המשך ל"מה זה עושה לך?"

הרמתי את היפיפיה הערומה שלי, ונשאתי אותה אל חדר השינה, שם הראיתי לה בדיוק נמרץ מה חלף בראשי כאשר השפכתי קודם לכן על התמונות שלה.

זיינתי אותה בכוס. חלצתי מעליה את נעלי העקב השקופות החדשות שלה ומצצתי את הבהונות היפות. היא פיסקה את העכוזים חזק עבורי, חושפת לעיני את החור שלה בתחת, ואני הכנסתי לשם את הזין הענק שלי מיד וללא כל בעיה. זיינתי אותה חזק, באהבה, בתשוקה, ולבסוף השפכתי על אצבעות הרגליים שלה.

* * *

בערב יצאנו לקונצרט, ואחריו לארוחה. סיימנו את הבילוי שלנו בטיול לילי לאורך השדרה החמישית, ממנה פנינו אל ה- Central Park. בקשתנו מבחורה מקומית לצלם אותנו חבוקים על רקע השיחים המוריקים, ואורית העלתה את התמונה לסלולרי שלה בתור Home Screen חדש. "הבנין הזה מאוד יפה", אמרתי לה, והצבעתי על אחד הבתים שמולנו. הוא היה מצופה אבן, מוקף פרחים, ושומר במדים עמד בכניסה. "נראה יוקרתי", ענתה אורית. חצינו את הכביש והתקרבנו אל הבנין. בקשנו מן השומר להכנס ולראות את האכסדרה, והוא הזמין אותנו פנימה בחיוך מנומס. אין ספק, מראיה ההדור של אורית היה המפתח. אני משוכנע שהאיש מנומס בכל מקרה, אבל לאורית יש את האפקט המיוחד שלה על אנשים... כשרואים אותה, לא מתנהגים רק 'בנימוס', אלא נמסים ממש. אני יודע, כי זה קורה גם לי כל הזמן... ובשמלת הערב השחורה מקטיפה מבריקה, שחבקה את עיקולי גופה המושלמים, אורית היתה מראה שאין לעמוד בפניו. לצווארה היא ענדה ענק פנינים, לאוזניה עגילי פנינים עדינות, על ידה הימנית צמיד פנינים תואם – הכל סט שקניתי לה ליום ההולדת האחרון – ולרגליה נעלי-ערב גבוהות לבנות, אף הן בגוון הפנינה. מעל הנעל השמאלית נצץ צמיד-רגל משובץ יהלומים, שאני מאוד אוהב שהיא עונדת. שערה של אורית היה רך, גולש בגלים על כתפיה בחופשיות, והריח שעלה ממנה היה משכר, במלוא מובנה של המילה. היא שלחה חיוך אל השומר, חושפת את שיניה הלבנות והמושלמות, הנתונות כעת במסגרת-שפתיים שאודם מבריק עליהן.

“This place is gorgeous!” היא אמרה, מחמיאה לשומר על המבואה המופארת, כאילו היתה מעשה ידיו.

“Thank you, Maddam” ענה האיש. אורית קשרה עימו שיחה, ושמעה ממנו שרק לפני חודשים ספורים עבר המקום שיפוץ כללי, והכניסה שודרגה. שמתי לב שאורית נוהגת בו כבוד, מנסה לתת לו הרגשה כאילו היה הוא עצמו בעל הנכס. גם זה משהו שאורית מאוד מצטיינת בו: לקחת מישהו שהוא כביכול בן מעמד 'נמוך' או 'פשוט', ולגרום לו להרגיש כאילו היה מלך השולט בארצו מטירת-אגדות. "זה אכזרי, לחלק אנשים לפי 'מעמדות' וחתך סוציו-אקונומי", היא אמרה לי פעם. "כל אדם זכאי ליחס שווה, ולכבוד..."

מפה לשם, גם שמענו שיש כמה דירות פנויות למכירה בבנין הזה, והדבר גרם לי לחשוב. אנחנו נמצאים בניו-יורק די הרבה, ומוציאים כסף-רב על מלונות. האם לא היה נבון יותר לקנות דירה, שהיא גם נכס להשקעה?

