המפגש הראשון שלי עם פסנתר היה בערך בגיל ארבע. בבית הסמוך לבית בו התגוררנו בניו-יורק גרה משפחה יהודיה שהורי היו מיודדים עימה. בפעם הראשונה שביקרנו אצלם ראיתי את אחת הבנות מנגנת על פסנתר-קיר, והתלהבתי. לא מהבחורה (למה כבר אפשר לצפות מזאטוט בן ארבע?...) אלא מה'רהיט' שהפיק עושר צלילי כה מרשים. הורי – טיפוסים ייקים בכל רמ"ח אבריהם – שמו לב לתגובה הנלהבת שלי, ולקחו אותי למפגש עם מורה לפסנתר. האישה הושיבה אותי אל המקלדת, ומצאה שיש לי שמיעה אבסולוטית ותפיסה מוסיקלית טובה. היא לקחה על עצמה ללמד אותי נגינה ומוסיקה, ושנה לאחר תחילת לימודי איתה כבר יכולתי לנגן בפומבי מבלי לעשות בושות לאף אחד. המשכתי ללמוד אחר-הצהריים אצל מורים פרטיים ובקונסבטוריון. הייתי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל לא מספיק כדי לפתח קריירה של פסנתרן מיקצועי. לכן, לכשבגרתי, בחרתי למצוא את פרנסתי בדרכים אחרות, ולשמור את כישורי המוסיקליים כתחביב.

מוסיקה היא אחד מן הדברים המקשרים בין אורית וביני. היציאה הראשונה שלנו יחד, כאשר הכרנו באוניברסיטה, היתה לקונצרט של התזמורת הסימפונית של בוסטון. אנחנו יכולים לשבת ולשוחח על מוסיקה במשך שעות, או להשתעשע יחד ליד הפסנתר, כי גם אורית מנגנת, אם כי בצורה מאוד מאוד חובבנית. בכל מקרה, מוסיקה היא אהבה משותפת לנו, ואנו משתדלים לפקוד קונצרטים ואירועים מוסיקליים איכותיים בכל הזדמנות, בארץ ובעולם. ואני לא מדבר על הזבל הפופולארי ששומעים ברשת ג'... אני מדבר על מוסיקה טובה באמת: קלאסי, ג'אז.

כשנכנסנו לביתנו החדש, כמובן שפסנתר היה פריט-ריהוט שלא יכולנו לוותר עליו. קנינו פסנתר קיר של יאמאהה, והצבנו אותו אחר כבוד בסלון. זה לא אומר שניגנתי לכבוד אורחינו השונים... תמיד היו בקשות כגון "עמית, בחייך, תנגן משהו ..." אבל תמיד סירבתי. את הנגינה שמרתי עבור אורית. לכן, לא הופתעתי כאשר יום אחד, אחרי 'שעשועים' מוסיקאליים משותפים, אורית נעמדה מאחורי ובעודה מעסה את כתפי, שאלה אותי: "עמית, למה אין לנו פסנתר רציני בבית?"
“מה זה אצלך פסנתר רציני?"
Stainway And Sons “, למשל"
הסתובבתי אל אורית ואחזתי בשתי ידיה. "את יודעת כמה עולה פסנתר כזה?..."
"כן. Model D. בערך מאה וששים אלף דולר"
מסתבר שהיא עשתה שיעורי-בית. " Model D... זה פסנתר קונצרטים ענק..."
"אני יודעת"
"ואת רוצה שנוציא כזה סכום-כסף על פסנתר? למה אנחנו צריכים פסנתר כל-כך גדול? ואיפה בכלל נשים אותו?"
"אני רוצה שיהיה לך את הטוב ביותר", אמרה אורית, וראיתי בפניה שהיא רצינית לחלוטין. "ואין בעיה של מקום. יש מקום. צריך רק לסדר את הרהיטים בסלון יותר בחכמה, ויהיה מקום גם לפסנתר, וברווח."
"אני לא יודע... " עניתי. "בכל זאת, זה הרבה כסף עבור משהו שאני לא ממש צריך. אם את רוצה דווקא פסנתר של Stainway , יש להם גם מודלים יותר קטנים. לא חייבים לקנות את הכי גדול."
אורית לא ענתה, והחלטתי להניח לנושא לפי שעה.

* * *

חלף כחודש מאז אותה שיחה. אורית לא אמרה דבר על הפסנתר, ואני שכחתי מכל הענין. יצאנו לחופשת סוף-שבוע בסיינה, איטליה, אבל כבר במטוס בדרך החוצה היתה לי הרגשה שיש משהו שאורית לא מספרת לי. "הפתעה", היא ענתה לי בקול ערמומי. "ואל תשאל אותי מה ומתי. בסדר?"
"אוקי... "
"אומר לך רק דבר אחד: זה לא קשור לסקס..."

