצויים בראש. לא רק שלי אלא גם של בת זוגי ששותפה לי כאן במייל. חלקם בזכרונות ממשיים וחלקם בדמיון.
ומי יודע… אולי אתם תהפכו להיות גם חלק מהסיפור המתמשך הזה.
זה תלוי בכם. בעידוד, בתמיכה, ומי יודע… אולי גם בהשתלבות המלאה שלכם בחלקים המתקדמים של העלילה.
בהצלחה ובהנאה
מנגו ודובדבן
duvdevanmango@gmail.com

הביקורים שלי אצל טלי וגיורא הפכו לקבועים, בתדירות של בין עשרה ימים לשבועיים. מה שביאס אותי במיוחד זו העובדה שלא יכולתי לשתף את אשתי במעגל החברות המיוחד הזה. כל-כך רציתי שהיא תהיה חלק.
לאחר כמה חודשים הגיע החורף ואיתו גם חופשת הסקי שלי המתוכננת. החבר שאיתו הייתי אמור לצאת, נתקל בבלת"ץ ממש כמה ימים לפני. לבטל מבחינתי לא היה שייך. נאלצתי לנסוע לבד, אבל זה לא ממש הטריד אותי. אני גולש מיומן ובעל נסיון רב שנים וגם יצא לי כבר לצאת לסקי לבד בכמה מקרים. תמיד בסופו של דבר מצאתי עצמי מתיידד במלון הסקי עם אחרים וגולש איתם לפחות חלק מהימים. אנשים בעלי מודעות חברתית גבוהה ועין חדה לא יכולים לפספס אדם האוכל לבדו בחדר האוכל הקטן של מלון הסקי, ויוצא לבדו לסקי-רום. פעמיים או שלש לפחות, עד כמה שאני זוכר, פנו אלי אורחי המלון הישראלים בידידות (בכל חופשה שכזו בה נאלצתי להיות לבד), לשאול האם אני לבד ואיך זה קרה. ומכיוון שאני יודע להיות חברותי, מתחשב, עדין וחייכן, מצאתי עצמי מתלווה לאחרים. גם לגלישה וגם לארוחות במלון. פעם אחת עם קבוצה של גברים חברים, מתוקים ומצחיקים (וברמה טובה למדי של גלישה). פעם אחרת זה זו היתה משפחה חמה (שלוש דורות: סבא, שתי בנות אחיות, שני גיסים ושתי נכדות חמודות) שלא ויתרה לי על הצטרפותי לחיקה, לפחות ליום אחד של גלישה וכמובן גם, כך הובהר לי, שלא יעלה בדעתי לשבת ולאכול לבדי.

הפעם ציפתה לי חוויה לגמרי שונה. אתר הסקי היה מוכר לי, וכך גם המלון שאירח קבוצה גדולה של ישראלים. בבוקר יום הגלישה הראשון, ממש ביציאה מהמלון, הבחנתי בשתי גולשות. אחת כרעה ברך ליד מגף הסקי של חברתה וניסתה לטפל שם במשהו. הסיטואציה היתה כל כך ברורה ומוכרת לי. בלי להלאות בפרטים את אלו שלא מכירים: מגפי הסקי הם מהעניינים היותר רציניים, עבור כל גולש. כל מה שקשור בהם יכול להפוך יום גלישה מחוויה פנטסטית לכאבים עזים, טראומה ואפילו פציעה. האטתי את קצב הליכתי וניסיתי לעקוב אחר המתרחש מבלי לתפוס את תשומת ליבן. הבנתי מהר מאד את הטעות שלהן בנוגע לאופן סגירת המגף והחלטתי לנסות ולסייע.
"בוקר טוב" אמרתי בקול וחייכתי מנסה לא להרתיע אותן.
"בוקר טוב" הן ענו מיד והתפנו להציץ במי מדובר.
"אני חושב שאני יכול לסייע לך עם זה, אם זה בסדר מצידכן".
הן נכנסו אחת לדברי השניה "כן, ממש, ברור שזה בסדר, אפילו נודה לך מאד".
