באורגיה הבאה עם מירב ויריב, בעת מנוחה בין זיון לזיון, הקראתי להם את הגרסא של אורית ל"כיפה אדומה". מירב התגלגלה מצחוק, והציעה לנו מיד גירסא משלה לסיפור הידוע "סינדרלה".

* * *

"היו היתה נערה יפיפיה, סנדרה שמה", סיפרה מירב בעודה שרועה על השטיח, רגליה פסוקות והכוס שלה פתוח ונוטף. "סנדרה התגוררה בטירה עתיקה ומקסימה עם הוריה. אבא ואמא של סנדרה מאוד אהבו זה את זו. סנדרה ראתה אותם תמיד מחזיקים ידיים, מתחבקים ומתנשקים, וגם יכולה היתה לשמוע את קולותיהם בלילות כשהיו מתעלסים בחדר השינה שלא היה רחוק מחדרה של סנדרה עצמה.

"אולם אושרה אל סנדרה לא האריך ימים. בהיותה כבת 17 נפטרה אמה, ואביה – שהיה אמנם שבור-לב, אך גם גבר חרמן – נשא אישה חדשה, איזבל שמה. ולאיזבל היו שלש בנות: קיצי, ליצי, וציצי. שלשתן היו בחורות לא-ממש-נאות, לא-ממש-סימפטיות, אבל היות והן הסכימו להזדיין כמעט עם כל הבחורים בסביבה, נהנו בכל זאת מפופולריות מסוימת. בעיקר ציצי, שהיו לה ציצים ענקיים, היתה מושכת את תשומת ליבם של כל הבנים.

קיצי, ליצי וציצי אהבו את החיים בטירה הנהדרת של אביהם החורג. הן אהבו את נוף העמק הנשקף מבעד לחלונות, הן אהבו את הריהוט העתיק ואת מאכליו של השף המעולה שהועסק בטירה. אבל דבר אחד הן לא אהבו: את סנדרה. היא היתה, כאמור, יפיפיה אלגנטית ומשכילה, וכמובן שאביה אהב אותה יותר מכל דבר אחר. "זה לא הוגן", התלוננו הבנות באוזני איזבל. "למה בכלל היא צריכה לגור פה?? אנחנו רוצות שהיא תעזוב!"

איזבל אף היא לא אהבה את סנדרה היפה, וניסתה לשכנע את אביה לשלוח אותה לבית-ספר לבנות עם פנימיה. אולם האב המסור לא היה מוכן לשמע על פרידה מבתו האהובה. אפילו כשאיזבל אמרה לו שאם סנדרה תעזוב את הטירה היא תתן לו לזיין אותה בתחת (מה שהיא לא רצתה לעשות איתו עד אז) – הדבר לא פיתה ולא שיכנע את אבא של סנדרה להפרד מהבת שהיתה יקרה לו מכל...

אבל אז, יום אחד, נפל אביה של סנדרה למשכב. ימים רבים שכב מחוסר הכרה, ורוב המשרתים היו עסוקים כעת בטיפול בו. איזבל ניצלה את ההזדמנות, ואמרה לקיצי, לליצי ולציצי: "בשל המחסור בכח אדם, מעכשיו סנדרה תהיה המשרתת שלכן!" וכך היה. סנדרה נאלצה להחליף את שימלותיה היפות בבגדי-עבודה גסים ומכוערים, ומשימות קשות ורבות הוטלו עליה: לנקות את הטירה, להביא עופות מן הלול ולהכין אותן לבישול, לסחוב קניות מהכפר הסמוך, לכבס את בגדי איזבל ובנותיה, לייבש ולגהץ אותם. סנדרה הזילה דמעות בצינעה, אך עמדה ביסוריה בגבורה. אפילו כאשר ציוותה עליה ציצי לרחוץ ולנקות את הויברטורים שלה, לא התלוננה סנדרה על מר גורלה. כאשר נאלצה לאסוף את הקונדומים המשומשים מחדרה של ליצי, גם אז לא מחתה סנדרה על ההשפלה. אפילו כשהכריחה אותה קיצי לעזור לה לעשות חוקן לקראת זיון בתחת, לא אמרה סנדרה דבר, צייתה לפקודתה של קיצי וקיוותה לימים טובים יותר.

כך עברה על סנדרה תקופה לא קלה.

יום אחד הגיע אל הטירה כרוז מאת הנסיך, והכריז שבעוד שבוע יתקיים נשף גדול בארמון, וכל הבנות מוזמנות. "שלא תהיינה אי הבנות", אמרה איזבל לסנדרה. "את תכיני את השמלות שלנו, אבל לא תצטרפי אל הנשף. ברור?" סנדרה לא התוכחה, ובימים הבאים היתה עסוקה בתפירה ובתיקונים שנים. בעיקר שלשת שמלות-הנשף של קיצי, ליצי וציצי דרשו הרבה עבודה, משום ששלוש הבנות השמינו לאחרונה בגלל שפע הממתקים שהיו אוכלות 'בלי חשבון'.

