עשינו את דרכנו אל המכונית בשתיקה. לא היתה חניה ממש מול הבית של מירב ויריב הפעם, אז עמית חנה ברחוב הסמוך. היינו עייפים. אחרי הכל, כבר היה קרוב לשתיים אחר חצות. זרועו של עמית היתה כרוכה סביב מותני, לכן יכולתי לחוש שההליכה שלו מעט מוזרה. "אתה בסדר?", שאלתי. לפני הרבה שנים הוא סבל פציעה באחת מברכיו, ולפעמים היא כואבת לו. "אני בסדר, אורית. תודה." נשיקה על המצח, והמשכנו לצעוד.

כשהגענו אל המכונית, פתח עמית עבורי את דלת הנוסעים. ג'נטלמן... זה אחד הדברים שאני כ"כ אוהבת בו... את הנימוסין המושלמים... וכאשר התיישב לצידי הוא רכן מעל פני ונישק לי שוב. אבל אז, כאילו קפא לרגע, ולאחר מכן יצא מן הרכב ופתח את הדלת שלי. "בואי. את נוהגת", אמר.

גבר ככל הגברים, עמית ריגש ו- possessive מאוד לגבי המכונית שלו. ולא רק בגלל שזו מרצדס יוקרתית. גם כשהכרנו והיינו סטודנטים והוא נסע בגולף, הוא לא אהב לתת לי לנהוג. "אתה לא סומך על הנהיגה שלי??", הייתי שואלת אותו, והוא לא ענה אלא רק צחק. אני חייבת להיות הוגנת, ולספר שגם אני לא משתגעת מזה שהוא נוהג במכונית שלי (למרות שקבלתי אותה ממנו במתנה), אבל כאשר זה נחוץ – אני לא אומרת דבר. בעיקר בגלל שעמית נהג באמת יוצא מן הכלל, מאוד-מאוד קפדן לשמור על כל חוקי התנועה באשר הם, וגם מאומן מאוד ובעל אינסטינקטים מצויינים. אגב, עשרות נהגים יכולים 'להודות' לעמית על זה שהורידו אותם מהכביש בגין נהיגה פרועה... המכונית שלו מרושתת מצלמות והוא חבר במיזם "שומרי הדרך".

"שאני אנהג???" התפלאתי. "כן", השיב. "אבל אני על עקבים גבוהים...", אמרתי. כשאני נוהגת אני מחליפה במכונית נעליים, לעקבים יותר נמוכים. עמית פתר את הבעיה: "תחלצי את הנעליים".
החלפנו מקומות, העברתי את נעלי אל המושב האחורי, ויחפה לחצתי על הבלמים כדי להתניע. המנוע הענק התעורר לחיים בקול רחש מרוחק. באלגנטיות יצאנו אל הדרך, ושייטתי בנחת בכבישים הכמעט ריקים. עם כל הכבוד לאינפיניטי שלי.... המרצדס הזאת היא משהו שלא מן העולם הזה. הגודל שלה מעניק תחושת ביטחון. האיכות של כל חלק ופריט היא פינוק עצום... לא יכולתי להתאפק: "עמית, למה קנית לי דווקא אינפיניטי?", שאלתי. "את לא אוהבת אותה?", ענה לי. "אני אוהבת אותה מאוד... אבל המכונית שלך... זו חוויה אחרת לגמרי..."

עמית שתק. ראיתי שהוא יושב נטוי שמאלה. 'הוא מביט בכפות הרגליים שלי...', חשבתי, וחייכתי. אך בסקירה נוספת הבנתי שמשהו מפריע לו. איזו שהיא אי-נוחות... "עמית, למה אתה יושב ככה? קרה משהו?"

עמית נע על המושב. "לא כ"כ נוח לי... את יודעת... יש לי הרגשה מוזרה בישבן..."

"אה... הרקטום כואב?"

"לא. לא כואב", עמית הסביר. פשוט לא נוח לי. כאילו... כאילו זה נפוח שם."

