כזכור, הצילומים הראשונים שערכנו, אורית ואני, היו תחילה שלה ואחרי כן שלי עצמי.

ה'מפגש' השלישי שלנו לצילומים היה מתוכנן להיות מרוכז רק באורית, אך הוא התפתח למשהו שמעבר לכך.

"את יודעת שאני 'מת' על הרגליים שלך", התוודיתי לפניה בת-זוגי תוך כדי הכנת המצלמה. "אפשר להתרכז בהן הפעם?"

"ברור שאפשר. נתחיל בתמונות שונות כשאני נועלת כל מיני זוגות נעליים, ואחרי-כן תצלם zoom-in של מה שאתה רוצה..."

בחוטיני לבן קטנטן וחצי-שקוף שקופים שראו דרכו את שפתי הכוס שלה, וגם חזיה לבנה חצי-שקופה שחושפת את הפטמות המקסימות, אורית סדרה בחדר השינה מבחר גדול של זוגות נעליים וסנדלים, והתכוננה לצילומים.

פתחנו את הסדרה כשהיא – כאמור – בלבנים הסקסיים הנ"ל, ונעלי עקב לבנות. בעצם, אין לי צורך אפילו להזכיר מכאן והלאה את המילה "עקב", משום שאורית לא נועלת שום נעל אחרת חוץ נעלי-עקב (למעט שלשה זוגות נעלי-ספורט לריצה ולאימונים). היא הולכת עליהן בקלות, בחן, כמו נסיכה. תחילה צילמתי את אורית בפורטריט שכלל את כל גופה, ולאחר מכן התרכזתי ברגליים שלה. אבל לא לפני שצילמתי את מה שיהיה לה בין הרגליים, ממש מקרוב... היא אפילו הסיטה את התחתון לצד וחשפה את הכוס שלה. כשהיא פתחה אותו לרווחה עבור העדשה, ניתקפתי ברצון עז ללקק אותה שם ולמצוץ את הדגדגן שלה... אבל התאפקתי.

שעה שצילמתי את רגליה של אורית בנעליים הלבנות, היא שחררה את הקרסול שלה וחשפה אותו לעין המצלמה. לאחר מכן חשפה עוד מכף הרגל, עד שהנעל היתה תלויה ומתנדנדת על בהונותיה. תחילה על כל החמש, ואז רק על האגודל. איזה יופי... לחובב רגליים כמוני, די היה בכך כדי לשלוח את הזין שלי לזקפה אדירה. העובדת שהזין שלי עומד לא נעלמה מעיניה של אורית, היא חייכה, אך לא אמרה דבר.

המשכנו עם זוגות נעליים אחרות. לבנות עם חזית פתוחה שחושפת את אצבעות הרגליים; נעליים שחורות על עקב גבוה וחד מאוד; נעלי כסף משני סוגים, סגורות ופתוחות, נעליים אדומות בעיצובים שונים, וגם זוג אחד כחול, מבריק מאוד. עם כל זוגות הנעליים שהצטלמה אורית, תמיד היו התמונות הראשונות של כלל גופה של האשה הסקסית שמולי, ולאחר מכן התרכזנו בנעליים, ובכף-הרגל והאצבעות המציצים מתוכן.

עברו לסנדלים. אני אוהב את זה מאוד, כי בהן אצבעות הרגליים שלאורית חשופות כל הזמן. הייתי כבר מגורה מאוד, והזין שלי כמעט גרם לרוכסן מכנסי להתפוצץ. אורית המשיכה להתעלם ממצבו הנואש של האבר שלי, ובצורה הנונשלאנטית ביותר שאפשר לדמיין, חלצה את זוג הסנדלים האחרון בהם צילמתי אותה, ועברה לנעליים השקופות. יש לה כמה סוגים, והחביבים עלי מביניהם הם שניים: זה שהוא אומנם נעל סגורה לחלוטין מכל הכיוונים, אך עשוייה חומר שקוף לגמרי. והשני הוא כמובן זוג נעלי העקב שהיא נועלת הרבה מאוד פעמים בבית, אלו שיש להם רק רצועה עבה אחת שקופה מלפנים, וכל שאר כף-הרגל חופשיה לגמרי. הזוג הזה תמיד משגע אותי, ואורית – שמודעת לכך – מרבה לנעול אותו בבית, ולא מסירה גם כשאני מזיין אותה (אלא אם-כן היא רוצה שאלקק לה את הבהונות, וכדומה...)

הגעתי לנקודה שבה לא ממש יכולתי להתאפק יותר. הייתי כה מגורה, שיכולתי להרגיש שהזרע שלי מתחיל לטפטף החוצה מקצה ראש הזין. כנראה שהמצוקה שלי היתה כעת נראית-מאוד לעין, אז אורית נגשה אלי, הוציאה את המצלמה מידי, הניחה אותה בצד (מאוד מאוד בזהירות, ואינני יודע מדוע...) וביעילות האופיינית לה שיחררה את הזין המעונה שלי אל אוויר העולם. היתה זו בהחלט הקלה רבתי, כשהזין הענק הפסיק להלחץ אל הבד החוסם אותו מן היציאה לחופשי.

"מממ... איזה זין ענק!", ציינה אורית בהערכה, מעמידה פנים שאין זו הפעם החמש-מאות-אלף שהיא רואה את הזין שלי. היא לקחה אותו אל פיה, והתחילה למצוץ לי. "אורית...", גנחתי, "אם תמשיכי ככה – אני אשפיך בתוך פחות מדקה..."

"זה מה שעושה לך, לראות את כפות הרגליים שלי?", שאלה אהובתי בבדיחות הדעת, כאילו איננה יודעת את התשובה. אז לא עניתי לה, והיא חזרה וקברה את הזין שלי עמוק בגרונה, מוצצת לי אותו מתךק מגמה ברורה: להוציא ממני את השפיך שלי, וכמה שיותר מהר.

ומהר זה קרה. המציצהשל אורית ותנועת הזין פנימה והחוצה מהפה המדהים שלה לא הותירו לי שום סיכוי, וקבלתי אורגזמה שהיתה כה חזקה, שאני חושב שממש שמעתי צילצולי-פעמונים באוזני. כוח מסתורי התהדק סביב גופי ושלח אותי בבטיעה אדירה אל ספירה אחרת, מעין Parallel Universe של תענוג ופורקן מהסוג שרק אורית מסוגלת להעניק. השפכתי את הזרע שלי אל תוך פיה במטחים, השפרצה ועוד השפרצה ועוד השפרצה... ונדמה היה לי שלא יהיה לזה סוף, ושלא אחזיק מעמד שלא להתעלף מעוצמת הגמירה.

"כמעט התעלפתי מרוב עונג", אמרי לאורית כאשר חיבקתי אותה, לאחר תום האורגזמה.

"טוב מאוד שלא התעלפת", אמרה אורית ותקיפות מתגנבת לקולה. "אני צריכה אותך ער ועירני, חמוד שלי. לא סיימנו עם התמונות להיום, ותזכור שאני עוד לא קבלתי אורגזמה..."

הבנתי ש'עבודה' רבה עוד לפני, ולא יכולתי שלא לשמוח על כך.