"אוקי…" אמרתי לעצמי "קשוחות, מסויגות וקרות הן בטוח לא". כרעתי ליד רגלה של המתולתלת הבהירה וטפלתי כמו שצריך וביסודיות בשתי מגפי הסקי. "עכשיו תורך" אמרתי לשניה, גבוהה ובעלת שיער שחור חלק משיי וארוך ועיניים ירוקות מדהימות.
"ואהוו ממש תודה על ההשקעה, נראה לי שאני בסדר אבל אתה יכול לבדוק".
בדקתי שהכל כשורה בשתי הרגליים שלה ואמרתי: "מצוין, רק נשאר להדק היטב, אבל אני מניח שאת תעשי זאת למעלה בתחנת הרכבל העליונה לפני שתתחילי לגלוש".
היא חייכה חיוך רחב שגילה שתי גומות חן מדהימות והנהנה בראשה. "אז שיהיה לכן יום נפלא" אמרתי.
"גם לך" אמרה המתולתלת הבהירה "תהנה" אמרה השניה. לאחר כמה דקות כבר הייתי על הרכבל. ניסיתי לאתר אותן למטה, אך ללא הצלחה. יום הגלישה היה מצוין. תכננתי מסלול גדול ומעגלי שאתגר אותי לקצב גלישה מהיר ולהימנעות מהפסקות מיותרות ואכן, עמדתי במשימה יפה וחשתי הקלה ושמחה כשבשעת אחה"צ כבר התקרבתי במהירות אל עבר הרכסים שמעל העיירה. ידעתי שאני כבר לא רוצה להתרחק יותר שוב, ומצד שני יש לי עוד כשעה וחצי של גלישה. החלטתי להאיט את הקצב ולגלוש מספר פעמים את המסלולים היפים שבין העצים, היורדים אל העיירה והמלון, עד שעת סגירת הרכבלים. לקראת אחד מהסיבובים החדים במסלול המיוער המתפתל במורד ההר, היה נדמה לי שאני מבחין בהן. חליפות הסקי היו דומות, גם הגובה של כל אחת ו… כן בהחלט, רעמת השעיר הבהיר והמתולתל של הנמוכה והמלאה יותר והשער השחור והמבריק של השניה מתחת לקסדות - לא השאירו לי הרבה ספקות. התקרבתי בגלישה מאחריהם והאטתי לקצב שלהם. כבר רציתי לחלוף לצידם ולשאול לשלומם אבל בדיוק אז המתולתלת אבדה את שווי משקלה ונפלה. עצרתי לצידה, פרקתי את המגלשים שלי ומהרתי לסייע לה לקום. היא הודתה לי באנגלית והתנצלה. "הכל טוב, שמח מאד לפגוש אתכן ושמח לעזור ולראות שאתן עדיין גולשות ונהנות" אמרתי. הן זיהו אותי מייד. וצהלו בשמחה: "היי איזה כיף לפגוש אותך כאן". הן צחקקו והתלהבו אבל היה נשמע בקולן שהן כבר עייפות. מצב טבעי ביותר לגולשים מתחילים בסוף יום גלישה. "גם לי כיף לפגוש אתכן. וקוראים לי דוב דרך אגב". "נעים מאד דוב, אני נעה" זרחה המתולתלת הבהירה "ולי קוראים שיר" חייכה השחרחורת הגבוהה וגומות החן שלה שוב הקסימו אותי. התעניינתי בשלומן. הן לא התרחקו מאזור העיירה לאורך היום, שיפרו את הבטחון העצמי שלהן על המגלשיים, עשו - שלש הפסקות נחמדות ובסך הכל נהנו מאד. "אנחנו צריכות מדריך שיראה לנו לאיפה כדאי לנו לגלוש ואיזה מסלולים לעשות". אמרה השחרחורת וחברתה הוסיפה: "אני מפחדת להתרחק ולא למצוא את הדרך חזרה לעיירה". תהיתי ביני לבין עצמי, אם הן רמזו לי כרגע רמז דק ועדין שהן ישמחו לחברתי המגוננת