לא רק נשים מחויבות בבדיקה תקופתית. גם גברים.

עמית שלי הוא בחור בכושר מעולה. הוא תמיד בריא. לא זוכרת אותו מעולם ממש חולה. ואם הוא צריך רופא, יש לו אותי...

אבל כשמגיע הזמן לבדיקה השנתית, הוא תמיד מסרב תחילה ללכת. "אני בסדר"... "אין צורך"... "לא רוצה שמישהו אחר יגע בי"... "אין לי זמן לבזבז על לחכות שעות בקליניקה"..."תבדקי אותי את". אלו הם התירוצים הקבועים. אבל הם לא עוזרים לו, כי אני יודעת מה לענות על כל אחד מהם: "אתה בסדר, אבל צריך לוודא שתישאר בסדר"... "אתה יודע טוב מאוד שכל אחד צריך להיבדק לפחות פעם בשנה"... "הרופא שנוגע בך זה לא 'מישהו אחר', זה הרופא שלך!"... "אתה במילא הולך לרופא פרטי; שלם לו כדי שיראה אותך מתי שאתה רוצה"... "אני לא יכולה לבדוק אותך, אני בת הזוג שלך. זה לא מקצועי".

אז אחרי שנגמרים התירוצים ואין לו יותר כח להתווכח, עמית הולך לבדיקה השנתית. בדרך כלל הוא הולך לבד, אבל הפעם באתי איתו. סתם, כדי שלא יהיה בגפו. וכדי שיהיה בטוח שהרופא נורמלי (הרופא הקודם שלו עזב לארה"ב) ויקבל אותו מתי שהוא רוצה – אני עצמי בחרתי את הרופא. למעשה, בחרתי רופאה. ידעתי שעמית מעדיף שאם כבר אדם זר יגע בו – שזו תהיה אשה. כשהיינו כבר בדרך את המרפאה, בישרתי לו על כך. עמית לא הגיב; הוא היה במצב-רוח רע למדי. הוא ב-א-מ-ת לא אוהב את הבדיקות הללו. את רוב הדרך עשינו בשתיקה. לא רציתי להציק לו, הבנתי את ההרגשה שלו.

הגענו בשעה היעודה, ולפחות לא היינו צריכים להמתין אפילו דקה אחת. בדיוק כמו שהובטח לנו. הרופאה, דר' עדנה (שם בדוי), אשה נאה בשנות החמישים המוקדמות שלה, קבלה אותנו בנימוס ומבקצועיות. אני מכירה אותה כבר כמה שנים, ואני יודעת שהיא אשת-מקצוע מעולה. לא הייתי מפקידה את האהוב שלי בידיים פחות מן הטובות ביותר.

עדנה שאלה את עמית את כל השאלות הרגילות, והתשובות היו אף הן רגילות. לאחר מכן ביצעה בדיקת דם, ובקשה ממנו להתכונן לבדיקה פיזית כללית. עמית החמיץ את פניו, עבר אל החדר הסמוך והתפשט. חלוק בהיר נקי ורענן המתין לו. כשהיה מוכן, הצטרפנו אליו ועדנה עבדה בהתאם לפרוצדורה המקובלת: לב וריאות, אוזנים, עיניים, רפלקסים, שרירי גב... the complete nine yards.

בדיקת אברי-המין היא חלק מן ההליך. היא בקשה רשות מעמית לבדוק אותו, והסיטה בעדינות את החלוק הצידה. האיבר של עמית נחשף, חלק למשעי כמובן, ומרשים מאוד גם במצב רפוי. דר' עדנה נגעה בו, אני חושבת שביראת כבוד. לא בכל יום רואים איבר-מין שכזה... ראיתי בעיניה החומות שהיא מתרשמת מאוד, אבל כמובן שלא אמרה דבר והתרכזה במלאכתה. היא בדקה את השופכה הספוגית, את העטרה, בחנה את האשכים ואת שק האשכים, וכמובן שמצאה ש"הכל תקין". לא הייתי צריכה שהיא תאמר לי שהגבר שלי בריא לגמרי, אבל – כאמור – בדיקה זו בדיקה...

