היתה שעת לילה מאוחרת מאוד כשנהגתי בחזרה אל המלון. חלפנו ליד בארים ומקומות בילוי סואנים, אך שום דבר מכל הרעשים הללו לא חדר אל תא הנוסעים המפואר של המרצדס השכורה שלנו. וטוב שכך, משום שהייתי עייף, מדוכדך, וגם קצת מבולבל. "בעלך?..." שאלתי את אורית, מפר את השתיקה שהיתה ביננו. "אני מעדיפה לקרוא לך ככה, ולא "החבר שלי". אנחנו כבר לא מספיק צעירים בשביל זה..." ענתה אורית, ואני חושב שההרגשה הלא-כל-כך-טובה שלי נדבקה בה.

"עמית... לא נהנית?..."

"אני לא יודע", נאנחתי. "זה היה... זה היה מוזר מאוד. חוץ מזה..."

ואז, לפתע פתאום, הלמה בי במלוא העוצמה מחשבה איומה, שלא עלתה בי עד אותו רגע. מבלי לחשוב, היכיתי ברגלי על בלמי-המכונית בבת אחת, עוצר אותה באמצע הכביש בפראות.
"אורית!!!" קראתי בקול, מרגיש את הדם עולה לראשי. "אורית!!!!!!"
אורית נבהלה. "מה???? מה קרה, עמית????"
"קנדום!!!! לא השתמשנו בקונדום!!!!!!!"

* * *

אורית הסתכלה עלי, פניה בלתי-קריאות. אי אפשר היה לדעת על מה היא חושבת ומה היא מרגישה באותו רגע. מאחורינו הבהבו האורות הגבוהים של מכונית שנעצרה מאחורינו כאשר בלמתי בהפתעה, ואחרי רגע עקף אותנו נהג וחלף על פנינו. "כדאי שתזוז הצידה. חנה בצד הדרך", הציעה אורית בקול רך. עשיתי זאת מיד. גם אם אכן נדבקתי במשהו, אין צורך להוסיף על-כך נזק מתאונת-דרכים מיותרת.

"עמית, אתה חושב שלא שמתי לב לכך שלא השתמשת בקונדום?", המשיכה אורית באותו קול רך כאשר חניתי. האורות ברחוב היו עמומים ולא יכולתי לראות את אורית. העליתי את האור הפנימי במכונית, וסקרתי את פניה של בת זוגי. "אם שמת לב, למה לא אמרת כלום???" לא יכולתי להבין.

"מפני שאני עושה שיעורי-בית לפני שאני 'משתוללת' ככה... אתה חושב שלא בדקתי אם הצוות במועדון בריא??? התכתבתי עם סוזאנה, וזו שלחה לי אישור – תעודת בריאות – שכל הבנות במועדון עוברות בדיקות תקופתיות. זו גרמניה, אתה יודע... פה הדברים מסודרים..."

"אה, כן?", עניתי בסרקזם. "ואת סומכת על התעודה הזאת?? בדקת את התאריך שלה??"

"וודאי. היא מן השבוע שעבר. הכי טרי שיש."

"והתעודה מפרטת את שמות כל הנשים שעובדות במקום? עם מספרי הזהות שלהן???"

שתיקה. אורית ענה לי בקול מגומגם משהו: "לא... המקום בפיקוח... וזה אמור לכלול את הכל..."

לא האמנתי למשמע אוזני. "אורית!... זה שיש פיקוח למקום, זה לא אומר שכל הבחורות נבדקו בזמן, ושבאמת אין monkey-business שם ... הלוא יש להם אינטרס לזייף, לשקר... ויש שם תחלופה, כך אמרו לנו... ומי תקע לידינו שכל בחורה חדשה שנכנסת לשם עוברת בדיקה קודם??? ומי משגיח מה הן עושות בין בדיקה לבדיקה??? אולי הן חלו במשהו אחרי הבדיקה האחרונה??? אולי הן צורכות סמים בהיחבא, שגם זה דבר שיכול לסכן אותן ואת הלקוחות???... אורית, אני לא יכול להאמין שהתנהגת בצורה כל-כך מטומטמת!!!"