והמקצועית (יחסית) ביום הגלישה של מחר. החלטתי לבדוק עד כמה אני צודק. "אתן רוצות שאגלוש איתכן את מה שנשאר מהיום?". התגובה היתה חד משמעית ונלהבת: הן הציצו זו בזו ואמרו ואפילו הפצירו בנימת קולן: "נשמח מאד, אם לא אכפת לך", "רק אנחנו ממש לא רוצות לעכב אותך". "ממש לא מעכבות" - הרגעתי אותן "אני את שלי עשיתי כבר היום". אשמח מאד להצטרף ולהנות מחברתכן". בחנתי היטב את שפת הגוף שלהן ואת פניהן. הן בהחלט רצו אותי לצידן בשלב הזה של סוף היום. גלשנו יחד, היה בינהן פער. סגנון הגלישה של השחרחורת היה מנוסה ומלוטש יותר משל חברתה, אבל הדינמיקה ביניהן היתה מתוקה ונינוחה מאד. הגענו לאחר כ 10 דקות לתחתית המסלול והחלטנו לשוב ולעלות ברכבל לעוד גלישה אחת אחרונה. כשישבנו יחד בגונדולה הסגורה, הורדנו הקסדות ופתחנו מעט את מעילי הסקי, יכולתי לראשונה לנסות ולבחון ברוגע מן הן שתי החמודות הללו, אבל עוד לפני שפתחתי את הפה, בשביל לשאול אותן את כל השאלות המתבקשות בסיטואציה כזו, הטילה נעה פצצה לחלל הרכבל : "עכשיו אני יודעת מאיפה אתה מוכר לי. יש לי ממש את התמונה מול העיניים". הייתי מופתע. גם שיר הביטה בהפתעה בנעה. "מאיפה?" שאלתי. התשובה היתה די מדהימה: "מהבניין שלנו!" היא הביטה בשיר ובי לסירוגין. "אתם רציניים?" שאלה שיר בתדהמה. "אני חושבת… יצא לי לראות אותך כמה פעמים נכנס בשעות הבוקר כשאני יצאתי". "מי זה שלנו ועל איזה בניין בדיוק את מדברת?" "של שיר ושלי. אנחנו שותפות בדירה שכורה" והכתובת שהיא זרקה לי בחיוך היתה אכן לא אחרת מאשר הבניין של גיורא וטלי… אכן המציאות עולה על כל דמיון.

לא הייתי צריך לאשר להן שאכן נעה צדקה. הן ראו את זה על הפרצוף שלי. חייכתי ושאלתי את עצמי האם בבניין יודעים משהו על סגנון החיים של המשפחה של גיורא וטלי ואם כן אז עד כמה… "אז מה אתה עושה בבניין שלנו בשעות הבוקר?" שאלה נעה. "ולמה לדעתך אני אמור לענות על השאלה הזו למישהי זרה?" עניתי בהתגרות. "זרההה…." לחשה נעה ונראתה מאוכזבת ומשועשעת במקביל. ראיתי שהיא מניעה את הכתף והצוואר שלה באי-נוחות וצל העיב לשניה על עיניה הבורקות. "ומה אני צריכה לעשות בשביל לא להיות זרה ולקבל תשובה?" בחנתי אותה וגם את שיר שלא היתה נראית מופתעת במיוחד. היא כנראה הכירה היטב את הצד השובב הזה של נעה, שחזרה ועשתה תנועת צוואר שהעידה על-כך שהוא מציק לה. "את רוצה שאני אעסה אותך קצת בצוואר עד שנרד מהגונדולה?" הצעתי בנימת בטחון אבהית - "המאמץ של הסקי והתיק על הגב לא עושים טוב לכתפיים ולצואר". נעה הביטה בשיר בהיסוס. מבחינת שיר היה ברור שאין מה להסס: "מהר, יש לך עוד דקה שתים וזהו". נעה קמה והתיישבה לצידי מפנה לי את הגב ופותחת עוד יותר את מעיל הסקי. "תעסה