"אני מבקשת לערוך בדיקה של בלוטת הערמונית", אמרה עדנה. "זה באמת הכרחי?" רטן עמית.
"אני חושבת שכן", ענתה הרופאה. "אני מבטיחה, זה לא יכאב... אנא הסתובב".
עמית שלח בי מבט מעט כעוס. אני יודעת מה הוא חשב: 'לא יכולת, אורית, לבדוק את זה בעצמך? או לומר לרופאה הטובה שאת יודעת first hand שאין שום בעיה שם?...' אבל הוא לא אמר כלום, והתמקם בתנוחה המתאימה. עמית שלי רגיל לקבל ממני כל מני דברים בתוך התחת שלו, ולא צריך לומר לו מה לעשות. חוץ מזה, עדנה לא ידעה מה שאני יודעת: הרקטום של עמית מאומן מאוד...
הרופאה הטובה משחה את אצבעה בKY וכיוונה אותה לחור של עמית. "אנא הרגע, וקח נשימה ארוכה..." בזהירות היא הפעילה לחץ על פי הטבעת, והאצבע החליקה פנימה. מבטי היה קבוע בפניו של עמית, וראיתי את עיניו מתכווצות לרגע, ואז הבעתן מתחלפת להנאה. וברגע שנגעה האצבע הבודקת בפרוסטטה (- ערמונית) שלו, עמית פלט אנחה קלה, ובין רגליו החל הזין שלו מזדקף. הרופאה סובבה את אצבע בפנים, מעסה את הבלוטה ובוחנת אותה, והזין של עמית התנפח אפילו עוד יותר. לא פעם ולא פעמיים 'טיפלתי' אישית בפרוסטטה שלו, גרמתי לו שם הנאה, ו'לימדתי' את הזין שלו להגיב למה שאני עושה. כעת, זה בדיוק מה שקרה כאשר הרופאה בדקה אותו.

מה שקורה לעמית בין הרגליים לא נעלם מעיניה של דר' עדנה. "אין מה להיות מובך", היא אמרה. "זו תגובה טבעית למגע, ואני רגילה לראות את זה. הכל טוב...", חייכה. אלא שאז שלפה הרופאה את האצבע מתוך התחת של עמית, והוא הסתובב. הזין ענק שלו היה זקור אל-על במלוא הדרו, ואני מוכנה להתערב שדבר כזה הרופאה לא ראתה הרבה פעמים, וזה בהחלט לא דבר 'רגיל'. היא הביטה בזין הענקי, לחייה הסמיקו כהרף עין, וגם עמית נראה היה מובך לחלוטין.

"וואוו...", לחשה הרופאה. היא לא יכולה היתה להסיר את עיניה מאיבר המפואר של עמית. הגודל, הוורידים שסביבו, ראש הזין המקסים, זווית הזקפה החדה... כמו שכבר תיארתי, הזין של עמית הוא באמת יצירת אומנות, ומעבר לזה שהוא פשוט מקסים, הוא גם מעורר תיאבון בין רגליה של כל אישה נורמלית. מאוד רציתי לשאול את הרופאה האם היא מעונינת לגעת בו, אבל לא העזתי. המשחקים עם אילנה זה דבר אחד, להתחיל 'דברים' כאלו עם רופאה נוספת – זה כבר דבר אחר... גם לא ידעתי איך עמית יגיב אם אני אציע לרופאה לגעת בזין שלו. גם ככה הוא בדעה שאני יותר מדי פרועה ויותר מדי ליברלית... חחחחח....

"אני יכול להתלבש?" שאל עמית, מודע לכך שהשתיקה בחדר מתחילה להיות מוזרה, ושהרופאה נועצת עיניים בזין שלו. "כמובן... כמובן..." התעשתה הרופאה. היא הסירה את הכפפות שעטתה לצורך הבדיקה, ויצאה כדי להמתין לנו במשרד החיצוני. עמית התלבש בזריזות, אך הזקפה האדירה שלו נשארה כשהיתה, בולטת מבעד למכנסי החליפה שלו.

"תוצאות בדיקת הדם תהיינה מוכנות ביום יומיים. אני אשלח לך אותן, אורית, את יכולה לקרוא ולהבין אותן בעצמך, כמובן. אם נגלה משהו בלתי-שיגרתי, נפגש שוב כדי לדון בכך. אבל אני לא צופה שום בעיה; עמית, אתה עושה רושם של גבר בריא מכל הבחינות, ובכושר מצויין. אתה שומר על עצמך יפה, ואני בטוחה שתמשיך כך", סיכמה דר' עדנה. היא הגישה לנו את החשבון, ויצאנו.

* * *

הנסיעה הביתה היתה אמורה להתארך, כי זו היתה שעה של פקקים. עמית היתה סגור בתוך עצמו, ולא רציתי לפרוץ את חומת השתיקה שלו. היה ברור לי שהוא – במידה מסויימת – כועס על המצב המביך בו היה, למרות שלדעתי לא הייתי אשמה בכלום. בדיקה שנתית היא דבר חיוני; זה לא מקצועי שאני אבדוק אותו; ואני לא אשמה שנעמד לו הזין כשהרופאה דחפה לו אצבע לתחת...

להפתעתי, פנה עמית באחת הצמתים לכיוון שאינו בדרך אל הבית שלנו. "אנחנו לא נוסעים הביתה?" תמהתי. "לא", באה התשובה, חדה כתער. לא אמרתי כלום, והנחתי לעמית לנהוג מבלי לשאול שאלות. דקות ספורות לאחר מכן עצר עמית את המכונית בשערי מלון קרלטון, יצא ופתח את הדלת שלי. "הולכים לאכול צהרים? ארוחת ערב?" שאלתי. עמית לא ענה. הוא הגיש את מפתחות הרכב לאחראי על החניה, שהביט בתאווה במרצדס הענקית השחורה. עמית אחז בידי והוביל אותו פנימה. ניגשנו אל דלפק הקבלה. צעירה ברונטית קדמה אותנו לשלום. "חדר לזוג, בבקשה, ללילה", ביקש בן הזוג שלי. הצעירה בחנה אותנו, פזלה (בחוסר מקצועיות מוחלט, אני חייבת לומר) אל טבעת הנישואין שלי (שזה סיפור בפני עצמו) והציעה מספר אפשרויות. עמית כמעט חתך את דבריה ובחר בסוויטה, חתם, העביר את כרטיס האשראי שלו, ועלינו למעלה.