* * *

חזרנו אל המלון, ואורית בקשה ממני להפשיט אותה. שיחררתי את קרס השמלה ופתחתי את הרוכסן. גבה החלק של אורית הלך ונחשף לעיני. וואוו... כמה שהוא יפה וחטוב... השמלה נשרה אל השטיח בקול חרישי, ואורית צעדה ממנה החוצה. שיחררתי את החזיה, והשדיים הנפלאים נחשפו אף הם. ואז גיליתי שאורית בעצם היתה עם גרביונים בצבע העור, וביריות. התכופפתי, ניתקתי את הגרביונים מן הקרסים, ולאט לאט גללתי אותם במורד הרגליים הארוכות והחטובות. חלצתי את הנעל הימנית, ומשכתי את הגרב ממנה והלאה. הבהונות שלה ניגלו לעיני, עירומות, ולא יכולתי להתאפק... אז נישקתי להן. אורית צחקה. המשכתי להפשיט אותה, משאיר עליה רק את התכשיטים, ואת הנעליים שחזרתי והשחלתי על כפות רגליה המושלמות.

ואז, צלצל הטלפון שלי. "בשעה כזאת??" התפלאה אורית. היה כמעט אחת בלילה אצלנו, כלומר כמעט שש בערב בארץ. "בשעה כזאת...זה לא מבשר טובות", עניתי. על המסך ראיתי את המילה Dalya. אחת המזכירות שלי. "אני חושב שמוטב שאענה". אורית התיישבה על הספה ברגליים שלובות, והערווה שלה – מגולחת למישעי – הסתכלה בי בתשוקה. בתשוקה אך גם באכזבה, כנראה.

השיחה עם דליה היתה קצרה. לרווחתי, שום אסון לא קרה. אבל כן עלה בשיחה נושא שדרש את תשומת-ליבי, ופתחתי את המחשב שלי כדי להתייחס לדברים. אבל כאשר ניסיתי להקליד את הסיסמה – המקשים לא הגיבו. מוזר. "יש לי תקלה במחשב, כנראה", הסברתי לדליה. "אני לא יכול לטפל בזה עכשיו. בבוקר נראה מה לעשות."

"אני מבינה. אוקי, נדבר מחר. אני מתנצלת על ההפרעה, עמית. שיהיה לכם לילה טוב."
"אין על מה להתנצל, דליה. תודה שהתקשרת. נדבר מחר. ערב טוב, וד"ש לכולם".

חזרתי אל המחשב, מנסה להבין מדוע המקשים אינם מגיבים. ואז ראיתי שמשהו לבן, מעין שיכבה לבנה דקה, מכסה על הרווחים ביניהם, הין המקשים. 'אוי ואבוי... ', חשבתי לעצמי, "כשהשפכתי על המחשב בצהריים, מול התמונות של אורית, הזרע שלי כיסה על חלק גדול מן המקלדת. אמנם ניגבתי את הכל, אך כנראה שהחומר חדר פנימה, וקלקל את הלוח...'

אורית קמה וניגשה אלי. "תקלה במחשב?" הנהתי בראשי, והסברתי לה מה לדעתי קרה.

"אין מה לעשות עכשיו", היא נאנחה. "בוא למיטה, ומחר נחשוב על פתרון. סביר להניח שהדיסק לא נפגם, והמידע עדיין שם. אז אל תדאג, חמוד שלי. זה יהיה בסדר. בוא למיטה ותן לי לפנק אותך".

אני יודע ומבין מספיק בכל הקשור למחשבים, כדי לדעת בעצמי את כל מה שאמרה לי אורית. אבל הערכתי את זה שהיא מנסה להרגיע אותי, לכן הרמתי אותה בזרועותי ונשאתי אותה אל המיטה זו הפעם השניה בתוך פחות מארבע –עשרה שעות.

* * *

הייתי ערום, זקור ומוכן. אורית זה עתה סיימה ללטף אותי מקצות שערי ועד הישבן שלי, ולשונה שלא התעצלה ליקקה אותי בין הרגליים. הפכתי את אהובתי על הגב, מצאתי את הפטמות שלה ונשכתי אותן בעדינות אורית נתנה זינוק קל, וציחקקה. ידיה בחשו בשיערי בעוד אני מוצץ ומלקק את השדיים שלה, גורם לפטמות להזדקר כמו שני זקיפים בשער.

עליתי על אורית. היא פסקה את רגליה. ריח הכוס המתוק שלה מילה את החדר. כיוון קל, דחיפה עדינה קדימה, והאבר שלי היה עמוק בתוכה. היא שילבה את רגליה סביב גבי, מצידה אותי אליה, ומחבקת אותי חזק. התחלתי לנוע בתוך אורית, חודר עם האיבר העצום בו התברכתי עמוק אל הרחם שלה. נוצר מגע מיידי בין האגן שלי לערווה שלה, והדגדגן הרגיש קבל מיד מנה גדושה של חיכוך חזק.