חחח... באמת, כשיוצאים לחופשה עם אורית, סקס זה משהו שבהחלט יכול להפתיע. תמיד יש לאורית רעיונות מקורים ומשוגעים, ובעיקר כשאנחנו יוצאים לחופשה, קצרה או ארוכה. בכל אופן, התאפקתי ולא שאלתי כלום. אגב, אורית כן הפתיעה אותי בחופשה היא במשהו שקשור לסקס. בלילה הראשון שלנו בסיינה היא הפתיעה אותי כאשר שלפה את ה Disk-On-Key שלה, שעליו היא צרבה סרט סקס לוהט, ובילנו שעה שלימה של חיקוי מדוייק של כל מה שקרה על המסך. זה כלל קשירת הרגליים של אורית למיטה, תחיבת מלפפונים לכוס ולתחת שלה, עינוג אנאלי שקבלתי אני ממנה עם ויברטור רוטט, וזיון בכל החורים והצורות האפשריות. אבל על כך אספר בפעם אחרת.

כשחזרנו ארצה והגענו הביתה, עצרה אותי אורית ממש לפני שהכנסתי את המכונית למוסך. "עמית... זו היתה חופשה נהדרת... ", אמרה לי, "אבל החגיגה האמיתית רק עכשיו עומדת להתחיל". אחרי שהחניתי את הרכב ויצאתי ממנו, אורית הגיחה מאחורי, ובקשה ממני לכסות את עיני עם מטפחת שהגישה לי. להפתעתי, היא גם חלצה את נעלי העקב שלה בחניה (משהו שהיא אף פעם לא עושה...) וכשעיני מכוסות, הuליכה והובילה אותי אל תוך הבית. עקבתי בדימיוני אחר הדרך שאנו עושים, וכאשר עצרנו הבנתי שאני בסלון. אורית ליטפה אל לחיי, ואמרה: "אתה יכול להוריד את הכיסוי מן העיניים”.

הורדתי. ואם אי-פעם בחיי הייתי מuפתע ונדהם, זה היה הפעם. כל הסלון נראה היה אחרת. ריצפת הקרמיקה הוחלפה בשיש חום בהיר מאוד ומבריק, עם דוגמא טיבעית. פסנתר-הקיר נעלם. הוילונות האדומים נעלמו ותחתם באו וילונות בורדו עם דוגמא של פרחים. הספות עדיין היו אותן ספות הקרם האהובות עלי, אך הן שינו מיקום והיו כעת בדרום הסלון. ובצפון הסלון... בצפון הסלון עמד פסנתר שחור ענק. מבריק. מקסים. Stainway And Sons Model D, אורכו כמעט שלשה מטרים. הכנף היתה פתוחה, ומיתרי הפסנתר בהקו וזהרו באור הרך שדלק מעליהם.

"אורית?..."
אורית שלי חיבקה אותי ונישקה אותי ברוך. "מזל טוב. היה לך יום-הולדת לא-מזמן... וזו מתנתי."

היייתי כל כך נרגש, שהתחלתי לבכות. הרגשתי אהוב, הרגשתי שאני יקר לאורית. הרגשתי שלעולם לא ארצה לעזוב אותה. לא בגלל שהיא השקיעה כל-כך הרבה כסף בפסנתר, אלא משום שהיא עשתה את זה בחכמה ובאהבה.
אורית חיבקה אותי חזק. "למה אתה בוכה?... רציתי לשמח אותך, מתוק שלי..."
"אני בוכה בגלל שאני כל-כך שמח, שאני לא יודע מה לומר..."
"אתה לא צריך לומר כלום, חמוד שלי. תן למוסיקה לדבר", אמרה אורית והובילה אותי אל הפסנתר החדש שלי. התיישבתי אליו, ניגבתי את דימעותי, הרמתי את דלת הקלידים ביראת כבוד, והושבתי את אורית על ברכי. "מה לנגן לך?"
"מה שאתה רוצה. אבל שיהיה מכובד. זו הנגינה הראשונה בפנסתר הזה. תעשה שהוא יזכור את זה..."
חשבתי רגע. "אוקי. סונטה מספר 11 של מוצארט, בלה מאז'ור. את אוהבת אותה..."
"כן. מאוד. נגן לי בבקשה"
ניגנתי. ואורית שלי חיבקה את כתפי כל העת, שערה ריחני באפי, ושדיה צמודים אלי. אבל אני חייב להודות: כמעט שלא הרגשתי באורית. הצליל השמיימי של הפסנתר מילא אותי לגמרי.

