נדמה לי שספרתי, שקרה פעם שאורית חזרה הביתה מעוצבנת, אחרי שקולגה התייחס אליה בגסות.
למזלנו, זה לא קורה הרבה, אבל... זה קורה. ובדרך כלל אלו אינם עמיתים לעבודה שמתנהגים בצורה מכוערת, אלא חולים. ואורית מקבלת זאת די בהבנה, בהתחשב בעובדה שמערכת הבריאות בארץ במצב כ"כ גרוע, שאכן ישנם רבים שסובלים בגלל חוסר-היכולת של המערכת לטפל כראוי בכל הזקוקים לשירותים רפואיים.

ולפעמים קורה שנתקלים בסתם חולה פרימיטיבי וגס-רוח. לא מזמן חזרה אורית הביתה מן העבודה עם 'האף למטה', וספרה לי דבר בערך כזה:

"אתה יודע, שלפני כמה ימים בקש ממני דר' XXX לסייע לו במיון. כמובן, שמחתי לעזור. בין שאר החולים שראיתי, היה בחור – בן 27 – שהגיע עם חום גבוה מאוד וזיהום. הוא היה על גבול הרעלת-הדם, ובקושי היה בהכרה. הביאו אותו ממש בזמן... כבר בבדיקה הראשונית היה לי ברור שהזיהום וכל מה שקשור בו, מקורם בקעקוע שהוא עשה על היד, והזדהם. היו לו הרבה קעקועים. הורתי לאשפז אותו לטיפול אנטיביוטי והשגחה, והיום לפני שיצאתי הביתה ניגשתי לראות מה שלומו. מצבו השתפר, ומשום מה חשבתי שיש טעם לדבר איתו על נושא הקעקועים. ישבתי לידו וניסיתי להסביר לו שלמרות מה שכל העולם חושב, קעקועים זה לא דבר בריא, זה יכול לגרום לכל מיני בעיות וסיבוכים, וכדאי להימנע. ואז הוא שואל אותי: "תגידי, לך אין שום קעקוע?" עניתי לו שלא. "אפילו לבן הזוג שלי אין שום קעקוע, ותאמין לי שאנחנו חיים מצויין גם בלי זה." הבחור הזה מסתכל אלי, ופתאום אומר לי: "מה את חושבת שאת בכלל מבינה בזה?" הייתי מופתעת. עצם השאלה שלו היתה מוזרה. לשאול רופא מה הוא חושב שהוא מבין בזה??? עניתי לו, שלמדתי מספיק שנים ועסקתי ברפואה מספיק שנים כדי לדעת על מה שאני מדברת. הוספתי ואמרתי לו, בעדינות, שכדאי שיחקור קצת את הנושא בכוחות עצמו, ויפעיל שיקול-דעת לפני שהוא ממשיך להרוס לעצמו את הבריאות. ואז הבחור הזה צועק עלי: "אולי תסתמי כבר, דפוקה! עוד אחת שחושבת שהיא חכמה!..."

אני חייב לומר שהופתעתי. אם אורית לא היתה מספרת לי את זה, ספק אם הייתי מאמין. אני יודע שישראלים הם לפעמים גסי-רוח וברבריים, אבל זה... זה כבר שבירת-שיא אמיתית. לפני כמה ימים הרופאה הזאת הצילה את הבחור מהסתבכות רצינית, והיום היא "דפוקה"??? לא יאומן.

אורית הניפה את ידה בביטול ועלתה למעלה, אל חדר השינה, אני מניח להתקלח וללבוש משהו יותר נוח. ישבתי להרהר, ואחר כך עליתי אחריה עם כוס תה ביד, כמו שהיא אוהבת. אורית בדיוק יצאה מן המקלחת עטופה בחלוק הרחצה שלה, ושיערה אסוף בתוך מגבת. היא הורידה אותה, והתיישבה אל שולחן האיפור שלה כדי לייבש את השיער עם פן. הושטתי לה את ספל הקפה, לקחת מידיה את הפן והמברשת, וטיפלתי בשערה בעצמי. העברתי את הפן מן הקודקוד אל קצות השיער המבריק של אורית, מבריש אותו תוך כי תנועה. אורית בחנה את ה'טכניקה' שלי במראה, וחייכה. "אתה מתוק".