אותה עם אצבעות על החולצה, לא על העור, כי היא שומרת נגיעה" חייכה שיר ובעיניה זיק שובב. "מה זתומרת? שומרת נגיעה?... אתם דתיות?" שאלתי. "כן" צחקה שיר בפה מלא. "אוי סתמי כבר ותתבגרי". התריסה נעה והוסיפה בכאילו רטינה - "קדימה, אין לך זמן, בא נראה את כישורי העיסוי שלך". עשיתי ככל יכולתי בשתי הדקות שנותרו לנו על הגונדולה. כשנעה התארגנה עם הציוד לקראת הירידה, היא אמרה לי בביישנות "תודה רבה, היה אחלה. האצבעות שלך מדהימות". ותוך כדי ירידה שיר הוסיפה "בסיבוב הבא אני רוצה גם, אבל על העור ממש ולא רק על החולצה. "לא חושב שיהיה סיבוב הבא" אמרתי להן כשיצאנו אל השלג והנוף המרהיב מסביב, "נראה לי שזו הגלישה האחרונה להיום, אבל אפשר מחר אם יצא לנו להפגש כמו היום". שיר התמקמה והסתדרה לקראת התחלת הגלישה ואמרה "סליחה, אני לא מחכה עד מחר ובטח לא משאירה לחסדי הגורל שיפגיש אותנו מחר. אנחנו באותו מלון. מצידי תגיע אלינו לחדר ותמלא את התחייבותך. השמן עיסוי עלינו". "אין בעיה" צחקתי ותמהתי בליבי לאן העסק הזה מתקדם בדיוק… "והיין?" שאלתי. "יין… טוב זו קצת בעיה עם היין. אנחנו שומרות כשרות כמו שאתה מבין, ולקנות כאן יין בחנות המקומית זו לא אופציה". "אוקי, אז למיטב ידיעתי לא צריכה להיות לכם בעיה עם ויסקי. זה תמיד כשר ותודה לחברים הדתיים שלי שציידו אותי בלא מעט מידע שימושי על אורחות חייו של הדתי המצוי, ותודה לעצמי על מלאי ויסקי קבוע המלווה אותי בחופשות סקי" אמרתי בעליצות ושמחתי לראות אותן מחייכות ומהנהנות בנינוחות. "הולך להיות שמח" אמרה נעה לשיר תוך שהם ממרפקות אחת את השניה. "סגרנו" אמרה שירה בטון רציני והחלטי. "נגיד בשמונה אצלנו בחדר? קומה 3 חדר 12". "סגור" עניתי "ועכשיו בואו נתחיל לגלוש למטה, יש לנו עוד עבודה רבה וזה יקח זמן עם שתיכן". "אוי, תשתוק כבר, חיכיתי לראות מתי תתחיל להתנשא עלינו". אמרה נעה בחיוך תוך כדי שהיא מתחילה לגלוש". "ואני חיכיתי לראות מתי הקרח יפשיר בינינו… בתקווה שלא יהיה בכלל קרח על המסלול, רק שלג איכותי וקסום". הן צחקו שניהם ואני הרגשתי שהיום הזה הולך ומשתפר…

שיר פתחה לי את הדלת, מציצה מאחוריה והזמינה אותי להכנס, החדר היה זהה לשלי. מאורגן בהחלט, ריח של שמפו ומרכך עמד באוויר ומוסיקה ישראלית שקטה מלאה את החדר באוירה ביתית ורגועה. החלון ודלת המרפסת היו מכוסים בוילון הכבד. "אתה יכול להניח את הבקבוק על השיש, אני יוציא כוסות" אמרה נעה שהגיחה מחדר האמבטיה, לבושה בחלוק הלבן של המלון וסגור עד כמה שניתן. "אתן יודעות לשתות ויסקי? או בכלל אלכוהול?" שאלתי בנימה רצינית ואחראית "ובעצם אני אפילו לא יודע בדיוק בנות כמה אתן". "אנחנו בנות 21. נפגשנו בשירות לאומי והפכנו לחברות