אורית שלי, עם כל הפתיחות המינית הנהדרת שלה, יש לה גבולות. אחד מהם, למשל, הוא לא לצאת בציבור – ביום עבודה רגיל, בעיר – באופן חשוף מדי. גבול אחר שיש לה, הוא שימוש במילים מסויימות.

יצאנו ערב אחד עם חברים טובים למסעדה. במהלך הארוחה עבר לידינו בחור אחד (ואני לא רוצה לתאר את המראה שלו, פן יחשדו בי שאני גזען...) וכאשר ראה את אורית, סינן מבין שיניו "וואלה... איזה כוסית...". אורית שמעה את זה, וזינקה ממקומה על רגליה כנמר המשחר לטרף. "מה אמרת???!!!", היא הרימה את קולה עליו. כל המסעדה השתתקה, ועיני הסועדים והצוות הופנו לעברנו. הבחור נעמד מול אורית, לועס בין שיניו קיסם עץ, ובחיוך מזלזל אמר: "מה הבעיה ש'לך מותק?"

בת הזוג שלי, שהיא בתשעים ותשעה אחוזים מן הזמן אדם נורמלי ותרבותי ביותר, עמדה להוריד לבחור סטירה. קמתי ממקומי ועצרתי אותה. "אורית, הוא לא שווה את זה..." אמרתי לה בשקט. פניתי אל הבחור ואמרתי לו, באותו טון רגוע: "אני מציע שתחזור למקומך..."

מנהל המסעדה הופיע. אנחנו לקוחות טובים, שלא לדבר על זה ששבעים אחוז מן הבנין בו המסעדה נמצאת נמצא בבעלותי... תקרית איתנו איננה משהו שהוא מעוניין בה, בלשון המעטה. הסברתי לו בנחת מה קרה, מנסה להרגיע את המצב. "אתם רוצים שאבקש את הבחור הזה לעזוב את המקום?", שאל אותנו המנהל. אורית התיישבה בשתיקה. "לא", עניתי. "אבל תבהיר לו שכאן לא מתנהגים בצורה כזאת".

חזרנו אל ארוחת הערב, אך ברור היה שהרוח מן המפרשים של אורית התרוקנה לגמרי. אבל לא רצינו להעליב את החברים שאיתנו, לכן ניסינו להמשיך כאילו לא קרה דבר.

בתום האורחה נפרדנו, והלכנו אל המכונית. כאשר עמדנו להיכנס אליה, הופיע להפתעתי אותו בחור גס-רוח, ופנה אל אורית במילים "אהלן, יא כוסית מזדיינת..." הפעם לא היססה אורית לרגע. במהירות סובבה את טבעת היהלום שלה כלפי פנים, וסטרה לבחור על פניו בכוח רב (ויש לה...). היהלום השאיר שריטה עמוקה על לחיו השמאלית של הטיפוס הזה, והוא צרח "יא בת זונה!!!" אורית נעה קדימה ועם רגלה הימנית בעטה לאיש ישר בביצים. היצור התקפל מיד ונפל על האספלט של מגרש החניה.

"אני מקווה שלא נסתבך..." אמרתי לאורית, כשהיינו במכונית ונהגתי הביתה. "לא יקרה כלום", היא ענתה, זעופה מאוד. "יש הרבה אנשים שיעידו שהוא 'הטריד אותי מינית', וגם המנהל יאשר את זה."

"אולי הסועדים יהיו באמת לתועלת, במקרה הצורך... אבל לא המנהל. בגלל הקשרים העיסקיים, העדות שלו לא תתקבל."

"זה מה שמטריד אותך?" שאלה אותי אורית בכעס. "שנסתבך בגלל שסוטה מנוול דיבר אלי בגסות?? לא אכפת לך שנעלבתי מן הסגנון שלו???"

בודאי שהיה לי אכפת, אבל העדפתי לשמור על שתיקה באותם רגעים. כשאורית כועסת על משהו מוטב לא לדבר...

* * *

בבית עלתה אורית מיד אל חדר השינה. תיארתי לעצמי שהיא במקלחת. לא טעיתי; כעבור רבע שעה היא ירדה למטה עטופה בחלוק רחצה, שיערה אסוף במגבת על ראשה, וריח של רעננות עלה ממנה. היא נגשה אל הבר ומזגה לעצמה כוס וויסקי עם קרח. באופן בלתי שגרתי היא לא שאלה אותי אם גם אני רוצה משהו מן הבר ועם המשקה בידה היא נעלמה בחדר העבודה שלה. בתוך תוכי משכתי בכתפי, ועליתי את חדר השינה. מצאתי את בגדיה של אורת – חצאית העור, חולצת הסאטן הלבנה, סט חזית התחרה והחוטיני השחורים שלה, ונעלי העקב השחורות – זרוקים כולם על השטיח בכניסה אל האמבטיה. מאוד לא אופייני לאורית, להשאיר אחריה בלגאן כזה... אספתי את הבגדים והעברתי אותם אל ארון הכביסה, ואת הנעליים החזרתי למקומן בחדר הארונות. נכנסתי להתקלח, ולאחר מכן התכרבלתי במיטה עם ספר ופחית שתיה שהוצאתי מהמיני-בר של חדר השינה. החלטתי להניח לאורית, מקווה שעד הבוקר היא תירגע.