'אולי הגזמתי...', הרהרתי, מאותתת ופונה ימינה. 'יותר משעה וחצי של זיון עם המכונה הוא ספג ממני הערב, המסכן שלי... כנראה שזה היה יותר מדי. וואוו... אני מקווה שלא גרמתי לו נזק...' שלחתי אל עמית מבט מהיר. "כשנגיע הביתה, אני אטפל בך. אתה לא לבד, אתה יודע... ד"ר אורית כאן לשרותך..."

הדבר המקסים שלי חייך אלי.

* * *

עלינו מן החניון אל הכניסה לבית, ומשם ישר אל הקומה השניה. רק התעכבתי רגע ליד הבר כדי למזוג לשנינו כוסיות וויסקי עם קרח. בחדר השינה התפשטנו במהירות, וצנחנו מותשים על המיטה. "Cheers", עמית הקיש את כוס שלו בשלי, ולגמנו ב Sips קטנים מן המשקה העשיר. הייתי הראשונה לרוקן את הכוס שלי, ובקשתי מעמית שיסתובב על הבטן. מיקמתי שני כריות גדולות מתחת לבית החזה שלו ומתחת לאזור חלציו, ובשתי ידי פיסקתי את עכוזים שלו כדי לבחון את הרקטום. וואוו... חור התחת שלו באמת נראה היה נפוח, ומשומש. שלחתי את לשוני ליקקתי אותו שם בעדינות. עמית פלט אנחה קלה, אך הפקיר את עצמו ללשוני המיומנת ולידי-הרופאה שלי. הבאתי משולחן האיפור שלי את אחד מן הקרמים, שימנתי את ידי והחלתי לטפל בשני פלחי התחת שלו, מקיפה את כל שטחם ומעסה אותם באצבעותי עיסוי עמוק ואינטנסיבי. תוך כדי כך ליקקתי באופן יסודי את החור של התחת שלו, מרככת אותו ומרגיעה אותו. גם לקחתי בפה את אחת מקוביות הקרח שנשארו בכוס הוויסקי שלי, לוכדת אותה בין שפתי ומעבירה אותה על החור של עמית, כדי לצנן אותו ולהפחית את הנפיחות שלו באמצעות הקור. גבו של עמית המצטמרר, אך הוא המשיך לשכב ולתת לי לטפל בו.

זמן ארוך עינגתי את עמית שלי כך, משתדלת 'לרפא' את חור התחת המעונה שלו. "אני מצטערת", לחשתי תוך כדי. "אני מצטערת. כנראה שהגזמתי הפעם... לא התכוונתי להכאיב לך או לעשות שלא היה לך טוב... חשבתי שאתה נהנה..." עמית הסתובב אלי בפתאומיות. הוא לקח את פני בידיו: "אין לך על מה להצטער, אהובה שלי", אמר לי בקולו הרגוע ביותר. "אני ילד גדול. יכולתי לומר לך להפסיק. הכל בסדר, אורית. לא קרה לי כלום. הכל בסדר..." והוא נישק אותי באהבה ובתשוקה, לוכד את לשוני בין שיניו החדות, ומעמיק את הנשיקה עד שדמי החל רותח לכל אורכו של גופי. ואז גם ראיתי שיש לעמית זקפה. וואוו... אחרי ארבע גמירות... הוא מסוגל לעוד???

עמית סובב אותי על הגב, משכיב אותי על הכריות שזנח. בשפתיו החושניות והיפות כיסה את כל פני בנשיקות חמות, יורד אל הצוואר ומנשק כל עיקול שבו. גופי נמתח וצמרמורת של תענוג חלפה בי. האיש הזה יודע לנשק... הוא המשיך למטה אל כתפי, משם אל השדיים, חופן כל שד בידו ומנשק מכל כיוון, מלקק את האריולות ומוצץ את הפטמות הזקורות שלי. משם המשיך אל בטני, והדרים עד מפגש רגלי, שם מצא את הפות הבוער שלי ואת הדגדגן הנפוח. פסקתי את רגלי ועמית נישק את שפתי הנרתיק שלי, החדיר את הלשון פנימה, ועשה לי את מה שאף אחד בעולם לא מסוגל לעשות לי חוץ ממנו: העביר אותי מבעד לשערי שביל החלב אל גלקסיה אחרת, של צבעים מרתקים ועולמות מופלאים. לא ידעתי את נפשי מתשוקה ואהבה.