התנעתי, ובחריקת צמיגים חזרתי אל מרכז הכביש ודהרתי בחזרה אל בית המלון שלנו. אורית לא אמרה מילה, ואני... אני ממש לא רציתי לדבר איתה באתו רגע.

כשחזרנו למלון, נכנסתי מיד למקלחת ונעלתי את עצמי מבפנים. לרגע פינטזתי שמקלחת חמה אחת תשטוף ממני את כל הערב המקולל הזה... סקס עם בחורה זרה שאני לא מכיר ואין לי שום יחס אליה... בת הזוג שלי שאין לה שכנראה שום מעצורים... ואני, שכנראה שגם לי אין... שגם לי אין חוט-שדרה ואני לא יודע להגיד 'לא'... איך אומרים? – "כשהשכל עומד – הזין בתחת"... וזה בדיוק מה שקרה... אלא שאפילו הזין לא היה הכי מעוניין בזה, והאורגזמה היתה בינונית... וכמובן, נחשפתי למי-יודע-מה, למחלה או זיהום או... או... לא רציתי אפילו לחשוב על זה.

יצאתי מן המקלחת עטוף בחלוק. השתרעתי על הספה בסלון הסוויטה שלנו, עצמתי עיניים וקיוויתי להרדם מיד. זה זמן מה שהייתי עייף, עצבני, מדוכא. וכעת גם מודאג... לאורית היה מספיק שכל כדי להניח לי. היא נכנסה לחדר-השינה וסגרה את הדלת אחריה. שום רחש לא נשמע, ונרדמתי לשינה טרופה.

* * *

פקחתי את עיני. חושך. רק קרן אור דקה בקעה מכיוון המרפסת. הצצתי בשעון-הקיר האלגנטי, השעה היתה קצת אחרי שלש בבוקר. גרוני היה יבש, אז קמתי אל המיני-בר לקחת לי משהו לשתות. בדרך עברתי ליד שולחן-האוכל עליו הנחתי את כל חפצי כשחזרנו למלון. מפתחות הרכב לא היו שם. 'איפה שמתי אותם?', שאלתי את עצמי, והתשובה היתה: בדיוק כאן. על השולחן. העפתי מבט סביבי, מקשיב לשקט המוחלט. אינסטינקטיבית פניתי ונכנסתי אל חדר השינה. כלי המיטה היו מקומטים, עדות לכך שישנו במיטה הזאת. אבל אורית לא היתה שם. הצצתי למקלחת, לשירותים, לחדר הנוסף... אין אורית. וגם אין מפתחות. היא יצאה.

לאן? לאן יצאה אורית בשעה כזאת?? השערות שונות עלו בראשי. האם היא עזבה? לא, לא יתכן. גם אם היה לנו ויכוח – וזה דבר שקורה אולי פעם בשנה – היא לא תעזוב, אמרתי לעצמי. בעיקר לאור העובדה שהיא ללא ספק מבינה שהיא לא היתה בסדר. 'קראת לה מטמטמת', אמרתי לעצמי. זה משהו שמעולם לא עשיתי. האם היא נעלבה עד כדי כך, שלקחה את המכונית לסיבוב באמצע הלילה??? אולי. אבל, אמרתי לעצמי, הגיע לה מה שאמרתי. הפעם היא באמת נהגה בחוסר אחריות. בטמטום גמור.

ניסיתי להתקשר אליה, אבל טלפון שלה לא ענה. מוזר. כנראה שהיא לא רוצה לדבר איתי עכשיו... אז התכרבלתי על הספה, וחיכיתי שאורית תחזור. ידעתי שהיא תחזור. ידעתי שאנו אוהבים מדי, מכדי שהיא תקום ותעזוב אותי ככה. ואת האפשרות שאורית תעזוב אותי – לא יכולתי כלל להעלות על דעתי או דימיוני. להיות בלי אורית שלי?????? לא!!!!!!!!!