התעלסתי עם אורית שלי באהבה. שפתותינו מצאו אלו את אלו והלשונות שלנו רקדו טנגו יחדיו. לא נפרדנו לרגע. המשכתי לנוע הלוך וחזור, מבלי לשלוף את האיבר שלי עד חציו אפילו. לא רציתי לאבד את המגע המלא עם אורית אפילו לשניה אחת. כמו נדנדה מתואמת להפליא התנועננו יחדיו על המיטה הרחבה, מתנשמים ומתנשפים בתשוקה. הרגשתי את הפורקן שלי הולך נבנה במעמקי הבטן, ואחיזתה של אורית בי רמזה לי שאף היא מתקרבת אל השיא. וכמו שעון שוויצרי משובח ומדוייק, תקפה אותנו האורגזמה המשותפת והזדעזענו שנינו יחדיו מעוצמת הגמירה והאהבה שחשנו זה לזו, וזו לזה. הזרע שלי ניתז החוצה בעוצמה, ו"תחושת ההתמלאות" – כפי שאורית נוהגת להגדיר זאת – העצימה את הנאתה של אורית, שאנחותיה העמוקות היו כמוסיקה לאוזני. כי אין דבר בעולם שאני אוהב יותר מאשר את אורית, ואין לי סיפוק עמוק יותר מלחוש בסיפוק שלה.

* * *

"אני מותש", מילמלתי כאשר פירקנו את החבילה. "אני לא מאמינה", חייכה אלי אורית. "אתה מסוגל לזיין אותי כמה שאתה רק רוצה. או אולי מוטב לומר – כמה שאני רוצה..."
"בכל זאת, אני מרגיש מותש", חזרתי על דברי. "יכול להיות שהגזמנו? כמה סקס עשינו בימים האחרונים?.."
"כן, היה הרבה סקס. אני מסכימה. אבל היה נהדר, נכון?"
"ללא ספק. היה נפלא. אל תביני אותי לא נכון, מתוקה שלי. אני לא מתלונן, חלילה. אני שמח. טוב לי איתך..." התגלגלתי את אורית ונישקתי אותה שוב. התחבקנו, ונרדמנו.

* * *

כאשר פקחתי את עיני, היתה השעה קרוב לתשע בבוקר. אורית לא היתה לצידי, אך היא הופיעה בכניסה לחדר השינה רגע אחרי ששמעה אותי משתעל. לבושה בחלוק חצי שקוף, נעולה בנעליה השקופות החדשות, אורית היתה תאווה לעיינים. בידה אחזה בכוס קפה.

"היפיפיה הנרדמת התעוררה..." חייכה אלי. "אתה מרגיש בסדר? מה זה השיעול הזה?"
"אני בסדר. בוקר טוב. ותראו מי שמדבר על יפיפיה..."
אורית הגישה לי את ספל הקפה. "שתה. ואז נאכל ארוחת בוקר, ונצא."
"נצא? לאן אנחנו יוצאים?"
"הפתעה. קום."

שתיתי, קמתי, התקלחתי, והתלבשתי. מצאתי את אורית מסבה אל שולחן האוכל. שירות החדרים היה כאן בזמן שהייתי במקלחת, כנראה. אורית חתכה את הירקות עבורי, עירבבה אותם לסלט, והוסיפה לו ביצה-קשה מרוסקת, כמו שאני אוהב. "תודה... זה נראה מצויין".

משסיימנו, כבר היתה השעה כמעט עשר וחצי. השתחלתי אל החליפה, וענדתי עניבה אדומה שאורית בחרה. "אני אוהבת את העניבה הזאת עליך." היא עצמה היתה במכנסי-עור מחוייטים, חולצת-בורדו עם צווארון משובץ כפתורים, וז'קט עור שחור. נעלי כריסטיאן לבוטין שחורות על עקב חד וגבוה השלימו את המראה האלגנטי. לא יכולתי שלא לשים לב לחיבורי האצבעות של אורית שנשארו גלויים לעין, והיה די במראה הזה כדי לגרות אותי מחדש...

למטה, בכניסה למלון, המתינה לנו מונית. אורית הגישה לנהג פתק עם כתובת, ויצאנו לדרך. התנועה לא היתה כבידה במיוחד, והנסיעה היתה מהירה למדי. בהחלט גם אודות לזריזותם של נהגי המוניות הניו-יורקים, זריזות שאין לה מתחרים.

הגענו אל היעד, ואז הבנתי הכל. המונית עצרה מול חנות B&H – חנות מוצרי האלקטרוניקה גדולה ומפורסמת מאוד. היא שייכת למשפחה של חסידים מברוקלין (או בורו-פארק, אני לא בטוח) ששמה הולך לפניה. המוניטין של החנות עצמה – ללא דופי. יעילות, שירות מעולה, וזמינות מוצרים גבוהה במיוחד. הייתי בה בעבר, ותמיד יצאתי מרוצה.