בהגיע ליל הנשף עזרה סנדרה לבנות ולאיזבל להתלבש, ולאחר שעלו לכרכרה ונסעו, חזרה סנדרה עצובה אל המטבח כדי להכין מרק דלעת, כמצוות אמה החורגת. בעודה רכונה אל השולחן, שמעה סנדרה צילצול פעמון עדין, והנה הופיעה מולה פייה קטנה וחמודה. "ערב נעים לך, נערה יפה", ברכה אותה הפייה בקול רך ונעים. "מדוע עצובה את?"

סנדרה התפלאה על השאלה. 'איזו מן פייה היא זו, אם איננה יודעת מה שקורה איתי?...' חשבה. אולם היות והיא היתה בחורה מנומסת ואנטליגנטית, ענתה סנדרה: "איזבל והבנות נסעו לנשף של הנסיך, ואני נשארתי כאן לבד..." ודמעות גדולות התגלגלו על לחייה היפות של סנדרה. "או... לא... את תבכי..." חייכה אליה הפייה. "אין דבר שאינני יכולה לתקן. הנה..." והיא הניפה את מטה הקסמים שלה, וענן של כוכבים זעירים כיסה את סנדרה. משנמוג הענן, מצאה סנדרה את עצמה בשמלת-נשף מפוארת בצבעי זהב ופנינה, שערה הבלונדיני מבריק ועטור בקשת משובצת יהלומים, גולש בגלים על כתפיה הצחורות, עורה חלק וזוהר, פניה מאופרות בקפידה, לרגליה נעליים שקופות, וכולה מריחה כערוגת פרחים בשיא פריחת-האביב.

"בואי איתי, יקירה", אמרה הפייה. השתיים יצאו אל חצר הטירה, שם עמדה מרכבה מפוארת והמתינה לסנדרה. "אני מאחלת לך שתהני הערב", בירכה אותה הפייה. "אך זיכרי: בחצות יפוג הקסם, לכן עלייך להיות מחוץ לארמון. ועוד דבר אחד: אסור לך לספר לאף אחד מי את, מה שמך". סנדרה לא הבינה מדוע עליה לשמור את זהותה בסוד, אך לא התווכחה. היא פשוט היתה שמחה שהיא יכולה לנסוע אל הנשף.

הכרכה דהרה אל הארמון, וכאשר עצרו הסוסים בשער, כבר היתה סנדרה סמוקה ונרגשת מאוד. שני משרתים במדים אדומים פתחו עבורה את הדלת הגדולה ומיד מילאו צלילי מוסיקה נפלאה את אוזניה של סנדרה. היא צעדה פנימה בהיסוס, ונכנסה אל אולם הנשפים הגדול והנוצץ. עשרות עיניים הופנו אליה; סנדרה היתה יפיפיה, והיא משכה את תשומת הלב של כולם. כמובן שגם הנסיך הבחין בה מיד, וניגש אליה. "ברוכה הבאה", ברך אותה ברוך, וסנדרה כמעט נמסה במקום מחיוכו המקסים. הנסיך היה גבוה, שחור שיער וכחול עיניים, חטוב ונאה. סנדרה הושיטה לו את ידה וקדה לכבודו. השניים לקחו את מקומם במרכז האולם, ופתחו בריקד לצלילי הוואלס שניגנה התזמורת. כל האורחים הצטרפו לריקוד, הנשים בשמלות נהדרות והגברים בטוקסידו מפוארים, ולמרות שכולם נהנו מבני ובנות הזוג שלהם, הרבה מאוד פזילות היו שם לכיוון סנדרה והנסיך.

"מי את?" שאל הנסיך את סנדרה, תוך כדי ריקוד. "חשבתי שאני מכיר את כל הבחורות היפות בממלכה שלי..." סנדרה התחמקה מתשובה. "אתה רוקד כה יפה וטוב, Your Highness" , היא אמרה, ומשכה את הנסיך להמשך הריקוד. יחדיו הם סבבו ורקדו ונהנו. משפסקה המוסיקה והנסיך רצה להמשיך לשאול שאלות, בקשה ממנו סנדרה בנימוס שיביא לה משקה. כמובן שהבחור המסוחרר מיהר להביא לסנדרה גביע יין, וכעבור זמן קצר נמשכה המוסיקה, והנסיך לא רצה לרקוד עם אף אורחת אחרת, חוץ מאשר עם סנדרה. כאשר ראה שהיא מזיעה מעט, הוא הציע לה את מטפחתו, והיא קבלה אותו ושמה אותה בכיס לאחר שמחתה את אגלי הזיעה מעל מצחה.