אך נסגרה הדלת מאחורינו, ועמית היה all over me. הוא הרים אותי, נשא אותי בזרועותיו החסונות מן הסלון אל חדר השינה, הטיל אותי על המיטה ועלה מעלי. שפתיו תקפו את שפתי ללא רחם, מנשק אותי ומגלגל את לשונו על לשוני בלהט. וואוו... איזה בחור מחרמן!

בידיים רועדות מתשוקה הפשטתי את האהוב שלי, מקלפת ממנו את הז'קט והעניבה, וכמעט קורעת את חולצתו מעליו. עמית השתחל מן המכנסיים, והפשיט אותי מהמכנסיים שלי. הוא נהם בהסכמה כאשר ראה שתחתונים אני לא לובשת... הזין הענק שלו כבר היה זקוף, והוא נכנס בי במכה אחת, מזיין אותי בתאווה. אאאאחחח... זה היה פשוט... נפלא! משכתי מעלי את החולצה, חושפת את שדי שהיו חופשיים מחזיה כל העת. עמית נעץ את שיניו בפטמות שלי והקפיץ אותי לשמים. אני חושבת שלא עברה דקה, והייתי על ענני אורגזמה מדהימה!

עמית לא אמר בכך די. הוא סובב אותי על הברכיים, רגליו נשרטות מעקבי החדים במהלך התרגיל. הוא תפס בעקבים, משך את נעלי מעלי והשליך אותן ממנו והלאה. בשתי ידיו פיסק רחב את העכוזים שלי, ולשונו שקעה עמוק בחור של התחת שלי. אאאאאההההה.... כמה שאני אוהבת את זה! הוא ליקק אותי שם ואכל את החור שלי בתאווה, עד שהחליט שהגיעה העת לשלב הבא. בתוך שניות היה הזין העצום שלו קבור עמוק בתחת שלי, מזיין אותי שם בעוצמה. התפתלתי ונאנקתי תחת המתקפה, ואת העונג שחשתי מאיך שעמית 'לוקח' אותי באותם רגעים – פשוט אין לי מילים לתאר. שלחתי יד ומחצתי את הדגדגן שלי, מביאה את עצמי לפורקן נוסף. אורגזמה מטורפת עברה בכל גופי כמו זרם של תחנת חשמל שלמה.

עמית המשיך לדפוק אותי בתחת, מזיין את החור של התחת שלי ללא רחם. הוא פתח אותי, פער אותי, פיסק אותי ככל שרק אפשר, עד שבשאגה כמעט-חייתית גמר בתוכי ורוקן לתוך התחת שלי את כמויות הזרע האדירות שהיו לו בביצים. גלי האורגזמה שלו עברו גם בי, מסיבים לי עונג עילאי.

* * *

שכבנו במיטה, נרגעים מהסקס הסוער שהיה לנו. הסתובבתי על צידי והבטתי בעמית. עיניו היו עצומות, אבל הוא לא ישן. נשימתו היתה רגועה, ולא יכולתי שלא להתפעל מהגוף החטוב של הגבר ששכב לידי.

כעבור זמן מה הוא פקח את עיניו והיטה את עצמו אלי. "אני מניח שאני חייב לך הסברים..." אמר בקול רך. אוי... כמה כאב היה בקול הזה... יכול להיות שיש משהו שאני לא יודעת עליו, שקשור למה שקרה היום?

"אתה לא חייב לי שום הסבר, אהוב שלי", התרפקתי על עמית, מנשקת בעדינות את עיניו היפות. "אני יודעת שלא היה לך טוב, וגם אם אני לא ממש מבינה למה, אני מקבלת את זה באהבה. כי אני אוהבת אותך כל כך..."

עמית חיבק אותי, נצמד אלי, וכעבור זמן קצר היו שקועים בהתעלסות רומנטית עדינה ומשכרת.

בלילה, מאוד מאוד מאוחר, סיפר לי עמית למה מה שקרה באותו יום היה כל-כך לא טוב עבורו, למה יש לו כזאת בעיה עם 'בדיקה שיגרתית', אבל אני חושבת שאת זה אין לי רשות לחלוק עם הקוראים. אני יכולה רק לסכם, שזה מדהים איך שזה קורה, שאנחנו חיים עם מישהו אהוב לצידנו, נדמה לנו שאנחנו יודעים עליו הכל, ואז פתאום מגלים רובדים חדשים, מיוחדים, באישיות שלו. זה ממש מדהים.