* * *

משהו דיגדג את קצה האף שלי. ניסיתי להתעלם ממנו, אך הוא המשיך לדגדג אותי עד שפקחתי את עיני. מנורת הקריאה ליד המיטה היתה דלוקה עדיין, אך הספר נשמט מידי. כנראה שנרדמתי תוך כדי קריאה. כעת התנופף שערה של אורית כנגד פני, וזה מה שהעיר אותי. "מה השעה?", שאלתי. " בערך שתים ורבע אחר חצות..." לחשה לי אורית. היא הסיטה את השמיכה מעלי, פשטה את חלוקה, ועירומה לגמרי נכנסה למיטה והתרפקה עלי. מבלי לומר מילה היא החלה מלטפת אותי, אצבעותיה חוקרות את תווי-פני ונודדות מהן למטה אל הצוואר, החזה השרירי, ומשם... אל המפשעה שלי ואל הזין שהחל מתעורר למגעה של אהובתי. שפתיה נצמדו אל שפתי, ורגע אחד לאחר מכן עלתה אורית עלי והשחילה את עצמה על האבר הזקור שלי. היא שלחה את ידה אל שלט מערכת-השמע שליד המיטה שלי, הפעילה אותה ובחרה את האדאג'יו של אלבינוני. לצלילי היצירה העדינה הזאת החלה אורית עולה ויורדת עלי, מתעלסת איתי ברוך ובאיטיות, לוכדת את פני בין שתי ידיה ומנשקת לי ברוך על המצח, על הלחיים, ועל השפתיים. לשונותינו התאחדו, שעה שהאבר שלי היה שקוע עמוק עמוק בתוך אורית, מתנגש בקירות רחם שלה עם כל תנועה ותנועה שלה. הדגדגן של אורית התחכך בי, וגופה הלך ונמתח ככל שהתקרבה לפורקן. גם בתוכי החלה האורגזמה נבנית, והיא התפרצה בעוצמה רבה כמעט באותו רגע שאורית עצמה הגיעה אל השיא. משכתי את אורית והצמדתי אותה אלי, שדיה נמעכים על בית החזה שלי ואני חווה איתה את האורגזמה שהרעידה את שנינו. מטחים חזקים של זרע התפרצו בעומקה של האהובה שלי, וחלק מן החומר נזל החוצה, גולש על הביצים שלי ויוצר שלולית על הסדין. "אני אוהבת אותך..." לחשה לי אורית, וחיבקה אותי חזק חזק.

* * *

חבוקים, פנים אל פנים, ליטפתי את אורית. ידי שיחקו בשערה שהיה כעת פרוע, מטיילות לאורך גבה מן הצוואר ועד קצה עצם הזנב בגב התחתון. שלחתי אצבע שובבה אל העמק שבין שני העכוזים שלה, אבל בחור התחת לא נגעתי. אורית החזיקה בי, ועצמה את עיניה.

"אתה רוצה לדבר על זה?" שאלה אותי בקול רך. ידעתי בדיוק לאיזה "זה" היא מתכוונת.

"רק אם את רוצה".

"אני רוצה", נאנחה אורית, משלימה עם העובדה שמערכת יחסים תקינה פירושה לשוחח על דברים, גם אם הם לא נעימים במיוחד.

"יש מילים שאני לא יכולה לסבול שאומרים לי", אמרה אורית, פותחת את סגור-ליבה בפני. "אתה מבין... אני מאוד פתוחה בכל מה שקשור למין. אולי אפילו 'פרועה', במובנים מסויימים. אבל... אבל יש לי גבולות."

"אני יודע. מין רק עם אנשים שאנחנו מכירים ובקשר מיוחד איתם, למשל."

"נכון. אבל לא רק זה", המשיכה אורית. "שמת לב, למשל, שאני אף פעם לא יוצאת מהבית לעבודה או לקניות או סתם להסתובב עם טייטס? אני לא חושבת שזה נכון להבליט את כל קווי-המתאר של הגוף שלי בצורה כזאת. אני מודעת לאיך שאני נראית... ואני באמת לא צריכה ולא רוצה שגברים יסובבו את הראש אחרי ברחוב, ויסתכלו לי על התחת ככה..."