דקות ספורות לפני חצות הביטה סנדרה אל השעון. ' אני חייבת לצאת'... אמרה לעצמה. היא השתחררה מבין זרועותיו של הנסיך, ופנתה אל היציאה. "חכי..." קרא הנסיך אחריה. "לא אמרת לי מה שמך!..." הוא אחז בזרועה של סנדרה, אך היא השתחררה ממנו – ונסה החוצה. הנסיך דלק אחריה, אולם סנדרה היתה זריזה ממנו. היא זינקה אל הכרכרה הממתינה לה, מפילה בדרך את אחת מנעלי העקב השקופות שלרגליה. הנסיך אסף את הנעל, אוחז בה בידו ומביט בעיניים כלות במרכבה המתרחקת ממנו.

ברגע שהגיעה סנדרה בחזרה אל טירת אביה, נמוג הקסם והיא מצאה את עצמה שוב בבגדי-העבודה שלה. היא עלתה אל חזרה, שכבה במיטתה וחשבה על הנסיך. 'כמה הוא נאה'... ומבלי לשים לב למה שהיא עושה, היא אחזה במטפחתו של הנסיך, הריחה בה, וידה נשלחה אל הפות שלה, מלטפת אותו ומאוננת. היא דימיינה איך הנסיך גוהר מעליה, מנשק לה, מלקק את פיטמותיה, חודר עליה ומענג אותה. לא חלפו דקות בודדות, וסנדרה גמרה בחוזקה, מתפתלת על מיטתה.

והנסיך גם הוא לא יכול היה להוציא את סנדרה ממחשבותיו. לפנות בוקר, לאחר שנפרד מאחרון אורחיו, הסתגר בחדרו ועל אחת מן הכורסאות המפוארות ישב עם הנעל של היפיפיה שברחה מעל פניו. הנעל הריחה כמו בושם, והנסיך שיחזר כל רגע ורגע שבילה עם האורחת המיסתורית. בחלוף הזמן הוא התחרמן מן המחשבות עליה, הזין שלו הזדקף ונעמד במלוא אונו, והוא חש שהוא חייב לאונן ולפרוק את המתח. הנסיך עצם את עיניו, דמיין את שדיה של הנערה מתנודדים מעל פניו, את ירכיה החטובות צמודות אל אלו שלו, וניסה לפנטז על איך זה יהיה לחדור אל גופה של הנערה שפגש באותו ערב. כעבור זמן קצר תקף הריגוש את גופו של הנסיך, הוא שיפשף את הזין שלו מהר וחזק, עד שהשפריץ את כל הזרע שלו על הנעל הבודדה שנותרה בידו.

למחרת היום, החליט הנסיך שהוא חייב למצוא את הנערה שחמקה ממנו כה מהר. הוא פרסם כרוז, מכריז שהוא מחפש את הנערה שלה שייכת הנעל השקופה שנשארה בידו. נערות רבות התרגשו מעצם הרעיון שהנסיך מחפש בחורה, קיצי ליצי וציצי ביניהן. כשהן שמעו שהנסיך מחפש נערה שרגלה מתאימה למידה מסויימת (אך המידה לא פורסמה) הן הניחו שמדובר במדה קטנה – אף הן, שהיו בנשף, ראו את הבחורה איתה רקד הנסיך, והתפעלו ממנה – והחליטו לנסות 'להקטין' את כפות הרגליים שלהן בכל מיני דרכים. כמובן שזה לא עבד...

בינתיים היה הנסיך נודד ברחבי הממלכה, מחפש את נערת חלומותיו. בכל מקום אלי והגיעה עם הפמליה שלו, עמדו עשרות נערות בתור כדי למדוד את הנעל שהביא הנסיך. וכך קרה גם כאשר הגיע הנסיך אל הכפר שלמרגלות הטירה בו גרה סנדרה עם אביה. כל הנערות המקומיות עמדו בתור כדי למדוד את הנעל, קיצי ליצי וציצי ביניהן. הן השתדלו, כמובן, להיות 'מוחצנות' ככל האפשר. בעיקר ציצי, עם השדיים הגדולים, הבליטה את ה'נכסים' שלה, אבל זה היה קצת מוגזם. בכל אופן, אף אחד לא אמר דבר. קיצי, ליצי וציצי ניסו בכל כוחן לדחוף את כפות הרגליים שלהן לתוך נעל-המבחן, אולם ללא הצלחה. רגלה של ליצי היתה גדולה מידי. רגלה של קיצי היתה אף היא גדולה מדי, וגם רחבה. רגלה של ציצי היתה שמנמונת ממש, אך היא התעקשה והתעקשה לדחוף אותה אל תוך הנעל, עד שהיו השומרים צריכים להרחיק אותה מן המקום כמעט בכוח.

