באתי לאסוף את אורית ולקחת אותה הביתה. היא השאירה את המכונית שלה במוסך לטיפול שיגרתי, וכעת התרווחה לצידי על המושב הרך, מודעת לכך שאני פוזל אליה כל הזמן, מנסה לראות את הרווח בין השדיים (היא פתחה שני כפתורים בחולצה, השובבה שלי...) ונהנה לראות גם את ה toe-cleavage המציצים מנעלי הSo Kate השחורות שנעלה הבוקר. "אולי תתרכז בכביש?", צחקה.
Easier said than done, כשלצידך יפיפה סקסית שכזאת...

* * *

השיגרה שלנו בבית, כשחוזרים מן העבודה, כוללת משקה (וויסקי עם קרח או סודה, בדרך כלל) ומקלחת. לרוב משותפת. זה נגרר משם לסקס, הרבה פעמים אבל לא תמיד. הפעם יצאנו מן המקלחת בחלוקי רחצה, מייבשים את שערנו במגבות גדולות, ואורית נעלמה בחדר הארונות כדי לבחור לה משהו יפה ללבוש בבית. כן, גם בבית היא תמיד אלגנטית... וסקסית...
התיישבתי על הספה ובהיתי בעצי הגן שלנו מבעד לדלת הזכוכית של המרפסת. ואז לפתע השיג אותי קולה של אורית: "עמית, אתה יכול בבקשה לבוא לפה?"
זה לא היה קולה הרגיל הרגוע של בת זוגי. היה בו איזה שהוא מתח. הזדרזתי להצטרף אליה בחדר הארונות. מצאתי אותה עומדת מול ארון הצעצועים שלה/שלנו. "הבט", היא הצביעה על אחת הדלתות. "היא לא נעולה!"
אכן, הדלת היתה מעט פתוחה. "אני חושב שאת היית האחרונה להשתמש אמש בארון", אמרתי.
"אמת. אחרי שגמרנו ["עמית משגע אותי!"] רחצתי את הדילדו והכנסתי אותו בחזרה לארון. אבל סגרתי את הדלת..."
."אולי שכחת לנעול?"
"יכול להיות. אולי."
נתתי מבט באורית. "פאני?"
אורית השיבה לי במבט משלה. "פאני".
פאני היא העוזרת שלנו.

* * *

פאני (שם בדוי) היא בחורה בת 27, דרום אמריקאית, נאה, חביבה, ובעיקר יעילה. היא הגיעה אלינו בעקבות המלצת חברים, ושכרנו אותה על מנת שתבוא אל ביתנו בכל בוקר כדי לנקותו ולסדר אותו. היא איתנו כבר כמה שנים, ולמדנו לסמוך עליה לחלוטין. גם למדנו להעריך אותה ולחבב אותה, ואנחנו משלמים לה הרבה מאוד כדי שתשאר נאמנה לנו. אורית מטפלת בה ובמשפחתה ממש כאילו היתה המשפחה האישית שלנו.

* * *

הבית שלנו מרושת כולו במצלמות במעגל סגור, שמופעלות ברגע שהן מזהות תנועה בחדר. עודנו בחלוקים, פנינו אל חדר העבודה שלי, אל המחשב הייעודי לנושא האבטחה. פקדתי על התוכנה הרלוונטית (שאגב, פותחה ע"י החברה שלי) לתת לנו מידע על כל התנועות בבית מרגע שעזבנו אותו בבוקר. נגן הוידאו נפתח, ומיד ראינו – הוקלט ע"י מצלמות הכניסה – את פאני מגיעה בשמונה בדיוק. היא נכנסה, נעלה אחריה את הדלת, ופנתה אל המטבח. היא הכינה לעצמה כוס קפה, ולאחר סיימה איתה שטפה את כל הכלים שנשארו מאמש.