* * *

לפנות בוקר התעוררתי, וכמו ילד קטן הרגשתי שאני חייב לחזור ו'לשחק' עוד קצת ב'צעצוע' החדש שלי. השארתי את אורית ישנה עמוקות וירדתי אל הקומה הראשונה, אל הפסנתר. קודם כל הסתובבתי סביבו, נהנה מהברק והמראה המלכותי שלו. וואוו... איזה כלי נגינה מושלם!... סגרתי את הכנף כדי שלא להרעיש ולהעיר את אורית, התיישבתי אל הקלידים, וניגנתי חרש משהו מאולתר. המוסיקה אפפה אותי בשלמות כזאת, שלא הרגשתי כלל שאורית נכנסה אל הסלון עטופה באחת השמיכות שלה, ונעמדה לידי. אפילו את נקישות נעלי העקב השקופות שלה על השיש לא שמעתי...
כעבור זמן, כאשר הבחנתי בה, חייכתי אל אורית והזמנתי אותה לשבת על ברכי.
"תגיד, עמית, מה זה בדיוק 'סונטה' "?
"סונטה זו צורה מוסיקאלית".
"כלומר?"
"זה יכול להיות קצת מסובך, אבל ברמה הבסיסית זה מבנה מוסיקאלי הבנוי בצורת A-B-A-C-A "
"ומה זה אומר?"
"A זו מנגינה אחת, B זו מנגינה שניה, C זו מנגינה שלישית. המלחין חיבר שלש מנגינות שונות אך בעלות קשר מוסיקאלי, וחיבר אותן בסדר שציינתי: A-B-A-C-A. הנה. אתן לך דוגמא". חזרתי וניגנתי עבור אורית את הפרק השלישי מן הסונטה שניגנתי לה מוקדם יותר, מצביע על שלשת חלקי המוסיקה והחיבורים ביניהם. אורית התרפקה עלי ואני חושב שנהנתה מאוד.

"אני אגיד לך מה אני חושבת על מבנה הסונטה," אמרה אורית והצליל הסקסי המוכר התגנב אל קולה. "A זה ASS ... B זה BOOBS... C זה CUNT... שלשת המקומות בהם אתה הולך לדפוק אותי עכשיו..." אורית השילה מעליה את השמיכה בה התעטפה, וכצפוי היא היתה עירומה לגמרי תחתיה. היא דחפה אותי אחרונית, מטר מן הפסנתר, כרעה על ברכיה בין רגליה והסירה ממני את התחתונים. חוץ מהם לא היה כלום לגופי. היא מצאה את הזין שלי אשר היה רדום לגמרי, ונטלה אותו בפיה. לשונה ליקקה אותו ביסודיות, ומהר מאוד הוא התעורר לחיים והזדקף לגמרי. אורית מצצה לי אותו עד שהיתה בטוחה שהוא קשה כאבן, ואז קמה על רגליה. היא התסתובבה, מפנה לכיווני את התחת המדהים שלה. "בבקשה... לפי הסדר... מה אמרת? ש A זו המנגינה הראשונה של מבנה הסונטה? אז בבקשה... Stick it in my A, in my Ass... "

מי יכול לסרב לדבר כזה? אורית התכופפה מעל הקלידים, מפסקת בכח את העכוזים, חושפת את חור התחת המקסים שלה, וחיכתה. נצמדתי אליה, וחדרתי עם הזין שלי לתחת שלה. "אוחחחח.... זה טוב..." נאנחה היפיפיה שלי. קברתי את עצמי עמוק בתוכה, והתחלתי לזיין אותה בעדינות. כעבור דקות בודדות היה ברור לי שאורית רוצה יותר מאשר זיון-תחת עדין. הגברתי את הקצב, מזיין אותה בחוזקה ובנחישות עד שחור התחת שלה היה פעור לחלוטין.

כעבור כמה דקות הדפה אותי אורית אחורנית, שולפת את הזין שלי החוצה מן התחת שלה. הסתובבה, התיישבה על שרפרף-העור של הפסנתר, ואחזה בשדיה המושלמים. "B for Boods, remember?" אמרה. "זיין אותי בין השדיים". קרבתי אל אורית, מיקמתי את הזין שלי בין שני שדיה, והיא לחצה אותם יחדיו, יוצרת עבורי תעלה בה הייתי אמור לנוע. ולנוע אכן נעתי, מזיין אותה בין שדיה ונותן לה ללקק את ראש הזין בכל פעם שדחקתי אותו למעלה וחלקו העליון הציץ מבין שתי הגבעות המפוארות שלה. אורית ירקה על הזין כדי להוסיף 'שימון' לאבר הנע בתוך החזה שלה, והנאתי היתה רבה. רבה מאוד. המשכתי כך, עד שאורית הפסיקה אותי שנית.