"זהו? אין פה אף בחורה אחרת, נוספת?" שאל הנסיך, אכזבה בקולו. הוא כבר היה עייף, ודי מתוסכל מכל החיפושים. "האמת היא, שיש עוד בחורה אחת באזור, שלא נמצא כאן היום", אמרה אחת הבנות שהיתה בחדר "קוראים לה סנדרה. היא גרה בטירה הסמוכה". הנסיך הקשיב, ומשום-מה חש פתאום שאולי אותה סנדרה היא-היא התשובה למה שהוא מחפש. הוא ציווה על משרתיו לקחת אותו אל הטירה, ושם להביא את הבחורה בפניו.

בטירה, ניסתה איזבל למנוע את הבאתה של סנדרה בפני הנסיך. "עזוב את הענין עם הנעל..." היא ניסתה לפתות אותו." הבנות שלי יכולות לעשות בשבילך דברים שאתה לא מדמיין בכלל... ואתה לא צריך לבחור אחת מהן... אתה יכול לקבל את שלושתן יחד... אתה יכול לזיין אותן יחד... בכל החורים.... כל היום וכל הלילה..."

אבל הנסיך לא רצה לשמוע על זה. ככל שהאריכה איזבל בדברים, כך הלכה והתחזקה בו ההרגשה שהנערה שמנסים להסתיר ממנו היא בעצם הנערה שהוא מחפש. כאשר הבינה איזבל ששום דבר לא יעזור, זזה הצידה והניחה לסנדרה להופיע בפני הנסיך. הוא זיהה אותה מיד, למרות בגדיה המלוכלים והופעתה המרושלת. הוא הגיש לה את הנעל. סנדרה השחילה לתוכה את כף רגלה בקלות, ובדיוק באתו רגע הופיעה הפייה הטובה, ועם מטה הפלאים הפיחה ענן של קסם מעל סנדרה. מיד הפכה סנדרה שוב לנערה זוהרת ויפיפיה. היא חייכה אל הנסיך, הוא חייך אליה, ואז אסף אותה בזרועותיו ויצא את הטירה.

באותו לילה הביא הנסיך את סנדרה אל מיטתו. לאט לאט, ברוך והאהבה הוא הפשיט אותה משמלתה, מנשק אותה תוך כדי כך בכל חלקי גופה. ואז הוא הסיר את חזיה הלבנה שלבשה, נישק את שדיה וליקק את הפיטמות שהזדקרו תחת מגעו כמעט מיד. הנסיך ירד אל מפגש ירכיה של סנדרה, ועם שיניו הצחורות והחדות משך כלפי מטה את התחתונים. הוא מצא את הפות של סנדרה, שהיה חלק וריחני, וליקק ואכל אותו עד שסנדרה נאנקה מהנאה, כל גופה מתעוות מאורגזמה נהדרת.

הנסיך שכב כעת מעל סנדרה, ובזהירות החדיר את האבר שלו לתוכה, להפתעתו, גילה שהיא בתולה... לכן היה זהיר מאוד לענג אותה בעדינות. סנדרה נמתחה, קולטת את הנסיך לתוכה וחווה את הרגע. לאט לאט העמיק הנסיך את חדירתו עד שכל האבר המלכותי היה עמוק בתוכה של סנדרה. הוא נישק אותה על לחייה, על שפתיה, על צווארה, שעה שהתעלס איתה באהבה והביא את שניהם לאורגזמה מדהימה. יחדיו הם נסקו אל השמים, הנסיך מרוקן את זרעו בתוך סנדרה, והיא באותו זמן מחבקת אותו חזק וכל גופה רועד מעונג.

למחרת שלח הנסיך את מיטב הרופאים אל אביה של סנדרה בטירה, והם טיפלו בו במסירות עד שהחלים. וכשזה קרה, והאב שמע כיצד התייחסו אל סנדרה איזבל ושלש בנותיה – גירש את כולן מן הטירה. כעבור חודש נשא הנסיך את סנדרה לאשה בחתונה מפוארת, והם חיו בעושר ובאושר רב."

* * *

"סנדרה?" שאלתי. "זה לא היה אמור להיות "סינדרלה?"

"כשתמצא 'סינדרלה' באיזו שהוא ספר טלפונים, מאיזה שהוא מקום בעולם, תודיעי לי..." ענתה מירב ורוקנה את כוס היין שלה. היא משכה אותי אליה ושפתיה נסגרו סביב הזין שלי. יריב ניגש את אורית וקבר את לשונו בין רגליה הפסוקות. וכאשר היינו שנינו, יריב ואני, עם זקפה מלאה, חזרנו כל אחד אל בת זוגו ובילינו את הסיבוב הבא של האורגיה שלנו בהתעלסות חושנית ואוהבת.