משם חרדה אל חדר-השירות שליד החניון, בו נמצאים כל חמרי הניקוי, שם אף סידרנו עבורה פינה נוחה כדי להחליף בגדים וכדומה. הפינה הזאת היא היחידה בבית שאין בה מצלמות מסיבות מובנות. פאני הגיחה מן החדר לובשת טייטס שחורים וגופיה אדומה, נושאת את שואב האבק ודלי עם חומרי ניקוי ומטליות. היא נכנסה אל הסלון ותחילה הבקירה את כל החלונות. לאחר מכן שאבה את השטיחים ביסודיות. משסיימה לעשות זאת, ניקתה אבק, והכניסה סדר בערימת הספרים. "אני צריכה לדבר איתה על זה..." העירה אורית, משחקת בציפורניה בעצבנות. "קודם מנקים אבק, ורק אחר כך שואבים את השטיח. יותר הגיוני כך."
המשכנו לעקוב אחרי תנועותיה של פאני. כאשר נכנסה לרגע אל השירותים הרצנו את התוכנה, כדי לשמור על פרטיותה וצינעתה.
בהמשך ניקתה פאני את גרם המדרגות, ואז נכנסה אל חדר השנה שלנו. שם היא החליפה תחילה את המצעים ( - אורית אוהבת סדינים נקיים ורעננים בכל ערב וערב), ניקתה את השירותים והמקלחון, ואז פנתה לשאוב את השטיח של חדר השינה.
ואז... אז ראינו את פאני עוצרת ומסתכלת על משהו. מתכופפת, היא שלחה אצבע עטורת ציפורן חדה וניסתה לגרד משהו. לחצתי על ה zoom. "עמית..." אחזה בי אורית, "אלו כתמים... שאריות של הזרע שלך... מה שהשפרצתה אמש!!!..."
וואוו... אף פעם לא חשבתי על זה שהעוזרת שלנו תתקל ב... שאריות החגיגות שלנו... כלומר, בתת ההכרה שלי ידעתי שזה יתכן, אולי אפילו יותר מיתכן, אך מעולם לא שקלתי את זה ברצינות, לעומק. אחרי הכל, אני משלם לה כדי שתנקה, ולא כדי להזהר לגבי סוג הליכלוך שאני משאיר אחרי... אבל בכל זאת, זה כבר היה קצת מביך: שהעוזרת שלנו תנקה את שאריות השפיך שלי??...
בעצם, מי אומר שהיא בכלל יודעת שארית של מה זה, מה שהיא מצאה עכשיו? אך בכל מקרה, המחשבה שהיא מנקה כתמי-זרע גרמה לי אי נוחות.
פאני נעלמה לרגע מן המסך, וחזרה עם חומרי ניקוי. היא התיזה סבון מיוחד על השטיח ועל הספה, וניקתה אותם. לאחר מכן הבריקה את פני שולחן הזכוכית ש'ניזוק' אף הוא, ושאבה את השטיח. "השפיך שלך הגיע אתמול למחוזות בלתי-נודעים"... מילמלה אורית, שורטת את כתפי תוך כדי צפיה. "ואת מי אני צריך להאשים, אם לא את בת הזוג שלי, שהיא סקסית כך-כך?... עניתי לה.

המצלמות המשיכו לעקוב אחרי פאני, והפעם הלכו אחריה אל חדר הארונות רחב-הידיים שלנו. גם שם היא ערכה ניקיון יסודי, עד שנעמדה מול ארון הצעצועים. בחרתי במחשב מצלמה בזווית אחרת, ואז ראינו בברור, אורית ואני, שהארון לא היה סגור עד הסוף. כלומר, גם לא נעול... פאני לא התאפקה, כנראה, ופתחה אותו. המצלמה קלטה בברור ובחדות את עיניה הנפערות מתדהמה כאשר ראתה את מבחר הצעצועים שבארון.

קרה, שאורית שכחה דילדו או ויברטור או אפילו פלאג אנאלי ליד המיטה, ואני יודע שפאני ראתה אותם. אבל ארון הצעצועים... זו כבר 'ליגה' אחרת. פאני בחנה את שלל האביזרים, וראינו שבידיים מהוססות הוא נוטלת כמה מהם ובוחנת אותם מקרוב. דילדו אחד, שהתצורה שלו כוללת חיקוי ורידים עבים לכל אורכו, משך את תשומת הלב שלה. היא הרימה ומיששה אותו, אפילו מקרבת אותו אל פיה ומלקקת את קצהו בלשונה. לרגע היא קפאה, ואז – כאילו קבלה החלטה והיא נחושה בדעתה לעמוד בה! – יצאה פאני מחדר הארונות עם הדילדו בידה. המצלמות עקבו אחריה עד לחדר-השירות. היא נעלמה מאחורי הדלת ובהיעדר מצלמות יכולנו רק לנחש מה קורה מאחורי הדלת הסגורה.

כעשר דקות לאחר מכן, הגיחה פאני מן החדר. היא נדדה אל המטבח, שם רחצה את הדילדו במים חמים וחיטאה אותו, ואז עלתה למעלה והחזירה את הצעצוע למקומו. היא סגרה את הארון, והמשיכה במשימותיה השיגרתיות. בערך בשעה שתיים היה הכל גמור. פאני אכלה צהריים. החליפה בגדים ויצאה.

* * *

"מה עכשיו?" שאלתי את אורית. היא התיישבה מולי, מעברו השני של שולחן הכתיבה, ולא ענתה. השארתי אותה תפוסה בהרהוריה, והלכתי להכין לעצמי כוס קפה. כמה דקות לאחר מכן היא הצטרפה אלי, לובשת את אחת השמלות הסקסיות שלה, זו מבד שחור שקוף, שלא משאיר דבר לדמיון. מתחת לבד השחור היו שדיה זקורים והפטמות מחודדות, תחתונים היא לא לבשה ושפתי הכוס שלה נראו בברור בקצה הערווה המגולחת למישעי. לרגליה נעלה את ה mules הגבוהים השחורים שלה, אלו הפתוחים לרווחה מלפנים. צפורני בהונותיה הבריקו בשחור. שערה היה יבש וזור על כתפיה. "אורית... כמה שאת יפה כך..." הערתי בהערכה. אורית חייכה אלי ומזגה לעצמה קפה.