"תודה", חייכתי. "חשבתי על מה שסיפרת לי, ואני רוצה לומר שני דברים. הראשון: אני מצטער שחווית דבר כזה היום. אין ספק שזה לא הגיע לך. דבר שני: חשבת על האפשרות לעבור לרפואה פרטית? אני לא יכול לדמיין קליניקה או בית חולים שלא ירצו לקבל אותך אליהם. אני מציע שתחשבי על זה."

אין לי ספק שאורית כבר חשבה על האפשרות הזאת, ובוודאי יותר מפעם. לא כאן המקום לספר על תחושת-השליחות עליה דברה אורית בעבר כאשר קיימנו דיון בנושא העבודה שלה, ולתאר מה דחף אותה להיות רופאה, ועוד רופאה במערכת הממשלתית החולה.

כשהיה השיער של אורית יבש, לקחתי אותה אל המיטה והורדתי ממנה את החלוק. עירומה לחלוטין, נשכבה אורית על הגב ובהתה בתקרה. שכבתי לידה – במלוא בגדי – וליטפתי אותה. את פניה, את לחייה, את צווארה, את כתפיה, את השדיים שלה ואת הבטן המוצקה. הרגשתי בקצות האצבעות שאורית נהנית ממגע אצבעותי.

"אני רוצה לשאול משהו. שאלה היפוטתית לחלוטין."

"שאל".

"נגיד שקעקועים היו דבר בריא וטוב... היית עושה אחד? או יותר מאחד?"

השאלה שלי הפתיעה את אורית. "אתה יודע מה? מעולם לא חשבתי על זה. ברור לי שאף-פעם לא אקעקע את עצמי, אז בכלל לא חשבתי על אפשרות כזאת." היא נראתה מהורהרת, ואחרי זמן מה הוסיפה: "אם זה היה דבר שעומד על הפרק, יכול להיות שהייתי עושה משהו. אולי איזה פרח קטן על הכתף. או על כף הרגל. משהו אינטימי, שלא כל העולם יראה."

אחרי כמה דקות של שתיקה, הסתובבה אורית על צידה, כל גופה אלי, ואמרה: "אתה יודע מה עוד הייתי עושה? ואני יודעת שזה ממש משוגע... הייתי עוה קעקוע סביב הרקטום. ראיתי פעם תמונות של זה, וזה די מדהים. מטורף לחלוטין, אבל מדהים!"

גם אני ראיתי כמה תמונות ל זה, ואני זוכר שתמיד חשבתי שזה בטח כרוך היה בכאבים איומים וכל מיני צרות אחרות. גם לא חשבתי שזה יפה... אבל מעניין, שאורית היתה בוחרת – לו היתה מטורפת מספיק – לעשות מן קעקוע כזה....

אורית הפנתה את גבה אלי, בידה השמאלית משכה את העכוז השמאלי שלה, וחשפה את חור התחת שלה. "אתה יכול לדמיין אותי עם קעקוע סביב החור של התחת?" צחקה. וזה... זה הדליק אותי. אמרתי לה: "את יודעת מה? בואי ננסה!"

בפתעה גמורה סובבתי את אורית על ארבע, דילגתי אל שולחן האיפור שלה, וחזרתי עם כמה דברים. תחילה, עם עפרון עיניים, התחילה לשרטט צורת לב סביב הרקטום שלה. אורית פרצה בצחוק, אבל שיתפה פעולה. היא הנימה את ראשה על הכרית, בשתי ידיה פיסקה את התחת שלה, מפנה עבורי מרווח-פעולה רחב ככל האפשר. לאחר שסיימתי לצייר את הלב – יצא דווקא לא רע!... – עמדתי למלא את כל שטחו עם שפתון אדום מבריק. "זה בסדר אם אמרח שפתון על פי הטבעת עצמו?" שאלתי. "וודאי, אין בעיה. לא יקרה כלום. תמשיך... זה דווקא נחמד ונעים לי..."

אז מלאתי את כל הלב באדום, ולאחר מכן ציירתי בתוכו עם עפרון כסוף כוכבים קטנטנים. לסיום, הוספתי עם עיפרון האיפור חץ, שנראה היה כמפלח את הלב וחלקו התחתון מגיח ממש ממרכז חור התחת של אורית. בצד אחד של החץ כתבתי את האות A, ובצד השני את האות O . אורית עקבה אחרי מעשה אומנות שלי במראה, ויכולתי לראות שככל שהתקדם ה'ציור' שלי, יותר יותר זה מצא חן בעיניה. לכשסיימתי, הבאתי את הסלולרי שלי ותיעדתי את ה'קעקוע' הטרי של אורית. "שאשלח למירב?" שאלתי. אורית, עדיין מביטה בתחת המעוטר שלה, מוקסמת לחלוטין, הנהנה בחיוב.

