ארבעת אלפים יורו... זה מה שאנאבל השאירה על השולחן לפני שעזבה את חדר המלון שלנו.
"לבחורה יש אופי", הערתי. "זה בהחלט משפר את ההרגשה שלי לגבי מה שעישנו בלילה הקודם".
"אני לא מופתעת", השיבה אורית. "היתה לי הרגשה שהיא לא 'עוד סתם בחורה'. שיש בה משהו.
אחרי הכל, המועדון הזה לא מעסיק 'פרחות'..."
הושטתי את הכסף לאורית. "בבקשה. Money saved is money gained."
"אני לא רוצה אותו. זו היתה מתנה לאנאבל, ואני לא רוצה אותה בחזרה. אפילו לרגע אחד היא לא היתה זונה בעיני, אבל חשוב לי לתת לה את המתנה הזאת. אני רוצה שנעבור דרך המועדון בערב ונשאיר לה את הכסף."
וזאת עשינו. אמנם אנאבל לא היתה במקום, אך השארנו לה את הכסף במעטפה אצל סוזאנה. היתה לי הרגשה, בלתי מוסברת אני חייב להודות, שהסיפור שלנו עם אנאבל לא נגמר. אירועי החודשים הבאים הוכיחו שהרגשתי היתה נכונה, ואולי עוד אספר על כך.

למחרת היום המשכנו את חופשתנו. יצאנו לנסיעה חוצת-גרמניה, מברלין למונאקו. עצרנו במינכן ללילה, ולמחרת בצהרים לקחנו חדר במלון מטרופול במונטה קרלו, עם מרפסת רחבה המשקיפה על המפרץ המקסים. באופק הפליגו יאכטות מפוארות מכל מינים והגדלים. "אנחנו צריכים יאכטה כזאת", פסקה אורית שעה שעמדנו לפנות-ערב בחוץ עם כוסיות של יין לבן וסקרנו את הנוף היפה.
"אין לנו צורך ביאכטה כזאת. שלא לדבר על כך שמחירו של צעצוע כזה הוא מעבר להישג ידינו. לפחות בשלב הזה. אולי יום אחד, בעתיד...." עניתי, אבל המחשבה על יאכטה משלנו מצאה חן בעיני. אולי באמת ביום מן הימים... אם העסקים ימשיכו להיות טובים. "מה שכן", אמרתי, "אין מניעה שנשכור יאכטה לכמה ימים ונצא להפלגה. זו דווקא תהיה חוויה מקסימה, לדעתי...."
"מממ... רעיון טוב... תחשוב על זה... מים, גלים, שחפים חגים מעל ראשנו, שקט ושלווה...", פנטזה אורית, נצמדת אלי ומעבירה את ידה הרכה על גבי. "סקס בלב ים... בחדר המיטות, בחדר ההסיבה, על הסיפון מתחת לקרני-השמש..."
"ותחת עיניהם הסקרניות של אנשי הצוות....", הוספתי. "אל תשכחי, אורית, ש Mega Yachts כאלו מגיעות עם צוות מלא שכולל קפטן, מלחים, אנשי תחזוקה, מלצרים... יהיה לנו קהל גדול..."
"אתה מכיר אותי... The more – the better... " צחקה אורית.
"על הצורך שלך בקהל כבר סיכמנו שאנחנו צריכים לדבר", הערתי. "אבל לא עכשיו. ולא כאן. בואי. אני רוצה להתעלס איתך." הוצאתי את הכוס מידה של אורית, והכנסתי אותה לסלון הסוויטה שלנו. אורית חייכה את החיוך המפתה והסקסי שלה, והניחה לי להפשיט מעליה את הגופיה הסגולה והמקסימה שלבשה, לחשוף את שדיה נטולי-החזיה ולמצוץ את הפטמות הזקורות. "מממ... אחחח..... כמה שזה טוב... " נאנחה אורית. "תמצוץ את הפטמות שלי חזק. אל תחשוש. לא תכאיב לי."
בעודי מוצץ ומלקק את השדיים של אורית, היא פרמה את כפתורי חולצתי הלבנה, והסירה גם את מכנסי ואת התחתונים שלי. הזין שלי כבר היה זקור, מוכן לפעולה. אורית הרחיקה את ראשי מעליה, ירדה על הברכיים, ונטלה את האבר שלי בפיה. 'האשה הזאת יודעת למצוץ...' הרהרתי, נהנה ממה שהיא עושה לי עם שפתיה ולשונה הזריזה. המציצה היתה כל כך טובה, שמהר מאוד הרגשתי שאני עומד לשפוך. אבל לא רציתי לגמור לאורית בפה; רציתי את הכוס שלה. ניתקתי אותה ממני, השכבתי אותה על שטיח הקרם הרך והנעים, והוצאתי אותה מתוך הטייטס ההדוקים שלבשה. תחתונים לא מצאתי, לכן כל שהיה עלי לעשות זה לפסק את רגליה חטובות, לפתוח את כוס שלה באצבעותי, ולשלוח את לשוני אל הדגדגן הרגיש. "אאאאהההה......", ניתר גופה של אורית בתגובה למגע. אצבעותיה בחשו בשערי, שעה שהשקעתי את הלשון עמוק בערווה של אהובתי, מלקק כל פינה ומכין אותה לחדירה. כעבור מספר דקות, משכה אותי אורית ביוזמתה, תפסה בזין הקשה, וכיוונה אותו אל החור הנוטף שלה. כהרף עין הייתי בתוכה.
"Please… make love to me…" בקשה אורית בקול חרישי. "Make love to me… slowly… passionately…" התחננה באוזני, ואני הייתי יותר ממאושר למלא את בקשתה. לאט ובעדינות, נכנסתי ויצאתי הלוך וחזור מהכוס של אורית, שומע את הנוזלים המציפים אותו שוצפים עם כל תנועה של האבר שלי בתוכה. אורית הצמידה את האגן אלי, נעלה את רגליה סביב גבי, והחזיקה בי חזק. נישקתי אותה על שפתיה, מאחד את לשוני עם לשונה המתוקה, לוחש מילות אהבה באוזניה, ומקרב את שנינו אל השיא. והגמירה לא אחרה לבוא. התאחדנו באורגזמה משותפת, שיותר מאשר פורקן פיזי, היה בה פורקן נפשי עמוק, כזה שאין מילים שיתארו.