"תשמע, לגבי פאני", פתחה את השיחה, "אני לא חושבת שצריך לעשות משהו. בדקתי, הדילדו נקי לגמרי, מחוטא. לא נגרם כל נזק. זה לא שהיא גנבה מאיתנו משהו או קלקלה איזה דבר. חוץ מזה, אני קצת אשמה בזה. לא הייתי צריכה לשכוח לנעול את הארון. להשאר את הארון הזה פתוח, זה כמו לתת לחתול – או לחתולה, במקרה הזה – לשמור על השמנת..."
אורית צדקה.
"אז בוא נתעלם ממה שאנחנו יודעים, ונראה מה יהיה. אם פאני לא תשנה את ההתנהגות שלה, אז אין סיבה לעשות מזה ענין. בכלל, עד שמוצאים מישהי טובה ומהימנה...לגבי הדילדו, אני עוד צריכה להחליט אם אני שומרת אותו או זורקת אותו."

הסכמתי עם אורית, על-סמך הכלל "אל תחפש בעיות איפה שאין כאלו".

שעה לאחר מכן עלינו לחדר השינה. אורית הפתיעה אותי כשהביאה את אותו דילדו עצמו מן הארון, התפשטה ועלתה על המיטה, נעמדת על ארבע. היא היתה עדיין במחזור, אבל את הדילדו אפשר להכניס לכל מקום. לא מפריע לו דם וכדומה... שימנתי אותו, ושאלתי את אורית איפה היא רוצה אותו. "בתחת", ענתה לי, מפסקת את העכוזים ופותחת עבורי את החור הקטן. כוונתי את המכשיר אל המטרה, ומהר מאוד הוא שקע פנימה עד הסוף. פתחתי בזיון התחת של אורית עם הדילדו, והיא נהנתה מזה מאוד. "אני מבינה בהחלט למה פאני ניסתה אותו", היא אמרה תוך כדי הנאה מן הטיפול האנאלי. "הורידים הבולטים הללו בהחלט תורמים לתחושה הטובה..."

העברתי את ידי בין רגליה של אורית ונגעתי בכוס שלה. יכולתי להרגיש בחוט של הטמפון תלוי בקצה. מצאתי את הדגדגן והתחלתי לעסות אותו. אורית הגיבה לכך מהר מאוד. לא עברו דקות מעטות, והיא קבלה אורגזמה. "אאאאחחחחחח...." גנחה בכבדות, ונפלה מן התנוחה בה היתה. הדילדו נשלף ממנה, מותיר אחריו חור תחת פעור ואדמדם.

הזין שלי היה מוכן. הרמתי את אורית בחזרה לתנוחת דוגי, ובבת-אחת החדרתי את הזין שלי עמוק לתוך התחת שלה. "אאאאאאאואואואואווווווווו..." היא גנחה תחתי, חזרה לאונן לעצמה את הכוס שעה שאני מזיין אות בתחת במרץ. באיזה שהוא שלב חשתי שהחור מאוד מאוד רפוי, אז ניצלתי את ההזדמנות והוספתי לתוכו גם את הדילדו. זיון תחת כפול זה משהו שאורית מאוד אוהבת. זיינתי אותה כך כמה דקות עד שהיא פלטה את אותה צרחה שאני כל כך אוהב לשמוע מפיה: "אני גומרת מהתחת!!!! אני גומרת חזק מהתחחחחחחחתתתתתת!!!!!!!!" היא התפתלה תחתי מרוב עונג, וגם אני הגעתי לאורגזמה חזקה ויריתי מטחים כבדים של שפיך עמוק לתוך התחת שלה.

לכשנרגענו, שלפתי החוצה את הזין והדילדו, נהנה לראות את חור התחת הפעור של אורית. "בבקשה, לקק אותי שם..." היא בקשה ממני. לא היססתי לרגע, והשקעתי את לשוני עמוק לתוך החור של התחת של אורית, טועם מן המיצים שלה וגם מעט מן הזרע שלי עצמי.

* * *

"אני יכול להניח שהחלטת לשמור את הדילדו הזה. לא לזרוק אותו", אמרתי לאורית מאוחר יותר, שעה ששכבנו יחד במיטה, נחים מן המאמץ.
"נכון. אני שומרת אותו. זה לא רק שלי לא מפריע להשתמש בו; רציתי גם לראות אם לך לא תהיה בעיה להשתמש בו עלי. אילו היית דוחה אותו, הייתי זורקת וקונה חדש. כל מה שנוח לי ואני אוהבת, חייב להיות גם נוח לך ועל דעתך."

זו אורית שלי. תמיד מלאת התחשבות...