עצמתי את עיני. כשחזרתי ופקחתי אותן, כבר היה בחדר אור מלא. התרוממי, ומצאתי את אורית יושבת מולי, על הכורסא, מסתכלת עלי. סמוך אליה, על הכורסא השניה, ישבה לא אחרת מאנאבל.
שיערה סתור, היא נראתה חיוורת, רחוקה מאוד מן המראה הזוהר של רק לפני שעות ספורות.
בדקתי את שעון הקרי, השעה היתה קרוב לעשר בבוקר. "בוקר אור", אמרה אורית בקול רך.
"What the fuck…" התחלתי למלמל, אך אורית עצרה אותי. "אתה זוכר את אנאבל, כמובן", אמרה בגרמנית, בנימוס הבריטי ביותר שיכולה היתה להעלות על שפתיה. אנאבל חיכה בביישנות. "אחרי שנרדמת, חזרתי אל המועדון ובקשתי מאנאבל להראות לי תעודת-בריאות אישית שלה. מאחר ולא היתה לה כזאת, נסענו מיד לבית החולים וערכנו בדיקת דם. התוצאות תהיינה ביום בצהריים, ועד אז אנאבל תשאר איתנו, כאן."

"בדיקת דם? בבית החולים?" התקשיתי לעכל. "בוודאי", אישרה אורית, וצל של חוסר-סבלנות התגנב לקולה. "אני רופאה, נכון? יש לי רישיון רפואה בינלאומי, נכון? אין לי שום בעיה להכנס לאיזה בית-חולים שאני רוצה ולקבל שירותים ועזרה. וזה בדיוק מה שעשיתי. הנה," הוסיפה אורית והראתה לי את אישור-הבדיקה מבית החולים. "בבקשה, לכל מי שלא מאמין לי... "

"לא אמרתי שאני לא מאמין לך..." רטנתי. כל המצב לא מצא חן בעיני. בשביל מה היא הביאה לכאן את אנאבל? מה היא חושבת, שאם נדבקתי ממשהו, אני יכול לתבוע את הבחורה המסכנה הזאת??? אחרי שאני עצמי לא הקפדתי להשתמש בקונדום??? נו, באמת...

אורית מכירה אותי טוב. אולי טוב מדי. היא קראה בעיני בדיוק מה שאני חושב. "אנאבל פה כי היא חשה אחריות כלפינו. זו היתה בקשה שלה, להצטרף אלי לכאן ולהמתין איתנו לתוצאות. חוץ מזה", המשיכה אורית, "תירגע כבר! לא כל כך מהר נדבקים במחלות, וגם אם נדבקים – בדרך כלל לא מתים מזה! אפילו מאיידס כבר לא מתים!"

אני חושב שהדברים שאמרה אורית היו לחלוטין לא רלוונטיים, בעיקר לאור העובדה שגם אם הסיכונים קלושים, זה לא אומר שצריך לקחת אותם. אבל לא רציתי להיגרר לוויכוחים או למריבה נוספת. נאנחתי, וקמתי להתלבש. "טוב... לפחות נשב לאכול משהו. שנרד למסעדה, או שנזמין לכאן?"

* * *

המלצרים ערכו על שולחננו מגוון של ירקות וסלטים שאין איתם בעיה של כשרות, מאכלים שונים אחרים, וסעדנו בחדר. השתדלתי לשמור על איזו שהיא רמה של תרבותיות, והארוחה עברה דווקא בנחת. השיחה היתה רגועה, ובמהלכה למדנו קצת על אנאבל. אני מוכרח לומר שאחרי ששמעתי ממנה קצת על עצמה, היא מצאה-חן בעיני הרבה יותר מאשר בערב הקודם. התרשמתי שגם אורית מרגישה איתה כעת יותר בנוח, ואולי גם לאנאבל היה יותר נעים עכשיו בחברנו.

כשסיימנו לסעוד הציעה אורית לאנאבל להתקלח, ואף נתנה לה כמה מבגדיה ללבוש, כהחלפה. אכן, הבחורה שהגיחה לאחר המקלחת והחלפת הבגדים מחדר השינה, היתה דומה הרבה יותר לבלונדינית הזוהרת איתה היינו בלילה הקודם.