* * *

התעוררתי באישון לילה, אור. מכיוון חדר ההסיבה בקע אור רך. השעון שליד המיטה הצביע על השעה אחת ורבע לערך, לאחר חצות. הייתי צמא, לכן קמתי, לבשתי את תחתוני (הלכנו לישון עירומים, כמו בדרך-כלל) והלכתי לחפש אחר דבר מה לשתות. במקרר הקטן מצאתי את בקבוק היין ממנו שתינו בערב, והוא היה עדיין חצי-מלא. נטלתי אותו, ועם כוס קריסטל יצאתי אל המרפסת וישבתי על אחת הספות לשתות. מן המפרץ נשבה בריזה נעימה, והאורות הרבים ניצנצו בעירנות, משל לא היתה זו עת שינה ומנוחה לתושבי מונטה קרלו הקסומה. כך ישבתי והרהרתי בדברים שונים, עד שלפתע חשתי במשהו המדגדג את צווארי. הסתובבתי בהפתעה, ומצאתי את אורית, עוטה כתונת בייבי-דול אדומה וסקסית, דקיקה ומינימאלית, רוכנת עלי. "מתוק שלי... חסרת לי במיטה..." לחשה באוזני. היא נטלה מיד את כוס היין וגמעה מעט. ואז הקיפה את הספה, התיישבה והניחה את רגליה על ירכי. ליטפתי את כפות הרגליים שלה, משחק עם הבהונות הקטנות, אפילו מתכופף על מנת לנשק להן. אורית ציחקקה, ושלחה את כף רגלה הימנית לעסות בה את אזור חלצי. הזין שלי הזדקף כמעט מיד. אורית שינתה מיקום, פניה מול פני, והתנפלה עלי בנשיקות רטובות. היא הסירה את כתונת הלילה שלה, כמעט קרעה את התחתונים ממני, עלתה והשחילה את הזין שלי עמוק לתוכה. וואוו... זה היה מדהים! אורית החלה רוכבת עלי, מניעה את עצמה מעלה ומטה בקלות (היא בכושר מצויין!), משקיעה את כל מה שיש לה ברצון לאהבו אותי ולהגיע לאורגזמה. וזה קרה מהר מאוד. הרגשתי את גופה מזדעזע, את ירכיה נסגרות סביב ירכי כצבת רב עוצמה, ובאנחות כבידות התירה אורית לגופה להתפרק מעלי בפורקן חזק.