אהבה... כן, אהבה... זו לא רק הלשון החזקה והמאומנת שלו, זה לא רק הגוף של אליל יווני, זה לא רק האבר הגדול והמדהים שיש לו בין הרגליים... זו האהבה ביננו, הנאמנות, הנכונות להקריב הכל זה עבור זו וזו עבור זה... זה הקשר הנפשי העמוק שיש ביננו, שבגללו אני מאוהבת בגבר הזה Head over Heels...

עמית הניח לכוס שלי והמשיך בדרכו למטה, מנשק את ירכי, את רגלי, את כפות הרגליים שלי, מוצץ את הבהונות שלי ושולח אש בכל גופי. משכתי אותו אלי, הוא התרומם, ובתוך רגע היה בתוכי, עמוק ולוהט וחזק וגברי ורב עוצמה... הוא נע קדימה ואחורה, פיו על פי ולשונו כרוכה בלשוני... אוהב אותי, מתעלס איתי, נותן לי את כל כולו. הנפתי את רגלי והנחתי אותן על כפתיו החסונות. זה העמיק את החדירה, וראש הזין שלו היה כעת ברחם שלי. ליטפתי את גבו שעה שהתנועע עמית מעלי, מספרת לו כמה טוב לי וכמה אני נהנית ממה שהוא עושה לי. עמית לחש לי, והבטיח שיאהב אותי לנצח. חיבקתי אותו והצמדתי את האגן שלי לשלו כמה חזק שיכולתי.

הפורקן שלי היה קרוב, אבל עמית – אחרי ארבע השפכות – היה צריך עוד זמן. התעלסנו באהבים שעה ארוכה, החלפנו תנוחה והייתי כעת עכשיו מעליו, מגישה לו את שדי והוא לא התעצל ומצץ ופינק אותם בצורה הנהדרת ביותר שאפשר. כאשר היה קרוב לגמור, הפך אותי מהר בחזרה על הגב וקבר את הזין שלו עמוק בתוכי. שבתי ומיקמתי את הרגליים שלי על כתפיו של עמית, חיבקתי אותו חזק והצמדתי אותו אל החזה שלי. "אאאאוואווווווואואואואאאווווווו......" הוא נאנק, והאורגזמה תקפה אותו. עמית החל שופך את הזרע שלו לתוכי, עמוק אל פנים הרחם, וזה היה בדיוק ה trigger שהייתי צריכה על-מנת לגמור גם-כן. התאחדו לאורגזמה משותפת, מחזיקים את זה את זו חזק חזק, מתעלסים ואוהבים בין זיקוקי הדינור.

* * *

שלשה ימים לאחר מכן, ניגש אלי עמית בערב, והגיש לי מעטפה. "אני מקווה שתשמחי...", ציין. "לא חשוב מה יש כאן בפנים", עניתי. "עצם זה שחשבת לעשות משהו כדי שאשמח – זה כבר משמח אותי..."

במעטפה היו כרטיסי טיסה, מחלקה ראשונה עם לופטהנזה, לגרמניה. ומתחתם היה פרוספקט של מרצדס-בנז. "אין סיבה שלא תהיה לך מכונית כמו שלי, אורית", אמר עמית. "יש לנו פגישה עם פרידריך, איש המכירות שלי. את מוזמנת לבחור איזו מכונית שאת רוצה".

ידעתי, שזו תהיה תחילתה של הרפתקה נוספת עם עמית שלי.

ולא טעיתי.