מאחר והשעה היתה קרובה לשעת צהריים, נסענו לבית החולים. אורית – הדורה וסמכותית מאוד – קבלה את תוצאות הבדיקות ברגע שהגיעה למודיעין המעבדה, ולאחר מבט חטוף אחד היא הגישה את הטופס לאנאבל. "ברכותי. את נקיה ובריאה לחלוטין. אפילו רמות הוויטמינים שלך בדם תקינות לגמרי."

False Alarm"" הפטרתי בשקט, מניח לאנחת הרווחה שלי להישמע. "אמת", אמרה אורית. "אבל... אבל אתה צודק. זה היה מטומטם וחסר-אחריות מצידי. אני מצטערת, עמית, אני מצטערת ומתנצלת על כך".

חיבקתי אותה. "העיקר שהכל בסדר עכשיו", נישקתי אותה בחום. "ואני מתנצל גם-כן על ההתפרצות שלי עליך. מוצדק או לא... לא מדברים ככה אל האשה שאוהבים. אני מצטער."

אנאבל עמדה בצד, מביטה בנו, ואני מאמין שהיא הבינה במה מדובר. היא פנתה אל אורית, ובאנגלית מצויינת אמרה לה: "I am so sorry for the troubles I cost you. I should have had a valid certificate… Anyway, I will go now, and let you two have your time together…"

"אל תלכי", אמרתי לה. "אני מתכוון... אנחנו יכולים להסיע אותך לאן שתבקשי. אין בעיה."

אנאבל חייכה, והיה ברור לי שהיא אינה מעוניינת שנדע היכן היא מתגוררת, אפיל לא באיזה אזור או באיזו שכונה. "את יכולה לחזור איתנו למלון... " הציעה לה אורית. "We're gonna have a make-up sex, and you're welcomed to join!"

מה??? שמעתי טוב??? אורית מזמינה את אנאבל לסקס אינו??? ומי בכלל אמר שיהיה סקס עכשיו???

* * *

בקיצור... אנאבל הצטרפה אלינו בחדרנו במלון. הפעם we took it slowly , משתחררים ונפתחים זה לזו וזו לזה ע"י בקבוק יין טוב ושיחה אינטימית. לא עבר זמן רב, ומצאנו עמנו בשלב בליטופים.. אנאבל היה רכה וחושנית, הרבה יותר מתוקה מאשר הלילה. היא ואורית התחרמנו זו מזו מהר מאוד, ובהתחלה בכלל ישבתי בצד, צופה בהן מתחככות זו הזו, מפשיטות האחת את השניה, חוקרות את מערומיהן ומגלות נקודות-רגישות מפתיעות. הערווה של אנאבל היתה מגולחת, למעט פלומת שיער בלונדינית קטנה ודקה בראש הפות העדין שלה. היות והיא היתה אחרי מקלחת, אורית לא היססה לפסק את הרגליים של הגרמניה הקטנה, לפתוח את שפתי הכוס שלה לרווחה, וללקק אותה בהנאה רבה. אנאבל התפתלה על המיטה, מסמנת לי להצטרף. כאשר נגשתי אליה, חזי חשוף ורק מכנסי לעורי, אנאבל שיחררה את חגורתי והעלימה את המכנסיים והתחתונים שלי כמו הארי פוטר במיטב קסמיו. ואז היא עשתה מה שלא עשתה בערב הקודם: היא החלה למצוץ את הזין שלי, שכעת היה ענק ומוכן לפעולה. ובניגוד לסקס הקודם אם ענאבל, שהיה מאוד 'מכאני' מבחינתי, הפעם היא הסבה לי הנאה, והיה חשוב לי לומר זאת לאורית. "זה טוב, מה שהיא עושה לי", תיארתי ליפיפייה המטורפת שלי. "אני יודעת, אבל אני שמחה לשמוע את זה..." היא ענתה, וחזרה לטמון את פיה בכוס של אנאבל.