"איך אמרת שזה הולך? A-B-A ? אז תחזור בבקשה לתחת שלי." הפעם פרשה אורית את השמיכה על ריצפת השיש החדשה שלנו, ירדה על ארבע ונתנה לי גישה נוחה לתחת שלה. כרעתי ברכיים מאחוריה, וכהרף עין נעלם הזין שלי עמוק בתוך תעלת התחת המשגעת שלה. אורית נאנחה ונאנקה שעה שזיינתי אותה במרץ, וכעבור שמן קצר היא הגיעה לאורגזמה אנאלית מושלמת. גמירה מלאה, מבלי בכלל שנגעתי בכוס או בדגדגן שלה.

"עכשיו C", ציוותה עלי אורית. "CUNT. זיין אותי בכוס!" היא אספה את השמיכה מן הריצפה ופרסה אותה על כנף הפסנתר. היא חלצה את נעלי העקב השקופות - כנראה כדי שלא לשרוט שום דבר - ובקפיצה זריזה עלתה עליו, נשכבה על גבה ברגליים פסוקות, חושפת את הכוס הקטן והמבריק שלה, מזמינה אותי לזיין אותה שם. "את בטוחה שהפסנתר יכול לשאת את המשקל של שנינו???" תהיתי.
"מיד נראה. עלה מעלי. אני לא יכולה להתאפק!"
עליתי על הפסנתר ועל אורית, ובמוחי רצה התמונה הבאה: אנו חוזרים אל יבואן הפסנתרים ומספרים לו שהפסנתר התמוטט... וכשהוא שואל אותנו איך זה קרה, אנחנו מגמגמים ומנסים להסביר שעשינו עליו סקס פרוע, ומשקלנו המשותף הרס את כלי הנגינה החדש שלנו... ואז האיש זורק אותנו החוצה דרך החלון...

לשמחתי כל זה לא קרה. הפסנתר התמודד בכבוד עם המשימה שהוטלה עליו, ואני – שהזין שלי כבר היה שקוע עמוק עמוק בכוס הנוטף של אורית – יכולתי לזיין אותה בתאווה ובהנאה ללא כל בעיה. אורית אהבה כל רגע, ומהר מאוד היא הגיעה לאורגזמה נוספת. ואחרי האורגזמה הזאת, היא דחקה אותי אחרונית ואמרה: "עכשיו תעשה לי את ה A האחרון!" שלפתי את הזין מהכוס שלה, והכנסתי לה אותו בתחת. רגליה של אורית הונפו גבוה גבוה באויר, ואת התחת שלה היא קימרה גם כלפי מעלה, כדי לתת לי זווית לחדירה עמוקה. ועמוק אכן חדרתי, וזיינתי אותה בתשוקה הולכת וגואה, עד שהרגשתי שאינני יכול להתאפק יותר. "אורית... אני עומד לגמור... " נאנחתי. "תגמור, חמוד שלי, תגמור... תשפיך לתוכי... מלא את התחת שלי בשפיך החם שלך... תפער את החור שלי בתחת עם הזין הענק שלך ותמלא אותו בשפיך... מלא לי את החור בתחת, עמית..." ועם העידוד המגרה הזה, התפוצצתי באורגזמה אדירה שעברה כמו חשמל בכל גופי, ויריתי בעוצמה את כל הטען השפיך שהיה לי בביצים ובזין. ממלא את התחת אל אורית על גדותיו. "אאאאחחחחח..... זה טובבבבב....." נאנחתי, וצנחתי על אורית מותש לחלוטין.

שכבנו כך יחד על גב הפסנתר, עד שהזין שלי התכווץ קצת ונשלף החוצה מחור התחת של אורית. הזרע שלי החל זולג לאט לאט החוצה, ואורית אספה טיפות ממנו עם אצבעה והביאה אותן אל פיה. "מממממ..... אתה טעים....", מילמלה. בחנתי את החור של התחת שלה שהיה פעור לחלוטין, וראיתי את השפיך שלי נוזל החוצה. היה די הרבה ממנו, והוא יצר שלולית על השמיכה שפרסה אורית ביננו ובין העץ הבוהק של הפסנתר.

* * *

מאוחר יותר, במקלחת, כאשר אורית סיבנה אותי, היא אמרה: "זה היה זיון מאוד חזק, עמית. פרקת אותי לגמרי..."
"זה לא היה טוב?"
"זה היה נפלא, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב שמזל של 'צורת הסונטה' אין יותר אותיות. אם הרצף היה יותר ארוך ועם יותר אותיות, אני לא בטחה שהייתי עומדת בזה..."