אני עדיין לא גמרתי. רציתי לשנות תנוחה ולהיות מאחורי אורית, אך לפתע גיליתי שאנחנו לא בדיוק לבד... על המרפסת הסכומה – זו המחוברת לסוויטה השכנה לנו במרומי המלון, ישבו גבר ואשה וצפו בנו מתעלסים! המרפסות הללו רחבות וגדולות מאוד – למעשה הן חלק מגג המלון – ואמדתי את המרחק ביננו בכעשרה עד שנים-עשר מטרים. האור שעל הזוג היה קלוש, ולא יכולתי להבחין בפרטי תווי פניהם. אך היו אלו ללא ספק בני אשה וגבר בשנות הארבעים או החמישים המוקדמות שלהם, אשר התפרקדו על הספה ועיניהם נעוצות בנו. לא יכולתי לראות אם פניהם מביעות הפתעה, זעזוע, שעשוע... כלום. הקשתי בעדינות על כתיפה של אורית. "הי... אנחנו לא לבד!", לחשתי לה. אורית הפנה את ראשה בכיוון אליו הוריתי, וחייכה. לתדהמתי, היא פשוט הניפה את ידה לשלום, ואמרה בחיוך "Bonsoir!" ואז ירדה ממני ולקחה את הזין שלי – עדיין עומד זקור וענק ואדום ומיוחם.. – עמוק בפיה ומצצה אותו בתאווה. היה ברור לי שהקהל הבלתי צפוי, לא רק שאינו מטריד את אורית, אלא דווקא גורם לדם שבעורקיה לבעור בתשוקה רבה יותר. אוקי... היא רוצה כך?... שיהיה כך... לפני שיהיה מאוחר מדי ולא אוכל לשלוט בעצמי, הרמתי את אורית ומיקמתי אותה על הברכיים. באתי מאחוריה, ובאיווחה אחת חדרתי לכוס הרותח, מזיין אותו חזק וטוב. לאחר זמן קצר, הושיטה לי אורית את בקבוק היין. "שפוך בבקשה את מה שנשאר על גב שלי, כך שייזל all the way אל התחת שלי..." ביקשה. היה ברור לאן הדברים הולכים. הוצאתי את הזין, שפכתי את היין על גבה של היפיפייה המשגעת שלי, והנוזל עשה את דרכו אל האחוריים המעוצבים. פיסקתי את העכוזים, מביט כיצד היין מגיע עד פי הטבעת של אורית, וזולג גם על הכוס הרטוב ממילא. התכופפתי, ובלשוני ליקקתי את כל התחת של אורית, עם שימת לב דקדקנית לחור הקטן שבמרכזו. אורית צחקה, ולא שכחה לתאר לי כמה היא נהנית ממה שאני עושה. אלא שכעת היא עברה לדבר בצרפתית – ולא בלחישה! – מוודאת שהשניים הצופים בנו ישמעו כל מילה היוצאת מפיה, וכל אנחה העולה מחזה המעוטר בשדיה הנפלאים והחשופים. "תכניס לי... תכניס... תכניס לי לתחת... נו כבר..." דירבנה אותי אורית. לא השתהיתי, ובבת אחת דחפתי בכוח את הזין שלי עמוק לתוך התחת של אורית, שובר מיד את התנגדותו הטבעית של החור הקטן, ושוקע עמוק עמוק בתעלת התחת הרותחת. "אאאוואוואווו......" נאחה אורית בעודי הולם בתחת שלה בכוח, מזיין אותה שם פנימה והחוצה, מרגיש את אצבעותיה של אורית על הדגדגן שלה, מכינה את עצמה לגמירה נוספת. פעם אחר פעם משכתי את הזין החוצה עד הסוף, מותיר את חור התחת של אורית פעור וריק, ואז מכניס את הזין בחזרה לתחת הזה שלא יודע שבע, מזיין אותו as if there is no tomorrow.
"אני מתקרבת לגמירה..." הזהירה אותי אורית. בזווית העין ראיתי את האיש והאשה שעל המרפסת הסמוכה ממשיכים לצפות בנו, אלא שעתה היו דמויותיהם כדמות אחת גדולה. כנראה שהם נצמדו, ואני חושב – על סמך התנועות הקלות שכן יכולתי לראות – שהם היו עסוקים בפעילות מינית כל שהיא. הם לא הזדיינו, זה היה ברור לי, אבל אולי ליטפו זה את זו באברי המין שלהם... אינני יודע בוודאות.

הדבר היחיד שאני כן זוכר ללא קושי היה האורגזמה האדירה שאחזה בי בזמן שהשקעתי את הזין שלי בפעם האחרונה בתוך החור של התחת של אורית. מראשי ועד אצבעות רגלי עברו זרמי-חשמל אדירים, ומהזין המגורה החל השפיך לצאת במטחים עזים, ממלא את אורית על גדותיה, וגורם לה להגיע גם היא לגמירה חזקה ולאורגזמה מטלטלת. היא צרחה מתענוג, ולמזלנו היה ראשה צמוד למסעד הכורסא, אשר החניק במידת מה את עוצמת הצעקות הפרועות שלה... וכשחלפו גלי ההנאה החזקים שאחזו בנו, צנחו מותשים על הספה.

* * *

למחרת בבוקר, בחדר האוכל, ישבה אורית בשמלת הסטרפלס הפרחונית שלה, נעליה השקופות לרגליה, שיערה מסודר בקפידה ופניה מאופרות בעדינות. בין חביתת-בצל לפרוסת טוסט, סקרה אורית את שאר הסועדים שבחדר האוכל המהודר, ואז אמרה לי פתאום בחיוך: "מעניין מי מכל אלו הם הזוג שצפה בנו בלילה... רוצה לנסות לנחש?"