ממש טובות. מספיק טובות בשביל לשכור דירה ביחד בבניין שאתה מבקר בו בבקרים בנסיבות מסתוריות. הספקנו גם ללמוד לפסיכומטרי ביחד עד לא מזמן, כעת אחנו עובדות ומחכות להתחיל לימודים אקדמיים בשנה הבאה". אמרה נעה, תוך שהיא מניחה על השיש שלש כוסיות זכוכית ומוזגת לתוכן מהבקבוק שכבר היה פתוח. "ובנוגע לויסקי…" התחילה שיר לומר, אך נועה קטעה אותה "על תעמוד. אתה יכול לשבת על הכורסה הזו". התיישבתי ונעה הגישה לי כוסית ולקחה לעצמה ולשיר למיטה את שתי הכוסות הנוספות. שיר לקחה את הכוסית, הניפה אותה, אמרה "לחיים" ושתתה. היא הביטה בי בשתיקה מנסה לעכל את האפקט של הויסקי. "חחח… תני לזה לרדת, תתמכרי לארומה של העץ ולטעם המעושן, ואז תני לזה לעלות חזרה ולהציף אותך". "בחיי…" לחשה שיר והביטה בנעה ששתתה עכשיו. הבטתי בהם. שיר ישבה על המיטה עם ברכיים מקופלות אל גופה, עטופה בחלוק הלבן שלא ממש הצליח להסתיר כעת את רגליה הארוכות. מבעד למפתח החלוק שלה ניתן היה לראות חולצת טריקו לבנה. נעה הניחה את הכוס הריקה ונשכבה לצידה של שיר על הבטן ועם הראש אלי, נשענת על המרפקים וכעת ניתן היה לראות שגם היא עם חולצת טריקו עם מפתח צוואר די גדול שלא הצליח להסתיר את קימורי החזה הגדול שלה שנמעך בין ידיה ועל המיטה.

"אז אני מניח שקבלתי תשובה בנוגע לויסקי…" חייכתי. שיר צחקה צחוק משוחרר ואז מבטה הפך לרציני והיא אמרה "תראה, יוצא לנו לשתות בירה פה ושם. יין פחות ודברים חזקים כמו ויסקי לא ממש. אנחנו ילדות טובות וכשאני אומרת ילדות טובות אני מתכוונת בסטנדרטים של הציבור שלנו. הציבור הדתי לאומי. אבל…" - שיר הביטה כעת בהיסוס בנועה והמשיכה "אנחנו כאן השבוע מתוך החלטה לזרום ולתת לעצמנו להתנסות גם בדברים שלא ניסינו עד היום". הנהנתי ואמרתי משועשע: "מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס". "בדיוק" אמרה נעה והמשיכה בטבעיות את שיר: "לא הצבנו לעצמנו מטרה כל שהיא, אבל החלטנו לזרום ולראות מה יקרה". "ובנתיים מה קרה?" שאלתי. "ובנתיים, מה שקרה זה שפגשנו גבר נחמד מאד, שאנו מרגישות מספיק בטוח ונחמד איתו בשביל להכניס אותו לחדר שלנו ולשתות איתו כמה כוסיות ויסקי" אמרה נעה ושיר הוסיפה במנגינה - "והוא הולך עכשיו לעשות לי סוף-סוף מסאז' מפנק בכתפיים". "חייכתי ואמרתי "בשמחה, אבל רק אחרי שכולנו מרוקנים עוד כוסית". שלוש כוסיות נוספות מצאו דרכם אל מחוץ לבקבוק, נעה מצאה עצמה יושבת במקומי על הכורסה, שיר נשכבה על בטנה על המיטה כששיערה הארוך והיפה אסוף ומורם, חושף את צווארה ואני מצאתי עצמי רוכן מעליה, מסיט את ידיה לצידי גופה ומניח ידים משומנות מתחת לחלוקה בחיבור של כתפיה עם הצוואר. השתדלתי לעסות ביסודיות, לאט ועם קשב רב