לאחר מכן השכבתי את אורית על המיטה, עליתי עליה והכנסתי את הזין שלי לכוס הרטוב שלה. הוא החליק פנימה בקלות. זיינתי אותה לאט, ברוך, מוציא ממנה אנחות תשוקה ותאווה. אנאבל מצאה את שדיה הנפלאים אל אורית, ומצצה את הפטמות הזקורות. השילוב הזה, של עינוג הדגדגן והפטמות של אורית, שלח את בת זוגי לאורגזמה מטורפת, ושנמשכה הרבה זמן. כל גופה רעד מעוצמת הגמירה, והיא צרחה מעונג.

מיקמנו את אנאבל על המיטה, שוכבת על גבה, ושתי כריות מתחת לישבן שלה. אורית משכה את רגליה אחורנית, ופסקה את העכוזים הקטנים. היה ברור לאנאבל מה עומד לקרות, והיא נשכה את שפתיה בפחד. ללא אומר ודברים, שפכה אורית חור סיכה על חור התחת הקטן, והחלה מעסה אותו. אצבע אחת חדרה לתחת של אנאבל, וגופה נמתח. "נסי להרגע..." לחשה לה אורית, והשחילה לתוך התחת הצר אצבע נוספת. כעבור רגע הוציאה את האצבעות, ופינתה את הדרך עבורי. היא סימנה לי 'Go ahead', ואני כיוונתי את ראש הזין הענק למרכז חור התחת הצר של אנאבל, והתחלתי להחדיר את האבר לתחת של הבלונדינית הקטנה. לאט לאט, כמו אמש – מילימטר אחרי מילימטר – דחפתי את הזין שלי לתוך התחת הכבר-לא-בתולי-אך-עדיין-לא-מנוסה עד שהוא היה קבור עמוק עמוק בתוך אנאבל. כל אותו הזמן היו נעוצות עיניה בפני, וכאשר התרגלה אנאבל לתחושה, היא אותתה לי שאפשר להמשיך. בתנועות עדינות וזהירות משכתי את הזין החוצה מתוך התחת ההדוק, ואז שבתי והחדרתי אותו פנימה. תחילה בתנועות קצרות, ואחרי כן בתנועות ארוכות יותר ויותר ובקצב הולך וגובר. כך עשיתיף עד שסוף-סוף השתחרר החור של התחת של אנאבל במידה כזאת, שאפשר היה לזיין אותה בתחת בקצב מהיר יחסית, ובחוזקה. אורית צרפה לאקט את אצבעותיה, דוחפת כמה מהן לכוס שמולי, ועם האחרות משפשפת את הדגדגן הקטן והחמוד של אנאבל. לא חלף זמן רב, ואנאבל החלה לקבל אורגזמה, מתפתלת תחתי וכמעט גורמת לזין שלי שיצא בטעות מהתחת שלה. לפתתי את רגליה קדימה וגובה בחוזקה, מגביל את יכולתה של אנאבל לנוע, וכעבור עוד רגע הרשתי גם אני את הגמירה שלי, משפריץ בעוצמה כמות גדולה מאוד של שפיך לתוך התחת של אנאבל.