"אתה לבוש..." היא מלמה כעבור מספר דקות. "למה אתה עדיין לבוש?..."

לא יותר משלושים שניות חלפו עד שתיקנתי את המעוות. חבקתי את אורית בין זרועותי, נישקתי אותה באהבה, והייתי כמעט מיד זקור ומוכן לכל מה שתבקש. "לקק אותי... בבקשה... " לחשה אורית. כרעתי בין רגליה, פותח את הכוס המתוק שלה, ובלשוני אוכל ומלקק כל מילימטר שרק יכולתי למצוא בו. אורית קברה את ידיה בבלורית ראשי, מושכת ומניעה את ראשי כך ששפתי תגענה לכל פינה בפות החלק והמתוק שלה. "אאאההההה.... זה כל כך טוב...." מילמלה, ודחפה את ראשי חזק יותר בין רגליה. אני מכיר את ה'תגובה' הזאת שלה. פירושה היה פורקן הולך ונבנה בתחתית בטנה החלקה. לא טעיתי; רגע אחד לאחר מכן אחזה באורית אורגזמה חזקה, שעברה מכפות רגליה ועד ראשה כנהר שוצף וקוצף, שסוחף עימו כל מה שנקרא בדרכו.

לאחר מכן הסתובבה אורית על הברכיים. "אני רוצה אותך עמוק עמוק בתוך הלב שלי..." לחשה לי, פותחת בשתי ידיה את התחת שלה לרווחה. אני מוכרח לומר שציור הלב סביב חור התחת שלה היה באמת יפה... התכופפתי ונישקתי את החור, ליקקתי אותו, ונתתי ללשוני להחליק פניה. טעם מתוק קידם אותי שם, לכן המשכתי למצוץ את החור שלה בהנאה. למגע שפתי הלך החור של התחת של אורית ונפתח, ולשוני חדרה לתוכו יותר יותר עמוק.

"עמית... די... אני רוצה אותך בפנים... תחדור אלי... עמוק עמוק ללב שלי..." התחננה אורית. התרוממתי וכיננתי את ראש הכלי הענק שלי למרכז הלב. דחיפה קלה, והייתי בפנים. חור התחת קלט אותי בלי בעיה, ועטף את הזין העבה בחום נעים ומוכר. לאט לאט התחלתי לנוע בתוך התחת של אורית, נהנה לראות את הציור נע יחד איתי כביכול פנימה והחוצה. אורית שלפה – ואין לי מושג מהיכן – את אחד הדילדו'ס שלה, והעבירה אותו אלי. החדרתי אותו לתוך הכוס שלה, יוצר זיון כפול. בהדרגה הגברתי את הקצב, עד שהוא הפך לדפיקה מהירה וחזקה. אורית התפתלה תחתי בהנאה רבה, מתקרבת עוד עוד לגמירה נוספת. כשלא יכולתי להחזיק יותר מעמד, נתתי לגופי להתשחרר ובאורגזמה עוצמתית התחלתי לרוקן את הביצים ואת הזין שלי עמוק לתוך התחת של אורית במטחי שפיך כבדים. שניות ספורות לאחר מכן גם היא גמרה, נאנחת בכבדות וכל גופה מתקמר ומזדעזע מעוצמת הפורקן. האורגזמות שלאורית תמיד כה חזקות... זה פשוט מדהים, כמה שהיא רגישה.

כשנרגענו, שלפתי את הזין מתוך אורית. החור שבתחת שלה נשאר פתוח, והשפיך שלי נזל החוצה ממנה, מתערבב בצבעי עפרון האיפור והשפתון האדום. הבקעה שבין שני העכוזים המושלמים של אורית הפכה לפלטת צבעים מרהיבה, מרוחה לכל אורך החריץ הסקסי. אורית הציצה במראה וראתה מה שקורה לה שם. "עכשיו בגללך אצטרך להתרחץ שנית", רטנה בבדיחות. צחקתי, הרמתי אותה בזרועותי, ולקחתי אותה אל המקלחת.