לא שאלתי את אורית שום דבר, כי היה ברור לי מה אנחנו עושים בחנות. “We’re looking for the computer’s department, please” – הסבירה אורית לאדון שבכניסה. הוא הפנה אותנו בכיוון הנכון, ומצאתי את עצמי מול מבחר ענק של מחשבים ניידים. "בבקשה", חייכה אורית אלי והזמינה אותי בידה. "תבחר".

עם כל הידע והניסיון שלי במחשבים, לא ידעתי מה לבחור. ידעתי שאני זקוק למחשב חזק – הקודם היה עם מעבר i-7 וכל שאר ה'צילצולים', אבל המבחר על המדפים היה כה גדול, שהרגשתי כמו אדם בודד בלב באוקיינוס. לכן בקשנו עזרה, ואיש-מכירות חביב ניגש אלינו מיד. "אני חושבת שאם אתה כבר קונה מחשב חדש, כדאי שתבחר בטוב ביותר", אמרה אורית.

לאחר דין ודברים בחרתי ב- Asus Pro Art X 17’’ , שהיועץ הצהיר עליו כרב-עוצמה, מחשב נייד שיכול לבצע מטלות רבות בבת אחת. המחיר שלו היה גבוה לטעמי – כמעט 5000$ - אבל אורית צדקה: זה מחשב לעבודה (ואני יכול לקבל עליו זיכוי-מס) ורצוי שיהיה חזק. לקחנו גם את כל מה שנחוץ כדי להעביר את כל ה DATA מן המחשב הישן אל החדש. "רק אל תשפיך עליו..." לחשה לי אורית, קורצת בשובבות. כן, זו היתה עצה ראויה. "אל תשלחי לי תמונות שמטריפות אותי, ואני לא אעשה שטויות כאלו..." לחשתי בחזרה באוזנה. אני חייב להודuת שהשיחה הזאת חירנמה אותי.

בקופה, אורית הפתיעה אותי שוב. היא דחקה הצידה את ידי האוחזת בכרטיס האשראי, והגישה לקופאי את שלה. "מה את עושה??" מחיתי. "אורית... זה כמעט חמשת אלפים דולר... השתגעת??" אבל אורית התעלמה ממני. "לא, לא תשלומים. תשלום אחד בבקשה" אמרה לבחורה שמעבר לדלפק, ולפני שהספקתי לומר משהו – העיסקה בוצעה. "למה לך מותר לקנות לי, ולי אסור לקנות לך?" שאלה אותי אורית בחוץ, על המדרכה. "בגלל שאני יכול להכניס את ההוצאה הזאת על חשבון החברה", עניתי. "עכשיו אני לא יכול לעשות את זה. לא חבל על הכסף??"

אורית החמיצה פנים. "רציתי לקנות לך מתנה, עמית. אתה כל הזמן קונה לי... ואני יכולה בהחלט להרשות לעצמי לתת לך משהו." כעת פניה לא היו שמחות, והבנתי שאני לא בסדר. בת הזוג שלי רוצה לפנק אותי, ואני מתלונן?... ככה לא מתנהגים. "אני מתנצל", אמרתי בהכנעה. "את צודקת. אני באמת מצטער. ובאמת תודה על המתנה. זה מרגש אותי..." הרמתי את אריזת המחשב והטבעתי עליה נשיקה קטנה. "אני אוהב את המתנה שקנית לי כמעט כמו שאני אוהב אותך..."

כעת שבה השמש לזרוח על פניה של אורית. חזרנו אל המלון עם המחשב החדש, וביצענו יחד את ההתקנה הראשונית. לאחר מכן חיברנו את שני המחשבים אחד אל השני, והתחלתי להעביר את החומר מן הישן אל החדש. כצפוי, ה- Hard-disc לא נפגם. "תן לשני הגלמים הללו לדבר אחד עם השני, ובינתיים אנחנו יכולים להשתעשע", אמרה אורית, ומשכה אותי אל חדר השינה

"עכשיו אני אראה לך איך שומרים על המחשב שלך, כשרוצים להשפיך על תמונה שלי", אמרה לי אורית בטון של מורה. היא חלצה את נעליה השחורות והשחילה את כפות הרגליים לנעליים השקופות. מן המזוודה שלפה את הטאבלט שלה, כיוונה אותו אל רגליה וצילמה אותן. "עכשיו, בוא נאמר שאני שולחת לך תמונה כזאת. אתה רוצה להשפיך עליה? בשמחה... אבל צריך לדאוג שכמויות הזרע המדהימות שלך לא תיגרומנה נזקים..." ואורית הוציאה שקית ניילון שקופה, ועטפה בה את הטאבלט. "מכסים את המסך הניילון", לימדה אותי, "ואם זה מחשב עם מקלדת – שמים עליה מגבת. עכשיו תואיל בבקשה להתפשט..."