לנקודות העיסוי. הרגשתי כיצד היא נרגעת ומתרגלת לאט, אבל החלוק וחולצת הטריקו ממש לא עזרו לי. ציפיתי שהיא מיוזמתה תציע לעשות משהו בעניין שלהם, אבל זה לא קרה וכך, לאחר דקה או שתים בקשתי ממנה רשות לחשוף את הכתפיים בכדי להקל עלי ולתת לה להנות מהעיסוי כמו שצריך. היא מיד הנהנה בראשה בעיניים עצומות. הסרתי מעליה את צווארון החלוק כלפי מטה, חושף את המכשול השני - חולצת הטריקו. התחלתי לעסות שוב, החולצה הפריעה אבל זה כבר היה הרבה יותר נורמלי. בשלב מסוים התחלתי לעסות את השכמות. הן גם היו מתוחות ונוקשות. העיסוי אכן היה במקום,שמעתי אותה נושמת עמוק ומתמכרת לתנועות העיסוי ואז שמעתי את נעה "זה נראה שיר שהוא יודע מה הוא עושה וממש משקיע בך. אז כמה דברים. קודם כל לא יקרה כלום אם הוא יהיה בתנוחה שלא תשבור לו את הגב ותתני לו לשבת על הרגליים שלך. דבר שני… אני חושבת שהגיע הזמן להוריד את החולצה שלך. את על הבטן, זה לא שהוא יראה משהו". שיר לא חשבה יותר מדי. אולי היא אפילו חיכתה לעידוד ולביטוי הסכמה מצד חברתה. היא נסתה להתרומם מעט בכדי להגיע לתנוחה שמאפשרת לה להוריד אבל אני עצרתי אותה בלחישה "אל תעשי כלום, אני יוריד לך בזהירות". הפשלתי את החלוק עד לגב התחתון והתחלתי להרים את החולצה לכיוון ראשה. היא הרימה את ידיה לכיוון ראשה, מסייעת לי להסיר אותה לחלוטין. היא היתה ללא חזיה. עור חלק ושחום מעט עטף מבנה גוף רזה. היא החזירה את ידיה לצידי גופה ולחשה "אתה יכול לשבת עלי, זה בסדר. רק תמשיך לעשות את מה שאתה עושה, אני אוהבת את זה" היא התמכרה שוב לידים שלי בעיניים עצומות. יצקתי עוד שמן על הגב שלה ועברתי לתנועות ארוכות של עיסוי, תו כדי שאני יורד יותר ויותר עם האצבעות שלי אל קו המתניים. שמעתי את נעה קמה מהכורסה וזזה מאחורי, ולאחר כמה שניות היא פשוט חצי התיישבה חצי נשכבה לצידנו על המיטה הזוגית, היא כבר לא היתה עטופה בחלוק. רק חולצת הטריקו היתה עליה, לא מסתירה את תחתוניה. מבט אחד חטוף בחולצה הבהיר לי שהיא גם ללא חזיה. מבנה הגוף שלה היה הפוך משל שיר. היא היתה ללא ספק מוצקה ומלאה יותר. שיר פתחה עין והציצה בה. וכשהבינה שנעה כבר ללא חלוק, היא חייכה ועצמה שוב את עיניה. הרגשתי שקבלתי אישור ומשכתי את החלוק של שיר כלפי מטה אל מתחת לתחתון שכיסה ישבן צעיר ומחוטב. "את רוצה שאני אעסה לך את הרגליים?" שאלה נעה ושיר הנהנה לחיוב בחיוך. נעה נעלמה מאחורי. וכשהצצתי לאחור, ראיתי שגם החלוק של שיר נעלם כולו אל רצפת החדר. היא היתה כעת מתחתי בתחתון בלבד ונתונה לחסדי הידיים שלי ושל נועה. המשכתי לעסות את הצוואר, הכתפיים והגב של שיר, מתעכב יותר ויותר על הגב התחתון, אצבעותי כבר נוגעות בתחתון. לאחר עוד דקה או שתים