מה שאמרה אורית הוא נכון, ושמתי לב לכך. היא הולכת עם חצאיות או מכנסיים מחוייטים וצמודים יחסית, אבל עד גבול מוסויים. היא גם לעולם לא תצא מן הבית עם חולצה או שמלה שחושפות את השדיים שלה חלקית, או את העמק שביניהם. היא מתלבשת מאוד מאוד אלגנטי ואופנתי, אבל לא סקסי בצורה בוטה. ליידי אנגליה אמיתית.

"לא אכפת לי אם אומרים לי שאני סקסית... מגרה... אבל... מילים כמו "כוסית" ממש מוציאות אותי מהכלים. זה כאילו שאני חור מהלך, כלי לסקס ולא יותר. זה מה שהמילה המכוערת הזאת משדרת לי. בעיני, המילה 'כוסית' היא degradation נוראי למהות של אישה"

"את מאוד פתוחה בלשונך כשאנחנו עושים סקס", הערתי.

"אמת. אבל כשאנחנו עושים סקס. בדיוק כמו שאמרת. אין לי בעיה לומר לך או ליריב "תזיינו אותי בתחת", או לבקש מאילנה לאכול לי את הכוס... אבל זה ביננו. לא בחוץ. אני לעולם לא אכנס – למשל – לחנות של אביזרי מין ואומר למוכרת או למוכר שאני מחפשת משהו שיעזור לי לזיונים עם בן הזוג שלי... או שאני מחפשת בגד שבו אני אראה "כוסית". אני אומר שאני מחפשת משהו "שאראה בו סקסית". זה בסדר."

"יש עוד מילים שאת לא אוהבת?"

"כן. זונה, למשל. זו מילה איומה. היא משדרת משהו זול ומעליב, למרות שאני – כמו שאתה יודע – מכבדת זונות יותר מאשר את כל מאה ועשרים היצורים שיושבים בכנסת... זונה לפחות עושה משהו כדי להרוויח את הכסף שהיא מקבלת..."

לא היתה מחלוקת בנקודה זו בין אורית וביני. כמוה כמוני, אני מתעב פוליטיקה ופוליטיקאים, ללא יוצא מן הכלל.

"גם המילה 'פרחה' מאוסה בעיני", הוסיפה אורית. "זה זול. משפיל."

"אני מבין".

"סקס פרוע... דיבורים 'גסים' כשאנחנו מזדיינים... כל זה זה מצויין... אבל רק ביננו. ובלי המילים שאני לא סובלת."

"אני לא חושב שאני משתמש במילים הללו, אורית", הצטדקתי.

"אתה לא. אתה ג'נטלמן. אבל היית צריך להבין מדוע כל כך התרגזתי הערב. ולא להיות מוטרד ממה שעשיתי לחרא הקטן שדיבר אלי ככה."

"אני חושב שזה לגיטימי בהחלט שאהיה מוטרד אם את עלולה להסתבך עם החוק, אורית", אמרתי. "אבל אני מבין את הכעס שלך בגלל הבחור ההוא."

אורית לא ענתה. היא המשיכה להחזיק בי בעוד אני מלטף אותה בגב התחתון וגולש משם אל הישבן שלה. "אתה בכוונה עושה לי את זה?" שאלה אותי. "עושה מה?", היתממתי. "מלטף אותי בתחת ובבקעה שבאמצע שלו, אבל נמנע מלגעת בחור שלי כמו שאני אוהבת...." נזפה בי אורית בחיוך.

משכתי אותה יותר קרוב אלי, המשכתי ללטף את פילחי התחת שלה, אך הפעם נתתי לאצבעות שלי לרפרף על החור המכווץ שבמרכז. אורית נאנחה ודחפה את עצמה לכיוון כף היד שלי. הבנתי את הרמז, ועם שתי אצבעות עיסיתי את חור התחת שלה בעדינות. "תכניס לי אצבע..." בקשה אורית, ואני מלאתי את בקשתה מיד, משקיע את האצבע המורה בחור התחת הרך שלה. עוד אנחה, ועוד אנחה... אורית נהנתה ממה שעשיתי לה, ושלחה את ידיה לאזור חלצי, כדי להכין אותי לסיבוב הבא.
"הרי לך כמה מילים גסות..." לחשה אורית באוזני. "תכין את התחת שלי... תרחיב לי את חור התחת... כדי להכניס את הזין הענקי שלך עמוק לעכוז שלי... כדי שתזיין לי את התחת שלי חזק חזק... עד שתשפיך לי עמוק בפנים... ואחרי זה... אחרי זה כבר תראה מה אני אעשה..."

לא יכולתי לחכות...