לאחר ששלפתי את הזין מתוך התחת של אנאבל, משכה אותי אורית והכניסה אותי למקלחת. היא רחצה אותי ביסודיות ובמהירות. תשומת-לב מיוחדת היא נתנה לזין שלי, שיהיה עדיין חצי-זקור למרות ההשפכה בתוך התחת של אנאבל. כשסיימה, ניגבה אותי בזריזות, תפסה בידי והוליכה אותי בחזרה אל חדר השינה. ושם, ירדה אורית על ברכיה, תפסה את זין שלי, והכניסה אותו לפה שלה. היא מצצה את הזין שלי בהחלטיות, מעמידה לי אותו בחזרה. וכשהיה מקל הקסמים שלי שוב במלוא הזקפה, הניחה לו אורית, הסתובבה על ארבע, מיקמה את ראשה וכתפיה על הכרית, וגישה לי את התחת שלה לזיון. מבלי לחשוב פעם שניה, דחפתי את הזין שלי בכל הכוח עמוק לתוך התחת של אורית, גורם לה לצרוח, ואז להשתולל תחתי בהנאה. "komm…" קראה אורית לאנאבל באקסטזה. "Komm… halten meine Arschloch Öffnen" – 'בואי, החזיקי את חור התחת שלי פתוח...' היא בקשה, כמעט מתחננת. אנאבל כרעה לידינו, פיסקה את התחת של אורית והסתכלה איך הזין הענק שלי מחליק פנימה. "Stark!!!" – חזק!!! – ציוותה עליה אורית. והבלונדינית השברירית למראה הראתה פתאום סימני כושר מפתיעים, כאשר תפסה את פלחי התחת של אורית ופתחה לה אותם בכוח שלא ידענו שיש בה. "אה... אאאהההה....." נאנחה אורית, "Das ist SO gut… Perfekt!!!" – 'מושלם!'. דפקתי אותה חזק בתחת ,מנחה כל הזמן את אנאבל לפתוח את העכוז המדהים של אורית חזק, ולראות את חור התחת שלה נפער ענקי. "Fick mich!!! Fick mich!!! Fick meine Arcsh!!!" התחננה אורית באקסטזה, וכעבור רגע הגיעה לאורגזמה וגמירה שגרמו לה לצרוח בכזו עוצמה, שממש נבהלתי. עוד רגע תבוא המשטרה לראות את מי רוצחים פה... חשבתי לעצמי. בכל מקרה, המחשבה הזאת לא הפריעה לי לגמור בעצמי, להנות מאורגזמה שהרעידה את כל גופי בהנאה רבה, עת ששפכתי במטחים חזקים מטען נוסף של שפיך לוהט לתוך התחת המטריף של אורית שלי. התמוטטנו שלושתנו על המיטה, סחוטים לחלוטין.

* * *

"אתם הזוג המשוגע ביותר שהכרתי..." חייכה אנאבל, משחלפה הסערה. "תודה", צחקה אורית, חופרת תוך-כדי כך עם אצבעותיה בתוך החור של התחת שלה, מוציאה ממנו את השפיך שהשארתי שם ומלקקת אותו בהנאה. "אני מקווה שלמדת מאיתנו משהו..."

לאחר שעזבה אותנו המכרה החדשה שלנו – לא לפני שהחלפנו מספרי טלפונים – נכנסנו אורית ואני לתוך האמבט הגדול, אותו מילאנו מים חמימים עם קצף ריחני.

"איך אתה מרגיש?" שאלה אורית, והיסוס בקולה.

"בסדר. יותר טוב מאמש."

"אני שמחה. אתה יודע, שלא שילמתי כלום עבור הסקס היום..."

"אני יודע. נראה לי ששילמת לה די והותר אתמול..." הערתי בציניות. "תגידי לי, כמה זה עלה כל העסק הזה?"

"אלפיים יורו לסוזאנה, דמי כניסה למועדון. לאנאבל נתתי ארבעת אלפים יורו. בדיקת הדם נעשתה באופן פרטי ותחת ההנחיה 'בהול', וזה עלה עוד 720 יורו."

"הרבה מאוד כסף בשביל סקס... " נאנחתי. "זה נותן לי הרגשה קצת... אולי תצחקי, אבל... 'זולה'..."

"אני מבינה. בכל מקרה, זה כסף שלי, ולא מהחשבון המשותף שלנו."

"זה לא משנה, ואת יודעת למה אני מתכוון...."

"כן אני יודעת. ואני גם יודעת שנצטרך לדבר על הדברים הללו. אבל אני מבקשת... לא עכשיו. בבית. בסדר? בוא נהנה מהחופשה שלנו עכשיו."

* * *

זה בדיוק מה שהתכוונתי שנעשה. יצאנו מהאמבטיה, והחלטנו לנסוע למרכז העיר כדי לבלות את הערב בטיול רגלי ב Unter-den-Linden. וכשנגשתי אל השולחן לאסוף את מפתחות הרכב, מצאתי על השולחן, לידם, צרור של שטרי-כסף. היו שם בדיוק 4000 יורו, ואליהם צמוד פתק:

"Veil Viel dank fur die unglaubische erfahrung! Liebe, Anabelle.

'תודה על החוויה המדהימה! באהבה, אנאבל.'