הפשלתי אותו מעט למטה, חושף את חלקו העליון של חריץ הישבן. בחנתי את תגובתה של שיר אבל לא זיהיתי כל תגובה. התחלתי לעסות גם את חלקי הישבן העליונים, תוך כדי שאני מגלה ס"מ אחרי ס"מ של הישבנים והחריץ שבינהם. בחנתי את פניה של שיר. משהו השתנה בהם. היא היתה מרוכזת מאד ועם פרצוף רציני מאד. עיניה עצומות בחוזקה וניסתה להחניק נשימות כבדות. אין ספק שהיא היתה מגורה מינית. באחת מתנועות העיסוי הארוכות אל עבר צווארה, רכנתי עם ראשי על לחייה ונשקתי לה נשיקה מרפרפת על לחיה ועל אוזנה תוך שאני לוחש לה "תשחררי את עצמך ותפסיקי לחשוב". אנחה עמוקה נפלטה מפיה וגופה נרעד, כשידי חרשו תלמים בחזרה אל ישבנה ואצבעותי כבר כמעט נוגעות בחור התחת שלה שנגלה כעת לעיני לראשונה, כי היא פשוט הרפתה לחלוטין את שרירי ישבנה. נעה שכבר חזרה לעקוב אחרי המתרחש שכבה לצידנו והביטה מרותקת.

הרגשתי שזו הנקודה לעצור הכל. התכופפתי ונישקתי בזה אחר זה את הישבנים של שיר ובקצות האצבעות החזרתי את התחתון - שהיה כעת כבר מופשל עד כמעט לקו התחתון של הישבנים - למקומו. קמי ממנה ובמהירות כיסיתי אותה בשמיכה. היה נראה שהיא קפאה מנטלית. סוג של הלם. במוחי קראתי את המחשבות שלה: "כאילו, רגע, מה קרה פה עכשיו בעצם בדקות האחרונות וגם בשניות האחרונות. אחרי כל הדבר המדהים הזה, הוא פשוט עצר? זהו?"

הן שתקו שניהן והביטו אחת בשניה. ואז נעה אמרה "ומה איתי?" הבטתי בעיניים הכמהות, המשתוקקות ושאלתי: "בכנות תענו לי. מישהי מכן כבר היתה עם גבר במצב כזה של אינטימיות?" הן הנידו ראשן מיד בשלילה. "אז זהו. נעצור כאן. כבר מאוחר ואתן צריכות זמן לעכל. אני לא רוצה שתחוו משהו שתתחרטו עליו בהמשך, אולי כל החיים".

כבר עמדתי ליד הדלת כשהוספתי ואמרתי לנעה שקמה מהמיטה והתקדמה לכיווני. "אם את רוצה אותי שוב מחר בערב כאן, אז תדאגו שישאר מהבקבוק הזה מספיק". נעה התקדמה לעברי במהירות, הבחנתי שעיניה לחות, על סף דמעות. היא הושיטה את ידיה ונצמדה אלי לנשיקה. זה הגיע אלי בהפתעה. השפתיים שלה נצמדו בתשוקה לשלי. נשקתי אותה בחזרה וחבקתי אותה. היא גנחה קלות וכל גופה נצמד אלי. הרגשתי את החזה הגדול שלה נלחץ אל גופי ואת האגן שלה נצמד אל רגלי. ידעתי שהיא מרגישה את הזין הנוקשה שלי מבעד למכנס. היה ברור לי שגם תחום הנשיקות חדש לה. רציתי לגעת בשדיה אבל התאפקתי בכל כוחי. לאחר כמה שניות השפתיים נפרדו. היא לחשה לי "זה פשוט מדהים שמצאנו מישהו כמוך, ועוד יותר מדהים לדעת שזה רק היום הראשון. תסכים בבקשה לגלוש איתנו מחר?" המחשבות רצו בראשי. בעד ונגד מכל הבחינות והכיוונים. בזוית העין ראיתי את שיר יוצאת מתחת לשמיכה וקמה מהמיטה בתנועות מהירות וחינניות, פונה ישירות אלי. לא היה ברור