לא עברה דקה והייתי ערום. הזין שלי היה נפוח ומוכן לפעולה. "ואתה דיברתי על זה שאתה מותש....חחחח..." גיחכה אורית, מתיישבת על המיטה מולי ומחזיקה את הטאבלט בזווית מתאימה מול הזין שלי. "תאונן. תראה לי איך אתה משפיך על התמונה שלי, מבלי לקלקל שום דבר..."

התחלתי להניע את ידי על הזין הזקור. את עיני לא הסרתי מן התמונה שעל הטאבלט. אורית הביטה בי, תשוקה עמוקה בעיניה, ולחשה: "ככה... כן... ענג את הזין שלך בשבילי... תפנטז על איך שאתה מזיין אותי... אני על הגב, ואתה נכנס בי עמוק... אני מרימה את הרגליים גבוה... אתה רואה את הבהנות שלי... הן יפות, נכון?... אתה אוהב אותן, נכון?.... תוריד לי נעל אחת... קח את האצבעות של הרגליים שלי בפה... לקק אותן... מן האצבע הגדולה ועד האצבע הקטנה... אני מריחה טוב, נכון?... כן, ככה... שפשף את הזין הענק והמקסים שלך... הבהונות שלי כעת מלטפות את החזה השרירי שלך... צא מהכוס שלי... אני מפסקת את העכוזים של התחת שלי... תראה את החור הקטן... הוא מחכה לך... תכניס את הזין... כן, ככה... תכניס לי אותו עמוק לחור שלי בתחת... לחור של התחת שלי... אתה אוהב שאני קוראת לו "החור שלי בתחת", נכון?... אתה אוהב שאני אומרת לכך להכניס לי בחור של התחת, נכון?.... ואתה אוהב שאני גומרת מהתחת... נכון? שאני צורחת שאני גומרת דרך החור שלי בתחת.... נכון, חמוד שלי?... אז תזיין אותי חזק בחור שלי בתחת... תמלא אותי... ואל תשכח למצוץ לי את הבהונות... חזק, עמית, חזק!!!... אני מתקרבת... אני עומדת לגמור... אני אגמור מהתחת... גמירה מהחור של התחת... עם הזין הענק שלך שם בפנים... אתה עומד להשפיך?... אתה תשפריץ את כל השפיך שלך על התמונה של כפות הרגליים שלי, עם האצבעות הקטנות?... כן... חזק... זיין אותי חזק חזק בתוך החור שלי בתחת... תעשה לי גמירה מהתחת!!!... אני גומרת מהחור של התחת!!!"

לא יכולתי להחזיק עוד מעמד. אורגזמה אדירה אחזה כמו מלחצי-ענק, כל גופי הצתמרר, והחור של הזין שלי נפתח רחב. החלו ניתזים ממנו צרורות ארוכים של זרע, והשפכתי אותו בעוצמה על הטאבלט של אורית. השפיך כיסה את כל המסך, ניתז גם על ידיה של אורית ועל כל הסביבה. עוד שפיך... ועוד שפיך... איזו אורגזמה עוצמתית וארוכה! הרגשתי רעד עצום בברכיים, וגלי-עונג שטפו אותי מן הבטן התחתונה, מתפשטים לכל גופי וגורמים לי לצרוח באקסטזה והנאה.

אורית הטילה את הטאבלט על הכורסא הסמוכה, והתנפלה עלי. ידיה דחפו אותי אל המזרון, ופיה נסגר סביב הזין שלי. הייתי בסוף תהליך ההשפכה, אך אורית הצליחה לסחוט ממני עוד מטח של זרע, בלעה אותו בתאווה בלתי רגילה.

את השעתיים הבאות בילינו בזיון סוער וארוך. זיינתי את אורית שלי בכוס, בתחת, בפה, בין השדיים, בין כפות הרגליים... בכל מקום אפשרי.

* * *

בשלשת הימים הבאים לא עשינו סקס. היינו מותשים מבחינה מינית. ממש על הקצה...
זה לא אומר שלא נהנינו מכל רגע שהיינו יחד; פשוט הסתפקנו בנשיקות ארוכות וחושניות. שוחחנו, חלקנו את סודות הלב שלנו.
אהבנו.