לי אם היא שכחה שהיא בלי חולצה כלל או לא, אבל לא יכולתי שלא להביט בשדיה הבינונים, היפים, הזקופים והמוצקים, רוטטים מולי עד לרגע שהיא אחזה בראשי בשתי ידיה, נצמדה אלי ונשקה לי גם על שפתי. "בבקשה תגלוש איתנו מחר בבוקר". "אוקי" לחשתי לה, תוך שידי לשה ומעסה את ישבנה ומוחי מעבד את העובדה שהיא מתמסרת לחלוטין למגע ידי. "תלכו לישון. אתן צריכות לאגור הרבה כח למחר". "זה לא יקרה. אני לא אצליח להרדם עכשיו" אמרה נעה והושיטה ידים לשדיה של שיר. שיר נרתעה בבהלה. נעה עשתה פרצוף מאד נעלב ושיר בהיסוס לקחה את ידה של נעה והניחה על שדה השמאלי. הייתי מהופנט, שם בפתח החדר, בסמוך לדלת, למה שמתרחש כעת בין הבנות. ללא ספק לא היה ביניהן מגע אינטימי עד היום, למרות כל השהייה המשותפת יחד וגם המגורים המשותפים וללא ספק שניהן היו כעת מגורות מאד. נעה הביטה בשדיה של שיר והתכופפה למצוץ את פטמתה. שיר בהפתעה ומתוך אינסטינקט, זקפה ראשה, עצמה עיניה ולטפה את ראשה של נעה והצמידה אותו אליה בכח. הייתי צריך לגייס את כל כוחותיי בשביל לא להתערב במה שהתרחש מול עיני. לאחר כמה שניות. נעה התנתקה משיר, פסעה לאחור ובתנועה מהירה הסירה מעליה את חולצת הטריקו. שדיה הגדולים, המדהימים מתנדנדים מול עיני. "רק שתראה מה אתה מפסיד!!" היא קינטרה אותי. לא יכולתי להתאפק. הושטתי יד אל השד, לטפתי אותו באצבעותי בתנועה מעגלית. נעה נשמה עמוקות. הושטתי יד שניה אל ראשה של שיר שהביטה בי בשאלה, והובלתי אותה ואת פיה הישר אל הפטמה המגורה והזקורה של נעה. שיר הבינה והחלה ללקק ולמצוץ את הפטמה של נעה. פסעתי צעד אחור כשגבי כבר צמוד לדלת והבטתי במתרחש. שתי הבנות היו כבר זו בזרועות זו, בתחתונים. חוקרות בידיהם ובלשונם זו את זו. בכדי לצאת הייתי צריך להרחיק אותן מהדלת. שמתי יד על הכתף של כל אחת מהן. הם כעת נשקו זו את זו. "טוב מאד" לחשתי "תתאמנו על נשיקות". הובלתי את שתי הנערות אל המיטה מכוון אותן למצב של שכיבה. הן צנחו מחובקות ומתעלסות על המיטה. התלבטתי לשניה והחלטתי לזרום לעוד 10 שניות. אחזתי בתחתון של שיר ובתנועה אחת ארוכה הסרתי אותו מרגליה. היא לא התנגדה והמשיכה להשקיע את עצמה בתשוקה לחברתה. לקח גם לנעה 5 שניות לאבד את התחתון שלה בעזרתי. לשניהן היה שיער ערווה, כזה שנראה שלא ממש נגעו בו, לפחות לא בתקופה האחרונה. אצל שניהן הוא לא היה ממש מטריד או בעייתי מדי לטעמי למרות שללא ספק אני מעדיף את זה חלק לחלוטין. "להתראות מחר. תהיו מוכנות ביציאה מהמלון בשעה 9:30". לא היתה תגובה… הן היו צמודות זו לזו בתשוקה וגנחו בקול. "היי, שמעתם אותי בכלל?" חצי צעקתי. שיר סימנה לי באצבע ובעיניה שהיא שמעה וזה יבוצע. יצאתי בחיוך מהחדר. הדלת נטרקה מאחורי.